דן מירון.
    אמהות מייסדות, אחיות חורגות  : על ראשית שירת הנשים העברית / דן מירון – מהדורה שניה – תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004.
    453 עמ'.

    השירה הנשית 'פרצה' אל תוך הספרות העברית בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים, למרות תקדימים שוליים במאה ה-19. המערכת הפואטית שנוצרה על ידי ביאליק וטשרניחובסקי ושלטה בשירה העברית במשך שני דורות לא הניחה מקום לשירה שנוצרה ללא הרקע הלשוני-הטקסטואלי, אשר בתנאי הספרות העברית של התקופה נוצר רק במסגרת החינוך היהודי ה'גברי' (חדר, ישיבה). הופעת שירת הנשים נתאפשרה אחרי מלחמת העולם הראשונה בנקודות בהן נחתכו קויהן של שלוש מהפיכות: המהפיכה החברתית (הרוסית) והיהודית הלאומית (ארץ ישראל), המהפיכה התרבותית שהיתה כרוכה בהסטת מרכז התרבות העברית לארץ ישראל (ובזיקה אל העברית המדוברת בה כאל מקור אותנטי של השראה תחבירית, לקסיקאלית ובעיקר ריתמית), והמהפיכה הפואטית, שמוטטה את שלטונה של הפואטיקה הביאליקאית ופילסה דרכים לאופציות פואטיות מודרניות. כך נוצר המרחב התרבותי-הספרותי שבתוכו יכלו נשים לקיים את עצמן כמשוררות. הופעתן של ארבע המשוררות הראשונות, רחל, אסתר ראב, אלישבע ויוכבד בת מרים היתה ל'סנסציה' הספרותית של התקופה. המערכת הספרותית קלטה את שירת הנשים אבל תכף ומייד היא גם החלה לקבוע לה תחומים, לנסות לקצץ את כנפיה ולהגביל אותה לנושאים ולאופני ביטוי מסויימים. המשוררות, מצידן, נאבקו עם המערכת, קיבלו חלק מהגבלותיה, דחו אחרות, 'התקבלו' וגם נדחו. הישגיהן שימשו בסיס לגל חדש של משוררות שהגיע אל הספרות במחצית השניה של שנות העשרים – אנדה פינקרפלד, לאה גולדברג, פניה ברגשטיין.
    מחקרו של דן מירון, שראה אור לראשונה בשנת 1991, היה הראשון בו נשאלו השאלות ההיסטוריות המשמעותיות בענין הופעתה של שירת הנשים העברית: מה היו התנאים שאפשרו את הופעתה? מדוע היא לא הופיעה קודם לכן (בעוד שסופרות נשים חדרו, כבר בסוף המאה ה-19, לתחום הסיפורת ואפילו הביקורת, וביידיש פרחה שירת הנשים מסוף המאה ה-19)? מדוע היא הופיעה בתחילה רק בארץ ישראל ובברית המועצות ורק אחר כך גם במרכזים אחרים של התרבות העברית בת הזמן? מה היו קוי ההיכר הפואטיים שלה עם הופעתה? באלו אמצעים ודרכים ניסתה המערכת הספרותית שקלטה אותה גם לתחום ולהגביל אותה וכו'.
    בזכות השאלות והתשובות ההיסטוריות-הספרותיות המנומקות שניתנו להן נעשה מחקר זה לאבן הפינה בחקר שירת הנשים העברית, שהחלה להתפתח בעשור האחרון. במהדורה המחודשת, המוכפלת בהקיפה, אחרי שנוספו לו שתי מסות מקיפות, העוסקות בהרחבה בשירת אלישבע ובשירתה המוקדמת של לאה גולדברג.

תוכן העניינים:

• עם המהדורה השנייה (עמ' 7־8)
• אמהות מייסדות, אחיות חורגות : הופעתן והתקבלותן של המשוררות העבריות הראשונות (עמ' 9־177)
      א. המשוררות בָּאוֹת (עמ' 11־42)
      ב. מתוך ההפיכה (עמ' 43־50)
      ג. נשים ונשִיוּת בשירת תקופת "התחייה" (עמ' 51־85)
      ד. עם כל העניים (עמ' 86־113)
      ה. במעלות קדושים וטהורים (עמ' 114־150)
      ו. "ספר לבן קטן ויקר" (עמ' 151־177)
• שעתה של אלישבע (עמ' 179־282)
• נהרות מאוושים : אסתר ראב ושירתה (עמ' 283־326)
      א. הקסם עדיין לא פוענח (עמ' 285־296)
      ב. מולדת – טללים ומבוכה (עמ' 296־301)
      ג. רחיפה דו-משמעית – בהזיה ובתחביר (עמ' 301־309)
      ד. התפוררות ה"אני" וגיבושו מחדש – על המהפיכה המודרניסטית בשירה העברית (עמ' 309־316)
      ה. מעבר לניגוד בין המוצק לרפוי – על מקומה של אסתר ראב במהפיכה המודרניסטית (עמ' 316־322)
      ו. מול הסדר הסימבולי – רצף סמיוטי (עמ' 322־326)
• האומץ לחולין וקריסתו : על "טבעות עשן" מאת לאה גולדברג כתחנת-צומת בהתפתחות השירה העברית המודרנית (עמ' 327־398)
      א. הֶקשֵרים של תמורה והמשכיות (עמ' 329־334)
      ב. הקובץ הנידח (עמ' 334־338)
      ג. "טבעות עשן" – קובץ שאינו עולה בקנה אחד עם המודרניזם השלונסקאי (עמ' 338־346)
      ד. "טבעות עשן" עולה בקנה אחד עם המודרניזם ה"חוצלארצי" (עמ' 346־354)
      ה. מקומו של "טבעות עשן" בשירת הנשים העברית (עמ' 354־361)
      ו. בין סימבוליזם לפוסט-סימבוליזם (עמ' 361־366)
      ז. שירים "מתהפכים" (עמ' 367־369)
      ח. צמדי שירים ניגודיים (עמ' 370־380)
      ט. שירים סימבוליסטיים ופוסט-סימבוליסטיים (עמ' 380־394)
      י. מסקנות: האומץ לחולין וקריסתו (עמ' 394־398)
• אצילות מחייבת (עמ' 399־435)
      הלב הכבוש <על רחל כצנלסון-שז"ר> (עמ' 401־423)
      פני לשניים נגזָרוּ: התוודעות למשוררת <יוכבד בת-מרים> (עמ' 424־435)


• מתוך דברי הלוואי למהדורה הראשונה (עמ' 436־439)
• מפתח שמות (עמ' 440־453)