יצחק ברקמן, סופר ומחנך עברי, נולד בליטא. חי לסירוגין בלודז׳ ובוארשה ועסק בהוראה עברית וכן היה פעיל בתנועה הציונית וביקר בארץ בימי העליה השניה. היה חבר בחוג "הבמה העברית" בלודז׳. פירסם ספרי לימוד מרובים, סיפורים, מחזות ותרגומים לעברית וכן ספרים לבני הנעורים. ברקמן היה עמיתו של יצחק קצנלסון בעבודתו החינוכית-ספרותית. ספריו: ״בארץ התקוה״ (וארשה, תרע״א), ״בארצנו״ (״מסע לארץ־ישראל״. וארשה, תרפ״ב), ״השיטה הדלטונית, דרך חדשה בעולם הפדגוגיה״ (וארשה, תרצ״א), מחזות לילדים: ״משה״ (תרע״ו), ״יהודה ויון״ (לודז׳, תרע״ו), ״הפרידה״ (וארשה, תרפ״ב), ״בשעת השיעור״ (וארשה, תרפ״ב) ועוד. הוציא כמה ספרי לימוד וחריסטומטיות (״טל בוקר״, וארשה, תרס״ה; ״טל שחרות״, וארשה, תרס״ח: ״שפת עמי״, יחד חיים אהרן קפלן ובהשתתפות יצחק קצנלסון ועוד) וכן: ״הספרות העברית החדשה״ (ספר שימושי לבתי־ספר. א–ג. וארשה, תרצ״ז– תרצ״ח), ״הספרות העברית של ימי הביניים״ (א: וארשה, תרצ״ח). תירגם את הקומדיות: ״מועצת הרופאים״ לי. א. פרדרה (וארשה, 1928), ״מעשה בעורך שבועון חקלאי״ למארק טווין (וארשה, תרפ״ח) והסיפור של א. מונטגומרי: ״יורם״ (וארשה, תרפ״ד; תל־אביב, 1938). ב־1920 התחיל מוציא ירחון פדגוגי למורים העברים בשם ״המדריך״, שבו השתתפו טובי המורים העברים בפולין (יצחק קצנלסון, י. נ. שמחוני, וכן ז. ז׳בוטינסקי ועוד).
[מקורות: קרסל, לקסיקון אופק לספרות ילדים, פרויקט בן-יהודה]