תגית: בלומברג

  • יונה דב בלומברג – על יסורי המחבר

    לקראת סיום הספר "מצות ישיבת א"י" מאת יונה דב בלומברג, המחבר נמשך לספר משהו על עצמו – והדברים מענינים.

    ראשית, משהו על המחבר:

    יונה דב בלומברג (הררי)
    נולד בסרדניק, ליטא, באב תר"י (1850). רב, מהוגי הציונות הדתית. נתחנך לתורה ולחסידות חב"ד. קבע מושבו בדוינסק ועסק במסחר. הפוגרומים בדרום רוסיה (1882-1881) השפיעו עליו להצטרף ל"חיבת ציון". מראשוני "המזרחי". היה ציר בקונגרס הציוני הששי ומאומרי "לאו" בשאלת אוגנדה. ב-1907 עלה לארץ-ישראל. ישב ביפו וברחובות. ממבססי הרעיון הדתי-הלאומי בכתב. ספרו "מצות ישיבת ארץ-ישראל" (וילנה, תרנ"ז) בא להשיב על השאלה אם רעיון ישוב ארץ-ישראל תואם את השקפת התורה ודעת חז"ל, ואם מצוה זו ניתנה לשעתה או לדורות. לתשובה הוא מגיע לאחר בדיקה יסודית בספרות התלמודית והמדרשית. נפטר בט"ו סיון תרצ"א.

    בסיום הספר מרשה המחבר לעצמו לספר איך היה 'גונב' זמן מעיסוקיו [ומתגנב מעיני אשתו] כדי לעסוק בכתיבת הספר:

    ואם ברצונכם קוראים אהובים למתוח עלי קו חשד של גניבה חלילה, הבו ונקומה ואעידה אני בי, (והודאת בע"ד כמע"ד) כי באמת קצת גניבה יש בי, אך לא גניבת דעת ח"ו, כי אם גניבת הזמן הבוגד בי, כי נקם לקחתי בו, תחת אשר לשעבר בגד הוא בי, עתה בגדתי אני בו, וגנבתי מרגעי הספורים לי, מן הזמן הנמדד לי, הקדשתים למלאכת הקדש זו; או אולי גם גניבת דעת היתה בי… באשר כמה פעמים הי' עלי לרמות את נות ביתי לאמר: כי הולך אנכי בדבר מסחר, בעת אשר חמקתי עברתי, ויצאתי מן החנות לחדרי, לקחת עטי בידי לכתוב מאומה בדבר ישיבת ארץ ישראל.
  • אשרי הצניעות

    בעת הקלדת החיבור 'מצות ישיבת א"י' מאת יונה דב בלומברג, נתקלתי בקטע חמוד:

    תוך ויכוחיו עם חכמי העבר [בלומברג היה בעד מצות ישוב א"י לאלתר] הוא מצטנע, וכך הוא כותב:

    "נגד הרעיון הקדוש והנשגב הזה דישיבת א"י, ונגד מי שמחבר וכותב דבר בזה הענין, יהיה המחבר גם גדול שבגדולים כמו זה המחבר בעל ספר כפתור ופרח, מה ידבר עוד האזוב אשר בקיר, זבוב קצוץ כנפים כמוני, שאני איש פשוט ממש, ויודע אני כי לצלע הבקורת הזעומה אני נכון, לא אחד יהתל בי לא אחד יתלוצץ ממני, עלי ועל דברי…"

  • להתחקות אחר מחוקה

    תוך הקלדת החיבור 'מצות ישיבת ארץ ישראל' מאת יונה דב בלומברג (הררי), נתקל המתנדב הותיק מלאכי שפר במלה שלא הכיר, מלה מענינת:

    המחבר מספר כי שלח את הנוסח הראשון של החוברת ['קונטרס' בלשונו] לאחד מחכמי ['גאוני'] הדור,לקבלת חות-דעתו עליה.

    וכתוב שם: השיב לי גאון אחד שליט"א מגדולי גאוני דורנו (כשלחי אליו את קונטרסי זה בהיותו עוד במחוקה הראשונה לשום עינו עליו)".

    שפר לא התעצל, וחיפש את המלה הזו ["מחוקה"] במלון אליעזר בן-יהודה, וכן במלון אבן-שושן – ולא מצאהּ.

    מתוך ההקשר הוא שיער שבלומברג משתמש במלה 'מחוקה' לציון מה שאנו מכנים היום נוסח או גרסה.

    גם אנחנו לא התעצלנו, ושלחנו שאלה לאקדמיה ללשון העברית. קיבלנו תשובה ממר דורון רובינשטיין, מרכז המדור לספרות החדשה במפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית, בזו הלשון:

    לצערי אין בידי תשובה טובה על שאלתך, וכל דבריי שלהלן הם אפוא בגדר השערה בלבד.

    ייתכן שיש לקרוא את המילה שלפנינו כך: מְחֻקָּה, וניתוחה: שורש חק"י, בניין פֻּעַל, צורת בינוני יחידה.
    אחת מהוראותיו של השורש חק"י היא "ציור ורישום",וראה במקרא מל"א ו, לה; יחזקאל ח, י; כג, יד.
    מכל מקום, לא הצלחתי לאשש את השערתי זו.
    אפשרות אחרת היא שנפלה טעות כלשהי בנוסח המאמר,ואולם אין לי רעיון לנוסח "מתוקן" של הטקסט.

    תודה למלאכי ולאקדמיה!

    נ.ב. האם מישהו מכיר שימוש נוסף במלה "מחוקה" במובן דומה?