יצחק קרונזון (1939–2021)

 <בהכנה>

Itzhak Kronzon

    יצחק קרונזון, בנם של מהנדס בחברת החשמל ומורה לפסנתר, שעלו לארץ מליטא, נולד בחיפה בראש השנה שנת ת״ש, 14 בספטמבר 1939. למד בבית הספר ״הריאלי״ בחיפה והיה חבר בתנועת ״הצופים״ וב״תנועה המאוחדת״. למד רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים והוסמך כדוקטור לרפואה (1964). שירת בצה״ל כרופא בחטיבת הצנחנים הסדירה והשתתף בכמה ממבצעיה. בגמר שירותו הצבאי עבד כרופא קופת חולים בדרום הארץ והתחיל להתמחות ברפואה פנימית וברפואת לב בבית החולים הדסה בירושלים. ב-1971 נסע עם רעייתו, הציירת זיוה קרונזון, לארצות הברית להשתלמות במשך שנתיים, ונשאר שם והמשיך בעבודתו המקצועית. במרוצת השנים נעשה מומחה בעל מוניטין ברפואת לב, פירסם באנגלית שלושה ספרי לימוד ומאות מאמרים בתחום התמחותו, מונה לפרופסור מן המניין לרפואה קלינית באוניברסיטת ניו יורק (1983) ואחר כך למנהל מעבדות הלב במרכז הרפואי של אותה אוניברסיטה. כמו כן שימש פרופסור בכיר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, מנהל ויועץ במרכז הרפואי ״אסקורט״ בניו דלהי, הודו, ויועץ לחברות לפיתוח ציוד רפואי. הוא אף נהיה חבר בארגון הקוסמים בניו יורק, לאחר שסיים שם בית ספר לקוסמים (1974–1975).
    ידע תמיד להבחין בצדדים הקומיים של המציאות, ונהג לספר לחבריו על אירועים משעשעים שקרו לו בפרקי חייו השונים, לרבות בעבודתו כרופא. בהמרצת ידידו, המאייר דני קרמן, החל לכתוב את סיפוריו ולמסור אותם לפרסום. הראשונים שבהם, על ילדותו בחיפה, ראו אור בדבר ובדבר השבוע (1976–1977), וסיפורים נוספים נדפסו בידיעות אחרונות ובהארץ החל ב-1980. בסך הכול פירסם במשך שלושים שנה כשמונים סיפורים קצרים, ולא ניסה את כוחו בכתיבת יצירות ארוכות. את סיפוריו כינס בחמישה קבצים: אמא, שמש ומולדת (שבא, 1985); מי מקבל את בלגיה (1991); צנתור הלב (1996); מסע ארוך אל תוך הלב (2007); כי מנגד תראה (2010). יצירותיו כתובות בסגנון קריא והן בדרך כלל בעלות אופי אוטוביוגרפי. הוא מתאר התרחשויות שקרו לו ולבני חוגו הקרוב, או שהיה עד ראייה להן, תוך התמקדות בפרטי העלילה יותר מאשר בעיצוב הדמויות. רבים מסיפוריו הם הומורסקות, אבל לא אחת מהול ההומור באירוניה, בעצב או בגעגועים אל ההוויה של היישוב העברי בשלהי המנדט הבריטי ובשנותיה הראשונות של המדינה. הוא נוהג לסיים את סיפוריו בפואנטה, המדגישה את אופיים המצחיק, הנלעג או העצוב.
    יצחק קרונזון נפטר בניו יורק, בחג השבועות תשפ״א, 18 במאי 2021.
[צילום: מקור ראשון]

נכתב על-ידי ישראל לנדס עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: ויקיפדיה

ספריו:

  • אמא, שמש ומולדת : סיפורים (תל-אביב : שבא, 1985) <רישומים - דני קרמן>
  • מי מקבל את בלגיה? : סיפורים (תל-אביב : עם עובד, תשנ״א 1991)
  • צנתור הלב (ראש-העין : פרולוג, 1996)
  • מסע ארוך אל תוך הלב (תל אביב : עם עובד, תשס״ז 2007) <סיפורים>
  • כי מנגד תראה : מבחר סיפורים (תל אביב : עם עובד, תשע״א 2010) <אחרית דבר מאת דן מירון>

על המחבר ויצירתו:

  • ליפשיץ, עודד. והילד הזה זה אני ... על המשמר, חותם, 15 במארס 1985, עמ׳ 18.
  • קסטרו, ראובן. קוקו הוא פרופסור. מעריב, סגנון, 20 במארס 1985, עמ׳ 15.
  • מירון, דן. כי מנגד תראה את הארץהארץ, תרבות וספרות, י״ז בְּסִיוָן תשפ״א, 28 במאי 2021, עמ׳
על ״אמא, שמש ומולדת״
  • בן-עזר, אהוד. המולדת – מהגולה. מעריב, ט״ז בתמוז תשמ״ה, 5 ביולי 1985, עמ׳ 21, 25.
על ״מי מקבל את בלגיה?״
  • אבני, בני. דבר מוזר קרה לו בדרך לפנמה. כל-בו (חיפה), י״ד בניסן תשנ״א, 29 במארס 1991, עמ׳ 56.
  • בן-עזר, אהוד. הגיע הזמן לבדות. הארץ, ז׳ בניסן תשנ״א, 22 במארס 1991, עמ׳ ב 9.
  • גור, בתיה. שבוע של ספרים. הארץ, תרבות וספרות, כ״ד בשבט תשנ״א, 8 בפברואר 1991, עמ׳ ב 8.
  • מלמד, אריאנה. אשך מוזהב.  חדשות, מוסף, א׳ באדר תשנ״א, 15 בפברואר 1991, עמ׳ 43.
  • שיינפלד, אילן. עוגות החרא על הכביש. על המשמר, א׳ באדר תשנ״א, 15 בפברואר 1991, עמ׳ 21.
על ״מסע ארוך אל תוך הלב״
  • כהן, חגית.  טור-דה-צנתור.  מקור ראשון, דיוקן, כ׳ בתמוז תשס״ז, 6 ביולי 2007, עמ׳ 38.
  • שריד, יוסי.  שני הלבבות.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 745 (כ׳ בסיון תשס״ז, 6 ביוני 2007), עמ׳ 124.
על ״כי מנגד תראה״
  • בן, מנחם.  אמריקה זה כאן.  מעריב, תרבות - ספרות, ה׳ בכסלו תשע״א, 12 בנובמבר 2010, עמ׳ 21.
  • רובינשטיין, עדי.  כותב מהלב.  ישראל היום, שישבת, י״ט בכסלו תשע״א, 26 בנובמבר 2010, עמ׳ 51 <שיחה עם הסופר עם צאת ספרו>
קישורים:

Wikidata – Q7005837 J9U – 987007296628405171 NLI – 000250427 LC – nr91044273 VIAF – 49087446
עודכן לאחרונה: 29 במאי 2021

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף