עפרה
גלברט-אבני נולדה בתל-אביב בי' בחשון תש"ח, 24 באוקטובר 1947. גדלה והתחנכה בשיכון
דן בעיר הולדתה. היתה חברה בתנועת הנוער המחנות העולים, למדה לנגן על פסנתר במשך
10 שנים, ובמשך כל השנים כתבה שירים וסיפורים, וחיברה פזמונים ואוֹפֶּרֶטוֹת
לתנועת הנוער. סיימה בית-ספר תיכון עירוני ואת שירותה הצבאי עשתה בנח"ל ובמסגרתו
היתה בקיבוץ גשר. בתום לימודיה בחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב היתה עובדת
סוציאלית בבית החולים 'שיבא' בתל-השומר. לאחר מספר שנים פנתה עזבה את העבודה הסוציאלית
לטובת כתיבה לילדים. שמשה מספר שנים כספרנית, ייסדה וערכה עיתון מקומי ועיתון לילדים
ולנוער בשם "משהו". גלברט-אבני מנחה סדנאות כתיבה לילדים. מאז 1978 כתבה מעל 40 ספרים
וכן תרגמה וערכה עשרות ספרים אחרים. על כתיבתה כתב אוריאל אופק "כתיבתה לילדים מצטיינת
במזיגה הרמונית של דמיון מפרֶה ושובבות תמימה, המשובצת לעתים במוסר-השכל". גלברט-אבני
זכתה בפרסים וציונים לשבח: ספרה "על קירות שלא רואים" זיכה אותה ב-1995 בפרס בינלאומי
ע"ש יאנוש קורצ'אק לספרות ילדים; על "המלך שידע הכל" הוענק לה עיטור אנדרסן ב-1999;
ספרה "החברים של דובי" שאויר בידי דוד קדם זכה בפרס נחום גוטמן לאיור בשנת 2000; "המכוערים
של דניאל" זיכה אותה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער לשנת 2006 ובשנת 2013 זכתה בפרס יצירה
ע"ש ראש הממשלה לוי אשכול. לעפרה גלברט-אבני שני בנים וחמישה נכדים והיא נכדתו של בכור
שטרית.
[מקורות: לקסיקון אופק לספרות ילדים, סודות של סופרים (2000),
גרנות,
ויקיפדיה,
אתר הבית של עפרה גלברט-אבני,
ITHL,
דףדף]