אלחנן ליב לוינסקי,  סופר עברי, נולד בעיירה פּוֹדְבְּרוֹדזְ' שבפלך וילנה, בכ״ה באדר תרי״ז, 21 במארס 1857. בילדותו עבר לעיירה גילוואן שבפלך קובנה. קיבל חינוך תלמודי יסודי בהשגחת אביו, אך בד בבד הונח לו להתוודע לספרות ההשכלה העברית. במיוחד התרשם מכְּתביו של משה ליב ליליינבלום וממאבקיו נגד רבני ליטא, שהתנהלו באותן שנים בעיר הסמוכה וילקומיר. בנעוריו בילה תקופות קצרות בווילקומיר ובקובנה לצרכי לימודים, ומ־1874 התפרנס מהוראה בווילנה ובעיירות ליטאיות אחדות. במהלך נדודיו שהה בערים ובעיירות בפלך מינסק, בפלך טשרניגוב, בפלך קיוב ובפלך ייקאטרינוסלב. ב־1881 החל בלימודי רפואה בחארקוב, אך עם ראשית ההתעוררות היהודית הלאומית בעקבות הפרעות בדרום רוסיה נטש את לימודיו, הצטרף לחוגי חובבי ציון, התקרב לתנועת ביל״ו ואף עלה לארץ־ישראל ב־1882 ושהה בה חודשים אחדים. בשובו לרוסיה המשיך בפעילות נמרצת בתנועת חיבת ציון, וייסד אגודות ציוניות בעיירות שונות בדרום רוסיה. באותן שנים עסק במסחר תבואה, ושילב פעילות ציבורית בנסיעותיו העסקיות. לאחר שהתמוטטו עסקיו התמנה ב־1896 לנהל את סניפי חברת ״כרמל״ לשיווק יינות ארץ־ישראל ברוסיה הדרומית והמערבית, ובאותה שנה התיישב ישיבת קבע באודיסה. עד מהרה נעשה אחד מעמודי התווך של חבורת הסופרים העברים והעסקנים הציונים באודסה, ועד סוף ימיו היה הרוח החיה במפעלי ספרות, מו״לות, חינוך, צדקה, תעמולה והתיישבות שעיר זו שימשה להם מוקד.
    מאמריו הראשונים של לוינסקי פורסמו כבר ב־1875 בעיתון ״הלבנון״, אך הוא עצמו ביטל את ערכה של כתיבתו המוקדמת וציין את ראשית פעולתו בספרות בשנת 1889, בה פרסם ב״המליץ״ מאמרים פולמוסיים נגד פעולתם של שלום עליכם ורבניצקי לטיפוחה של ספרות יידיש. לוינסקי ראה בתופעה זו איוּם על עתיד הספרות העברית, אך לימים שינה דעתו ותרם בעצמו פיליטונים לעיתונות יידיש, ואף היה ממייסדיו של העיתון היידי ״גוט מאָרגען״ באודסה. בשנות התשעים המוקדמות פרסם בעיתונות סדרות אחדות של רשימות מסע, שנתחבבו על קוראיהן בזכות חִיוּתָן השופעת ונימתן ההומוריסטית, אך יצירתו העיקרית מתקופה זו היא ״מסע לארץ ישראל בשנת ת״ת [2040]״ (1892) – סיפור אוטופי על ביקור במדינה היהודית העתידית, כלילת השלמות. גולת הכותרת של כתיבתו היא סידרת הפיליטונים ״מחשבות ומעשים״, שפורסמה בירחון ״השילוח״ מאז ראשית הופעתו ב־1896. בחמישים פרקי הסידרה הביא לוינסקי את אמנות הפיליטון העברית לשיאה. הוא עיצב בה דמות של דובר עממי, פרסונה יהודית־שורשית בשם ״רבי קרוב״, הדן בענייני היום בפיקחות ובהומור ומשוחח עם הקוראים בפשטות ובאינטימיות כובשות לב. בתשתית המונולוגים האלה מונחת השקפתו העברית הלאומית של לוינסקי, שאינה מחויבת לזרם מסוים בציונות אלא כוללת יסודות מן הציונות המעשית, המדינית והרוחנית גם יחד.
נדיבותו ומאור פניו של לוינסקי היו לשם דבר, ועם מותו הפתאומי בכ״ד בתשרי תרע״א, 27 באוקטובר 1910 ניתן ביטוי פומבי עז לחיבה כלפיו כאדם וכסופר בהלווייתו שמשכה קהל רבבות, ובאינספור דברי הספד חמים, בתוכם חוברת מיוחדת של הירחון ״השילוח״ שהוקדשה לו. כתביו כונסו מייד אחרי מותו בשלושה כרכים (1911–1913), ושוב במלאת 25 שנים למותו (שני כרכים, 1935).

יצירות אלחנן ליב לוינסקי בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי אבנר הולצמן עבור The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe 
[מקורות נוספים: האנציקלופדיה העברית, קרסל, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, Электронная еврейская энциклопедия, Еврейская энциклопедия Брокгауза и Ефрона, Yiddish Leksikon,  ויקיפדיה]
[צילום: אוסף אברהם שבדרון, הספריה הלאומית, ירושלים]

• מסע לארץ־ישראל בשנת ת״ת (אָדעססא : דפוס אבא דוכנא, תרנ״ג 1892) <נדפס מחדש בהוצאת כלל בברלין בתרפ״ב 1922 ובהוצאת עילמור ברמת־גן בתשע״ג 2012> <תורגם גם ליידיש>
• כתבי א. ל. לווינסקי : ומאמר על תולדותיו וערכו הספרותי / מאת יוסף קלוזנר (אודיסה : יבנה, תרע״א–תרע״ג)  <בשלושה כרכים> <מהדורה חדשה יצאה לאור בתל אביב בתרצ״ו 1935 בשני כרכים>

עריכה:

על המחבר ויצירתו:

• אבידן, אביבה. אלחנן לייב לוינסקי, בן זמנו ומקומו.  דור לדור: קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, כרך מ״ו (תשע״ג 2013), עמ' 13–43 < אישיותו ופועלו של לוינסקי, תולדות חייו, השקפת עולמו הפלורליסטית, פועלו החינוכי־תרבותי, פרסומיו החינוכיים בכלל והוראת עברית בפרט>
• אלקד־להמן, אילנה. ״נחוץ היה לי להיות בארץ העברים״ — מבט ספרותי וחינוכי על האוטופיה של לוינסקי. דור לדור: קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, כרך מ״ו (תשע״ג 2013), עמ' 59 –84 < עיון סיפרותי ביצירתו של לוינסקי ״מסע לארץ ישראל בשנת ת״ת לאלף הששי״ בזיקה לשתי סוגות: ספרות מסע וספרות אוטופית>
• ביאליק, חיים נחמן.  המנוח לוינסקי.  בתוך: כל כתבי ח. נ. ביאליק (תל אביב : דביר, 1938), עמ' רנב–רנד.
• ורסס, שמואל.  על מפתן המאה העשרים.  סדן: מחקרים בספרות עברית, כרך ד' (תש״ס 2000), עמ' 13–26 <כיצד העריכו וסיכמו אנשי עט שונים את חילופי המאות: סוף המאה התשע־עשרה וראשית המאה העשרים>
• לוי, דולי.  עיון לשוני סגנוני בפיליטון ״בטלנות״ של א״ל לוינסקי.  חלקת לשון: כתב עת לבלשנות עיונית ושימושית, גל' 48 (תשע״ו, 2015–2016), עמ' 43–65.
• מיכאלי, בן־ציון. לא בחרב, לא בחנית ולא בחוכמת הדיפלומטיה.  דבר, כ״ז באדר א' תשנ״ב, 2 במארס 1992, עמ' 14.
• קלוזנר, יוסף.  א. ל. לווינסקי – האדם והסופר.  בתוך כתבי א. ל. לווינסקי (אודיסה : יבנה, תרע״א), כרך א', עמ' V–XXIV <נדפס גם במהדורה החדשה – תל־אביב, 1935, כרך א', עמ' א–כא>
• קלוזנר, יוסף.  אלחנן לוינסקי. בספרו:  יוצרים ובונים : מאמרי־בקורת, כרך ראשון (תל־אביב : הוצאת דביר, תרפ״ה 1925), עמ׳ 273–292.
• קרניאל, צבי.  אלחנן־ליב לוינסקי.  בספרו: הפיליטון העברי : התפתחותו של הפיליטון בספרות העברית (תל אביב : אל״ף, תשמ״ב 1981), עמ' 286–360.
• שיניאק, רפי.  אלחנן לייב לוינסקי, יהודי חדש ורב סתירות.  דור לדור: קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, כרך מ״ו (תשע״ג 2013), עמ' 44–58 <לוינסקי – אישיותו ופועלו, משכיל ציוני מתון ורב סתירות>
• שרפשטיין, צבי.  במערכות החיים : נר לנשמת הומוריסטן עברי, אלחנן ליב לוינסקי (1857–1910).  הדואר, שנה 44, גל' כ״ח (ד' בסיון תשכ״ה, 4 ביוני 1965), עמ' 506–507.