אליהו ספיר, איש חינוך וסופר, נכדו של יעקב ספיר, נולד בירושלים בכ״ט בסיון תרכ״ט, 8 ביוני 1869. גודל ונתחנך במוסדות החינוך של היישוב הישן וכן למד בבית־ספרו של נסים בכר (מטעם אליאנס) והיה תלמידם של דוד ילין ויוסף מיוחס. עסק בחקר העברית, הערבית וידיעת ארץ־ישראל. ב-1887 לאחר נישואיו עבר לבית חותנו, ממחדשי הישוב בפתח־תקווה ומהעולים מביאליסטוק — ב״צ שאטיל. ביהודיה ובפתח־תקווה עסק בחקלאות וכן השתלם בערבית, צרפתית והיה תלמידם הנאמן של זאב יעבץ ואחרים, וב-1889 החל להורות ״עברית בעברית״. הנהלת ביה״ס בפתח־תקוה, שהעריצה את לשון צרפת ותרבותה, התנגדה לכך, וכן התנגדו לכך ההורים, מחסידי ה״חדר״ הירושלמי. ספיר היה יחיד בידיעתו את חוקי המסים, הקרקעות והירושה, וב-1900 עבר לעבוד בפקידות יק״א בסידור ענייני קרקעות. שיא הצלחתו היה סידור תעודות־קניין וקביעת גבולות לאדמת סג׳רה (אילניה). מ-1904 עד מותו עבד כמנהל סניף יפו של בנק אנגלו־פלשתינא (אפ״ק), והיה אחד משלושת היהודים שעל שמם נרשמה אדמת תל-אביב.
    מראשית שנות התשעים החל לפרסם באכסניות הארץ (הצבי, קבצי זאב יעבץ : הארץ ופרי הארץ, השלוח, לוח א״י של אברהם משה לונץ, החנוך ועוד) מאמרים ומחקרים על ארץ־ישראל ובעיקר על הערבים והספרות הערבית וכן בידיעת הארץ. בשנותיו האחרונות התמסר לחיבורו של לכסיקון גיאוגרפי היסטורי של א״י, שיצא בשם הארץ (תרע״א). היה זה הלכסיקון השלם היחיד של שמות יישובים היסטוריים וחדשים בארץ־ישראל עד הופעת ספרו של ישעיהו פרס. לאחר מותו יצא אסופת מאמריו ומחקריו בשם קובץ מכתבי אליהו ספיר (תרע״ג. בראש הספר מונוגרפיה מקפת עליו ממרדכי בן הלל הכהן). הוציא עוד מפת קיר של ארץ־ישראל, שחיבר קיפרט בגרמנית ועובדה על ידו בעברית. מפה זו היתה עד 1930 בשימוש בתי־הספר והמשרדים. כמו־כן השתתף בעיתונות הערבית במאמרי הסברה על מהות המפעל הציוני־ישובי. תירגם ארץ ישראל וסוריה מאת האגרונום הוברט אַוּהַגֶן [Hubert Auhagen] (תרע״א).
    אליהו ספיר נפטר בתל־אביב בח' באלול תרע"א, 1 בספטמבר 1911 ונטמן בעיר מגוריו - פתח־תקווה.