תגית: חיים אריה זוטא

  • ח"א זוטא: נועז או שמרן?

    מורה היה בירושלים, וחיים אריה זוטא שמו.  לצד עבודה ספרותית ומלאכת ההוראה עצמה, חיבר ספרי לימוד, ובהם ספרון חלוצי בתחום החינוך המיני, ושמו הזרע למינהו, שפרסמנו זה מכבר במאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה.

    בהתאם לערכי התקופה והקהילה שבה חי, נזהר זוטא מאוד בלשונו, והקפיד על לשון חסודה כבר מן ההקדשה:

    לְנַעֲרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
    הַבְּרִיאִים בְּגוּפָם וְהַטְהוֹרִים בְּנַפְשָׁם.

    אף על פי כן, ועל אף העיסוק הרב בגרגירי חיטה, בזרעי תפוח, וכו', מקדים ומבהיר זוטא ברמז מה הנושא האמיתי של הספרון, בהצבת המשפט "תּוֹרָה הִיא וְלִלְמוֹד אֲנִי צָרִיך" בראש החיבור, משפט הרומז לאנקדוטה התלמודית המוכרת על רב כהנא הצופה ברבו השוכב עם זוגתו, המסתיימת בהצטדקותו של כהנא במלים הללו. (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף סב עמוד א)

    לאחר דיון סחור-סחור ברבייה במערכת הצומח והחי, מגיע זוטא לרביית האדם בעמודים החוברת האחרונים. אין הוא מפרט הלכות משגל, אלא משאיר את הפרטים לכוח ההיסק של קוראיו הצעירים על פי הנאמר לפני כן על רביית היונקים. במקום זאת הוא משבח את הפלא שבהריון האנושי וכן, דומני, מנסה לטפח גישה חיובית כלפי מין לצורך רבייה, כהכרח בל-יגונה:

    ראינו, איפוא, כי בכל היצורים, מהצמח ועד הרמש, מהבהמה ועד האדם שם היוצר את הכח הנפלא להוליד כדמותם וכצלמם, ובהזדוגם ממלאים הם רק את מצות היוצר, חק חייהם וטבעם.

    אך את דבריו החסכניים הוא מסיים דווקא בדרשה מוסרנית בגנות האוננות, ואף מתבל אותה בשקרים גמורים:

    והזהרו, איפוא, ילדים באברי ההולדה, באברים היותר מועילים ליקום ולכל החי. השמרו בהם אל תלכלכום, אל תגרו אותם, אל תמעכום בידים ובכל דבר, פן יחלשו. אל תעירו את התאוה, אל תעוררו את הדמיון עד בוא עת התפתחותכם בגופכם ובנפשכם – פן תזיקו לכל עתידותיכם ומטרת חייכם. מתנה גדולה, מתנה אין ערך לה העניקנו היוצר כל – להמשיך את ישותנו בדורות הבאים אחרינו – ועלינו להזהר בה, להוקיר אותה, לבלתי האביד את הטוב היקר הזה. כי כמו שזרע פרי האדמה ופרי העץ בעודם בסר אינם מצמיחים ונרקבים, ככה הוצאת זרע האדם בטרם הגיעו להתפתחותו רק מחלישה את הגוף ועוכרת את נפש האיש – תחת אשר בשנות בגרותו מזריע האדם זרע קים ובריא בחמר וברוח.

    והאנשים הבריאים בגופם והטהורים בנפשם תקות העם, תקות האנושיות כלה הם! –

    כפי שסיפרנו כאן בעבר, על אף זהירותו המופלגת, הוקע זוטא בגין הדפסת הספרון הזה על-ידי שמרני ירושלים, עד כדי כך שהעותקים הלא רבים שהודפסו מן הספרון מלכתחילה נאספו מבתי המסחר והועלו באש (גם "עם הספר" יודע לשרוף ספרים, ולא רק בימי זוטא, אלא גם בימינו, למרבה החרפה).  כה יעילה היתה תגובתם החריפה של המבקשים להותיר את בני הנעורים בבורותם, עד שבכל העולם נותרו עותקים בודדים בלבד של החוברת של זוטא, ואפילו בספריה הלאומית לא היה מצוי עותק במשך שנים ארוכות, עד שנתקל הסופר חיים באר בעותק אצל סוחר ספרים ודאג לרוכשו ולהעבירו למשמורת הספריה הלאומית, ובזכותו היה לנו מקור מודפס להפקת המהדורה האלקטרונית של החוברת, אשר מנגישה את הטקסט הזה, לראשונה זה עשורים ארוכים, לכל המתעניין.

    אתם מוזמנים לקרוא את החוברת במהדורת פרויקט בן-יהודה, ולהרהר בדרכו של זוטא, שהיה נועז ושמרן כאחד.

  • עדכון ספטמבר 2010, או: למי רגלסון עמל?

    כמדי חודש בחודשו, אנו מעשירים את מאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה ביצירות נוספות במגוון סוּגוֹת: ראשית, בפרוזה, אנו מגישים החודש את הנובלה ההסטורית הכבל והקוץ מאת אברהם שלום פרידברג (על פי הנוסח הגרמני של צבי הרמן רקנדורף), וסיפורים נוספים מאת א"ד מרקסון, א"ש שטיין, ודוד ישעיהו זילברבוש.

    לצד אלו אנו חונכים את אגף חיים אריה זוטא בפרויקט, עם שלושה סיפורים מימי המקרא: חנון הצורפי, המשפט, ויום הקהל.  זוטא היה מחנך ירושלמי ידוע בשעתו, וחיבר ספרי לימוד רבים.  ביניהם ישנו ספר בשם הזרע למינהו, שעוסק, בזהירות, ברבייה בעולם החי, ומכאן בחינוך מיני לבני נוער; כשנדפס הספר בירושלים בשנת תרס"ט, הקימו קנאים דתיים שערוריה גדולה, וסופו של דבר שכמעט כל עותקי הספר הושמדו בשריפה פומבית!  עד היום קשה מאוד לאתר עותקים של הספר הנדיר הזה, ולאחרונה שמעתי מפי חיים באר איך הוא נתקל במקרה בעותק של הספר ומיהר לרוכשו (תמורת זוזים לא מעטים) עבור הספריה הלאומית, שעד אז לא החזיקה בעותק.  בזכותו אנו עובדים על הקלדת הספר בימים אלה, ובקרוב נגיש מהדורה אלקטרונית של הזרע למינהו, ונציל את הטקסט הזה מתהום הנשייה, פשוטו כמשמעו.

    בשירה נוספים למאגר שלנו חמישה שירים מאת המשורר-הצייר מרדכי צבי מאנה (המצי"ר), שבעה שירים מאת וידאל בנבנשת, ותשעה שירי חול מאת משה אבן-עזרא.  כמו כן העלינו שיר בלתי-מנוקד בשם הגיהנום מאת הסופר היידי ש' אנ-סקי (שלמה זיינוול רפפורט), בתרגום ש"ל ציטרון.

    בתחום המאמרים והמסות, נוספו יצירות מאת י"ח ברנר, ראובן בריינין, משה גליקסון, א"ש שטיין, אברהם רגלסון, ובר-טוביה (שרגא פרנקל).  ביניהם שתי מסות על מיודענו מקס נורדאו (מכס נורדוי בכתיב הימים ההם), האחת מאת גליקסון והשנייה מאת בריינין.   נזכיר שנורדאו לא כתב עברית, ואעפ"כ תמצאו יצירות משלו בפרויקט בן-יהודה, בתיווכם של המתרגמים דוד פרישמן (ה"אגדות" של נורדאו) וראובן בריינין (ה"פרדוקסים" של נורדאו).

    טעימת החודש לקוחה מטקסט קצר שחיבר אברהם רגלסון כהקדמה לספרו "עין הסוס" — עיבודיו היפים לסיפורי המיתולוגיה היוונית.  הספר כולו, אגב, זמין בפרויקט בן-יהודה, ברשות בעלי הזכויות.  בהקדמות הללו, שפורסמו ב"הפועל הצעיר" בשנת 1967, עם יציאת הספר, ושמכונסות לראשונה בפרויקט בן-יהודה, עונה רגלסון על השאלה הנצחית של הסופרים העבריים, מאז ימי י"ל גורדון: למי אני עמל? והנה תשובתו משובבת-הנפש של רגלסון:

    בעבור מי רקמתי וארגתי את סיפורי-המיתוס הללו?

    בעבור נפשות צעירות (כמוני אני בהיותי ילד-נער) אשר ספגו מנה של תורה והן צמאות לנפלאות: אגדה ושיחות-מלים מתנגנות מאליהן. (אכן, חלק מניסוּחי את עלילות-הדמיון היווניות יש לצרפו לזכות מישקע-זכרונות מקריאות שבנעורי: היו הדברים בתוכי, עוּצבוּ בי מחדש במשך השנים, וכאילו חיכו שאהיה סבא לנכדים גידוּלי-עברית, ואני רוקם בשבילם מעשיות עתיקות בחותמי שלי).

    בעבור אלה – ובעבור זקנים שלא כבה בהם שביב-הילדות החיוּני… ונזכר אני בדבר שסיפר סילאֶנוֹס הזקן (עמוד 47) לפני המלך מידאס בהיטיבם לבותיהם במאכל-ומשתה ושיחה:

    "… על אי אשר שני נהרוֹת זורמים בו, והאוכל מפרי העץ הגדל על הנהר האחד, מהרה הוא מזקין, מצטמק וכלה ומת – והאוכל מפרי העץ הגדל על הנהר השני מחדש נעוריו: גם כי זקן מאוד-מאוד, חיש הוא נעשה כבן ארבעים, ואחרי-כן כבן שלושים, והוֹוה לעֶלם, לנער, לילד, לעוֹלל – עד אשר הוא נעלם כליל! אפס-כי מערבּלה גוֹעשה שומרת על האי מגשת אליו, על כן באֵי-עולם מוּצלים מריצת-זמן מהירה עד יזקינו בלא-עת, ומצעידת-זמן אחורנית, כי יהיו לתינוקות, לעוּברים ברחם-אֵם, ויגיעו אֶל אַל-היוֹת כמו לפני הריוֹן.

    "ואני – אמר סילאֶנוֹס – אָפיוֹלטס, רוח-מזרח, טילטלני לשם, וטעמתי משני מיני הפרי גם יחד, ופעולותם סותרות זוֹ לזוֹ, וָאהי לזקן עושה מעשי-ילדות".

    — מתוך אקדמות קטנות ל"עין הסוס" מאת אברהם רגלסון.