מירי ליטווק, סופרת ומתרגמת נולדה ברוסיה ועלתה לישראל ב־1975. בעלת תואר ראשון באמנות התיאטרון מאוניברסיטת תל־אביב ותואר שני בלימודי תיאטרון מאוניברסיטת הסורבון בפריז, צרפת. ב־1999 התפרסם ספרה הראשון, קובץ סיפורים קצרים בשם רוסיות ישנות ערומות (ספרית פועלים). ב־2001 התפרסם הרומן הראשון שלה, שמש מאחורי הגב (2001), וב־2005 ראה אור הרומן השני, געגועים לחושך. במקביל לכתיבה עסקה בעבודת התרגום, בעיקר מרוסית. תרגומי השירה שלה כוללים קבצים, שגם נערכו על ידיה, משירתם של בוריס פסטרנק (2006), אנה אחמטובה (2007), מרינה צווטאייבה (2007) ואלכסנדר בלוק (2007). כמו כן תירגמה מצרפתית את הנובלה של בלזק הסכנה שבהתנהגות נלוזה (2009). עוסקת בכתיבה עיתונאית וכן בריאיון ועיבוד ספרותי של ביוגרפיות. כתיבתה מציגה את המפגש בין העלייה הרוסית ובין התרבות הישראלית ה״צברית״. הדמויות בסיפוריה הן של מהגרים מתבוננים המתמודדים עם חוויית הזרות בתוך המרחב החדש, והן מבליטות את בעיות התקשורת המתרחשות במפגש זה. נקודת המבט שהיא מציעה מייצרת הזרה מעניינת של החברה והתרבות הישראלית, כמו גם של העברית הישראלית. בכתיבתה היא מתמודדת גם עם מתחים מגדריים דרך הספקטרום של העלייה הרוסית. למשל, כותרת ספרה רוסיות ישנות ערומות מנסחת בצורה אירונית את הסטריאוטיפ שבתוכו כלואה האישה הרוסייה בישראל. היא יוצרת מבט ביקורתי ובוחן על התרבות הישראלית הגברית, המוצגת כיהירה ואתנוצנטרית (מלצר, 1999), כזו המסמנת את האחר כנחות ומתנהגת בצורה סקסיסטית. כתיבתה זכתה להערכה, בעיקר בזכות המבט המקורי שלה על התרבות הישראלית. תרגומיה התקבלו בשבחים רבים. ספרה האחרון עד כה הוא הרומן אוניגין שאהב את סבתא קלרה (2016). זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ע״ש לוי אשכול ז״ל ב־2006.

נכתב על־ידי יואב רונאל עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: ויקיפדיה]
[צילום: עופר גולדפרב]