"את ההיסטוריה הפלסטינית ובמיוחד את הנכבה הצליחה הסיפורת העברית לעקוף, אם לא למחוק; והשקיעה בכך דמיון ומאמצים עצומים."
"ייצוג העניין הערבי בסיפורת העברית של המאה העשרים משקף את הדימוי העצמי הציוני של החברה היהודית בימי המדינה-בדרך ולאחר מכן – של החברה במדינת ישראל. מעבר לגדר עוקב אחר ייצוגיו של נושא זה בשלביו השונים. בשנים האחרונות רווחה ההנחה, כי במאה העשרים התחולל בארץ-ישראל תהליך של מעבר מחברה המייצרת אידיאולוגיה המונית – ציונית-התיישבותית – לחברה המייצרת אוסף מגוּון של סיפורים המערערים כל אחידות ורציפות. על רקע זה בוחן יוחאי אופנהיימר את היחס אל הציבור הערבי-הפלסטיני, ושואל: האם גם במסכת זו הסתמנה תמורה דומה? האם הערבי בספרות הישראלית של ימי המדינה נתפס באורח שונה מהדרך שבה נתפס והוצג בתקופת היישוב? מה היתה השפעת חילופי הדורות הספרותיים ושינויי הנורמות הסגנוניות על דרכי ייצוגו בסיפורת? כיצד הכתיבה המזרחית פתחה דרך לייצוגו של הערבי, שהיתה זרה לסופרים ציונים שרקעם מערבי? מה תרומתם של יוצרים ערבים בעברית לגיבושה של פרספקטיבה מובדלת ומובחנת מכתיבתם של יוצרים יהודים?הדיון שמציע כל אחד מהפרקים התקופתיים מביא בחשבון את מכלול היצירות שנתפרסמו באותן שנים כדי להצביע על דפוסים נרטיביים משותפים, המופיעים בו בזמן בסיפורים שהם שונים לחלוטין אלה מאלה מבחינה אידיאולוגית או פואטית. חשיפת הנרטיבים המשותפים מבהירה את ערוצי הדיאלוג הפנים-תקופתיים ואת הפולמוסים הספרותיים הסמויים, כמו את המימושים השונים באיכותם של נרטיבים אלה. בסיכומו של דבר, בדיקת ייצוגים שונים של הערבי מאשרת את ההנחה על אודות התמורות הפנימיות שעברה התרבות הישראלית, אך עם זאת חושפת את מחסומיה הקבועים, אשר משמרים דימויים ונרטיבים אוריינטליסטיים החוזרים ומופיעים בתקופות שונות.מעבר לגדר הוא חיבור מקורי וחדשני המעלה תרומה חשובה לחקר הספרות העברית."
|
|
אוריינטליזם בפובליציסטיקה של ראשית המאה |
22 |
נטרול קנה
המידה הלאומי |
26 |
האם לבני
ערב יש תודעה היסטורית? |
30 |
מספֵּר
יהודי |
34 |
שיח
התשוקה |
35 |
לאומיות
לשונית-טריטוריאלית או לאומיות אתנית |
39 |
חיקוי
דו-כיווני |
42 |
ערבית
כקישוט |
44 |
המרחב
המנוכס והמרחב המאוים |
46 |
פרק 3: "מן הערבי הפרא למדתי דבר מה" – סיפורת העלייה
השנייה |
52 |
העלייה
השנייה והשאלה הערבית |
53 |
הערבי
כמושא לחיקוי |
56 |
הפרא
האציל |
58 |
גופו של
הערבי |
60 |
גבולות
הפרשנות |
62 |
ערבית
בפיו של יהודי, עברית בפיו של ערבי |
70 |
ארוטיקה |
75 |
פרק 4: הערבים בעיניים מזרחיות – יצירתם של
בורלא ושמי
בשנות העשרים והשלושים |
82 |
פובליציסטיקה מנקודת מבט מערבית |
82 |
הנובלות
הערביות של בורלא ושמי |
85 |
פיצול
הסובייקט הלאומי ונקודת המבט המזרחית אצל
בורלא
בשנות העשרים |
92 |
ממזרחיות
ללאומיות לאחר מאורעות תרפ"ט |
102 |
פרק 5: הז'אנרים משתנים, הערבים לא – סיפורת תקופת המנדט |
110 |
תפקידו של
סופר עברי |
113 |
א. הז'אנר
הארץ-ישראלי בשנות בעשרים והשלושים |
115 |
רבינוביץ'
ויחסו לאקזוטיקה הערבית |
115 |
הבדווי
כאידאל אנכרוניסטי |
119 |
ייצוג
כפול |
122 |
גבורה
ופרגמטיות |
126 |
עגנון ולבושה האגדי של
הפרגמטיות |
131 |
רטוריקה
ערבית |
135 |
האידאולוגיה של הייצוג הז'אנרי |
137 |
ב. ערבים
בסיפורת הציונית-אקספרסיוניסטית |
139 |
ביסטריצקי והגבולות
הלאומיים |
139 |
ש' שלום ונקודת המבט
האנטי-הומניסטית ביחס למאורעות תרפ"ט |
142 |
ג. הייצוג
האירוני |
148 |
שנהר
והאירוניה האלגורית |
148 |
הגרוטסקה
האוריינטליסטית בסיפורי חורגין |
156 |
פרק 6:
יזהר וייצוג הערבי
בסיפורת של מלחמת העצמאות |
166 |
"הגיבור
החדש – האיש המנצח" |
168 |
"גירשנו
וגם ירשנו" |
170 |
ארבעה
ערוצי תקשורת |
174 |
במלחמה
כמו במלחמה |
177 |
לדמיין
נקודת מבט של קורבן |
180 |
דיבור
בזמן מלחמה |
182 |
קול חצוי
– אידאולוגיה חצויה |
185 |
הרומנים
של שנות החמישים בעקבות "חרבת חזעה" ו"השבוי" |
188 |
פרק 7: הערבי כרות הלשון בסיפורת שנות השישים |
196 |
המעבר
מדור תש"ח לדור המדינה |
196 |
פנטזיית
האונס |
200 |
פתולוגיה
של מתאבדים |
204 |
"הערבי
הלא נראה" והגבול |
207 |
על מה
שרואים משם |
213 |
מהערבי
המדומיין לערבי הממשי: תחת הממשל הצבאי |
215 |
גזענות
לאומית בישראל |
219 |
הצנזורה
על קולו הפוליטי של הערבי |
221 |
מרד דורי
בעזרת הערבי |
227 |
גניבת
התענוג |
230 |
האנלוגיה
הציונית-צלבנית |
231 |
פרק 8: "אין ערבייה כזאת" – מלחמת ששת הימים והשאלה
הערבית (1967־1977) |
234 |
הרפורטז'ה
של המלחמה |
235 |
הסיפורת
הפובליציסטית |
240 |
רב-תרבותיות ולאומיות בירושלים המנדטורית |
246 |
"אין
ערבייה כזאת" |
251 |
לדובב את
המאהב |
255 |
פרק 9: ערבים ביצירתם של סופרים מזרחים בישראל |
264 |
אנו באנו
ארצה כיהודים-ערבים |
264 |
פוליטיזציה של הערבי הישראלי |
269 |
שלילת
האופציה הקומוניסטית |
274 |
הערבים
בישראל: היבט תיעודי |
276 |
אהבה או
חסות |
278 |
מגבלות
הכתיבה האנתרופולוגית |
279 |
ערבייה
הקוראת את עמיחי |
282 |
הפרהוד:
שואה או פוגרום? |
290 |
"האוריינטציה העיראקית" |
294 |
כישלון
האוריינטציה העיראקית |
299 |
נספח:
אשליית "דור הלבנטינים" |
306 |
פרק 10:
ערבים בשבי האוניברסליזם |
311 |
נגד
הכיבוש: ראשיתה של ספרות מחאה |
312 |
גרוסמן ועמדת המחאה |
314 |
אנלוגיות
במקום ניגודים |
319 |
הפואטיקה
האנלוגית בסיפורת שנות השמונים |
325 |
דיבורים
בלשון גבוהה |
329 |
הערבי
הישראלי והמיתוס הספרותי |
332 |
פרק 11:
התרבות העממית של האינתיפאדה |
336 |
האינתיפאדה כתעתוע |
337 |
האינתיפאדה כאגדה |
340 |
חילופי
מקום |
347 |
אתוס גברי
ואתוס נשי: כיצד שורד האוריינטליזם |
349 |
פרק 12:
סופרים ערבים כותבים בעברית – "מי שסיגל לו שפה
גם הסתגל אליה" |
352 |
"באור
חדש" |
354 |
על הכתיבה
בעברית: "כמו פיל ערבי בחנות חרסינה" |
357 |
לאומיות
או עדתיות: "זאת לא המלחמה שלנו" |
363 |
נקודת מבט
דרוזית |
372 |
שרידים של
סיפור לאומי |
375 |
אוטוביוגרפיה ובדיון |
378 |
איך
רוקדים הערבים |
381 |
סיכום |
389 |
פרק 13:
"זהירות, גבול לפניך" – הסיפורת שלאחר הסכם
אוסלו |
391 |
הסימולציה
של תהליך השלום |
391 |
יהושע ו"הקווים האדומים
של השמאל הציוני" |
395 |
נקודת מבט
פמיניסטית ביחס לגבול הלאומי? |
404 |
פוסטמודרניזם ושיח הזהות הלאומית |
414 |
ספרות קלה
והזמן הערבי |
422 |
האם נקודת
המבט היהודית-ערבית קיימת ביחס לפלסטינים? |
424 |
סיכום:
חזרה אל ההיסטוריה הפלסטינית? |
433 |
הערות |
436 |
ביבליוגרפיה |
513 |
מפתח
השמות והעניינים |
551 |
מפתח
היצירות |
582 |