מנוחה
גלבוע.
פצעי זהות : עיונים ביצירתו של חנוך ברטוב
/ מנוחה גלבוע. – תל אביב : פפירוס, בית ההוצאה באוניברסיטת תל-אביב, תשמ"ח 1988.
158 עמ'. – (מראה מקום : סדרת עיונים בספרות העברית) Scars of identity : studies in Hanoch Bartov's
works / Menucha Gilboa
ברומאנים של חנוך ברטוב ניתן למצוא שרשרת של מוטיבים
החוצים את יצירתו מראשיתה כמו בעיית הזהות הצברית (החשבון והנפש), המאפיינים את כתיבתו
והמייחדים אותה. מוטיבים אלה הולידו דמויות רגישות מאוד ועל פי רוב דמויות של אינטלקטואלים,
מחטטות בעצמן, ומעורבות בנעשה סביבן. המציאות החברתית אנושית מעוררת תמיד הרהורים,
מחשבות, חשבון נפש והתמודדות פנימית, המעמידים עלילה תודעתית, וזו הופכת להיות עלילה
מרכזית, עם זאת העמיד ברטוב רומאנים השונים זה מזה בתחבולותיהם הספרותיות, כמו
של מי
אתה ילד (1970) שכולו רומאן ווידויי הכתוב בזרם התודעה בעיקר עם אלמנטים רומאנסיים
וכמו הבדאי – רומאן פעולה דמוי רומאן בלשי (1975). ליד שני אלה מצויים רומאנים כמו
פצעי
בגרות (1965) ו באמצע הרומן (1984) בהם, ובעיקר ב אמצע הרומן הודות לאופיו הפראגמנטארי,
מגיעים סיגנונות וז'אנרים שונים זה מזה להרמוניה פנימית.
היצירה של חנוך ברטוב שוברת את הדימוי של מה שיוחס ל"דור בארץ" ("דור הפלמ"ח") והיא
אינה היחידה. כך הייחודיות של כתיבתו של שלמה ניצן שאינה יכולה בשום פנים להיכנס לסטריאוטיפים
שמייחסים ההיסטוריוגראפים ל"דור הפלמ"ח", וכך גם
מגד(החי על המת) ויורם קניוק(היורד
למעלה; חימו מלך ירושלים) וכך גם שמיר בכתיבתו המאוחרת
(הגבול). כמעט כל סופר מן הקבוצה
הנזכרת הוא זרם לעצמו גם כאשר מצוי לרומאנים רקע דומה של זמן ומקום. נדמה לי, שהראייה
הדורית המצומצמת והמצמצמת אין לה מקום בשלבים המודרניים של ההיסטוריוגראפיה של הספרות
העברית בדור הזה לפחות.
דומה, שיש מספר אלמנטים בביוגראפיה של ברטוב המייחדים אותו
מאחרים בני דורו. ברטוב גדל בפתח-תקוה, כבן להורים מהגרים, על כל קשיי קליטתם הכלכלית
והחברתית, מכשולים שעמדו בניגוד לכל חזון ציוני.
ברטוב למד בצעירותו בבית ספר דתי.
שני אלמנטים אלה של ילדות (והבית כמובן) דחקו בו, כנראה, בתוך תוכו והביאו ביצירתו
למוטיב המרכזי , שהוא בעיית הזהות או לדידי – ההתחבטות בנושא
– "בין יהודי לישראלי" או
"בין יהודי לצבר". התגייסותו של ברטוב , שירותו בבריגאדה באירופה בשלהי המלחמה ופגישותיו
הראשוניות עם ניצולי המחנות גרמו, כך יש להניח, לעניינו של ברטוב ולכתיבתו בבעיית הזהות
של הצבר כישראלי וכיהודי. דומה, שיש זיקה עמוקה בין האלמנטים הביוגראפיים לבין חטיבות
גדולות ביצירתו של ברטוב, בעיקר בתחום התימטיקה, אך אלה הם בבחינת "חומרים" בלבד.
נראה,
שאיכויות אמנותיות ותימאטיות מצויות לרוב ביצירת ברטוב כפי שהן מצויות מאוחר יותר ביצירתו
של עמוס עוז (שאגב, שונה באלמנטים רבים מיצירות
א"ב יהושע, שהוא בן דורו של
עוז), ואין
לדבר, על כן, על ספרות "דור הפלמ"ח" ועל ספרות "דור שנות הששים" אלא על ז'אנרים החוצים
את הספרות העברית לא בקווי רוחב, של זמן אלא בקווי אורך של איכויות אמנותיות ואיכויות
ז'אנרים.
לא נדונו כאן עבודותיו העיתונאיות של חנוך ברטוב גם אם ישנן זיקות, למשל,
בין כתיבתו הפובליציסטית במשך עשרות בשנים בנושאים הקשורים בגרמניה לבין פצעי בגרות;
גם לא בין תיאורי נופים בארצות הברית בספר באמצע הרומן לבין ספר הרפורטאז'ה
– ארבעה ישראלים
ואמריקה כולה. – מתוך פרק הסיכום (עמ' 97־98)
