המשוררת חיה ורד נולדה בא' בטבת תרפ"ב, 1 בינואר 1922 בעיר חלם, בפולין, ועלתה ארצה עם הוריה, אברהם ומלכה רוזנפלד, בשנת 1924. ילדותה עברה עליה בשכונת מונטיפיורי בתל אביב. בנעוריה פעלה בתנועת הנוער הבורוכוביסטי [תנועת הנוער העובד והלומד] ולמדה בבית הספר לבנות בנוה צדק. בשנת 1941 עברה להתגורר בקיבוץ גברעם, של הקיבוץ המאוחד, בו עבדה כמחנכת ומורה ולקחה חלק בהגנה על הישוב בתקופת המאורעות ומלחמת השחרור. בשנים אלה החלה לפרסם מיצירותיה. שיריה הראשונים התפרסמו במוספי הספרות ובמוספים אחרים של עיתון "דבר", לצד סיפורים לילדים שפרסמה בעיתון "דבר לילדים" וב"על המשמר". בשנים 1954־1958 עבדה כעורכת ועיתונאית בביטאון "בקיבוץ" של העיתון "למרחב", והמשיכה לפרסם מיצירותיה בביטאוני התנועה וכן ב"דבר הפועלת" וב"מאזניים". בשנת 1954 התפרסם ספר שיריה "שירים על חרב ומיתר" בעריכתו של ישראל זמורה ובהוצאת הקיבוץ המאוחד, שזכה לתהודה גדולה. בשנת 1958 עזבה עם משפחתה לחופית, ועבדה כמורה וכמחנכת במוסד הנוער "נעורים". היא המשיכה לכתוב שירים עד ימיה האחרונים. אחדים משיריה עדיין כלולים בתוכנית הלימודים בספרות של חטיבות הביניים והתיכון, ואחדים מהם אף הולחנו, המפורסם בהם, "סוף קיץ", הולחן על ידי יאיר רוזנבלום והושר על-ידי הזמרת עפרה חזה, ומופיע באנתולוגיות רבות. חיה ורד נפטרה בז' בכסלו תשנ"ח, 6 בדצמבר 1997. ארכיונה נמצא ברשות משפחתה.
[תודה למיה לוי-ירון וטלי אטון, בנותיה]
[מקורות: קרסל, דור בארץ (1959), לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים]