כבכל חודש בחודשו, פרויקט בן-יהודה הועשר הבוקר בכמה עשרות יצירות חדשות. לצד מאמרים מאת ביילינסון, רגלסון, ולוינסון, ופרקים נוספים מתוך כרך ב' של תולדות ישראל מאת זאב יעבץ, נוספו שירים מאת וידאל בנבנישת (שכזכור, זוכה לחיים חדשים באינטרנט), יהודה ליב גורדון, שלום שבזי ומשוררי תימן האנונימיים, וצבי אלעזר טלר.
מכתבי טלר העלינו החודש גם תרגום מגרמנית של מחזה שלם בשם "קשר בן נתניה" מאת לודוויג פיליפזון, הכתוב בסגנון האירופי הקלאסי, כטורי שיר בחמש מערכות. המחזה מתאר את אירועי רצח גדליה בן אחיקם (שלזכרו מציינים יהודים את צום גדליה) בידי ישמעאל בן נתניה.
עוד נוספו דברי אגדה בעיבוד מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, וכן עיבוד סיפורי מאת אברהם שמואל שטיין לחיי המיסטיקן היהודי שבתי צבי. גם נתח נוסף מאגרות אחד העם הצטרף למאגרנו, הפעם משנת 1900.
גולת הכותרת של העדכון הפעם היא ספר זכרונותיו של המחנך זאב כרמי (1884-1964), שאנו מפרסמים ברשותה האדיבה של מחלקת החינוך והתרבות של עירית חיפה, שהוציאה את הספר בשעתו. כרמי הוא סבהּ של המתנדבת הותיקה גליה גזית, אשר השיגה עבורנו את רשות הפרסום והקלידה את הטקסט.
כרמי מספר בקיצור ובחן את עלילותיו מילדותו באוקראינה דרך בחרותו בלונדון ובגאליציה, הגירתו לפלשתינה-א"י ועבודתו כמחנך ביבנאל, בביירות, בראשון לציון, ובעיר בה עשה את רוב שנותיו, שבה הקים את ביה"ס העממי א', חיפה.
לאורך חייו פגש כרמי רבים מן האנשים הידועים ביישוב, והנה טעימה מזכרונותיו, שבה מספר כרמי איך חלק דירה עם הסופר הצעיר והמבטיח שמואל יוסף צ'אצ'קס, המוכר לנו כש"י עגנון, ואיך זכה לשמוע על יצירותיו הראשונות של עגנון:
בדירה נאה במושבה הגרמנית גרה משפחה יהודית גרמנית, משפחת דוד טריטש, מלומד ועסקן ציבורי נודע. רוב ימיו גר בחו"ל. ואף כשהתיישב ביפו, היה חלק גדול מזמנו נמצא באירופה. והנה עלה בדעתו לנסוע לחו"ל, ולו דירה נאה מסודרת וספריה גדולה ועשירה והוא נבוך. כיצד יסגור את הבית תקופה ארוכה ללא שומר ודואג לרכושו? בהזדמנות סח לד"ר בוגראצ'וב ידידו את הענין. הלה קפץ על המציאה והציע למנות אותנו כאחראים לספריה ולרכוש, וכמובן, למסור לנו את הדירה ללא תשלום שכר. הוא יכול להיות שקט ולסמוך על נאמנותנו. וכך זכינו לדירה מצוינת בלב המושבה הגרמנית, לספריה עשירה לקריאה ולעיון – לו רק היה לנו הפנאי הדרוש לעיון זה. עברנו מהר לדירתנו החדשה והסתדרנו שם כלורדים. את הילדה סידרנו במרפסת הנאה בצל עצים. מהדירה לגימנסיה צעדים אחדים.
הדירה אמנם היתה גדולה מדי, אבל נזדמן לנו דייר?משנה, שגם לו קסמה דירה נאה של חדר ללא תשלום. הדייר היה בחור צעיר, גאליצאי, משונה במקצת, יליד בּוּצ'אק שבגאליציה. צ'אצ'קס היה שמו. היא עבד כמזכיר עוזר לד"ר חיסין, בא?כוח חובבי?ציון וגם תרגם קטעים ספרותיים לש' בן?ציון, חומר למקראות לתלמידי בתי?הספר שהיה מדפיס בימים אלה. אגב, הבחור הבוצ'אצ'י, צ'אצ'קס, נתחבב עלינו ומצא ענין גם בבתנו. ביתיה היה קורא לה, והתידדנו, אם כי ראינו אותו רק בערבים. כל היום היי מחוץ לבית בעבודותיו או בספריות. דיבורו היה גאליצאי טיפוסי. עליז היה ומתבדח ומנבא לנו, כי הוא יהיה פעם סופר גדול ואולי נוכל פעם להתפאר, שגרנו יחד עם הסופר הגדול בדירת טריטש ואף היינו ידידים. לא קיבלנו ברצינות דברים אלה. יום אחד חזר צ'רצ'קס "בגילופין", וכששאלנו לסיבת הדבר ענה לנו, כי היה לו היום יום טוב. הוא ניצח היום "נודניק" גדול מאד, ואם נבטיח לו לשמוע את סיפור הענין עד סופו – הוא מוכן לספר לנו. בערב, לאחר שהילדה נרדמה, החל צ'אצ'קס לספר לנו את סיפורו.
כפי המסופר לעיל, היה צ'אצ'קס מזכירו של הד"ר חיסין בעניני חיבת?ציון. הד"ר חיסין היה רופא במקצועו, עסוק רוב הזמן בחוליו, ולעיתים רחוקות היה יושב במשרדו. צ'אצ'קס עבד יחידי, כותב את המכתבים הדרושים לפי הוראות הד"ר חיסין. בימים האחרונים התחיל לבוא למשרד יהודי פנוי מעבודה, מי שהיה בעל זכויות באודיסה בימים ההם ולעת זקנה עלה ארצה. הוא היה "נודניק" גדול, משעמם מאד ומפריע בשיחותיו לצקאצ'קס בעבודתו. יום אחד קצה נפשו של צ'אצ'קס באורח זה, שהיה ממשמש בניירות ובמכתבים, והחליט לסלקו ממנו. כשראה צ'אצ'קס, שהיהודי סוחב ניירות מעל שולחנו, פנה ואמר לו: "ידידי, למה לך לטפל בניירות, מוטב שתשב במקומך ותקשיב לסיפור יפה שאספר לך, סיפור מותח ואינו קצר. המבטיח אתה לשבת ולשמוע עד הסוף? אם כן, הנח לניירות ושמע. היה היה פעם בחור "נודניק" וסקרן. הכל עניין אותו, הכל רצה לראות ולשמוע. יום אחד יצא מביתו והלך, הלך למרחקים. הלך יום, הלך יומיים, שלושה, ארבעה, חמישה, ששה, שבעה ימים, עד שהגיע לנר גדול, רם ונישא. החל לטפס על ההר, טיפס יום, יומיים, שלושה, ארבע, חמישה, ששה ימים, עד שהגיע לפסגת ההר. הסתכל, הביט למטה, ומה ראו עיניו? בקעה גדולה ורחבה. החל לרדת לבקעה, ירד, ירד, ירד, יום, יומיים, שלושה, ארבעה, חמישה, ששה, שבעה ימים. עבר את הבקעה והנה שוב הר גבוה חוסם לפניו את הדרך. מה יעשה? הוא יוותר ויחזור לביתו? לא! הוא המשיך, טיפס על ההר השני, טיפס, טיפס, וטיפס, יום, יומיים, שלושה, ארבעה, חמישה, ששה ימים. הגיע לפסגתו והנה לפניו בקעה שניה…". סבלנותנו פקעה והחילונו לצעוק: "צ'אצ'קס, גזלן, קצר מעט. ידענו, עבר שבעה הרים, שבע בקעות, ודאי נהר אחרי זה". צ'אצ'קס צחק יחד אתנו, העמיד פני נעלב וטען: "בושו והכלמו, אני רק בתחילת סיפורי. ודעו לכם, הלקוח שלי היה סבלן יותר מכם. ישב בפה פעור והקשיב בסבלנות ולא הכריח אותי לקצר או להפסיק ח"ו. טוב, אקצר לכם: עבר את הבקעה השביעית והנה לפניו יער עבות, גדול ועצום. עבר שבעה יערות ובא לנהר, עבר שבעה נהרות ולפניו מערה עצומה וגדולה. נכנס למערה, הלך בה שבעה ימים. במערה השביעית מצא תיבת ברזל ענקית. והיא נעולה בשבעה מנעולים. לקח אבן, פיצץ מנעול אחד, שנים – את כל המנעולים. פתח את התיבה והנה בה תיבה חדשה, גם היא נעולה בשבעה מנעולים. פיצץ את כל השבעה והנה תיבה של זהב, גם היא נעולה בשבעה מנעולים. פיצץ את כל שבעת המנעולים ופתח את התיבה והנה בה מגילת קלף ענקית, קשורה בשבעה סרטים הדורים. מה יעשה הבחור שלנו? (ואנו במקהלה: "דו, דו, גזלן"[20]). הוא פתח את הקשרים, פתח את המגילה השביעית וראה באותיות אשוריות גדולות את הדברים האלה: חמור! מה אתה מחטט ומחפש, הנחת כאן דבר משלך?". צחקנו צחוק היסטרי, ולאחר שעייפנו מצחוק, הוסיף צ'אצ'קס: "היהודי קם, ירק וברח מהחדש, ומאז לא יבוא יותר אלי".
הבטחנו לצ'אצ'קס, שכאשר יהיה פעם לסופר גדול, נספר לכל ידידינו על יצירתו הראשונה במשרדו של ד"ר חיסין. אבל צ'אצ'קס העמיד אותנו על טעותנו: "חברה, אין זו יצירתי הראשונה אלא השניה או השלישית. אם תהיו ילדים טובים, סבלנים, ומקשיבים, אספר לכם על שתי יצירותי הראשונות". חיכינו להזדמנות למחרת בבוקר וצ'אצ'קס בא, הכין לו את המאכל הצמחוני שלו, ואחרי זה החל לספר לנו, כשהוא לועס את מאכל המעדנים שלו, על יצירתו הראשונה. מעשה בבחור בית?המדרש, שמלאו לו שתים?עשה שנה. הוא ישב בבית?המדרש, עיין בתלמוד וספרים חיצוניים, בקונטרסים שמצא אותם בגנזך של בית?המדרש. לעיתים היה מזדמן לו לקרוא ב"לעמבערגער טאגעבלאט", שעורכו היה ר' משה קליינמן. יום אחד פרצה שריפה בבוצ'אץ' ושרפה שתי בקתות. הדבר עשה רושם גדול על הנער, וכדי לשתף ברושם זה את בני עמו וארצו, ישב בביתו וכתב קורספונדנציה ב"טאגעבלאט" של משה קליינמן. לבסוף חיפש הבחור איזה שם נאה לסופר צעיר זה וחתם: שמואל יוסף טשאטשקעס הלוי, המכונה "שוטה". ימים אחדים ציפה סופרנו הצעיר לראות את יצירתו מודפסת בעתון והנה אכזבה. אין היצירה מופיעה. יום אחד הביא הדואר מכתב לפי כתובתו של המחבר ובו פונה העורך למר שמואל וולף טשאטשקעס הלוי, המכונה "שוטה". ובין השאר הוא מיעץ לבחור, שחובב, כנראה את בית?המדרש ומשתעמם ומחכה לשריפות גדולות כדי לפרסם ולהתפרסם. עצתו של העורך: לא להיות טיפש, ללמוד גמרא, לקרוא בספר ולבסוף, כשישכיל, יגדל ויצרה לכתוב בעתונים – יעשה זאת. "זאת היתה יצירתי הראשונה – של בחור המכונה "שיטה", שבפי קליינמן מכונה "שוטה". אבל עכשיו, להכעיס את משה קליינמן ולהכעיס אותך, רשע קראמארוב, שאינך מאמין בעתידי כסופר – אני מתכונן ליצירתי השלישית והרביעית".
צ'אצ'קס – עגנון
יום אחד בא צ'אצ'קס הביתה, כשהוא חגיגי ונרגש. הניח לפני חוברת של "העומר" וקרא: "ידיים הרם, רשע, דרך?ארץ בפני צ'אצ'קס". לא הבינותי מה קרה, אבל הוא פתח לפני את החוברת, ירחון ספרותי בעריכת ש' בן?ציון, והצביע על הסיפור הראשון: "זוהי יצירתי!". התחלתי לקרוא, קורא שליש עמוד, מתרומם ומכריז: "לא אמת, אין זה סגנונו של צ'אצ'קס, כזבן שכמותך". פתח צ'אצ'קס בצחוק: "נו, חברה'מן, צדקת". הצביע על דבר שני, גם בו הכרתי שאין זה מסגנונו, סגנון ה"מעשה ביכלך" בעבריתץ מביט אני עליו, דוחה ממני את החוברת. הוא מחייך: "העמדתי אותך בבחינה, צדקת. עתה קרא את יצירתי באמת". הוא הצביע על סיפור בשם "עגונות" ושם הסופר – עגנון. התחלתי לקרוא ומיד הרגשתי בצ'אצ'קס, סגנון חי כדיבורו בחיים. אמרתי: "כן, כן, זה דומה. אולם מוכרחים לקרוא את הספור במבטא האשכנזי הגאליצאי ומלעיל וכו'". כשרצה לקחת ממני את החוברת, סרבתי להחזירה לו וקראתי את הסיפור עד תומו. הוקסמתי ממנו. צ'אצ'קס גמר בינתיים את ארוחת הערב שלו, גם פרחה גמרה את עבודתה. ישבנו בצוותא ליד השולחן והמחבר קרא לפנינו את יצירתו, בלשונו, בסגנונו ובמבטאו. גם פרחה הוקסמה ממנה. הרימותי שתי ידי והכרזתי: "נכנעתי! אכן סופר אתה ועתידך, כנראה, נכון לפניך. מוכן אני מהיום והלאה להתפאר, שהייתי ידידו של הסופר עגנון, יחי עגנון… " אמנם משונה היה בעינינו הנושא ואף השם עגנון. אבל די אם ש' בן?ציון קיבל יצירה זו לחוברת הראשונה של "העומר" כדי להתפאר בה ולהאמין בעתידו של צ'אצ'קס.
בדירה נאה במושבה הגרמנית גרה משפחה יהודית גרמנית, משפחת דוד טריטש, מלומד ועסקן ציבורי נודע. רוב ימיו גר בחו"ל. ואף כשהתיישב ביפו, היה חלק גדול מזמנו נמצא באירופה. והנה עלה בדעתו לנסוע לחו"ל, ולו דירה נאה מסודרת וספריה גדולה ועשירה והוא נבוך. כיצד יסגור את הבית תקופה ארוכה ללא שומר ודואג לרכושו? בהזדמנות סח לד"ר בוגראצ'וב ידידו את הענין. הלה קפץ על המציאה והציע למנות אותנו כאחראים לספריה ולרכוש, וכמובן, למסור לנו את הדירה ללא תשלום שכר. הוא יכול להיות שקט ולסמוך על נאמנותנו. וכך זכינו לדירה מצוינת בלב המושבה הגרמנית, לספריה עשירה לקריאה ולעיון – לו רק היה לנו הפנאי הדרוש לעיון זה. עברנו מהר לדירתנו החדשה והסתדרנו שם כלורדים. את הילדה סידרנו במרפסת הנאה בצל עצים. מהדירה לגימנסיה צעדים אחדים.
הדירה אמנם היתה גדולה מדי, אבל נזדמן לנו דייר-משנה, שגם לו קסמה דירה נאה של חדר ללא תשלום. הדייר היה בחור צעיר, גאליצאי, משונה במקצת, יליד בּוּצ'אק שבגאליציה. צ'אצ'קס היה שמו. היא עבד כמזכיר עוזר לד"ר חיסין, בא-כוח חובבי-ציון וגם תרגם קטעים ספרותיים לש' בן-ציון, חומר למקראות לתלמידי בתי-הספר שהיה מדפיס בימים אלה. אגב, הבחור הבוצ'אצ'י, צ'אצ'קס, נתחבב עלינו ומצא ענין גם בבתנו. ביתיה היה קורא לה, והתידדנו, אם כי ראינו אותו רק בערבים. כל היום היה מחוץ לבית בעבודותיו או בספריות. דיבורו היה גאליצאי טיפוסי. עליז היה ומתבדח ומנבא לנו, כי הוא יהיה פעם סופר גדול ואולי נוכל פעם להתפאר, שגרנו יחד עם הסופר הגדול בדירת טריטש ואף היינו ידידים. לא קיבלנו ברצינות דברים אלה. יום אחד חזר צ'אצ'קס "בגילופין", וכששאלנו לסיבת הדבר ענה לנו, כי היה לו היום יום טוב. הוא ניצח היום "נודניק" גדול מאד, ואם נבטיח לו לשמוע את סיפור הענין עד סופו – הוא מוכן לספר לנו. בערב, לאחר שהילדה נרדמה, החל צ'אצ'קס לספר לנו את סיפורו.
כפי המסופר לעיל, היה צ'אצ'קס מזכירו של הד"ר חיסין בעניני חיבת-ציון. הד"ר חיסין היה רופא במקצועו, עסוק רוב הזמן בחוליו, ולעיתים רחוקות היה יושב במשרדו. צ'אצ'קס עבד יחידי, כותב את המכתבים הדרושים לפי הוראות הד"ר חיסין. בימים האחרונים התחיל לבוא למשרד יהודי פנוי מעבודה, מי שהיה בעל זכויות באודיסה בימים ההם ולעת זקנה עלה ארצה. הוא היה "נודניק" גדול, משעמם מאד ומפריע בשיחותיו לצקאצ'קס בעבודתו. יום אחד קצה נפשו של צ'אצ'קס באורח זה, שהיה ממשמש בניירות ובמכתבים, והחליט לסלקו ממנו. כשראה צ'אצ'קס, שהיהודי סוחב ניירות מעל שולחנו, פנה ואמר לו: "ידידי, למה לך לטפל בניירות, מוטב שתשב במקומך ותקשיב לסיפור יפה שאספר לך, סיפור מותח ואינו קצר. המבטיח אתה לשבת ולשמוע עד הסוף? אם כן, הנח לניירות ושמע. היה היה פעם בחור "נודניק" וסקרן. הכל עניין אותו, הכל רצה לראות ולשמוע. יום אחד יצא מביתו והלך, הלך למרחקים. הלך יום, הלך יומיים, שלושה, ארבעה, חמישה, ששה, שבעה ימים, עד שהגיע להר גדול, רם ונישא. החל לטפס על ההר, טיפס יום, יומיים, שלושה, ארבעה, חמישה, ששה ימים, עד שהגיע לפסגת ההר. הסתכל, הביט למטה, ומה ראו עיניו? בקעה גדולה ורחבה. החל לרדת לבקעה, ירד, ירד, ירד, יום, יומיים, שלושה, ארבעה, חמישה, ששה, שבעה ימים. עבר את הבקעה והנה שוב הר גבוה חוסם לפניו את הדרך. מה יעשה? הוא יוותר ויחזור לביתו? לא! הוא המשיך, טיפס על ההר השני, טיפס, טיפס, וטיפס, יום, יומיים, שלושה, ארבעה, חמישה, ששה ימים. הגיע לפסגתו והנה לפניו בקעה שניה…". סבלנותנו פקעה והחילונו לצעוק: "צ'אצ'קס, גזלן, קצר מעט. ידענו, עבר שבעה הרים, שבע בקעות, ודאי נהר אחרי זה". צ'אצ'קס צחק יחד אתנו, העמיד פני נעלב וטען: "בושו והכלמו, אני רק בתחילת סיפורי. ודעו לכם, הלקוח שלי היה סבלן יותר מכם. ישב בפה פעור והקשיב בסבלנות ולא הכריח אותי לקצר או להפסיק ח"ו. טוב, אקצר לכם: עבר את הבקעה השביעית והנה לפניו יער עבות, גדול ועצום. עבר שבעה יערות ובא לנהר, עבר שבעה נהרות ולפניו מערה עצומה וגדולה. נכנס למערה, הלך בה שבעה ימים. במערה השביעית מצא תיבת ברזל ענקית. והיא נעולה בשבעה מנעולים. לקח אבן, פיצץ מנעול אחד, שנים – את כל המנעולים. פתח את התיבה והנה בה תיבה חדשה, גם היא נעולה בשבעה מנעולים. פיצץ את כל השבעה והנה תיבה של זהב, גם היא נעולה בשבעה מנעולים. פיצץ את כל שבעת המנעולים ופתח את התיבה והנה בה מגילת קלף ענקית, קשורה בשבעה סרטים הדורים. מה יעשה הבחור שלנו? (ואנו במקהלה: "דו, דו, גזלן"[20]). הוא פתח את הקשרים, פתח את המגילה השביעית וראה באותיות אשוריות גדולות את הדברים האלה: חמור! מה אתה מחטט ומחפש, הנחת כאן דבר משלך?". צחקנו צחוק היסטרי, ולאחר שעייפנו מצחוק, הוסיף צ'אצ'קס: "היהודי קם, ירק וברח מהחדר, ומאז לא יבוא יותר אלי".
הבטחנו לצ'אצ'קס, שכאשר יהיה פעם לסופר גדול, נספר לכל ידידינו על יצירתו הראשונה במשרדו של ד"ר חיסין. אבל צ'אצ'קס העמיד אותנו על טעותנו: "חברה, אין זו יצירתי הראשונה אלא השניה או השלישית. אם תהיו ילדים טובים, סבלנים, ומקשיבים, אספר לכם על שתי יצירותי הראשונות". חיכינו להזדמנות למחרת בבוקר וצ'אצ'קס בא, הכין לו את המאכל הצמחוני שלו, ואחרי זה החל לספר לנו, כשהוא לועס את מאכל המעדנים שלו, על יצירתו הראשונה. מעשה בבחור בית-המדרש, שמלאו לו שתים-עשרה שנה. הוא ישב בבית-המדרש, עיין בתלמוד וספרים חיצוניים, בקונטרסים שמצא אותם בגנזך של בית-המדרש. לעיתים היה מזדמן לו לקרוא ב"לעמבערגער טאגעבלאט", שעורכו היה ר' משה קליינמן. יום אחד פרצה שריפה בבוצ'אץ' ושרפה שתי בקתות. הדבר עשה רושם גדול על הנער, וכדי לשתף ברושם זה את בני עמו וארצו, ישב בביתו וכתב קורספונדנציה ב"טאגעבלאט" של משה קליינמן. לבסוף חיפש הבחור איזה שם נאה לסופר צעיר זה וחתם: שמואל יוסף טשאטשקעס הלוי, המכונה "שוטה". ימים אחדים ציפה סופרנו הצעיר לראות את יצירתו מודפסת בעתון והנה אכזבה. אין היצירה מופיעה. יום אחד הביא הדואר מכתב לפי כתובתו של המחבר ובו פונה העורך למר שמואל וולף טשאטשקעס הלוי, המכונה "שוטה". ובין השאר הוא מיעץ לבחור, שחובב, כנראה את בית-המדרש ומשתעמם ומחכה לשריפות גדולות כדי לפרסם ולהתפרסם. עצתו של העורך: לא להיות טיפש, ללמוד גמרא, לקרוא בספר ולבסוף, כשישכיל, יגדל וירצה לכתוב בעתונים – יעשה זאת. "זאת היתה יצירתי הראשונה – של בחור המכונה "שיטה", שבפי קליינמן מכונה "שוטה". אבל עכשיו, להכעיס את משה קליינמן ולהכעיס אותך, רשע קראמארוב, שאינך מאמין בעתידי כסופר – אני מתכונן ליצירתי השלישית והרביעית".
יום אחד בא צ'אצ'קס הביתה, כשהוא חגיגי ונרגש. הניח לפני חוברת של "העומר" וקרא: "ידיים הרם, רשע, דרך-ארץ בפני צ'אצ'קס". לא הבינותי מה קרה, אבל הוא פתח לפני את החוברת, ירחון ספרותי בעריכת ש' בן-ציון, והצביע על הסיפור הראשון: "זוהי יצירתי!". התחלתי לקרוא, קורא שליש עמוד, מתרומם ומכריז: "לא אמת, אין זה סגנונו של צ'אצ'קס, כזבן שכמותך". פתח צ'אצ'קס בצחוק: "נו, חברה'מן, צדקת". הצביע על דבר שני, גם בו הכרתי שאין זה מסגנונו, סגנון ה"מעשה ביכלך" בעברית. מביט אני עליו, דוחה ממני את החוברת. הוא מחייך: "העמדתי אותך בבחינה, צדקת. עתה קרא את יצירתי באמת". הוא הצביע על סיפור בשם "עגונות" ושם הסופר – עגנון. התחלתי לקרוא ומיד הרגשתי בצ'אצ'קס, סגנון חי כדיבורו בחיים. אמרתי: "כן, כן, זה דומה. אולם מוכרחים לקרוא את הספור במבטא האשכנזי הגאליצאי ומלעיל וכו'". כשרצה לקחת ממני את החוברת, סרבתי להחזירה לו וקראתי את הסיפור עד תומו. הוקסמתי ממנו. צ'אצ'קס גמר בינתיים את ארוחת הערב שלו, גם פרחה גמרה את עבודתה. ישבנו בצוותא ליד השולחן והמחבר קרא לפנינו את יצירתו, בלשונו, בסגנונו ובמבטאו. גם פרחה הוקסמה ממנה. הרימותי שתי ידי והכרזתי: "נכנעתי! אכן סופר אתה ועתידך, כנראה, נכון לפניך. מוכן אני מהיום והלאה להתפאר, שהייתי ידידו של הסופר עגנון, יחי עגנון… " אמנם משונה היה בעינינו הנושא ואף השם עגנון. אבל די אם ש' בן-ציון קיבל יצירה זו לחוברת הראשונה של "העומר" כדי להתפאר בה ולהאמין בעתידו של צ'אצ'קס.
נ.ב. אין פותרים לחידה מן השבוע שעבר?
נ.ב.נ. עורכת יומן הרשת מאז היווסדו, נעה אורן, יצאה לטיול ממושך בדרום אמריקה, ואנחנו, שכבר מתגעגעים, מאחלים לה טיול מהנה!