דן מירון.
    ארבע פנים בספרות העברית בת-ימינו : עיונים ביצירות אלתרמן, רטוש, יזהר, שמיר / דן מירון. -- ירושלים ותל-אביב : הוצאת שוקן,  תשכ"ב 1962.
    395 עמ'.

    המסות המכונסות בספר זה דנות ביצירותיהם של ארבעה מראשי המדברים בספרות העברית המתהווה ההולכת ונוצרת — שנים משוררים ושנים מספרים: נתן אלתרמן, יונתן רטוש, ס. יזהר ומשה שמיר. הצד השווה שבין יוצרים אלה אינו מתבטא בשייכות למסגרת קבוצתית־ספרותית אחת על פי נתוני גיל, מוצא, דרכי יציאה או נטייה אידאית צבורית. אדרבא, על פי כל אלה שייכים הם – לפי שגרת החלוקה המקובלת בבקורת שלנו – ל'משמרות' ול'זרמים' ספרותיים שונים. על פי נטיותיהם החברתיות והרוחניות פונים הם לאפיקי מחשבה ופעולה שונים ולעתים אף מנוגדים זה לזה. הצד השווה שביניהם איננו, אפוא, אלא עצם גילוי החיוניות והערנות הספרותיות והרוחניות האופייני להם כולם. מעבר להבדלי מוצא ביוגראפי וספרותי, מעבר לגבולות ה'משמרות' וה'זרמים' – מאוחדים ארבעה היוצרים הנידונים בתוך מסגרתה של קבוצת סופרים מצומצמת ביותר – היא החורצת את גורלה של הספרות העברית והמעצבת את תווי פניה – קבוצת היוצרים, שיצירתם שומרת על חיוניות ועל נכונות להתמודד עם משמעותו הרוחנית של ההווה שלנו.
    כל אחד מארבעה יוצרים אלה – אף שכבר עבר כברת דרך ספרותית ארוכה, ויצירתו נתגבשה במידה המאפשרת לבקורת לתת בה סימני קבע – עודנו שרוי במרכז המעשה הספרותי העברי המתהווה והמתחדש. ס. יזהר ומשה שמיר – ראשית יצירתו של הראשון חלה לפני עשרים וחמש שנים, כמעט, וגם השני עומד כבר בסופן של חמש עשרה שנות יצירה פעלתניות ביותר – עדיין הם שני היוצרים החיוניים היחידים, כמעט, בשדה הספור העברי, שאחרי דורם של עגנון ושל הזז, ודומה שעדיין לא נראה לעין מישהו הזכאי להוציא מידם את תואר המספר הצעיר בעל שעור הקומה. אלתרמן ורטוש, הנמנים כבר עם בני הדור הותיק – גם יצירתם שלהם שרויה עדיין במצב של התהוות ושל תמורה, גם הם מגלים רעננות ואקטואליות רוחניות, שאין למצוא דוגמתן אצל רוב המשוררים בני ה'משמרות' הצעירות יותר, שכמה מהם סיימו, כמדומה, זה מכבר, את העידן היוצר והפורה שבחייהם הספרותיים.
    מבחינתה של הבקורת נתונים כל ארבעה היוצרים הנידונים בספר זה – במידות שונות, כמובן – במצב בינים. ההערכה הבקורתית שהוקדשה ליצירתם עד כה לא חרגה, לרוב, מתחומי הרפרוף הרצנזנטי והפיליטוני המקוטע והשטחי. רק בשנים האחרונות ביותר מתחילים להעשות נסיונות ראשונים, וממילא – לא שלמים, ולעתים אף רופפים, להקיף את נופה השלם של יצירתם במסגרתו של עיון בקורתי מפורט, שלם ומעמיק יותר. יצירתו של אלתרמן, למשל, מוצאת לה מעריצים בקרב קהל הקוראים וגם בקרב הבקורת מזה עשרים וחמש שנים – אבל רק בחמש השנים האחרונות החלה הבקורת לדון בבעיותיה המרובות והסבוכות מתוך התעמקות אמיתית. שירת רטוש – עדיין לא זכתה, כמדומה, לשום עיון בקורתי ראוי לשמו, אף שהעמידה זה מכבר חוג של ממשיכים ושל מחקים. ספוריו של משה שמיר זכו להדים בקורתיים רבים, אבל דומה, שעדיין לא נעשה אף נסיון אחד לסכם את משמעותם המקיפה והאחידה, והוא הדין – במידה פחותה במקצת – בספוריו של ס. יזהר, שבעיותיהם האמנותיות המיוחדות במינן לא הובהרו עדיין אלא במידה חלקית ביותר.
    המסות המכונסות בספר נכתבו, אפוא, ברובן מתוך עמידה ראשונית, כמעט, בפני הבעיות הסבוכות, המתעוררות עם הכניסה לעיון נרחב יותר בעולמותיהם של היוצרים השונים. אולי יש בעובדה זו כדי לכפר במקצת על הפגמים שבהן, וכדי להצדיק את תקוותו של המחבר, שיהיה בספרו משום תוספת זרוז לתהליך ניתוחם הבקורתי של ערכי הספרות העברית בת־ההווה, שכן בערכים אלה מוטבעים סימניה המובהקים והמהותיים של תרבות ההולכת ומתרקמת לעינינו.
תל אביב, חורף תשכ"ב.

תוכן העניינים:

• בפתח הספר (עמ' 7־9)

על שירת נתן אלתרמן
• המת והרעיה : על שירת האהבה של נתן אלתרמן (עמ' 13־37)
• בין יום הקטנות לאחרית הימים : על משמעותה של ההיסטוריה בשירת נתן אלתרמן (עמ' 38־68)
• 'ארס-פואטיקה' של המשורר ההלך : על שירה ומציאות ביצירת נתן אלתרמן (עמ' 69־83)
• הערות לויכוח על שירת נתן אלתרמן (עמ' 84־108)

על שירת יונתן רטוש
• פתיחה (עמ' 111־119)
• הגיבור הטראגי וערכיו (עמ' 119־132)
• האהבה החטאה (עמ' 133־146)
• בין ממד האהבה לממד הזמן (עמ' 146־161)
• סיכום (עמ' 161־170)
• הערות (עמ' 171־172)

על סיפורי ס. יזהר
• גבולותיה של יצירת יזהר (עמ' 175־192)
• 'אפרים חוזר לאספסת' (עמ' 192־216)
• הנובילות המוקדמות, 'מסע אל גדות הערב' (עמ' 217־248)
• הנובילות ה'קוליקטיביות' (עמ' 248־264)
• סיפורי תש"ח, 'השבוי' (עמ' 264־297)
• שתי הערות ל'ימי צקלג'
  א. 'ימי צקלג' - בעיותיו האמנותיות של סיפורי מלחמה (עמ' 297־315)
  ב. 'ימי צקלג' - המישור האירוני (עמ' 315־330)
• נספח: על שני סיפורים אחרונים של יזהר <'הנמלט', 'חבקוק'> (עמ' 330־336)
• הערות (עמ' 337־340)

על סיפורי משה שמיר
• על סיפורי משה שמיר (עמ' 343־374)
• הערות (עמ' 375)
• ביבליוגרפיה (עמ' 377־388)
• מפתח היצירות (עמ' 389־395)