רחל כצנלסון, מסאית ועורכת, נולדה בט״ו בחשון תרמ״ו, 24 באוקטובר 1885 * בעיר בוברויסק שברוסיה הלבנה. סיימה בהצטיינות גימנסיה רוסית בעיר קרמנצ׳וג. ב־1905 הצטרפה לתנועה הציונית־סוציאליסטית. ב־1908 יצאה ללימודים אקדמאיים, תחילה בברלין ואחר כך בפטרבורג, שם נשאה ב־1909 את הרצאתה הפומבית הראשונה, שהוקדשה לשירת ביאליק. באקדמיה ללימודי היהדות בפטרבורג הכירה את התלמיד זלמן רובשוב, שנעשה לבן־זוגה. ב־1912 עלתה לארץ־ישראל. מ־1914 שימשה מורה לעברית ולהיסטוריה בחוות הלימוד לצעירות בכינרת. ב־1917 עברה לירושלים והצטרפה לקבוצת העובדים בגן הירק שהקים ברל כצנלסון. מאותו זמן נעשתה פעילה מרכזית במוסדותיה השונים של תנועת הפועלות בארץ־ישראל. ב־1920 נישאה לזלמן רובשוב והצטרפה אליו לשליחותו התנועתית לווינה עד 1924. מ־1925 התגוררו בתל־אביב לרגל עבודתו של בעלה במערכת ׳דבר׳, והיא הצטרפה לוועדת התרבות של ההסתדרות. ב־1930 הופיע בעריכתה הקובץ ׳דברי פועלות׳, המדובב נשים מבנות העליה השנייה והשלישית. ב־1934 התמנתה לערוך את ׳דבר הפועלת׳, ירחון מועצת הפועלות, והתמידה בכך עד 1961. במהלך השנים יצאה לשליחויות פוליטיות וחינוכיות באירופה, ביניהן הרצאות בסמינר ׳החלוץ׳ בפולין ב־1938 ובסמינר רעיוני לנוער במחנות העקורים ב־1947. כאשר התמנה בעלה ב־1949 לתפקיד שר החינוך אימצו שניהם את השם שזר. כעבור שנתיים, כשנבחר להנהלת הסוכנות, עקרו לירושלים. ב־1958 הוענק לה פרס ישראל על מפעל חייה בקידום נשים. ב־1963 נבחר שזר לתפקיד הנשיא השלישי של מדינת ישראל, והיא שימשה לצדו בעשר שנות כהונתו. רחל כצנלסון־שזר נפטרה בירושלים בבד׳ אלול תשל״ה, 11 באוגוסט 1975 ונטמנה בהר הרצל בירושלים לצד בעלה הנשיא זלמן שזר..
תרומתה העיקרית של רחל כצנלסון־שזר לספרות העברית מרוכזת בסדרה של מסות ביקורת שחיברה בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים. החשובות שבהן הוקדשו לאורי ניסן גנסין, י״ח ברנר, מ״י ברדיצ׳בסקי ודבורה בארון. היא התגלתה בהן כמבקרת מעמיקה וחדת־עין, שהיטיבה לזהות את הקשר בין תכונות סגנון ודרכי עיצוב ביצירות הנדונות לבין הגרעין הנפשי הפנימי של האישיות היוצרת. המקיפה והחשובה בהן היא מסתה על יצירת ברדיצ׳בסקי (1938), המיטיבה לעמוד על תכונות היסוד בסיפורת שלו. ביניהן: הקשר בין סגנונו התזזיתי של הסופר לבין הדינמיקה המהפכנית של עולמו; מקומה המכריע של תבנית החטא והעונש בסיפוריו; הסגידה ליפי האשה ככוח־מניע מרכזי ביצירתו; הנופך האגדי הקדום המוטל על העולמות האנושיים שתיאר, ועוד. זיקתה המיוחדת ליצירת ברדיצ׳בסקי נובעת מהשקפת היסוד שלה על הספרות העברית החדשה, שנוסחה כבר במאמרה המוקדם ׳נדודי לשון׳ (1918). ספרות זו נתפסה בעיניה ככלי הביטוי העמוק ביותר של התחייה העברית המהפכנית, וזאת בשל עצם טיבה של הלשון הספרותית החדשה האוצרת בתוכה אנרגיות לאומיות קדומות. מלבד המסות המרכזיות האלה חיברה עד שנות הששים שורה של מסות ביקורת והתרשמות קצרות יותר, ויצויינו התבוננויותיה הרגישות בשירתם של אלתרמן, לאה גולדברג וחיים לנסקי ובסיפורת של חיים הזז.
מסותיה של רחל כצנלסון־שזר כונסו בספרה ״מסות ורשימות״ (1946) ושוב בספרה ״על אדמת העברית״ (1966). אחרי מותה הופיע מבחר מיומניה ומרשימותיה האישיות בספר ״אדם כמו שהוא״ שערכה אחייניתה מיכל הגתי (1989). הספר מציג דיוקן עצמי רווי ישרוּת, מודעות עצמית, שכליות חריפה והכרה מפוכחת במחיר האישי ששילמה כיוצרת בעבור התמסרותה־מרצון לפעילות ציבורית בשירות האתוסים של תנועת העבודה. תוספת והעשרה של דיוקנה ניתנה בספר חליפת המכתבים בינה לבין זלמן שזר, ״החופים השניים״ (1999), שהופיע אף הוא בעריכתה של מיכל הגתי.
* לפי לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים (ג. קרסל) – נולדה בט״ו בחשון תרמ״ט, 20 באוקטובר 1888.
שליווני ואינן (תל אביב : הוצאת תרבות וחינוך בשיתוף עם מחלקת הפרסומים של המרכז לתרבות וחינוך, 1969)
<לקט רשימות אודות כמה מחברות העלייה השנייה>
אדם כמו שהוא : פרקי יומנים ורשימות (תל-אביב : עם עובד, תש״ן 1989)
<בעריכת מיכל הגתי>
רודה : מתוך חליפת המכתבים 1921–1963 (ירושלים : י׳ת׳ד׳, תשנ״ו)
<ההדירה מיכל הגתי כחלק מספר ״מכתבי רחל וזלמן שזר״ שעומד לצאת לאור>
החופים השנים : מכתבים, 1909–1963 (ירושלים : הספריה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, תשנ״ט)
<חליפת מכתבים בין רחל וזלמן שזר ; עריכה ודברי הסבר - מיכל הגתי>
עריכה:
דברי פועלות : מאסף (תל־אביב : מועצת הפועלות, תר״ץ, 1929) <אסופת מאמרים וכתבות על פעילות הפועלות בארץ ישראל. תורגם ליידיש ולאנגלית>
וואָס ארבעטאָרינס דערציילן : א ארץ־ישראל בוך / צוזאמענגעשטעלט פון רחל כּצנעלסאָן־רובאשאָוו (New York ; תל אביב : פיאָנערין פרויען אָרגאניזאציע אין אמעריקע ; דפוס אחדות, 1931)
<תרגום הקובץ ״דברי פועלות״>
The plough woman : records of the pioneer women of Palestine / edited by Rachel Katzenelson-Rubashow ; rendered into English by Maurice Samuel (New York : Nicholas L. Brown, 1932)
עם פעמי הדור : ילקוט מחצית היובל של דבר הפועלת (ירושלים : ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל - מועצת הפועלות, תשכ"ד
1964)
שכטר, תמר. אימהות – מחוויה אישית לביטוי ציבורי : חייה ופועלה של רחל כצנלסון־שזר. מסכת, חוב׳ ז (סתיו תשס״ח, 2007), עמ׳ 29–58.
על ״אדם כמו שהוא – פרקי יומנים ורשימות״
מירון, דן. הלב הכבוש. הארץ, כ״ט באלול תש״ן, 19 בספטמבר 1990, עמ׳ ד 4, ד 6; ט׳ בתשרי תשנ״א, 28 בספטמבר 1990, עמ׳ ב 9 <חזר ונדפס בספרו אמהות מיַסדות, אחיות חורגות : על שתי התחלות בשירה הארצישראלית המודרנית (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1991), עמ׳ 249–271 ובמהדורה שניה מורחבת (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004), עמ׳ 401–423>
מוקי צור ומיכל הגתי, 'על יומניה של רחל שזר', בתוך: רחל כצנלסון שזר, אדם כמו שהוא: פרקי יומנים ורשימות, הוצאת עם עובד, תל־אביב 1989, עמ' 11–20.
רחל כצנלסון, מסאית ועורכת, נולדה בט״ו בחשון תרמ״ו, 24 באוקטובר 1885 * בעיר בוברויסק שברוסיה הלבנה. סיימה בהצטיינות גימנסיה רוסית בעיר קרמנצ׳וג. ב־1905 הצטרפה לתנועה הציונית־סוציאליסטית. ב־1908 יצאה ללימודים אקדמאיים, תחילה בברלין ואחר כך בפטרבורג, שם נשאה ב־1909 את הרצאתה הפומבית הראשונה, שהוקדשה לשירת ביאליק. באקדמיה ללימודי היהדות בפטרבורג הכירה את התלמיד זלמן רובשוב, שנעשה לבן־זוגה. ב־1912 עלתה לארץ־ישראל. מ־1914 שימשה מורה לעברית ולהיסטוריה בחוות הלימוד לצעירות בכינרת. ב־1917 עברה לירושלים והצטרפה לקבוצת העובדים בגן הירק שהקים ברל כצנלסון. מאותו זמן נעשתה פעילה מרכזית במוסדותיה השונים של תנועת הפועלות בארץ־ישראל. ב־1920 נישאה לזלמן רובשוב והצטרפה אליו לשליחותו התנועתית לווינה עד 1924. מ־1925 התגוררו בתל־אביב לרגל עבודתו של בעלה במערכת ׳דבר׳, והיא הצטרפה לוועדת התרבות של ההסתדרות. ב־1930 הופיע בעריכתה הקובץ ׳דברי פועלות׳, המדובב נשים מבנות העליה השנייה והשלישית. ב־1934 התמנתה לערוך את ׳דבר הפועלת׳, ירחון מועצת הפועלות, והתמידה בכך עד 1961. במהלך השנים יצאה לשליחויות פוליטיות וחינוכיות באירופה, ביניהן הרצאות בסמינר ׳החלוץ׳ בפולין ב־1938 ובסמינר רעיוני לנוער במחנות העקורים ב־1947. כאשר התמנה בעלה ב־1949 לתפקיד שר החינוך אימצו שניהם את השם שזר. כעבור שנתיים, כשנבחר להנהלת הסוכנות, עקרו לירושלים. ב־1958 הוענק לה פרס ישראל על מפעל חייה בקידום נשים. ב־1963 נבחר שזר לתפקיד הנשיא השלישי של מדינת ישראל, והיא שימשה לצדו בעשר שנות כהונתו. רחל כצנלסון־שזר נפטרה בירושלים בבד׳ אלול תשל״ה, 11 באוגוסט 1975 ונטמנה בהר הרצל בירושלים לצד בעלה הנשיא זלמן שזר..
