מחבר: אסף ברטוב

מי שהתעניין בחייו של ביאליק במידת מה, סביר שנתקל באמירות על רעייתו, מאניה, כאילו לא ידעה עברית כלל, וכאילו עולמו הרוחני של חנ"ב היה זר לה לגמרי.

גם אני חשבתי שכך הדבר, אף שלא זכור לי מאין קיבלתי את הרושם הזה, שדומה כאילו הוא קלוט מן האויר.

ובכן, שמואל אבנרי, מנהל ארכיון בית ביאליק (וידיד אמת של פרויקט בן-יהודה), ויהודית דנון, עושים עם מאניה חסד של אמת, תרתי משמע, ומזימים את השמועות.

(בין יתר המקורות, מצטטים אבנרי ודנון אגרות של ביאליק למאניה, ובקרוב נעלה אגרות נוספות מאת ח"נ ביאליק למאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה.)

בסוף המאה הי"ט, רצה דוד ילין לתת לקוראיו מושג על גודלה של אמריקה.  איך ימחיש זאת?  הנה:

ארץ אמריקה, הגדולה מעט מפינסק הבירה, היתה עד היום הזה ארץ החופש לא רק ליושביה כי גם לירושלים האשכנזית. (מתוך ירושלים של תמול)

אמריקה "גדולה מעט" מפינסק?  הרי לא ייתכן שהוא מדבר על שטח…  גודל אוכלוסין, אפוא?  אבל רגע, הרי אפילו בסוף המאה הי"ט היו כשבעים מיליון בני אדם בארה"ב, ואילו בפינסק?  פחות ממליון…

חככתי מעט בדעתי, ודומני שכאשר ילין אומר פינסק הבירה, כוונתו לפינסק-רבתי, כלומר לפלך פינסק, האיזור המנהלי רחב-הידיים שבירתו (היתה) פינסק.  אזור זה, אולי, באמת בר השוואה לגודלה (כלומר לשטחה) של ארה"ב.

פעם, מזמן, היו לנו אישי ציבור בעלי סגנון.  הנה כך פותח זאב ז'בוטינסקי את האוטוביוגרפיה שלו:

הספור הזה הוא מקוצר ומקוטע בכמה מובנים. ראשית – אף לא נסיתי (מלבד במקרה אחד או שנים) לתאר בו את האישים אשר אתם קשרוני חיי, ואפילו אישים כאלה שמלאו תפקיד הגון בחיי הדור והאומה; ובזה, כמובן, גרעתי מערכו וענינו של הספור, כי הצד היקר שבכל אבטוביאוגרפיה איננה תמונת המספר עצמו אלא תמונת זולתו. אבל מה לעשות? זמני לא ירשני להקיף את החומר העשיר החי בזכרוני; וגם אינני אוהב לעשות שפטים באישיות, הן חיה והן נפטרת, – והלא אין לך תיאור-אמת של בשר-ודם בלי מקצת "שפטים".

ההמשך מלבב באותה מידה.  אני ממליץ בחום לקרוא את החיבור הלא-ארוך הזה.

נ.ב. לא לדאוג, בקרוב נחזור לקצב העדכון הרגיל.