זלמן אפשטיין (1860־1936)

<בהכנה>

Zalman Epstein

זלמן אפשטיין, מסאי, פובליציסט ופעיל ציוני, נולד בליובאן שבפלך מינסק (כיום בבלארוס), בכ״ט באלול תר״ך, 16 בספטמבר 1860. למד בנעוריו בישיבת וולוז׳ין. בגיל שש-עשרה עבר עם משפחתו לאודסה, רכש השכלה כללית אך נכשל בנסיונו להתקבל ללימודים אוניברסיטאיים. בד בבד עם עבודתו הספרותית התפרנס כל ימיו מהנהלת חשבונות וממסחר. ב-1879 החל לפרסם מאמרים בנושאים לאומיים בכתבי-העת ״הקול״, ״המליץ״, ״הצפירה״ ו״הבֹּקר אור״, אך את ראשיתו הספרותית הממשית ראה בהופעת מאמריו על ״חיבת-ציון״ ב״המליץ״ מ-1882 ואילך. ב-1889 היה ממייסדי אגודת הסתרים הציונית ״בני משה״ בראשות אחד-העם, ובשנים 1890־1900 שימש מזכיר ועד אגודת חובבי ציון באודסה. בצד כתיבתו רבת השנים ב״המליץ״ וב״הצפירה״ היה מן המשתתפים הקבועים בירחון ״השילוח״ ובאכסניות עבריות אחרות, וכן כתב בהזדמנויות שונות ביידיש וברוסית. ב-1904 עבר לסט.פטרסבורג, וערך את העיתון היומי ביידיש ״דער טאָג״. היה פעיל מאוד בתחום החינוך העברי והחייאת השפה העברית, וב-1911 אף יזם הקמת גן-ילדים ובית-ספר ראשון מסוגו ברוסיה, ששפת ההוראה והדיבור בו עברית. מוסד ייחודי זה פעל בעיירה קאלינקוביץ בפלך מינסק במשך שנתיים. ב-1925 נחלץ מרוסיה הסובייטית ועלה לארץ-ישראל. משנכשל בנסיונותיו להתפרנס מפקידות או ממסחר מצא את לחמו בקושי בעבודות ספרותיות שניתנו לו בהשתדלותו של מוקירו ח״נ ביאליק, ובין היתר חיבר ספר מונוגרפי על מ״ל ליליינבלום (1935). בד בבד השתתף בקביעות בעיתון ״הארץ״. קומץ מתוך אלפי מאמריו כונס בשני קבצים, האחד בחייו (״כתבי זלמן אפשטיין״, סט. פטרסבורג 1905) והאחר במלאת שנה למותו (״כתבי זלמן אפשטיין״, תל-אביב 1938).
אפשטיין עצמו תיאר נכונה את ערכה ומקומה של כתיבתו, בהגדירו אותה כעדות על ״המצב הנפשי של האדם העברי מאותו דור-הביניים, אשר רגלו האחת עמדה כולה בתוך ׳התחום׳ ורגלו השנייה כבר צעדה על ארץ רבה...״. ואכן, במסותיו משנות השמונים והתשעים של המאה התשע-עשרה נתן ביטוי רב-צדדי לרגישויותיהם של בני דורו ולמתחים הפנימיים ששיסעו אותם באותה תקופת-מעבר היסטורית וספרותית. מצויות בהן זו בצד זו התרפקות על עולם התורה והמסורת יחד עם קריאה להינתק מעולם הספר למען מגע עם הטבע והחיים הממשיים; דיונים שיטתיים בגדולי הספרות הרוסית, טולסטוי וטורגנייב, עם ביטויי הערכה עמוקים ליוצריה של הספרות העברית מתקופת ההשכלה ואילך (י״ל גורדון, קלמן שולמן, מנדלי מוכר ספרים ); דיוקנאות של אישים ומוסדות מעומק החברה היהודית המסורתית (הגאון מווילנה, ישיבת וולוז׳ין) בצד גילויי קשב רגיש לספרות העברית המתהווה בפתח המאה העשרים, עליה יצא להגן מפני קיטרוגיו של אחד-העם. אך יותר מכל התרשמו בני זמנו מפרקי הסיפור האוטוביוגרפיים שלו שנדפסו תחת הכותרת ״מִסֵפר הזכרונות לשלמה האלקושי״ (1885 ואילך). בפרקים אלה העלה את חוויות הילדות בעיירה בנוסח ריאליסטי-לירי עשיר, שהייתה לו השפעה מובהקת על גדולי השירה והפרוזה שבאו אחריו (ביאליק, פייארברג, ברדיצ׳בסקי, ברנר, פיכמן), כפי שהעידו בעצמם. זלמן אפשטיין נפטר ברמת-גן בז׳ בכסלו תרצ״ז, 21 בנובמבר 1936 ונטמן בבית העלמין הישן ברחוב טרומפלדור בתל-אביב. אחיו הצעיר הוא הסופר, המורה והפדגוג ד״ר יצחק אפשטיין (1862־1943).
[כתב: אבנר הולצמן]
[Originally prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]

[מקורות נוספים: קרסל, לעקסיקאָן, תדהר, ויקיפדיה]

ספריו:

עריכה:

על המחבר ויצירתו:

קישורים: