עירית לינור (1961)

<בהכנה>

Irit Linur


עירית לינור, עיתונאית וסופרת, נולדה בח׳ בחשון תשכ״ב, 18 באוקטובר 1961 וגדלה בתל אביב. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ובפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב. החלה את הקריירה שלה ככותבת טור בשבועון כותרת ראשית שיצא לאור באמצע שנות השמונים. עם סגירתו עברה לכתוב בעיתון חדשות, ומשגם זה נסגר ב-1993 עברה לכתוב בהארץ.
    ב-1991 פירסמה את ספרה הראשון, שירת הסירנה (זמורה-ביתן), שמייצב אותה כמייצגת מובהקת של האישה הישראלית בשנות השלושים לחייה. הספר, שזכה לקוראים רבים, נכתב בהשראת מלחמת המפרץ, והדמות הראשית בו היא טלילה כ״ץ, שניחנה בכל הכישורים שיכולים להפוך אותה לבחורה מצליחה: כסף, יופי, חוכמה, כישרונות מגוונים וגם אסרטיביות רבה, ועם זאת – היא אינה מאושרת. מלחמת המפרץ הראשונה ומתקפות הטילים גורמות לה לבדוק את חייה ולארגנם מחדש.
    ספרה השני, שתי שלגיות (1994), עוסק גם הוא באישה צעירה, הפעם צלמת, שמוצאת את עצמה מעורבת בפרשת רצח. גם כאן מביאה לינור את חוויית הקיום של נשים צעירות בישראל, הפעם תוך שימוש בפלטפורמה של סיפור בלשי לכאורה.
    ב-1996 פירסמה את ספרה השלישי, הבלונדינית הסודית, שהכיל לקט מרשימותיה שהופיעו בעיתונים חדשות והארץ, ובהן השתקפו תפישותיה בתחומים שונים. בספרה הרביעי, הסנדלרית (1999), חזרה לעסוק בהווי של החוג המוכר לה – והפעם חיי הזוהר של אנשי התקשורת המשודרת. ספרה החמישי, בנות בראון (2002), חורג לראשונה אל מחוץ להוויה העירונית ומתרחש על רקע המשבר הפיננסי שפקד את ההתיישבות העובדת בשנות השמונים, במושב בשם כפר אילן שמצבו הכספי בשפל. בנות בראון היה לסדרת טלוויזיה, שנכתבה על ידי לינור, ובכך נפתחה בפניה גם קריירה כתסריטאית. היא כתבה סדרה נוספת, משמורת, שאותה גם ביימה. במרכז הסדרה אב לשלושה ילדים משלוש מערכות נישואים כושלות, הממשיך לנהל חיים רומנטיים פעילים ונטולי מחויבות מבלי להבין את השפעת אורח חייו על ילדיו, המחפשים מקום בטוח ומשפחתי.  ב-2014 פרסמה את ספרה השישי גברת ורבורג, רומן הבנוי על דפוס הרומן הרומנטי.
    כתיבתה שנונה וקולחת והיא מייצגת ביצירתה קו פמיניסטי אסרטיבי, הניזון מתופעת התחזקותו של מעמד האישה בחברה הישראלית, ובדרכו גם מזין אותה. גיבורותיה הן ברובן נשים השואפות לעצב את גורלן בעצמן ואינן נוקטות עמדות פסיביות מסורתיות. הסביבות שבהן לינור ממקמת אותן מייצגות מגוון רחב של נופים חברתיים ישראליים: עיר, מושב, בוהֶמה וכיו״ב. גם לינור עצמה מייצגת, בהתבטאויותיה הפומביות ובעמדות שהיא נוקטת בנושאים שונים, קו נשי אקטיביסטי, שהפך אותה בעיני רבים לאחת הנציגות המובהקות של הפמיניזם בישראל.
    בשנים האחרונות הביעה לינור דעות שמרניות כנגד נשים שנפגעו מינית וקריאות שקראה לפגיעה בארגוני זכויות אדם עוררו ביקורת חריפה. לינור טענה מספר פעמים שהסיבה שהיא לא התקבלה כסופרת היא דעותיה. אך ישנם רבים שסבורים שהסיבה לכך שספריה של לינור זוכים לאהבת הקהל אך לא להכרה ספרותית קשורה באיכות הספרים עצמם.
ספרה האחרון עד הוא גברת ורבורג (2014), רומן הבנוי על דפוס הרומן הרומנטי.
פעלה גם כעורכת (האיש הנכון מאת גיל הראבן, 2005) וכמתרגמת (ניקולאס ניקלבי מאת צ׳רלס דיקנס, 2005; גאווה ודעה קדומה מאת ג׳יין אוסטן).

נכתב על-ידי אמנון ז׳קונט עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: גרנות, ויקיפדיה]
[צילום: ינאי יחיאל Fb]

ספריה:

  • שירת הסירנה (תל אביב : זמורה-ביתן, תשנ״ב 1991)
  • שתי שלגיות (תל אביב : זמורה-ביתן, תשנ״ד 1994)
  • הבלונדינית הסודית (תל אביב : זמורה-ביתן, תשנ״ו 1996) <לקט רשימות של המחברת שהופיעו בעתונים: חדשות והארץ, בהן הובלטו השקפותיה על סוגיית הגורל, דוגמניות ומלכות יפי, האקס המיתולוגית, שלבי האבולוציה של גברים>
  • הסנדלרית (תל אביב : קשת, 1999) <״סודה האפל של כוכבת הטלוויזיה״>
  • בנות בראון (תל-אביב : קשת, 2002) <עריכה - גיל הראבן> <רומן>
  • גברת ורבורג (תל אביב : אחוזת בית : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, תשע״ד 2014) <עריכה - שרי גוטמן>
תרגום:
  • ניקולאס ניקלבי / צ׳רלז דיקנס (תל אביב : אחוזת בית, תשס״ה 2005)
  • גאווה ודעה קדומה / ג׳ייין אוסטן (ירושלים : כתר, 2008)
עריכה: על המחברת ויצירתה:

על ״שירת הסירנה״
  • בן-שלום, צביה. אסכולת שיינקין. על המשמר, ח׳ בכסלו תשנ״ב, 15 בנובמבר 1991, עמ׳ 18.
  • ברנהיימר, אבנר.  עמוד נוח.  מעריב, סופשבוע, י׳ בחשון תשנ״ב, 18 באוקטובר 1991, עמ׳ 36–38.
  • דותן, אייל.  עקביה הדקיקים של האמזונה. הארץ, א׳ בכסלו תשנ״ב, 8 בנובמבר 1991, עמ׳ ב 8.
  • ז׳קונט, אמנון.  מה אני? אנה קרנינה? : שיחה עם עירית לינור. ידיעות אחרונות, ל׳ בחשון תשנ״ב, 7 בנובמבר 1991, עמ׳ 29.
  • נתן, יובל. בצל אזעקה.  במחנה, גל׳ 12 (27 בנובמבר 1991), עמ׳ 44.
  • קוץ, מרים.  אכן, קשוי הוא יפה.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י״ז בחשוון תשנ״ב, 25 באוקטובר 1991, עמ׳ 25.
  • שבתאי, אהרן.  שבחי עירית לינור.  מעריב, השבוע, כ״ד בחשוון תשנ״ב, 1 בנובמבר 1991, עמ׳ 55.
על ״שתי שלגיות״
  • בן-שלום, צביה.  נורמלים.  על המשמר, ג׳ באלול תשנ״ג, 20 באוגוסט 1993, עמ׳ 18.
  • הוכברג, גיל.  מתחזה לפמיניסטית.  דבר, ג׳ באלול תשנ״ג, 20 באוגוסט 1993, עמ׳ 26.
  • הס-סגמן, תמר.  סוכריה מתוקה.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י״ב באב תשנ״ג, 30 ביולי 1993, עמ׳ 28–29.
  • חפץ, פביאנה.  חקירות פרטיות.  חדשות, המדריך, י״ב באב תשנ״ג, 30 ביולי 1993, עמ׳ 31.
  • נגב, אילת.  אתם לא תשכבו איתי. אפילו לא תפגשו אותי.  ידיעות אחרונות, 7 ימים, ה׳ באב תשנ״ג, 23 ביולי 1993, עמ׳ 24–26 <ראיון עם הסופרת עירית לינור בצאת ספרה ״שתי שלגיות״> <חזר ונדפס בספרה: שיחות אינטימיות (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1995), עמ׳ 307–316>
  • ריקין, אירי. ממתק פרוזאי קליל. מעריב, ספרות אמנות, ג׳ באלול תשנ״ג, 20 באוגוסט 1993, עמ׳ 29.
על ״הבלונדינית הסודית״
  • לב, אלאונורה. שירת היאכנע.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 163 (כ׳ בניסן תשנ״ו, 9 באפריל 1996), עמ׳ 1, 14.
על ״הסנדלרית״
  • דויטש, חיותה.  סנדלרית.  נקודה, גל׳ 205 (1997), עמ׳ 50–51.
  • דיין, אילנה. מסע בין כוכבות. ידיעות אחרונות, 7 ימים, י״ב באדר ב׳ תשנ״ז, 21 במארס 1997, עמ׳ 40–43, 45 <ראיון עם הסופרת בצאת ספרה ״הסנדלרית״>
  • זמיר, צחי. בעצם ספר סתמי ומשעמם. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י״א בניסן תשנ״ז, 18 באפריל 1997, עמ׳ 30.
  • יחימוביץ, שלי. עירית לינור בועטת. מעריב, סופשבוע, י״ב באדר ב׳ תשנ״ז, 21 במארס 1997, עמ׳ 46–49, 51, 54, 96–97 <ראיון עם הסופרת בצאת ספרה ״הסנדלרית״>
  • לן, שלומית. רומן רומנטי בכיף. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 215 (ב׳ בניסן תשנ״ז, 9 באפריל 1997), עמ׳ 11.
  • תמרי, גיל. אלילי המירקע. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ד׳ בניסן תשנ״ז, 11 באפריל 1997, עמ׳ 28.
על ״בנות בראון״
  • בן-נון, רן. ציניות משעשעת. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ח׳ באלול תשס״ב, 16 באוגוסט 2002, עמ׳ 27–28.
  • נוה, חנה. שטוח, מהיר ונהנתני.   הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 502 (ג׳ בחשון תשס״ג, 9 באוקטובר 2002), עמ׳ 6.
על ״גברת ורבורג״

על ״ניקולאס ניקלבי״ לצ׳רלז דיקנס על ״גאווה ודעה קדומה״ לג׳יין אוסטן
קישורים:

Wikidata – Q2910177 J9U – 987007310812205171 NLI – 000295095 LC – nr92011620 VIAF – 98526635/
עודכן לאחרונה: 27 במארס 2022

לראש הדף

 

 

ספרי המחברת

 

על יצירתה

 

קישורים

 

 

לראש הדף