הרופא אפרים לוצאטו נהג להשתעשע בחיבור שירה עברית.  בין היתר, חיבר סונֶטה נאה בשם "הרופא הנופל שדוד ברשת האהבה": יַלְדָה יָפָה אַחַת וּמְאֹד אֹהֶבֶת בָּאָה בֵיתָה רוֹפֵא מָזוֹר לָקַחַת, לֵאמֹר, כִּי זֶה יָמִים נַפְשָׁהּ כֹּאֶבֶת, אַף בַּלֵּילוֹת רָחַק מִמֶּנָּה נַחַת. עוֹד הַשֵּׁגָל הַזֹּאת אֶצְלוֹ נִצֶּבֶת, שָׁלַח יָדוֹ לַחְקֹר אִם יֵשׁ קַדַּחַת; וַתִּצַּת בִּלְבָבוֹ פִתְאֹם שַׁלְהֶבֶת,…

בִּשְׂפַת יוּבַל מַיִם יָשַׁב דַּיָּג לָנוּחַ, עָיֵף וּרְפֵה יָדַיִם עֵת הַיּוֹם יָפוּחַ. הַמַּיִם אַט יָשֹׁקּוּ סָבִיב לוֹ יָרוּצוּ, אַף רַגְלָיו יָלֹקּוּ גַּלִּים כִּי יָפוּצוּ. לְבָבוֹ רָחַב וּפָחַד נַפְשׁוֹ הִתְעַטָּפָה, מִגִּיל וָרַעַד יַחַד רוּחַ עֲדָנִים שָׁאָפָה. פֶּתַע מִתְּהוֹם תַּחְתִּיָּה עַלְמָה לִמְאֹד נָאוָה, כַּשַּׁחַר יְפֵה-פִיָּה לְפָנָיו הִתְיַצָּבָה. וּמֵחֵן שִׂפְתּוֹתֶיהָ צָלְלוּ אֲמָרֶיהָ: "בֹּא נָא, דַיָּג בֶּן-עֹנִי, בֹּא נָא…