הרופא אפרים לוצאטו נהג להשתעשע בחיבור שירה עברית.  בין היתר, חיבר סונֶטה נאה בשם "הרופא הנופל שדוד ברשת האהבה": יַלְדָה יָפָה אַחַת וּמְאֹד אֹהֶבֶת בָּאָה בֵיתָה רוֹפֵא מָזוֹר לָקַחַת, לֵאמֹר, כִּי זֶה יָמִים נַפְשָׁהּ כֹּאֶבֶת, אַף בַּלֵּילוֹת רָחַק מִמֶּנָּה נַחַת. עוֹד הַשֵּׁגָל הַזֹּאת אֶצְלוֹ נִצֶּבֶת, שָׁלַח יָדוֹ לַחְקֹר אִם יֵשׁ קַדַּחַת; וַתִּצַּת בִּלְבָבוֹ פִתְאֹם שַׁלְהֶבֶת,…