מרית בן-ישראל נולדה בתל אביב. גדלה בבאר שבע ובירושלים, למדה באקדמיה לאמנות בצלאל בירושלים, ובחוגים לתורת הספרות ולתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. השתלמה במחול. הופיעה בהצגות יחיד ובחו"ל, ביימה שני סרטים ניסיוניים. ממייסדי בית הספר לתיאטרון חזותי (1986). בשנים האחרונות מתמקדת בכתיבה.
ספרה הראשון אסור לשבת על צמות (1996), שיצא בעם עובד, זיכה אותה בפרס לסיפורת חדשה ע"ש יצחק וטובה וינר לשנת 1995. ב-2004 יצא לאור בעריכתה קובץ המאמרים
קולה של המלה, בעקבות פסטיבל בינתחומי שנערך שנה קודם לכן תחת שם זה. בהקדמה לספר כתבה: "אמן הווידיאו והפסל ויטו אקונצ'י היה משורר בתחילת דרכו, עד שהבין שהדף הוא חלל והמלים הן אמצעי תעבורה […] מה שהוביל בסופו של דבר לירידתו מהדף". במהלך הפוך מזמינה בן ישראל את אמני הפסטיבל הבינתחומי לשוב לטפס על הדף.
ב-2005 יצא לאור הרומן טבע דומם וב-2007 בנות הדרקון. ב-2009 כתבה בשיתוף רוני מוסנזון-נלקן את הספר
חפץ לב : יסודות תיאטרון הבובות האמנותי. ב-2010 יצא לאור הספר כשדוד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ'י, העוקב אחר אמנות הגוף בספר הדקדוק הפנימי של גרוסמן. לספר מצורפת שיחה על דקדוק וחירות מאת ענת ויסמן, שגם ערכה את הספר. ב-2012 יצא ספרה
סיפורים יכולים להציל, העוסק במעשיות עממיות ובתופעות תרבותיות נוספות מתחום המחול, התיאטרון והאמנות החזותית.
בשנים האחרונות כותבת בן ישראל על אגדות עם ואמנות בבלוג שהיא מנהלת עיר האושר.
טבע דומם (בני ברק : הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים, 2005)
<רומן>
בנות הדרקון (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2007)
חפץ לב : יסודות תיאטרון הבובות האמנותי (ירושלים : כרמל, תשס"ט 2009)
<בשיתוף רוני מוסנזון נלקן ; איורים - בתיה קולטון>
כשדויד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ'י : על אמנות הגוף בספר הדקדוק הפנימי (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע"א 2010) <עריכה –
ענת ויסמן> <"לספר מצורפת שיחה על חירות ודקדוק מאת
ענת ויסמן">
סיפורים יכולים להציל (תל אביב : סל תרבות ארצי, 2012)
עריכה:
קולה של המילה : מבחר מאמרים (תל אביב : בבל, תשס"ד 2004)
מרית בן-ישראל נולדה בתל אביב. גדלה בבאר שבע ובירושלים, למדה באקדמיה לאמנות בצלאל בירושלים, ובחוגים לתורת הספרות ולתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. השתלמה במחול. הופיעה בהצגות יחיד ובחו"ל, ביימה שני סרטים ניסיוניים. ממייסדי בית הספר לתיאטרון חזותי (1986). בשנים האחרונות מתמקדת בכתיבה.
