רוחמה נולדה לרבקה ושאול חזנוב בא' באלול תרע"ב, 14 באוגוסט 1912 בביירות. עד גיל 10 גרה בחלב שבסוריה, בה עבד אביה כמנהל סניף חב' 'כרמל מזרחי'. לאחר פטירת אביה ב-1922 חזרה המשפחה לארץ-ישראל והתיישבה בגדרה, בבית הדוד, יעקב שלמה חזנוב, שהיה אחד מתשעת ראשוני עולי ביל"ו. רוחמה קיבלה תעודת הוראה בסמינר 'מזרחי' בירושלים. בתקופת לימודיה הצטרפה ל'לגיון הצופים' שהיה ממרכיבי תנועת הנוער 'המחנות העולים'. כבוגרת התנועה יצאה להכשרה והצטרפה לקבוצת 'החוגים' בפלוגת הקיבוץ המאוחד בהרצליה וברעננה, שמטעמה נשלחה ב-1932 לקיבוץ עין-חרוד ללמוד טיפול בילדים בגיל הרך. בעבודה חינוכית זאת התמידה 15 שנים. בעין-חרוד פגשה את דוד מלץ והקימה עמו משפחה. ב-1945 החלה לחנך קבוצת ילדים מסוריה, ועם קום המדינה קיבלה קבוצת ילדים עולים מעיראק, לימדה בבית הספר היסודי בעין-חרוד, ולימים ספרות והיסטוריה בבית הספר התיכון. השלימה את לימודיה האקדמאיים בספרות עברית ובהיסטוריה של עם ישראל לתואר הראשון והשני באוניברסיטה העברית. בהמשך עסקה בחינוך מיוחד, ובהוראת עברית למבוגרים. ספרה "גדרות" עוסק בעליית הביל"ויים והתיישבותם בגדרה - יצא לאור ב-1950, וספרה השני' שיצא ב-1977 "אמא מה הויה בנו". כמו כן פירסמה רשימות בעניני חינוך וכן סיפורים קצרים ב"צרור מכתבים", "מבפנים", "הדור" ועוד. לרוחמה שתי בנות, רינה ונוגה. רוחמה נפטרה בכ"ה בחשון תשנ"ה, 30 באוקטובר 1994, בביתה בקיבוץ עין-חרוד איחוד.
[רשם: ד"ר אהרן עזתי, מקור: "רוחמה", הוצאת 'שכפולית' עין חרוד איחוד 1995. צילום: ארכיון יד טבנקין]