ובאמת קשה לו לאדם להרגיש את מרוצת זמנו. נוח לו לאדם להאמין, שעמד גלגל חמה, שהימים אינם חולפים והשנים אינן עוברות והוא בעצמו חי וקיים בלא כל חליפות ותמורות.

וכך חייתי גם אני.

[…]

וכיון שהסתכלתי בדבר, הרי באתי לידי מסקנה, שהשנים האלו לא נִכְּרוּ כל-כך בכל סופר וסופר כמו שנכרו בנו הסופרים, המטפלים תמיד בשאלות-היום וכותבים "מענינא דיומא".

כי אלה העוסקים בחכמה, באמנות, בשירה, במחקר ובפילוסופיה אינם מבליטים את התקופה ודרישותיה במדה כל-כך מרובה כמונו. במדה ידועה הם למעלה מן המקום והזמן. ורק אנו לבדנו, הסופרים העוסקים בעניני-היום, מסמנים אנו את הליכות העת. […] אין אנו כותבים לדורות; כותבים אנחנו לשעה, ליום, לכל היותר לחודש. הדברים כשהם לעצמם אולי אין להם ערך עתה, "המחשבות נשתנו ועמהן גם המעשים". אבל הם הם הד החיים שעברו, הם האמה למוד, כמה התרחקנו ללכת קדימה או נסוגונו אחור.

הפילוסוף, המשורר, החוקר, האמן, הבלשן, התורני, בצר לו מסתתר באיזו פינה ספרותית, בורא לו שם את עולמו הרוחני, חולם את חלומותיו ושוכח לגמרי את העולם השפל, העכור, הגס, הפשוט. לא כן אנחנו. בעל-כרחנו אנו חיים את החיים "כמו שהם", ואין לנו מנוס ומפלט מהם, ואין אנו יכולים, אף אם אנו רוצים, להסתר ולהמלט. על-כרחנו אנו עומדים על המשמר ומרגישים את דפיקת העת…

מתוך "מחשבות ומעשים XXXIV", אלחנן ליב לוינסקי, עתון השילוח, תרס"ח.

בקטע זה מתאר לוינסקי את אחד התענוגות שלי בקריאה ועריכה בפרויקט בן-יהודה. לצד ההנאה מהשירה והספרות המצויינת, ולעתים הלא מוכרת, שנמאת במאגרנו, יש לי פינה חמה בלב למאמרים, לטורים בעיתון, ולסיפורי מעשי היום-יום של פעם. לוינסקי כתב טורים מהסוג שמופיעים היום במוספי סוף השבוע – כתיבה קטנה, קהילתית, משעשעת. יש יאמרו שהיום כבר אין ערך לטורים בעיתון שנכתבו לפני מאה שנה; אבל הכתיבה עצמה פשוט נהדרת, ומאוד משעשע לקרוא אותה. הרבה מהטורים האלה מזכירים מופע סטנד-אפ, עם הדמויות והאווירה של פעם. ועל מה צחקו אז? על דמויות מהתנ"ך, על משוררי התקופה, על הקונגרס הציוני… זו קריאה שבאמת מכניסה את הקורא לתקופה, ופותחת לנו צוהר להבנת קוראי העיתונים העבריים אז – מה הצחיק אותם, מה העסיק אותם, ומה נמצא אז במאגר האסוציאציות הקולקטיבי שממנו דלו בדיחות. עבור מי שמחפש את הפרטים הקטנים, זה שווה זהב.

אנחנו מעוניינים לפרסם יצירות אשר אתם מעוניינים לקרוא. כתבו לנו על אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.