אברהם יוסף שטיבל – מוציא-לאור עברי. נולד בעיירה ז'ארקי (Zarki) במחוז בנדין שבדרום מערב פולין בכ"ו בניסן תרמ"ה, 11 באפריל 1885 למשפחה חסידית שהייתה קשורה לחצרות קוצק וראדומסק. על אף מאמצי אביו לחנכו חינוך תורני ולהכשירו להיות לרב, נמשך מילדותו לספרות העברית החילונית. בד בבד ניחן בחוש מסחרי מעשי, ולמד בהתכתבות הנהלת חשבונות. ב-1904 יצא לווארשה כדי לבסס את עצמו מבחינה חומרית וכן להיות מקורב אל הספרות העברית ויוצריה. עד מהרה התברר לו שלא נועד להיות סופר בעצמו, אך הוא מצא סיפוק מלא בזהותו כ"קורא עברי האוהב שפתו בכל נפשו ומאודו", כלשון מכתבו מ-1906 לסופרו הנערץ מיכה יוסף ברדיצ'בסקי. לפרנסתו עבד שטיבל בבית מסחר לעורות, ורכש ידע ומיומנות בענף זה, שעתיד היה להעשירו עושר רב. ככל שהתבסס במקצועו גברה התמסרותו לשֵרות הספרות העברית, והוא נעשה חלק מן הנוף הספרותי של וארשה. בהתלהבותו נרתם לסייע בכסף ובארגון לכל כתב-עת עברי חדש, כדוגמת "העברי החדש" של יעקב כהן (1912) ו"נתיבות" של פישל לחובר (1913). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר שטיבל למוסקבה. מכיוון שקשרי המסחר עם גרמניה נותקו נעשה שטיבל – שייבא את דברי העור שלו ישירות מארצות הברית – לַסַפָּק הראשי של נעליים ומגפיים לצבא הרוסי. עד מהרה צבר הון עתק, שאיפשר לו לגשת בתנופה בסוף 1916 למימוש תשוקתו לעשייה ספרותית-מו"לית רחבה. תוך זמן קצר ריכז סביבו חבר יועצים בראשות דוד פרישמן, וביניהם בן-ציון כץ, פישל לחובר ויעקב כַּהַן, וקיבל על עצמו את סמכותם הספרותית. ב-1917 נוסדו שני מפעליו העיקריים: הוצאת שטיבל, שנועדה ליזום ולפרסם תרגומים עבריים ממיטב ספרות העולם, והרבעון "התקופה" (1918־1950), שנועד לשמש אכסניה רחבת-היקף לספרות העברית והמתורגמת לעברית. בשני המפעלים האלה השתתפו עשרות סופרים ומתרגמים, שנדבקו בהתלהבותו של שטיבל ואף קיבלו את שכרם בעין יפה. מחמת הקשיים הגוברים ברוסיה בעקבות מהפכת אוקטובר ומלחמת האזרחים, הועתק מרכז פעילותה של ההוצאה ב-1919 ממוסקבה לווארשה. שטיבל עצמו חילק מאז ואילך את חייו בין קופנהאגן, וארשה וארצות הברית, והפקיד את הניהול השוטף בידי לחובר. בשנים 1919־1921 פעל סניף של ההוצאה בניו-יורק בראשותו של י"ד ברקוביץ, והוציא לאור את הירחון "מקלט", וב-1921 התחילה ההוצאה לפעול גם בברלין ובארץ-ישראל. בין מפעליה הגדולים בשנות העשרים היו המהדורות המקיפות של כתבי מ"י ברדיצ'בסקי (1921־1925) וי"ח ברנר (1924־1928), אם כי מוקד פעולתה נשאר בתחום הספרות המתורגמת. התמוטטות עסקיו של שטיבל והתרופפות בריאותו הביאו את ההוצאה לידי שיתוק באמצע שנות העשרים, אך היא התאוששה במידת-מה והוסיפה לפעול בעיקר בתל-אביב עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנים 1937־1938 ניסה שטיבל להחיות את הספרות העברית הגוועת בפולין, וחידש את פעילות הוצאתו בווארשה. בספטמבר 1939 נמלט מווארשה ימים אחדים לפני כיבושה, ואת שנותיו האחרונות עשה בארצות הברית. בתולדות הספרות העברית הוא זכור כמי שתרם תרומה מכרעת להתאוששותה בתום מלחמת העולם הראשונה, וכמי שהעשיר מאוד את מדף הספרים המתורגמים לעברית ממיטב ספרות העולם. אברהם יוסף שטיבל נפטר בניו-יורק בכ' באלול תש"ו, 16 בספטמבר 1946.
[כתב: אבנר הולצמן]
[Originally prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]
[מקורות נוספים: תדהר, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראַטור, Электронная еврейская энциклопедия]