יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

דברים שנכתבו לערב "טשרניחובסקי עכשיו", ע"י מתנדבת פרויקט בן-יהודה, חווה סטקלוב –

1. חווית אבדן [משימה] וטשרניחובסקי

2. ספור אישי

3. הפענוח – דברי שרונה שלסקי
מוקדש למתנדב הפרויקט דני פריש [כאחוות דפוקים], לכל מי שלא נוכח בטכס *שחרור* טשרניחובסקי לציבור, ובמיוחד לשרונה שלסקי שתרמה רבות לפענוח כתב ידו וזיהוי שמות הנפשות הפועלות במכתביו של טטשרניחובסקי.

בברכה,

חווה סטקלוב.

——————————————————————————————

1. חווית אובדן משימה וטשרניחובסקי

אחת המשימות האחרונות שלי
*נבלעה במעי המחשב* – ולא ידע כי בא אל קרבו.
אחרי ימים של חיפושים ונבירות במעי המחשב,
בסל המחזור, בדואר זבל, בקבצים שנמחקו –
בכל התיקיות האפשריות והאִי-אפשריות,
אפילו בתיקיית "קופת-חולים-כללית – בדיקות תקופתיות…"

והרחקתי לצלול עד שנותרתי ללא אויר לנשימה –
הורדתי את חליפת הצלילה, השנורקל והמסכה והתיישבתי,
ו -שִחררתי אנחה – צריך ליידע את ההנהלה…
שיגרתי הערה לצח-הצחה בזו הלשון:
עשרים ושבעה קבצים מנוקדים ומוגהים ניבלעו במעי המחשב!!!
יושבים שבעה ומזילים דמעה בבית המנוח –
נא להמנע מניחום אבלים.

הרגשתי ממש שהשמיים נופלים!
רק דמיינו לעצמכם איזו עבודת נמלים נעלמה
וכמה שעות וימים חלפו להם לבלי שוב – ולשוא!!!

מדובר במשימה עם ניקוד מלא
ניקוד מלא פירושו לגַבַי זה לעבור על היצירה לפחות ארבע פעמים:
1. רפרוף – במה מדובר; 2. הקלדה; 3. ניקוד; 4. הגהה
רק האות "ש" מקבלת "טפול עשרת-אלפים" כל פעם מחדש:
1. האות עצמה; 2. דגש תחילה! 3. ההבחנה בין שׁין לשׂין; 5 והניקוד עצמו!!

ועכשיו, איך אתה מגיה? איך אתה יודע אם הדגש הוא *דגש תחילה*?
אתה צריך להתחיל למחוק!
לא חשוב שבִּרְבוֹת הימים למדתי שלא חייבים למחוק אלא אפשר לשחק עם החצים…
אבל באותו יום ראיתי את כל הקוים האנכיים באותיות השין כחצים שלוחים ישר לאצבעותי המעלות חלודה…

2. כיצד טשרניחובסקי הוציא אותי מהמרה השחורה (סיפור אישי)
[הקטעים הבאים לקוחים מתוך מכתבי שאול טשרניחובסקי אל יוסף קלוזנר בשנים 1923-1924]

וכך אני יושבת שבעה חפוּיָת ראש ומאד עצובה – צח הצחה שולפת חמישה קבצים מנוקדים מהמגירה ומשגרת. .. ואין ניחומים… מנסה ושולחת משימת פינוק – לא פחות ולא יותר את קישון ואיוריו המפולאים… ולפתע אנחנו מקבלים צו 8: שאול טשרניחובסקי מגיע! מקבל עדיפות עליונה ומועדפת על כל עבודה…

בשקיקה אני פותחת קובץ ראשון – כותרת לא מעניינת – עוברת לקובץ שני ואז מִסְתָּנְוֶרֶת מכתב היד המעוגל והמופלא שתחילה נראה כשדה פרחים, עלי כותרת, גבעולים ואבקנים – אך במבט שני, אבוי לי: לא פרחים לא גבעולים ואף לא אבקנים — אלא כתב חרטומים, נכון, מעוגל – אך אותיות מודבקות בדבק נגרים ….

מה עושים? שולחים הערה ומחכים לתשובה שאינה מאחרת לבוא: הוסיפי הערה שזו מלה לא ברורה… בינתיים אני מדלגת על המוקְשִים וממשיכה לקרוא ומה שאני מוצאת זה *אחוָת-דפוקים*: צרור כתביו נפל לים ויש לעַבְּדו מחדש:
"בענין פידרוס: כך הדבר, כשהורִידו את חפָצַי מן האניה בקושטה נפל צרור כְתַבָי בַיָם, [ושם נמצא גם כתב יד פידרוס,] ואי אפשר היה לשלחו לכם, ואנוס הייתי לבקש שימצאו את העתק , ועד שבא לכאן, והוא קשה כל כך להעתיק – ואנוס אני לעבדו מחדש."

אז מה לי להלין – היצירה עצמה לא שלי היא – מה שהלך לאבוד זה רק הניקוד – והיום אני יודעת לאן נעלם הניקוד:

יש והמחשב שואל אותך : האם לשמור את השינויים
ואני , הלא מקדשת את השגרה – ומתוך עייפות השבתי : לא!

אבל השינויים היו הניקוד!
– כך שלמחרת מצאתי משימה מעורטלת מניקוד
ולי אפילו אין לי את מי להאשים!

3. הפענוח – מאת שרונה שלסקי

כאשר טשרניחובסקי שופך את חמתו על מישהו, והוא עושה זאת בכל מכתב, כתב ידו נעשה כעסני ובלתי קריא, במיוחד כאשר הוא שופך את מרירתו בשולי הגלויה שהוא כותב. ולא זו בלבד, אלא מהיותו קשור לאליטה התרבותית האירופית ומכיר את היוצרים והעורכים החשובים, הוא מציף אותנו בשמות של עיתונים לועזיים, במילים ובמושגים ברוסית, בהונגרית ובלטינית. ובעקבותיו אני לומדת למשל ש Mult és Jövő (מולט אִיש יובו) עיתון יהודי בהונגריה, משמעו "עבר ועתיד", וכך הכרתי את אמרת השפר של יוליוס קיסר: Nulla dies sine linea – אין יום בלי שורה כתובה, ועל כך אומר טשרניחובסקי " לו היה אנוס לכתוב בכל יום – איני מאמין שהיה אומר כך".
אך מה הן תלאותי לנוכח סבלותיו ותלאותיו של סופר ומשורר החי בגלות, כותב עברית בלבד ומשווע לעלות לארץ ישראל. וגם הדי התקופה הקשים עולים ברקע : הפרעות בברלין בשנת 1923, ומאסרם של אחייניתו ואחיינו, בני אחותו שגרו באודיסה, ושהיו כדבריו "מנשויקים נוראים"- חברי סיעת המיעוט במפלגה הקומוניסטית, שפעילותם נאסרה, האחיינית הוגלתה לאי סוֹלוֹביץ והאחיין בן ה-17 למזרח סיביר.

יחסו של טשרניחובסקי ליוסף קלוזנר, שהוא כותב לו באחד המכתבים:

אינך משער לך עד כמה אתה חסר לי אין איש שאוכל להראות לו איזה דבר ולשמוע מפיו משפט בלתי משוחד.

יחסו לעבודה הספרותית – אינו רוצה להתפרנס מהספרות
הוא כותב לקלוזנר: [בכלל לא רוצה להיות סופר! מבקש מקלוזנר שיגאלנו מהספרות]
רואה אני כי אין אני נחוץ כלל וכלל לספרות ולא לשום מקום בחיי היהודים.
כשהייתי עסוק באומנתי הייתי נחוץ בספֵירה זו, – אומנותי נתנה לי אפשרות לחיות בה, לקנות ספרים נחוצים לי במקצוע זה ולהיות מדי פעם בועידה של הרופאים וגם לעסוק בספרות העברית. הספרות העברית אינה נותנת לי לא חיים ולא ספרים ולא אפשרות לעסוק בה. בכל חֹדש אני צריך לדאוג איך יבא (אם יבא בכלל) לידי הכסף הנחוץ לי, וגם חודש אחד לבלות בא"י (בגפי: אל תתיראו) לא נתנה לי.
לא הייתי סופר ואינני יכול להיות סופר, ושנה זו שנעשיתי לסופר בְּעַל כֹּרְחִי לא אשכח לעולם. שמונה ספרים משלי נמכרים בשוק, (שִירַי מהדורה ה' כבר נמכרו לערך 800 אכסמפלרים במשך שני חדשים) ואני אין לי 50 דולאר מזומנים לחדש; הסכנתי לקבל שכר עבודתי בכבוד, ולא להתחנן ולבקש ולקבל מעין נדבה בעד שכר עמלי, שעליו מרויחים "דביר" "מוריה" ושאר. אם אמנם ידידי אתה גאלני מן הספרות ומן המו"לים, כי אין לי כח נשא יותר. משרה של חובש מצָא לי, ובלבד שאפטר מן הספרות. הלא גם את בית הספר – למסחר רציתי, כלום אי אפשר למצוא בשבילי משרה של בוכּהַאלטר קורספונדנט?

במכתב אחר: [על ביאליק]

אני נמצא כעת במצב כזה שלא יעצְרֵנִי כל סקאנדאל בעולם ואם גם אתחרט אחרי כן עליו, – וסקאנדאל אני מכין גם למר ביאליק, אבל על אדות ביאליק – הסוחר אין נוהגים לדבר במכתבים ובחבורה… נדבר בעניני ספרות!
ובמכתב אחר:
שירי לילדים לא יצאו עד היום, ואני יש לי כבר עוד מחברת שירים לילדים. כמובן, הייתי נותן גם אותם לביאליק, אילו היה בעל מדות אחרות.

עם זאת הוא כותב:

כשאמרתי ששמונה ספרים משלי נמכרים בשוק ספרותי: כעת נמכרים ספרי אלה: מחברת הסונאטות, ספורים, ספר האידיליות, שירים, התאונה, אבנג'לינה, וילהלם טל (לילדים) גלגמש, שירי אנקריאון, כלומר 9. בעוד ימים אחדים יצאו: שירים חדשים, שירים לילדים (החליל) ועמנואל הרומי. הספר הראשון נגמר בדפוס, השנים האחרונים הולכים ונדפסים. טרם צאתי מכאן נזכרתי, רוצה לתת במתנה כמה ספרים לאיזה מוסד בא"י. הודעתי איזה עותק זקוק ביותר; אולם כסף להמשלח יתן הוא. לצערי – לא אוכל לשלחנו על חשבוני.

וכן
כמה משירי נתרגמו לבו¬לגארית, אנגלית, שוידית, רוסית, אשכנזית (ברית מלה בירחון Zelt), ספורי לטשיכית ( Narodny Listy) אך לא זכיתי עד היום לתרגום לז'ארגון. (ליידיש)

אסיים בסיפור אישי
:
טשרניחובסקי היה רופא בבית ספרנו
בדק את הבנים עם כניסתם לכתה א'
העוללים נכנסו לחדרו שוחקים יצאו
מבוישים נבוכים או המומים
ובעיקר – שותקים !

לא הבנו למה ומדוע – איש כזה חביב…

אבל,
תמיד נמצא זה שלא עושה חשבון לאף אחד
שהסיר את הלוט וחשף את הסוד:
שיצא מחדרו בקריאה
"הוא נגע לי ב-"ב—-ם!"
ואחריו נפתח סכר הגדרות
אחד אמר "נגע" שני אמר "בדק" שלישי שאל "למה"
כיד הדמיון השורה על עוללים [כתה א']

זו למעשה היתה "בדיקת צניחת אשכים שגרתית"
שלא קדמה לה שום הכנה/הסברה או הקדמה
ואף אמא לא הלינה ולא קמה שום שערוריה/מהומה
[אולי אפילו לא כולן ידעו ולא כל הילדים ספרו]
או שאילתה "מדוע לא אצל הרופא המשפחתי
אלא אצל הרופא העירוני… יהא חביב ככל שיהיה..