מורה היה בירושלים, וחיים אריה זוטא שמו.  לצד עבודה ספרותית ומלאכת ההוראה עצמה, חיבר ספרי לימוד, ובהם ספרון חלוצי בתחום החינוך המיני, ושמו הזרע למינהו, שפרסמנו זה מכבר במאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה.

בהתאם לערכי התקופה והקהילה שבה חי, נזהר זוטא מאוד בלשונו, והקפיד על לשון חסודה כבר מן ההקדשה:

לְנַעֲרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
הַבְּרִיאִים בְּגוּפָם וְהַטְהוֹרִים בְּנַפְשָׁם.

אף על פי כן, ועל אף העיסוק הרב בגרגירי חיטה, בזרעי תפוח, וכו', מקדים ומבהיר זוטא ברמז מה הנושא האמיתי של הספרון, בהצבת המשפט "תּוֹרָה הִיא וְלִלְמוֹד אֲנִי צָרִיך" בראש החיבור, משפט הרומז לאנקדוטה התלמודית המוכרת על רב כהנא הצופה ברבו השוכב עם זוגתו, המסתיימת בהצטדקותו של כהנא במלים הללו. (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף סב עמוד א)

לאחר דיון סחור-סחור ברבייה במערכת הצומח והחי, מגיע זוטא לרביית האדם בעמודים החוברת האחרונים. אין הוא מפרט הלכות משגל, אלא משאיר את הפרטים לכוח ההיסק של קוראיו הצעירים על פי הנאמר לפני כן על רביית היונקים. במקום זאת הוא משבח את הפלא שבהריון האנושי וכן, דומני, מנסה לטפח גישה חיובית כלפי מין לצורך רבייה, כהכרח בל-יגונה:

ראינו, איפוא, כי בכל היצורים, מהצמח ועד הרמש, מהבהמה ועד האדם שם היוצר את הכח הנפלא להוליד כדמותם וכצלמם, ובהזדוגם ממלאים הם רק את מצות היוצר, חק חייהם וטבעם.

אך את דבריו החסכניים הוא מסיים דווקא בדרשה מוסרנית בגנות האוננות, ואף מתבל אותה בשקרים גמורים:

והזהרו, איפוא, ילדים באברי ההולדה, באברים היותר מועילים ליקום ולכל החי. השמרו בהם אל תלכלכום, אל תגרו אותם, אל תמעכום בידים ובכל דבר, פן יחלשו. אל תעירו את התאוה, אל תעוררו את הדמיון עד בוא עת התפתחותכם בגופכם ובנפשכם – פן תזיקו לכל עתידותיכם ומטרת חייכם. מתנה גדולה, מתנה אין ערך לה העניקנו היוצר כל – להמשיך את ישותנו בדורות הבאים אחרינו – ועלינו להזהר בה, להוקיר אותה, לבלתי האביד את הטוב היקר הזה. כי כמו שזרע פרי האדמה ופרי העץ בעודם בסר אינם מצמיחים ונרקבים, ככה הוצאת זרע האדם בטרם הגיעו להתפתחותו רק מחלישה את הגוף ועוכרת את נפש האיש – תחת אשר בשנות בגרותו מזריע האדם זרע קים ובריא בחמר וברוח.

והאנשים הבריאים בגופם והטהורים בנפשם תקות העם, תקות האנושיות כלה הם! –

כפי שסיפרנו כאן בעבר, על אף זהירותו המופלגת, הוקע זוטא בגין הדפסת הספרון הזה על-ידי שמרני ירושלים, עד כדי כך שהעותקים הלא רבים שהודפסו מן הספרון מלכתחילה נאספו מבתי המסחר והועלו באש (גם "עם הספר" יודע לשרוף ספרים, ולא רק בימי זוטא, אלא גם בימינו, למרבה החרפה).  כה יעילה היתה תגובתם החריפה של המבקשים להותיר את בני הנעורים בבורותם, עד שבכל העולם נותרו עותקים בודדים בלבד של החוברת של זוטא, ואפילו בספריה הלאומית לא היה מצוי עותק במשך שנים ארוכות, עד שנתקל הסופר חיים באר בעותק אצל סוחר ספרים ודאג לרוכשו ולהעבירו למשמורת הספריה הלאומית, ובזכותו היה לנו מקור מודפס להפקת המהדורה האלקטרונית של החוברת, אשר מנגישה את הטקסט הזה, לראשונה זה עשורים ארוכים, לכל המתעניין.

אתם מוזמנים לקרוא את החוברת במהדורת פרויקט בן-יהודה, ולהרהר בדרכו של זוטא, שהיה נועז ושמרן כאחד.