Posts Tagged ‘ספריות’

רגלסון מרים להנחתה לפרויקט בן יהודה

יום שבת, מאי 4th, 2013

כבר הרבה זמן שאני טוענת שאוטודידקטים הם מועמדים טובים יותר לעבודה מאשר סטודנטים שרק יודעים ללמוד מה שהאכילו אותם בכפית. לכן סטודנטים שסיימו תואר באוניברסיטה הפתוחה נחשבים בעיני יותר מאשר סטודנטים שסיימו בציון דומה באוניברסיטה רגילה, על שום כוח ההתמדה ויכולת הלימוד העצמי שהייתה דרושה להם כדי לסיים. כמובן שיש להביא בחשבון שהדברים מתייחסים רק למי שהצליח לסיים – לא כל מי שהתחיל תואר בפתוחה גם סיים – רחוק מכך. נראה לי שבאוניברסיטה הפתוחה אחוז הנושרים גבוה משמעותית מאשר במוסדות האחרים.

קשה להעביר מסר כזה, ועל אחת כמה וכמה שקשה להעביר את המסר שהשגים וכישורים חשובים יותר מאשר דיפלומות. והנה, אברהם רגלסון עשה את זה כבר בשנת 1960. הוא משבח את האוטודידקטיות ואף מונה גדולי עולם שהיו אוטודידקטיים, על מגוון עיסוקיהם הרשמיים (למשל, הכנת עפרונות). ו"מה פתאום", כדבריו? מתברר שכל המסה בשבח האוטודידקטיות היא רק הרמה להנחתה. רגלסון בא לשכנע בזכות הנגשת ספרות לכל בחינם, בשעות פתיחה שמתאימות לאנשים עובדים.

החלק העצוב הוא שאף כי כבר בשנת 1960 רגלסון קרא לספריות ענפות חינם בעיר הגדולה תל אביב, בתל אביב של שנת 2013 עדיין יש לשלם תמורת הזכות לעיין בספרים בתחומי הספריות של אוניברסיטת תל אביב. טוב שיש לנו לפחות את פרויקט בן יהודה.

מה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לספר ישן ונדיר?

יום רביעי, יולי 13th, 2011

לפני כחודש קיבלתי פניה מעורך פרויקט בן-יהודה לנסות ולאתר ספר הנקרא "מאורעות תום" מאת מרק טוויין בתרגום י"ח טביוב. זהו כמובן תרגום מוקדם לספר המוכר לנו כ"הרפתקאות תום סויר". מבירור קצר התברר שזהו ספר נדיר למדי, משנת 1911, שאין להשיג בספריות ציבוריות.

רוב הספריות הציבוריות מחזיקות על המדפים (בצדק! ובהתאם לדרישת הקהל) ספרים חדשים, ועמלות על חידוש ועדכון האוסף בהתאם לטעם הקהל המתחדש, ולהיצע בשוק הספרים המקומי. עותקים נדירים נשמרים בדרך כלל בספריות אוניברסיטאיות לצורך מחקר, או בספריה הלאומית.

כפי שחששתי, לא הצלחתי למצוא עותק של הספר בספריות הציבוריות שעימן אני בקשר, אך נוכחתי שישנו עותק אחד בספריה הלאומית, ועותק אחד בספרית אוניברסיטת בר-אילן.

בשלב זה החלטתי לפנות לעמיתי הספרנים והמידענים ולפרסם מודעה בפורום המקצועי שלנו בבקשת עזרה באיתור ו/או שאילת הספר. בתוך דקות מפרסום הבקשה, ענה לי יו"ר איגוד הספרנים והמידענים בישראל (אס"י-אסמ"י), ד"ר שחף הגפני, והפנה אותי לכתובת הנכונה בספרית אוניברסיטת בר-אילן, אל הגב' הדסה ורגון, אחראית השאלה בין-ספרייתית. (כן, יש דבר כזה!)

פניתי אל הדסה ישירות, ובתוך כמה שעות, קיבלתי תשובה שאכן, הספר ישנו, ואוכל לקבל אותו אליי בדואר רשום בתוך כמה ימים. הופתעתי לטובה, ממהירות התגובה, מהנכונות לסייע, למרות שאינני נמנית על סגל המרצים או הסטודנטים באוניברסיטה, וללא צורך בערובות כלשהן, למעט הבטחתי לשמור על הספר ולהחזירו כנדרש. (ברור! אני ספרנית, ושמירה על ספרים היא בדמי.)

בתוך כמה ימים, הגיעה החבילה הקטנה, ובה ספר קטן, בעל דפים מצהיבים, איורים נהדרים שכבר לא רואים היום בספרים, השזורים בתוך הטקסט, ושפה עשירה עם ניחוח מיוחד.

ללא ספק, כל תהליך מציאת הספר היה עבורי חויה, ואני מודה לכל מי שסייע בידי לקבל את הספר לצורך סריקתו, על מנת שמתנדבי הפרויקט יוכלו להקלידו, וע"י כך להעלות אותו לאתר פרויקט בן-יהודה, לטובת שימור והנגשה לציבור הרחב.  בעוד חודשיים-שלושה, נוכל כולנו ליהנות מקריאת התרגום הזה, בחינם, במאגר היצירות שלנו.

תודה מיוחדת גם לאביעד רוזנברג מהספריה הלאומית, שראה את בקשתי בפורום, ונרתם לעזרה לסרוק את הספר כולו בספריה הלאומית. לאחר כמה ימים התברר שהעותק הקיים בספריה הלאומית פגום, וחסרים בו עמודים. ללמדכם… עד כמה חשוב לשמר את הספר הזה שבקרוב ייכחד ויתפורר לחלוטין כלא היה.

אז מה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לספר ישן ונדיר? בספרייה המרכזית באוניברסיטת בר אילן מבינים שהתשובה לשאלה הזו היא דיגיטציה והנגשה לציבור באמצעות פרויקט בן-יהודה.

עיר של חיים / אלחנן ליב לוינסקי

יום שני, אפריל 21st, 2008
פעם בפעם מדי אבוא לאודיסא ואעבור ברחוב "לאנז'ירון" סביב לבית N., אנחה חרישית תתפרץ מקרב לבבי. אם אולי תדמו, כי המקום הזה יזכיר לי "דרמה" מחיי אני – תשנו. אנכי מעודי לא דרתי בבית הזה וברחוב הזה, גם קרובי ומיודעי לא דרו פה, ובכלל אין לי כל שייכות עם הרחוב והבית אשר זכרתי; ובכל זאת מדי אעבור סביבו אנחה חרישית תתפרץ מקרב לבבי.מדוע? ולמה? –אודה ולא אבוש, כי ירא אנכי להגיד קבל עם; פן אהיה לשחוק בעיני הקוראים.

אבל…

לפני איזה שנים היה בבית הזה, בהחדרים הסמוכים ונראים לרחוב, בית מקרא. בעד חמשה קופ' יכולים הייתם לקרא מן השעה התשיעית בבקר עד העשירית בערב מכ"ע שונים ומאספים בכל השפות החיות וגם בשפת עבר: וכעת פה "בית מרזח" "בית משתה ומחול", גם עתה בעד איזה "מטבעות" תוכלו לבלות פה עתותיכם מעלות השחר עד חצות הלילה ועד הנץ החמה… אבל מה רב ההבדל!

[להמשך קריאה בפרויקט בן-יהודה.]

אלחנן ליב לוינסקי הוא אחד המחברים החביבים עלי ביותר. עיתונאי מוכשר, כתיבתו קולחת והרבה פעמים משעשעת. כיום הוא מוכר בעיקר בשם הרחוב והשוק הנקרא על שמו בתל אביב, ובשמה של המכללה, וחבל.

בטור זה שלו הוא מקונן על מיעוט הספריות באודיסה, ובפרט אלו המכילות ספרים בעברית. בעצב הוא מתאר כיצד החליפו מקומות הבילוי ובתי המרזח את הספריות. בכתיבתו משתקפים לנו חיי היום-יום של אודיסה של תחילת המאה ה-20 – יהודים וגויים, בתי עסק ובילוי – המתוארים בחיות נהדרת, בגובה העיניים. עוד נכתוב עליו פה בעתיד.


אנו מעונינים לפרסם יצירות אשר אתם מעונינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.