יחיאל מוהר,
משורר ופזמונאי,
נולד בא׳ באייר תרפ״א, 9 במאי 1921 בטארנוב, גליציה (כיום בתחומי פולין). אביו,
מאיר מוהר, היה סופר ומשורר. התחנך בגרמניה ועלה לארץ ב-1937 לבדו במסגרת
״עליית הנוער״. השתתף בהכשרה בכפר יהושע והיה חלק מגרעין ״זרעים״ שייסד את קיבוץ דברת. בקיבוץ החל בקריירה הפזמונאית שלו, ולאחר המעבר לתל אביב ב-1946 התבסס כפזמונאי וכתב להיטים רבים ל״להקת הנח״ל״ בשם משפחתו האמיתי, מוהר. במקביל החל בכתיבה ספרותית בשם יחיאל מר. הוא אביו של הפזמונאי והפובליציסט עלי מוהר.
ספר השירה הראשון שלו, מלב ונוף, יצא ב-1951 (נ׳ טברסקי). במהלך שנות החמישים והשישים פירסם עוד ארבעה ספרי שירה, בהם
שירים חדשים (1965), שזכה בפרס טלפיר, ופנים לכאן (1968), שיצא כחודשיים בלבד לפני מותו. שירתו לא נחשבה פורצת דרך ולא עוררה המולה תקשורתית, אך הוא זכה להערכה בקרב עמיתים ומבקרים.
מוהר נפטר בה׳ באדר תשכ״ט, 23
בפברואר 1969. מותו הפתאומי והצפוי כאחד, מבעיות לב, כשהיה בן ארבעים ושמונה בלבד, הכה בעצב את העולם הספרותי. ידידיו ומוקיריו, מבקרים, סופרים ומשוררים, הוציאו לאחר מותו את
ספר עלים: עם זכרו של יחיאל מר (1971) – אסופה של רשימות ביקורת, איורים, דברי שיר ופרוזה. כמו כן יצאו לאחר מותו מבחר שיריו
משירי יחיאל מר (1970) וקובץ השירה אומר אהבה (1978) עם רישומים של יוסל ברגנר.
יצר בשיריו עולם טבע ארץ-ישראלי מאוד מצד אחד ומופשט וסימבולי מצד אחר, במסורת השירה הלירית המתחקה אחר הקשר שבין הנפש לעולם. הוא שם דגש על פשטות, ראשוניות וצניעות. הרבה להשתמש במשחקי מילים, בביטויים ובפסוקים משובשים, אך בסיכומו של דבר נשאה שירתו אופי רוחני שלא עלה בקנה אחד עם המגמה הניהיליסטית שרווחה בתקופתו.
הוא זכור בעיקר כפזמונאי וכאביו של עלי מוהר.
מוהר (מר), יחיאל.
התחל מהאמצע, לא מההתחלה. הארץ, תרבות וספרות, כ״ד באדר
א׳ תשע״ט, 1 במארס 2019, עמ׳ 4 <המשורר יחיאל מוהר מספר לגרשון
שופמן, שהיה פטרונו, על כוונתו לכתוב ״עצות לסופר צעיר״. במלאת 50 שנה
למותו של מוהר>
בסר, יעקב. ״... אמת, כשרון
וייחוד ...״. בתוך: שיח משוררים : על עצמם ועל כתיבתם / ערך את
הראיונות יעקב בסר (תל אביב : עקד, תשל״א 1971),
עמ׳ 5–21 <שיחה עם המשורר>
יחיאל מוהר,
משורר ופזמונאי,
נולד בא׳ באייר תרפ״א, 9 במאי 1921 בטארנוב, גליציה (כיום בתחומי פולין). אביו,
