לוגו
שינוי מקום הקונגרס. חליפת־מכתבים (2 ביולי 1897)
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1

הוועדה המכינה של קונגרס־הציונים רואה חובה לעצמה להעביר את הכינוס הזה ממינכן לבאזל.2 הסיבה להחלטה זו היא עמדתה השלילית של הקהילה היהודית במינכן כלפי הקונגרס. אמנם, לא היה הכרח להתחשב בהתנגדותו של ועד הקהילה המינכנית, שהרי אין האדונים האלה יכולים לאסור על שהייתם או על התייעצוּיותיהם של אנשים מספר, שאתם אין הם עומדים ובפירוש אינם רוצים לעמוד בשום קשר. כן יש להטיל ספק, אם היה ביכולתו של ועד־הקהילה הנכבד להפריע לכינוסה של העצרת בכוח השפעתו. אבל הוועדה המכינה רואה זאת כתפקידה, לכנס את הקונגרס בדרך נכבדה לחלוטין.

כל כמה שיהיה זעפם של האדונים ממינכן מחוסר יסוד, וכל כמה שיהיה נקל להתעלם ממחאתם, בכל זאת לא חפצו מכנסי הקונגרס להציג לפני שונאיה של היהדוּת את המחזה של מריבה חסרת־טעם כזאת. יתכן גם שאנשים מסוימים היו נמנעים מלבוא לקונגרס, אילו צריך היה להניח, כי באי־כוחם הרשמיים של היהודים תושבי המקום יתייחסו אל האורחים יחס לא־ידידותי.

מתוך נימוקים אלה התייאשנו ממינכן וקבענו את באזל כמקום הכינוס, לאחר שהוברר לנו מתוך שיקולים מספיקים, שהכנס בבאזל לא ייתקל בשום קשיים. עיר שוויצית הובאה גם מלכתחילה בחשבון כמקום־הקונגרס, והרוב של הוועדה בחר בניגוּד להצעה הראשונה, בעיר מינכן המכניסה־אורחים והשוכנת במקום מרכזי,3 משום שהאורחים ממזרח אירופה מעדיפים את מינכן מטעמים מדיניים. על־ידי קביעת מקום־הכינוס במינכן הוכח על כל פנים, שהקונגרס רצה להתכנס בעיר גרמנית.4 העובדה שהדבר הזה לא יצא אל הפועל אינה צריכה להעמיד ולא תעמיד את הקונגרס באור אחר. אמנם צריכה הציונוּת, ככל תנועה חדשה, להיות מוכנה מראש לאי־הבנות ולהערכות מסולפות; אך מתוך כוונת המכַנסים, ללכת למינכן, יסיק כל אדם ישר־לב את המסקנה, כי מטרותיו ושאיפותיו של הקונגרס לא היה להן מה לפחד מפני פיקוחם הקפדני ביותר של השלטונות ומפני דעת הקהל גם במקומות אחרים מחוץ לשווייץ.

 

חליפת המכתבים בין הוועדה ובין הקהילה היהודית במינכן נמסרה לנו לשם פרסום.    🔗

וינה, 11 ביוני 1897.

אל הראשות הנכבדה של קהילת־הדת האיזראֶליטית, מינכן5

אדונים נכבדים מאוד!

ידיעות אחדות בעיתוני מינכן הפנו את תשומת־לבנו אל תעמולה, שנפתחה שם נגד עריכת קונגרס־הציונים שלנו. ביחוד מספרים, כי ועד־הקהילה המינכנאי מסתייג מן הקונגרס הזה, שלא היה מוזמן אליו. כדי להבהיר דבר זה, אנו פונים אליכם במישרים.

אם לא הזמנו את ועד־הקהילה המינכנאי לקונגרס, הרי נמנענו מזאת לא מחסרון נימוס או משום שראינו אתכם כראות מי שאינו שייך לכך. אדרבה, רצינו להניח לכם לגמרי, שתשתתפו כאורחים רצויים בקונגרס או שתרחקו ממנו. סבורים היינו, שאנו נוהגים בטאקט, כשהנחנו בידכם את ברירת עמדתכם לקונגרס וחסכנו לכם את המבוכה האפשרית, שתהיו מוכרחים, מטעמי אופּורטוּניוּת מדוּמים, להצהיר עצמכם נגד בני־שבטכם. אמנם אין הציונות כוללת שום דבר, שיהא פוגע במוסר או בחוק, ורק בעלי־זדון עשויים להשמיץ את התנועה הזאת כאנטי־פאטריוטית. אך אנו מיטיבים לדעת, כמה השגות מוטעות מופצות עדיין על נסיוננו לפתור את שאלת־היהודים בשלווה ובדרך אנושית.

אחד מתפקידי הקונגרס שלנו הוא להשכיל את דעת הקהל על מהות הציונוּת. אנו מתכבדים לשלוח לכם גליון של עיתון־המפלגה שלנו, “די־ואֶלט”, שם תמצאו מאמר מסביר על תכליות הקונגרס.6

קראנו את הקונגרס למינכן, מפני שעיר זאת נחשבת מכניסת־אורחים והיא מרכז־תחבורה נאות. למחאה מצד יהודי על אסיפתנו לא ציפינו, ואנו סבורים כי שאינם־יהודים גם הם לא יבינו מחאה כזאת.

נראה לנו, כי האיזראֶליטים שאינם רואים עצמם כיהודים לאומיים אלא כשייכים לאומה אחרת, צריכים היו להניח אותנו בשקט להרגשות־העם שלנו. אין אנו מדברים בשמם, אלא בשמנו אנו בלבד; אנו מכבדים את לאוּמיוּתם, יכבדו־נא הם את שלנו, כנהוג בין העמים.

עוד חשש, העשוי אולי לבצבץ ולעלות, צריכים אנו, כמדומה, לפזר מראש. קונגרס־הציונים הוא אסיפה סגורה, שאי־אפשר לבוא לתוכה אלא בכרטיס־כניסה, והמכַנסים וכן המשתתפים שכבר נרשׁמו מנוי וגמור עמהם, לשַׁוות לאסיפה זו אופי נכבד ולעמוד בו.

אין אנו מאמינים, כי אסיפתנו תפגום בשמו הטוב של כלל־היהודים או תעורר לעג ובוז – על כל פנים לא יותר, משהוא כבר נשפך עלינו ממילא.

אנו מסיימים. אנו שואלים אתכם, אדונים נכבדים מאד, כיוון שהמסיבות מכריחות אותנוּ לשאלה זאת: מה עמדה תופס ועד־הקהילה הנכבד במינכן לגבי הקונגרס שלנו? האם הוא מוחה על כינוסו של הקונגרס במינכן? או הוא רואה את כל העניין כזר לו, שאין הוא נוגע בו?

מתוך התשובה האדיבה נסיק את המסקנות. אנו רואים לויאליוּת בכך שנסב את דעתכם כבר עתה לכך, כי נפרסם את איגרתנוּ זאת, במקרה שנהיה אנוסים, בשל התנגדותכם, להעתיק את הקונגרס ממינכן למקום אחר.

אנו מבקשים מכם, כי תואילו לשלוח לנו תשובתכם בהקדם. אם לא תיתכן התייעצות של הוועד הנכבד מייד, אנו מבקשים הודעה על המועד, שאנו רשאים לצפות בו לתשובתכם.

הואילו־נא, אדונים נכבדים מאוד, לקבל רחשי כבוד רב,

הוועדה המכינה של קונגרס־הציונים7

ד“ר תיאודור הרצל ד”ר ע. קוקש

יושב ראש מזכיר

עם המכתב הזה נצטלב בדרך מכתב של ועד־הקהילה המינכנית מאותו תאריך אל יושב־ראש הוועדה המכינה. במכתב המינכני – שלא נמסר לנו לפרסום, משום שהשולחים עוד לא ידעו, כי חליפת־המכתבים עתידה להתפרסם – במכתב הראשון, מפרט איפוא ועד־הקהילה את החששות, שלפי נקודת־השקפתם של יהודי מינכן הם מדברים נגד הכינוס.8 אחר־כך בא המכתב השני, שאותו אנו מפרסמים בזה.9

מינכן, 14 ביוני 1897

כבוד מעלתכם!

מכתבכם הנכבד מן ה־11 בחודש זה הגיע אלינו היום, קרוב לוודאי באותו זמן, שבו קיבלתם את מכתבנו מאתמול.

ההסברות שניתנו לנו על מטרותיה ומגמותיה של תנוּעת־הציונים אינן מסוגלות לשנות את עמדתנו לגבי עריכתו של קונגרס־הציונים במינכן ובבאוואריה.

אנו רואים איפוא צורך לחזור על בקשתנוּ, ובשביל למנוע כל אי־הבנה, למחות רשמית נגד עריכת הקונגרס במינכן.

ברוב כבוד,

הנהלת הקהילה הדתית האיזרָאֶליטית במינכן

הוועדה המכינה הסיקה את המסקנות מן ההודעות האלה. הקונגרס מתכנס ב־29 באוגוסט בבאזל. אנו מאמינים באמונה שלימה, כי מהלכו של הקונגרס יעורר בדעת הקהל אהדה אל ענייננו. הרי אין זה עניינם של היהודים בלבד, אם אנשים שקטים מנסים לפתור את שאלת־היהודים בדרך של כבוד ושלום, והם מרהיבים עוז לבקש את שיתוּף־הפעוּלה של כל הגורמים המדיניים. ונוסף על־כך אנו מקווים, כי הקונגרס הזה, שכיום הזה מבריחים אותו ממינכן, עתיד בימים הבאים להרבות את כבודה ההיסטורי של כל עיר המאכסנת אותו; וכי הקונגרס השני או השלישי מסוג זה כבר יהיה מוזמן על־ידי רשוּיות עירוניות ועל־ידי ועדי־קהילות. אם גם האדונים המינכנאים יהיו בין המזמינים את הקונגרס, לאחר שיווכחו בטעותם בנוגע לתנועה הזאת, אין ספק שהמכַנסים יעניקו להם זכות עדיפות.




  1. הופיע בראשונה כמאמר ראשי ב“די ואֶלט”, שנה א‘, גל’ 5, מ־2 ביולי 1897, בכותרת: Die Verlegung des Congresses (Ein Briefwechsel) ובחתימה . כתב־היד של הרצל שמור באוסף רוזנברגר שבארכיון הציוני המרכזי.  ↩

  2. בכתב־היד כתוב כאן ציריך. כאן ובמקומות דומים שינה הרצל – בהגהה ופעמים בכתב־היד את המלה ציריך (Zurich) במלה באזל (Basel). הרצל והוועדה המכינה חשבו תחילה על ציריך כמקום־כינוס לקונגרס, תחת מינכן, אלא שמתוך נימוקים שונים נקבע לבסוף שהקונגרס יתקיים בבאזל. החלטה זו נתקבלה רק לאחר שהמאמר כבר נכתב וגרמה גם לשינויי־נוסחה קטנים אחרים, שלא ציינו אותן כאן במפורט.  ↩

  3. במקום משפט זה היה כתוב בכתב־היד המקורי: Weil Zϋrich namentlich im Osten Europas als Versammlungsort weniger beliebt ist. (מפני שציריך אהובה פּחות, בייחוד במזרחה של אירופה, כמקום־כינוס). משפט זה שוּנה כנראה בהגהה.  ↩

  4. שווייץ, שנתנה מקלט פּוליטי לסוציאליסטים רוסיים, ובייחוד הערים הגדולות ג'נבה וציריך, היו חשוּדות על ממשלת הצאר הרוסי; היה איפוא חשש, שיהודי רוסיה לא יוּכלוּ או לא יעיזו לבוא לשם. עיר גרמנית היתה אז מבחינה זו רצוּיה יותר.  ↩

  5. במקור: An die löbliche Vorstandschaft der israelitischen Cultusgemeinde Mϋnchen. כל המכתב הזה – העתק מוכפל מקורי של המכתב בכתב־ידו של כתבן – מודבק כאן בכתב־היד של המאמר. טיוטת מכתב זה בכתב־ידו של הרצל שמורה באוסף האוטוגרפים והפורטרטים של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (אוסף שבדרון). ראה גם אגרות הרצל מס' 314.  ↩

  6. מצורף היה הגליון מס' 1 של “די־ואֶלט”, עם מאמרו של הרצל “הקונגרס”.  ↩

  7. במקור היה כתוב: des Zionistischen Congresses (של הקונגרס הציוני) ותוקן על ידי הרצל עצמו ל־Zionisten־Congresses (קונגרס־הציונים).  ↩

  8. במכתב זה, השמור גם הוא בארכיונו של הרצל, מסבירים ראשי הקהילה כי קיימת סכנה שקיום הקונגרס במינכן יחשיד את נאמנותם של יהודי באוואריה לארצם, לכן מבקשים הם מהרצל להעתיק את מקום הקונגרס ממינכן.  ↩

  9. בכתב־היד חובר כאן המכתב המקורי של קהילת מינכן, כתוב בכתב־ידו של כתבן וחתום על ידי הפרנס הראשון והמזכיר.  ↩