יחיאל הופר (האָפער) נולד בוורשה ב-1906, גדל והתחנך בבית יהודי מסורתי ולמד לימודי קודש מסודרים. השלים את לימודי הרפואה שלו בוורשה ועבד שם במרפאה לבריאות הנפש, ולימים גם ניהל אותה. בתקופת מלחמת העולם השנייה נמלט לברית המועצות, שם הוגלה למחנה עבודה בצפון הרחוק. על בסיס חוויותיו במחנה זה כתב את הרומן בנשיה הלבנה (מהדורה עברית, 1972). שהה בברית המועצות עד סוף המלחמה ושב בסיומה לפולין. ב-1948 היגר לצרפת והשתקע בפריז. ב-1951 עלה לישראל והשתקע ביפו. בארץ המשיך בפעילותו הספרותית ואף זכה לכך שכמה מספריו יתורגמו לעברית בידי מתרגמים מצוינים. פירסם שירים, סיפורים, מסות ספרותיות ופיליטונים בכתבי עת יהודיים בפולין, בצרפת ובישראל. זכה בפרס איציק מאנגר ליוצרי יידיש ב-1971.
    עיקר מפעלו הספרותי הוא בשיקוף ספרותי של יהדות ורשה החסידית שבה צמח. בכמה יצירות עם רכיבים אוטוביוגרפיים – שני רומנים רחבי יריעה (חצר בפוקורנה, 1977; חצר במוראנוב, 1968), נובלות (ר' תנחום, 1966; ר' זלמן, 1960) וסיפורים ("ר' פישל'ה", "ר' נפתלי") – העלה גלריה עשירה של דמויות ומרקמי חיים הלקוחים מעולם זה ונטועים בו. סגנונו – ריאליזם יידי דשן עתיר תיאורים, לעתים קרוב אל הגרוטסקי אבל לא נטול הזדהות, הבנה וחמלה. התיאורים העשירים של הממד הפיזי של העולם המתואר – הריהוט, המאכלים, המלבושים ומתארי הגוף וכו' – שלובים בהבחנות פסיכולוגיות דקות ובהארות עזות של העולם הרוחני ושל המערכת האידיאולוגית הנמצאת בעימות קשה עם רוחות הזמן המשתנות. הופר נמנע מנפילה במלכודת של ייצוגים סטריאוטיפיים וסיווגים קוטביים. דמויותיו מורכבות ומעוררות הזדהות מעצם אנושיותן, התחבטויותיהן והתמודדותן עם עולמן היצרי, המתואר באיפוק.
    הן הרומנים מחיי ורשה החסידית והן הרומן מחיי מחנה העבודה, השייך לז'אנר ספרות מחנות העבודה והגולאגים, הם מימושים משובחים של הריאליזם היידי המודרני.
    שירתו כוללת שני מחזורי שירה, שיצאו לאור בקובץ אחד ב-1976: מחזור "שירי לילה" – שירי קינה עגומים, אפלוליים-מאופקים על משפחתו ועיירתו בשואה, שנכתב בפולין ובפריז בשנים 1947־1949; ומחזור "שירי בית החולים" – אשכול שירים מפוכח, נוגה, המבוסס על שהייתו בעת מחלתו בבית החולים דונולו ביפו, מיטלטל בין תשוקת החיים ויופיים לבין הכיליון המתקרב. יחיאל הופר נפטר ביפו בי"ז בחשון תשל"ג, 25 באוקטובר 1972.

נכתב על-ידי גידי נבו עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים

[מקורות נוספים: לעקסיקאָן פון יידיש-שריַיבערס, Yiddish Leksikon, ויקיפדיה]

• לידער פון דער נאכט (פאריז : א. ב. צעראטא, תש"י 1950)
• אַ הויף אויף פּאָקאָרנע : שטייגער ראָמאַן (תל אביב : פאַרלאַג י. ל. פרץ בּיבּליאָטעק, 1959) <צווייטער טייל> <תורגם לעברית>
• חצר בפוקרנה / תרגם מיידיש והקדים מבוא – דב סדן (ירושלים : מוסד ביאליק, תשכ"ח 1968)
• רב זלמן (תל אביב : פאַרלאַג י. ל. פרץ בּיבּליאָטעק, 1960)
• א הויף אויף מוראנאוו : שטייגער ראָמאַן (תל אביב : פאַרלאַג י. ל. פרץ בּיבּליאָטעק, 1962) <תורגם לעברית>
• חצר במוראנוב / תרגם מיידיש – חנוך קלעי (ירושלים : מוסד ביאליק, תשל"ז 1977)
• אַמאָל ...  (תל אביב : פאַרלאַג י. ל. פרץ, 1963) <סיפורים>
• מיט יענעם און מיט זיך : ערשטער באנד (תל אביב : פאַרלאַג י. ל. פרץ, תשכ"ד 1964)
• ר' תנחום (תל אביב : פאַרלאַג י. ל. פרץ, 1966) <תורגם לעברית>
• ר' תנחום / תורגם מאידיש בידי אליהו פורת וחיים פלג (תל אביב : הוצאת עם עובד, תשכ"ט 1968)
• אין ווייסער פאַרפאַלנקייט : פון אַ סאָוויעטישן לאַגער פאַר צוואַנגס-ארבעט אויפן ווייטן צפון : ראָמאַן (תל אביב : פאַרלאַג המנורה, תשכ"ט 1969) <תורגם לעברית>
• בנשיה הלבנה : במחנה עבודת כפיה ברוסיה הצפונית הרחוקה : רומן / עברית – שלמה שנהוד (תל אביב : הוצאת יבנה, תשל"ב 1972)
• לידער פון שפּיטאָל און לידער פון דער נאַכט = שירים מבית-חולים ושירי לילה / תורגמו מיידיש בידי ישורון קשת וחנוך קלעי (תל אביב : המנורה, תשל"ו 1976) <יידיש ועברית – עמוד מול עמוד>
• מיט יענעם און מיט זיך : צווייטער באנד (תל אביב : פאַרלאַג "המנורה", 1976)
• איציק מאנגר : מסות (תל אביב : הוצאת י"ל פרץ, 1979) <מסות ביידיש ובעברית, מתורגמות בידי חנוך קלעי>
• היה היו יהודים בווארשה ... (תל אביב : ה. לייוויק-פאַרלאַג, תשמ"א 1981) <כולל הקדמה 'אודות יחיאל הופר' מאת שלמה צמח>