מרדכי אדלמן (מיוחס) נולד בז' בסיון תר״ז, 22 במאי 1847 בעיירה היידקרוג במזרח פרוסיה
(כיום Šilutė בתחומי ליטא). חניך תנועת־המוסר ותבר־לימודים ליחיאל
מיכל פינס. נתפס להשכלה ויצא לאירופה לשם לימודי־חול. בוינה התקרב לפרץ
סמולנסקין ועבד איתו זמן רב כעוזרו, ולפעמים אף ממלא מקומו, בעריכת השחר והמביט ופרסם בהם מאמרים, ידיעות ורשימות ביבליוגרפיות בשמו או בחתימות מ. מיוחס,
עדיני (תרגום עברי של אדלמן) או מ. בן-צור (בן צבי ורבקה) (כרכים ז־ט) . נתיידד עם אהרן שמואל
ליברמן והצילו לעיתים מידי המשטרה. מוינה הלך לפאריס, התיידד שם עם
אליעזר בן יהודה ועם ברל גולדברג (ב״ג). סייע לאחרון בחיפושיו
אחר כתבי־יד עתיקים ובהוצאתם לאור. הוציא איתו כתב־עת: חיי עולם, לכתבי־יד ישנים
ויקרים מחכמי־ישראל הקדמונים, אשר לא באו עוד בדפוס (חוב׳ א—ב, פאריס תרל״ט).
גם בעתונים עבריים ולועזיים למדעי המזרח והיהדות פרסם הרבה מתגליותיו וממחקריו וקנה
לו שם בחוגי אנשי המדע והצבור היהודי במערב-אירופה. היה בקשרים עם חכמי-ישראל רבים,
וביניהם הפרופ' דוד קויפמן מבודאפשט, עם ״המשמרת הישנה״ של חובבי ארץ-ישראל בגרמניה
(הרב עזריאל הילדסהיימר ,
ד״ר סאלוונדי , ד״ר הרצברג ועוד), ובפאריס עם מנהלי ״אליאנס״ (כרמיה, נטר,
גולדשמידט ולא חסך מהם את תוכחתו על החינוך הצרפתי שאגודתם נותנת לילדי ישראל
בארצות המזרח, בהזנחת החינוך העברי) ועם הבארון הירש. כשיסד הבארון הירש את המושבות
החקלאיות ליהודים בארגנטינה הוזמן מרדכי אדלמן להיות שם מנהל המושבות בתנאים טובים
מאד, והוא השיב, שהיה מסכים לשרת את החברה (יק״א), אילו עשתה את כל זה לא בארץ
נכריה אלא בארץ-ישראל.
לשם
חיפוש כתבי-יד ערך מסעות רבים והגיע לספריות הגדולות באירופה ואף יצא מטעם הוותיקן
לפרס ולעיראק. פירסם בגרמנית (ב-Judische Presse) רשמי־מסע, שעוררו הדים מרובים (תורגמו
תרגום חופשי בידי נ. ד. הופמן בהצפירה,מארס-מאי
1889 ונקרא "מסע אשור ובבל"). עלה ארצה ב־1881 ונתמנה מחנך בבית־היתומים בירושלים שבהנהלתו של ויליאם
(זאב) הרצברג ולאחר
מכן בבית הספר למל. בירושלים נעשה עסקן ציבורי ופעל בין היתר למען ישוב יהודי ברמלה
ובעזה.
ידו היתה ברובם של מפעלי החסד והצדקה ביישוב. עיקר פעילותו היתה בתחום הרפואה. בירושלים הקים וניהל מרפאת עיניים
לטיפול במחלת הגרענת (Trachoma) כן סייע בהקמתם של בית החולים 'שער ציון' ביפו
ובית החולים היהודי בצפת. ב־1883 ניסה להוציא שבועון הצבי,
שנפסק לאחר כמה גליונות (השם עבר אחר־כך לעיתונו של אליעזר בן יהודה). בשנותיו האחרונות
נתקרב לחוגי אגודת ישראל והרב זוננפלד. בשנים שהיה מקורב למשכילי ירושלים (י. מ. פינס,
א. בן יהודה ואחרים) השתתף בעתונות העברית בכתבות מחיי-היישוב ובחקר קדמוניות
ישראל במזרח. בשנים תרמ״ז־תרמ״ח הוציא לוחות בעברית ובגרמנית ובהם חומר חשוב על הישוב העברי
בארץ ישראל בימים ההם. התדיין כל ימיו עם ראשי חברת ״כל ישראל חברים״ (אליאנס) על דרכם
בחינוך ילדי־ישראל במזרח וכן היה פעיל בהסתדרות-המורים בארץ־ישראל מראשית ייסודה. בחורף תרפ״ב נסע לגרמניה לשם ריפוי ולנסות לחדש את פעולת החברה
״למען ציון״, ונפטר בברלין ביום כ״ט שבט תרפ״ב, 22 במארס
1922.
[מקורות: קרסל,
תדהר,
האנציקלופדיה העברית]
