אופיר גפלה נולד בראשון לציון. על פי עדותו החל לכתוב בגיל שבע. בילדותו אימץ את השם ״טושה״ כשם אמצעי מתוך הזדהות עם גיבור סדרת האנימציה Touché Turtle and Dum Dum, מבית היוצר של חנה־ברברה. אף שהיה תלמיד מצטיין בבית הספר התיכון, דגל באוטודידקטיות, ולמעט קורס תסריטאות שנמשך שישה חודשים אצל איש הקולנוע דוד גרינברג, העדיף להתפתח בכוחות עצמו. במרוצת השנים גנז יצירות שכתב, בהן שני רומנים עבי כרס, סדרת תסריטים באנגלית וסיפורים קצרים. ב-1996 כתב לבית הספר ״רימון״ אופרת רוק בשם קוורטט וקווינטטה. עבד בעבודות רבות, בין השאר לימד אנגלית בפרויקט למצוינות מטעם אוניברסיטת בר־אילן, כתב תסריטי אנימציה למחלקת המולטימדיה של בית הספר ״קידום״, היה ניצב בסרטים, סוקר מדלת לדלת ומוכר בחנות תקליטים, וכל העת לא חדל מכתיבה. בהווה מתפרנס מהוראת כתיבה בבית הספר לצילום ״מוסררה״, בבית הספר לקולנוע ולטלוויזיה ע״ש סם שפיגל וב״מדיטק״ חולון.
    מפרסם את ספריו בהוצאת כתר מ-2004, אז ראה אור ספרו הראשון, עולם הסוף. הרומן, המציג חיזיון חילוני של החיים לאחר המוות, הפך עם צאתו לרב־מכר וזכה בפרס גפן ליצירת המדע הבדיוני המקורית הטובה ביותר (2004) ובפרס קוגל של עיריית חולון (2006). ב-2013 ראה הספר אור בשפה האנגלית, בהוצאת Tor האמריקנית. פירסם ארבעה רומנים נוספים: הקטרקט בעיני הרוח (2005); מאחורי הערפל (2007); ביום שהמוסיקה מתה (2010); עשתונות (2013).
    יצירתו מקורית ומאתגרת. היא שואבת את השראתה מספרות העולם, וכמעט אי־אפשר לאתר בה השפעות מקומיות וסימני היכר ביוגרפיים. היא מנהלת דיאלוג עמוק עם הספרות של סלמאן רושדי, עם אמנות הקולנוע והטלוויזיה ועם עולם המוזיקה לגווניו – מן המוזיקה המודרנית נוסח שטוקהאוזן ועד מוזיקת רוק עכשווית. לא פעם הנושא הגלוי של יצירתו הוא חרדת המוות והאמצעים שהספרות והפילוסופיה מזמנות להתמודדות עמה. הנושא הקבוע האחר החוזר בכתביו הוא שאלת היצירה עצמה, בבחינת מגננה קיומית מפני תודעת הכיליון. זה בתורו מוליד פרוזה מרובדת, עשירה, הנוגעת לא פעם בהגזמה ובפאתוס בכוונת מכוון, הצבת מבנים עלילתיים שחוקרים את קווי התפר בין המצאה למציאות, ושפע של אקספרימנטים ספרותיים בין־תחומיים – חלקים מן הסיפר ומן הלשון שלו מהווים מחווה למעמדים קולנועיים וטלוויזיוניים, ולא פחות מזה למספר רב של ז׳אנרים ספרותיים פופולריים. בעולם הסוף, למשל, מופיעה דמותו של הבלש ״המדף״, נוטריקון של ארבעה בלשים מפורסמים – הולמס, מארפל, דלגליש, פוארו. הקטרקט בעיני הרוח הוא רומן אפיזודיאלי, העוסק ברוצח סדרתי שכל קורבנותיו הם סופרים בראשית דרכם. כל אחד מפרקיו כתוב במתכונת של ז׳אנר ספרותי אחר. אשר על כן, שמו של הקורבן בכל פרק הוא אנגרמת שמו של סופר נודע מאותו ז׳אנר. מאז הופעת ספרו הראשון פירסם גם סיפורים קצרים, בין השאר ״סכנה״ בספר חדשות מהעולם התחתון על היוצר בוקי גרינברג (2006); ״האידיוט ממחר״ בכתב העת מסמרים; ו״האיש ברחוב״ בקובץ סיפורי קולנוע כשמדלין סטו בוכה (2007).

נכתב על־ידי מערכת הלקסיקון עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה]
[צילום: דניאל צ׳צ׳יק]

ספריו:

• עולם הסוף (ירושלים : כתר, 2004) <עריכה – שמעון אדף> <תורגם לספרדית, לאנגלית, לסינית ולצרפתית>
• El umbral del mundo / traducción del hebreo de Eulàlia Sariola (Barcelona : El Andén, 2008)
• The world of the end / translated from the Hebrew by Mitch Ginsburg (New York : Tor, 2013)
• 找不到你的天堂 : 有死蔭的幽谷裡,從不存在如願的結局 / 奧菲爾.圖塞.賈夫拉著 ; 切達譯 (臺北市 : 商周出版, 2014)
• Le monde de la fin / traduit de l׳anglais par Guy Abadia (Arles : Actes Sud, 2015)
• הקטרקט בעיני הרוח (ירושלים : כתר, 2005)
• מאחורי הערפל (ירושלים : כתר, 2007) <עריכה – שמעון אדף>
• ביום שהמוסיקה מתה (ירושלים : כתר, 2010) <עורך הספר – דרור משעני> <רומן. ״צעירה המסרבת לאפשר למוות להכניע את חייה, בעיר שכל תושביה הניחו לבשורת המוות להכתיב את חייהם״>
• עשתונות : ספר האי־סדר (ירושלים : כתר, 2013) <עריכה – דרור משעני>
• האורחים (ירושלים : כתר, 2016) <עריכה – דרור משעני>
• רשימות מארץ הכביש (מושב בן־שמן : כתר, 2019) <עורך הספר – עודד וולקשטיין>
• הרי געש רדומים : תשעה סיפורים ארוכים קצרים (מושב בן־שמן : כתר, 2022) <עורך הספר – עודד וולקשטיין>

על המחבר ויצירתו:

• ביום שהמוסיקה מתה – האתר.
• אלף מילים: מונולוג של תמונה – סיפור השבוע מאת אופיר טושה גפלה בידיעות אחרונות YNET <מקוון> (19 ביולי 2004)
• הקטרקט בעיני הרוח – פרקים נבחרים ב׳מעריב Nrg׳ <מקוון> (9 באוגוסט 2005)
• ביום שהמוסיקה מתה באתר
• הקטרקט בעיני הרוח באתר
• מאחורי הערפל באתר