צביה כצנלסון נולדה בא׳ בתשרי תרע״ט, 18 בספטמבר 1918 ברוסיה. בהיותה בת ששה חודשים התייתמה מאביה. היא ברחה עם אמה ואחיה מרוסיה הבולשביקית לפולין. בשנת 1925 עלתה המשפחה ארצה. למדה בבית הספר לילדי עובדים בתל אביב, בבית הספר לבנות ובסמינר לוינסקי. בשנים 1942–1945 שירתה בפלמ״ח במסגרת ״המחנות העולים״. במלחמת העצמאות - ב-10 בדצמבר 1948, התגייסה מחדש והייתה למפקדת מחלקת בנות.
    צביה סיימה סמינר דו שנתי באפעל. שימשה כמורה וכמנהלת מערכת החינוך בכל הרמות בשדות ים. הייתה שותפה בועדות תרבות ובעריכת חגי ישראל. כן הייתה מורה ומדריכה בחברת נוער עולה מעיראק. פעלה כמורה לספרות בבית הספר התיכון בשדות ים, בבית הספר המשותף ״חוף הכרמל״ במעגן מיכאל ובסמינר אפעל. יצאה יחד עם בעלה, מלכיאל, לשליחות הדרכה בקיבוץ נערן, בראשית דרכו. בשנת 1983 הקימה יחד עם פנחס אגמון ממעגן מיכאל, את כתת המבוגרים הצמודה לבית הספר המשותף ובה למדו ששים תלמידים ותלמידות מישובי האזור. היא לימדה ספרות והתמידה בניהול ה״כתה״ במשך שמונה עשרה שנה. בשנת 1985 מונתה לראיין עבור ארכיון ״יד טבנקין״, מספר חברות פלמ״ח על תקופת פעילותן הצבאית. פירות הראיונות יצאו בספר זה חוזר אלי...חברות פלמ״ח מספרות. פרסמה שני ספרי שירה: ביום גנוב מליל, בהרף הזורם. צביה הייתה חברת קיבוץ שדות-ים, נשואה למלכיאל בן-צבי משנת 1945, אם לחמישה ילדים.
    צביה בן-צבי נפטרה בי״ב בטבת תשס״ט, 8 בינואר 2009 ונטמנה בקיבוצה שדות-ים.

[מקורות: אתר מוזיאון הפלמ״ח]