מרדכי ליפסון, כינויו הספרותי של מרדכי יבורובסקי, סופר יידי־עברי, נולד בביאליסטוק,
פולין בי״ב באייר תרמ״ה, 27 באפריל 1885. בילדותו למד בחדרים מתוקנים, ואחר־כך בישיבת
רדין. בשנים 1903–1912 עסק בהוראה באנטוורפן, ואז החל לפרסם מאמרים ופליטונים בכתבי־עת
יהודיים שונים. ב־1912 הוציא לאור עלון הומוריסטי ביידיש, ״דעד אנטווערפענער לץ״ (״הלץ
מאנטוורפן״), והשתתף בעריכת כתב־העת ״דער מערב״, שהופיע גם הוא בבלגיה. ב־1913 יצא
ליפסון לארצות הברית וגם שם עסק בעבודה ספרותית נרחבת, והשתתף בעריכת כתב־העת ״התורן״,
״דער יידישער פֿאָלק״, ״אחיעבר״, ו״הדואר״. בשנים 1922–1927 היה פעל ב״התאחדות צעירי־ציון,
וגם השתתף כנציגה לקונגרס הציוני. ב־1930 עלה ארצה, וכאן ערך את השבועון ״בוסתנאי״,
ובשנים 1938–1944 – את העתון היומי ״הצופה״.
פעולתו הספרותית של ליפסון מוקדשת בעיקרה לאיסוף, עיבוד, סיגנון
ועריכה של משלים ואגדות, מעשיות ושיחות, בדיחות ואמרות, השגורים בפי העם. לשונו מזוגה
מלשון המשנה, האגדה, ספרות ימי־הביניים והלשון העברית החדשה. מאמריו הצטיינו בסיגנון
משוכלל ומגוון, ויש בהם מלשון הפליטון הקלילה.
מספריו: ״אנשי מדות״, 5 כרכים, תרפ״ז–תרצ״ד; ״די וועלט דערצעלט״
(״העולם מספר״), תרפ״ח–תרפ״ט; ״מדור דור״, 3 כרכים, 1928–1929; ״אמשל לך משל״ (1956).
מתרגומיו: ״הצלב השביעי״, לאנה זגרס; ״בית קרנובסקי״ לי. י. זינגר; ״מורים״, ״ביערות
פולין״, ו״חורבן פולין״ לאופטושו; ״בן הפיל״ לר. קיפלינג, ״פאן״ לקנוט המסון, ועוד.
מרדכי ליפסון נפטר בתל־אביב בכ״ב בטבת תשי״ח, 14 בינואר 1958.