Posts Tagged ‘אהבה’

הרופא הנופל שדוד

שבת, פברואר 27th, 2010

הרופא אפרים לוצאטו נהג להשתעשע בחיבור שירה עברית.  בין היתר, חיבר סונֶטה נאה בשם "הרופא הנופל שדוד ברשת האהבה":

יַלְדָה יָפָה אַחַת וּמְאֹד אֹהֶבֶת
בָּאָה בֵיתָה רוֹפֵא מָזוֹר לָקַחַת,
לֵאמֹר, כִּי זֶה יָמִים נַפְשָׁהּ כֹּאֶבֶת,
אַף בַּלֵּילוֹת רָחַק מִמֶּנָּה נַחַת.

עוֹד הַשֵּׁגָל הַזֹּאת אֶצְלוֹ נִצֶּבֶת,
שָׁלַח יָדוֹ לַחְקֹר אִם יֵשׁ קַדַּחַת;
וַתִּצַּת בִּלְבָבוֹ פִתְאֹם שַׁלְהֶבֶת,
אָהַב, נִלְכַּד גַּם הוּא אֶל תּוֹךְ הַפַּחַת.

נִדְהָם, אַף מִשְׁתָּאֶה הָיָה הַגֶּבֶר;
עַד הַחוֹלָה שֵֹנִית הֵטִיבָה טַעַם:
בִּי הָאָדוֹן, הַאֵין מַרְפֶּה לַשֶּׁבֶר?

אָז הוּא: הָהּ רַעְיָתִי, אַל נָא תַחְשׂוֹכִי,
חִבְשִׁי אַתְּ אֶת פִּצְעִי, אָמְנָם הַפַּעַם
לֹא הָרוֹפֵא, אַךְ הַחוֹלֶה אָנֹכִי.

כמו שירי אהבה רבים בעברית, גם כאן מהדהדות לשונו ורוחו של "שיר השירים", הדגם בה"א הידיעה לשירת אהבה בעברית: השימוש בדימויי חולי ורפואה לתיאור אהבה וייסורי אהבה; הצירוף "שלח ידו", על אף שלכאורה מדובר בבדיקה רפואית גרידא, אינו יכול שלא להעלות בדעת הקורא האמון על מסורת השירה העברית את הפסוקים: ""דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור ואצבעותי מור עובר על כפות המנעול" (שה"ש, ה', 4-5); והכינוי "רעייתי".

ומענין הדבר שבחר לוצאטו לכנות את האהובה "שגל", מלה שמופיעה במקרא בהקשרים שונים (בספרי נחמיה, דניאל, ותהילים), ושעל הוראתה המדויקת התווכחו פרשנים לאורך הדורות: יש שאמרו שהפירוש הוא פילגש, ויש שאמרו מלכה, ויש שאמרו כלבת מחמד, ועוד ועוד.  נראה שלוצאטו מכוון להיות האהובה מושכת מבחינה מינית, אך עדיין משונה מעט בעיני בחירתו זו.

הדיג / מיכ"ל

יום חמישי, יוני 26th, 2008
בִּשְׂפַת יוּבַל מַיִם
יָשַׁב דַּיָּג לָנוּחַ,
עָיֵף וּרְפֵה יָדַיִם
עֵת הַיּוֹם יָפוּחַ.

הַמַּיִם אַט יָשֹׁקּוּ
סָבִיב לוֹ יָרוּצוּ,
אַף רַגְלָיו יָלֹקּוּ
גַּלִּים כִּי יָפוּצוּ.

לְבָבוֹ רָחַב וּפָחַד
נַפְשׁוֹ הִתְעַטָּפָה,
מִגִּיל וָרַעַד יַחַד
רוּחַ עֲדָנִים שָׁאָפָה.

פֶּתַע מִתְּהוֹם תַּחְתִּיָּה
עַלְמָה לִמְאֹד נָאוָה,
כַּשַּׁחַר יְפֵה-פִיָּה
לְפָנָיו הִתְיַצָּבָה.

וּמֵחֵן שִׂפְתּוֹתֶיהָ
צָלְלוּ אֲמָרֶיהָ:
"בֹּא נָא, דַיָּג בֶּן-עֹנִי,
בֹּא נָא חִישׁ לִמְעוֹנִי!"

וַיִּסֹּב רֹאשׁוֹ
כְּרֶכֶב הָרֵחַיִם…
כִּי חָרְדָה נַפְשׁוֹ –
וַיִּפֹּל אֶל הַמַּיִם!

מיכה יוסף הכהן לבנזון (1828-1852) נמנה על משוררי תנועת ההשכלה בווילנה. בשנותיו האחרונות סבל משחפת, ובשנת 1849 נסע לברלין ואחר כך לזלצבורג ולמעיינות מרפא אחרים כדי להקל על סבלו, אך ללא הועיל (כפי שמוזכר בשיריו, כדוגמת "השלום לך, אחי" שכתב עם שובו מן המעיינות). לקראת סוף שנת 1850 איבד תקווה ושב לוילנה, שם נפטר. על אף הציפיה למותו, שמשתקפת בכתיבתו, הוא כתב גם שירים משעשעים, ושירים העוסקים בטבע, באהבה ובמשלים. לקריאה נוספת מכתביו, לחצו כאן.


אנחנו מעוניינים לפרסם יצירות אשר אתם מעוניינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.