בס"ד, י' מנחם-אב, תשע"א; 10 באוגוסט 2011

זאת הרגשתי בקוראי, תוך כדי הקלדה,
עבור ה"פרוייקט" – הוא פרוייקט בן יהודה,
את יצירתו של דוד זמושץ' – "החרוץ והעצל",
הכתובה כ"נופת צוּפים" – לשוֹנה מי ימלל.
אהבתי המסרים, שלכאורה פשוטים, מוכרים וידועים,
המועברים ע"י הדוברים במחזה בבהירות ובחרוזים נאים.
מדבריו של אחד הדוברים – החרוץ:

ראה נא דרכי הנמלה היות לה יתרון?
אגרה בקציר אוכל ולך חסרון?
אבותיך מאנו לעשות עצלים המה,
לולא זאת העוזר אדם ובהמה,
לא מנע מהם פרי תנובת הארץ,
מאז הוא המשביע אף כל שרץ.
מעת מבטן הורתי יצאתי,
בבית אבותי תמיד די ספקי מצאתי,
הן אמי אשת חיל עטרת בעלה,
אם שניהם צמודים יעלו מעלה מעלה,
עודנו נער ובער מאיש עוד,
ראשיתי מצער אחריתי ישגה מאוד,
כאור הבקר קמתי בדד ישבתי,
מבאר החכמה והמדע שאבתי,
לשון העבר לי סגולה אֵם הלשונות,
ברצון יוצרנו אלמוד לשונות שונות,
זאת תורת האדם בעודנו נער,
הן זה יפרידנו מחיתו יער.

–אודי יוליס