קטגוריה: עדכון חודשי

שבוע טוב!

החודש התווספו למאגרנו יצירות מאת שלושה יוצרים חדשים בפרויקט: המחזה גבורת שמשון, מאת שמשון צוקרמנדל, אודות הגיבור התנ"כי; מאמרים מאת המחנך ד"ר יוסף הלוי זליגר, וכן מאמרים ונאומים מאת יוסף אהרונוביץ' – עיתונאי, עסקן ומנהיג תנועת "הפועל הצעיר" בפלשתינה-א"י.  בנוסף פורסמו החודש:

• "ארץ הצבי" – ספר עיון המגולל את מסעותיו של מנחם מנדל איילבום לארץ ישראל, שנכתב בשנת תרמ"ג (1882), וכולל תיאורים של האחראים על קבלת והקצאת כספי החלוקה.
• "מבין הערפל", רומן מאת יחיאל לבונטין, אודות מדענים יהודים מתבוללים במזרח אירופה והתמודדותם עם האנטישמיות הגוברת.  אני ממליצה בחום!
• שירים מעניינים מאת אברהם רגלסון (מחבר "מסע הבובות לארץ ישראל"), עם הערה ביוגרפית.
• הפואמה "קהל רפאים" מאת משה ליב ליליינבלום, בליווי הערות המחבר.
• הפרק השני מתוך ספר הכוזרי, מאת ר' יהודה הלוי בתרגום יהודה אבן תיבון.
• מאמרים מאת נחום סוקולוב, פרץ סמולנסקין ומתתיהו שהם.

ועוד!

והנה טעימה מהיצירות החדשות החודש: קטע מעזבונו של יוסף אהרונוביץ', אשר נכתב בעת מחלתו, בשנת 1937. קטע זה מעניין מאוד – האם אתם מכירים מאמרים נוספים התומכים בעבודה בשבת למטרת עידוד התעשיה המקומית?

עלינו לעשות את שבתנו חול ובלבד שלא נצטרך לבריות.

ככה למדונו – ואנחנו הננו עם של שבת. נדדנו בין עמים תרבותיים, הורגלנו להנות מההתקדמות התרבותית של העמים שביניהם התגוררנו, ועכשיו, כשבאנו לכונן לעצמנו בית ולחיות על חשבון עצמנו, נמצאנו נתונים במצב משונה: צרכינו גבוהים ויכלתנו ליצור עדיין קטנה.

לפנינו הברירה: או לנחות דרגה, או להמשיך להתפרנס מתוצרת של אחרים. כי צבת בצבת עשויה: כדי להגיע לתוצרת משובחה, צריך קודם כל להשתמש בתוצרת זו, צריך לתת לה מהלכים בקהל הרחב, וככל שהתצרוכת תגדל – תשובח גם איכותה. אבל אם לא נשתמש בה, לא תהיה לה אפשרות של קיום וממילא – לא תוכל להתפתח.

וכבחומר כך בעניני רוח: אם נתיחס לערכין התרבותיים שלנו בזלזול למפרע ונרצה להשוות אותם לערכין של עמים אחרים, שקנו את התפתחותם במסיבות נאותות ובמשך מאות בשנים – לא תהיה לנו אפשרות לפתח אותם, ואנחנו לא נגיע לעולם למשהו עצמי, כי אם נצטרך תמיד להתפרנס משולחנות זרים.

אנחנו מעוניינים לפרסם יצירות אשר אתם מעוניינים לקרוא.  כתבו לנו על אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.

הקיץ התחיל רשמית, ומאגרנו התעדכן ביצירות חדשות:

• פורסמו מכתבי אבשלום פיינברג לאהובתו, רבקה אהרונסון, ובזאת הסתיימה ההעלאה לרשת של כתביו העבריים. חבל שאין עוד.
• "בימי מלחמת השפות הארץ ישראל" – מכתבים מאת שמריהו לוין לאחד העם, הוועד המצומצם ללשון העברית ולאישים נוספים, אודות מלחמת השפות והקמת הטכניקום, לימים הטכניון בחיפה, מ-1913 עד 1914.
• מנפרד – מחזה מאת לורד ביירון, בתרגום דוד פרישמן.
• שירים נוספים מאת אברהם סולודר, ר' שלום שבזי ומשוררי תימן, יהודה ליב גורדון, ונחום סוקולוב.
• זכרונות שמואל ליב ציטרון אודות אסתר ארונסון-חורגין, פעילה סוציאליסטית במינסק.
• "יסודות לתקנות מושב עובדים" מאת א.ד. גורדון – אשר כתבם עבור מייסדי המושב נהלל.

ועוד!  אתם מוזמנים לגשת ולקרוא.

והרי טעימה מהעדכון:

אנחנו מעוניינים לפרסם יצירות אשר אתם מעוניינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.

אתם מוזמנים להתעדכן ביצירות אשר הועלו החודש לאתר הפרויקט. בין היצירות החדשות נמצא שירים מאת אברהם סולודר – משורר, מתרגם ומחנך (בין תרגומיו קיים "שמעון ולוי" – תרגום מוקדם ל"מקס ומוריץ" מאת וויליאם בוש, שאותו נעלה לפרויקט בעתיד); "בלב ים", שירה אודות מגורשי ספרד, מאת שמואל ליב גורדון; כרך ב' של הרומן "שמעון עציוני" מאת יחיאל לבונטין, וכרך א' של רומן נוסף, "מבין הערפל", אודות אנשי האקדמיה היהודים באוקראינה והתמודדותם עם האנטישמיות הגוברת; נאום בשם "על המועצה החקלאית" מאת א. ד. גורדון; מכתבי שמריהו לוין, ממנהיגי הציונות בארצות הברית, לדר' חיים ויצמן ולוועד הפועל הציוני המצומצם ערב מלחמת העולם הראשונה; מאמר הספד מאת חיים סוקולוב לדוד פרישמן (אשר גם יצירותיו נמצאות באתר הפרויקט), ועוד!

החודש אנו מציגים מחבר חדש בפרויקט, בשם נתן אליהשווילי [לחצו כדי להגיע לדף המחבר]. אליהשווילי היה ממנהיגי הציונות בגרוזיה (היום גיאורגיה), ומציג בפנינו, בחיבורו "היהודים הגרוזים בגרוזיה ובארץ ישראל", את הסיפור המרתק של קהילה זו, כולל ההיסטוריה שלה ואורח חייה (החיים הכלכליים, יחס השלטון, החינוך, מעמד האשה, מאבק הציונות, ועוד).

להלן קטע מתוך המבוא:

כמעט לא תחשב זאת להפרזה, אם אומר, שאין צבור יהודי, אבר אומה, עזוב ונשכח בעולמנו, שידברו עליו כה מעט וידעו מחייו כה מִצְער, כהיהודים הגרוזינים בגרוזיה ובזמן האחרון בארץ ישראל. אמנם ישנן ידיעות אחדות, מפוזרות שה ושם, בנוגע להם, אבל מלבד שהידיעות האלה לא נפוצות בעם ויקרי מציאות הן בשביל העולם היהודי הגדול, עוד החסרון הראשי הוא זה, שאין בהם דבר שלם מכל אשר נכתב עליהם, אלא הכל ארעי, רשמי נוסע ותו לא. כל אלה הידיעות אינן מקנות השקפה שלמה על ההווי של צבור שלם, שגם כמותו איננה מבוטלת כל כך ומספר אוכלסיו מינה עשרות אלפים. אמנם צריך להודות, על פי רוב האשמה נופלת על יהודי גרוזיה עצמם, שבמשך מאות שנים שקעו בתרדמה, דומית מוות שררה מסביבם ולא נשמע קולם במנגינת בדורות של האומה הישראלית, הם לא הקימו איש שיספר לדור, את אשר עבר עליהם במשך ימי גלותם הארוכה ולשים זאת כתוב בספרותנו. יכול להיות, שגם השאירו אחריהם דבר מה בנוגע לזה, אבל לא הגיעו עדינו מפני רוב התלאות והצרות אשר עברו עליהם.
בחיבורי זה לא באתי לכתוב תלדות יהודי גרוזיה, אלא רוצה אך למסור אי-אלה ידיעות בנוגע להם, להפריע, לפחות, את הדומיה הכבדה, אשר החתלו בה במשך שנים רבות.

(שימו לב לשימוש המעניין במילה הֻחְתֵלוּ – "הדומיה אשר החתלו בה במשך שנים רבות". החתלו מלשון חיתול, מעטפת, או כיסוי.)

והנה טעימה מתוך הפרק המעניין אודות האמונות והמנהגים של יהודי גרוזיה:

בין הרבה מנהגים יפים ונאים היו להם גם הרבה מנהגי הבל ואמונות-שוא, אשר דבקו בהם מן הגויים שכיניהם, "מנהגי עכו"ם". האמינו בהבלי-שוא, בכישופים, בניחוש, לחישות קסמים, קמיעות ועוד דברים כאלה, אשר בדמיון המוני יסודם. גם אחדים מן ה"חכמים" היו עוסקים בדברים ממין אלה, בריפוי חולים על ידי לחישות, "הטלת גורל", כתיבת קמיעות ועוד. על כל קיר ודלת היתה תלויה "שמירה" ליולדת, לחולה ולכל פגע-רע. ביחוד היו "סוחרים" בזה המשולחים מא"י. בהיות יולדת בבית, אז במשך חודש היו סוגרים את הדלת עם שקיעת השמש, ש"המשחית לא יבוא לבית ולא יפגע בילד או היולדת על ידו". לא נתנו להוציא איש מבית המינקת בלילות ועוד דברים באלה. היו מחלות שלא הרשו לעצמם להשתמש כנגדן בשום אמצעי רפואה, שלא להקניט את המלאך הממונה לכך. ביחוד היו מתייחסים לכך ברעדה וביראת כבוד לשתי המחלות הידועות "אבעבועות" ו"אדמת". להאבעבועות קראו "אדונים" או "מלאכים" וכבוד גדול חלקו להם. לא שחטו, לא צלו ולא כיבסו כלום באותו הבית כמעט גם בבתי השכנים הקרובים הכל משך ימי המחלה. כמובן שגם לא השתמשו בשום רפואות כנגדן, שלא להקניטן ולא ילכו עם החולה בחמת קרי. שרו שירים שונים לכבודם, הוציאו כל מיני בגדי צבעונין לכסות בהם את החולה לכבוד המלאכים ולפעמים רקדו גם ההורים מסביב למיטת הילד החולה, לשכך את חמת ה"מלאך".

היו ביניהם גם הרבה אמונות-הבל. לדוגמה אביא אחת מהן, שהיתה נפוצה בהמון והרבה האמינו בו: פעם בשנה, בליל פורים, "נרדמים" המים לשעה קלה ופוסקים מלזרום. המשכים עם קריאת הגבר אל הנהר (אשר על הרוב היה נמצא מחוץ לעיר), מבלי פצות פיו ויביא אל ביתו כדים מלאים מים, באופן שלו יפליט מפיו אף הברה כל שהיא, אזי ימלא ביתו כל טוב ואושר ועושר לא יסורו מביתו עד עולם. אבל גם הוסיפו, שאין הדבר עולה על נקלה. יען על האיש העושה מעשה זה לעמוד בניסיון קשה מאד. היות ולפי אמונת ההמון, במלאת האיש את כדיו מתעוררים כל הרוחות הממונים לשמור את האוצרות, רודפים אחריו, מחקים את כל קרוביו ומכיריו להשלותו ולהמליט הגה מפיו. ואם לא עלה הדבר בידם הדבר אז הכבידו את הכדים עד כי היה קשה עליו לסחוב. ואם התגבר על כל המכשולים ובא בשלום אל ביתו, אז אשרי לו… אולם גם זה היה, שהרבה ניסו לעשות כדבר הזה ולא עלתה בידם.

מעניין מאוד לקרוא!

חג שבועות שמח!

עדכון מאי של הפרויקט עלה לאתר. בין היצירות שהוספו: כרך ב' (מתוך ארבעה) של הרומן "התועה בדרכי החיים" מאת פרץ סמולנסקין; מכתבים יפים ופיוטיים מאת אבשלום פיינברג לשרה אהרנסון (חברי מחתרת ניל"י); המאמר המשפיע אבטואימנסיפציא מאת י"ל פינסקר, בתרגום אחד העם, ומאמר של ש"ל ציטרון על גלגוליו של המאמר; היסטוריה של כיבוש ארץ ישראל על ידי יהושע בן-נון ושל תקופת השופטים מאת זאב יעבץ; מאמרים ספרותיים ואחרים מאת נחום סוקולוב, ועוד!

החודש גם הוספו למאגר שירים נוספים מאת מרדכי צבי מאנה.

השיר הבא מצא חן בעיני במיוחד בגלל החיוּת שלו – אפשר ממש לדמיין את ההלך המפלס את דרכו בין השדות כחום היום, את האשה המסבירה לו פנים, את הנווה המוצל… ועל אף שהמחבר לא הכיר כנראה לגמרי את נופי הארץ – יובל זורם? עץ תפוח? – בכל זאת יש בו אווירה מאוד ביתית ומוכרת.

ההלך / מרדכי צבי מאנה

ההלך: (נאֵטהע)
בִּרְכַּת אֲדֹנָי עָלַיִ,
אִשָּׁה עֲדִינָה, וְעַל הַיּוֹנֵק,
יָלִין בֵּין שָׁדָיִ!
הַנִּיחִי לִי בְּצֵל סֶלַע כָּבֵד,
פֹּה תַּחַת הַתַּפּוּחַ,
לָסִיר שִׁכְמִי מִסֵּבֶל
וּבְקִרְבָתֵ לָנוּחַ.

האשה:
מַה מַּעֲשֶׂי, אֹרֵחַ?
וּכְחֹם הַיּוֹם לָמָּה תָנוּעַ
בָּאָבָק וּבְחוֹל הַדָּרֶ?
אוּלַי מִסְּחַר הָאָרֶץ הֵבֵאתָ
לִמְכּוֹר בַּכְּפָרִים?
אַ לָמָּה תִצְחַק
עַל הֲמוֹן שְׁאֵלוֹתָי?

ההלך:
לִמְכּוֹר מִן הָעִיר מְאוּם לֹא הֵבֵאתִי.
הָעֶרֶב רוּחַ צַח יָפִיחַ.
הָרְאִינִי נָא יוּבַל הַמַּיִם,
בּוֹ תִּרְוִי צִמְאוֹנֵ,
אִשָּׁה יְפַת עֵינָיִם!

האשה:
פֹּה מִשְׁעוֹל צַר בֵּין הַסְּלָעִים.
לֵ קָדִימָה בֵּין סִבְכֵי עֵצִים,
פֹּה בַמְּסִלָּה לִמְעוֹנִי,
בּוֹ אֵשֵׁבָה;
שָׁם יוּבַל הַמַּיִם,
מֶנּוּ אֶשְׁאָבָה.

ההלך:
פֹּה עִקְבוֹת יָד חָרוּצִים,
אֶחֱזֶה בֵּין סִירִים סְבוּכִים,
אֲבָנִים אֵלֶּה לֹא אַתְּ חָצַבְתְּ,
אַתְּ, טֶבַע בַּת הַשָּׁמָיִם!

האשה:
הָלְאָה עֲלֵה!

ההלך:
פֹּה עָלָה קִמּוֹשׁ עַל אֶבֶן גָּזִית.
פֹּה רוּחַ נִשְׂגָּב חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת,
שָׁם חוֹתַם יֹפִי עַל שִׁנֵּי סָלַע!

האשה:
הָלְאָה, אֹרֵחַ!

ההלך:
עַל כְּתֹבֶת חֲרוּתָה אֶצְעָדָה,
אַ לִקְרֹא לֹא אוּכָלָה.
גַּם מִלִּים אֵלֶּה נִמְחָקוּ,
אַף כִּי עָמוֹק הוּחָקּוּ,
לְהַגִּיד פָּעֳלֵי הָאֳמָן,
לְאַלְפֵי צֶאֱצָאָיו.

האשה:
מַה כֹּה תַבִּיט, אֹרֵחַ,
עַל אֲבָנִים אֵלֶּה?
שָׁמָּה מִמַּעַל תִּמְצָא רַבּוֹת,
סָבִיב לִמְעוֹנִי.

ההלך:
מִמַּעַל?

האשה:
פֹּה מִשְּׂמֹאל הַמְּסִלָּה,
מִבַּעַד לָעֵצִים
פֹּה.

[לחץ כאן להמשך קריאה בפרויקט בן-יהודה]

אנחנו מעוניינים לפרסם יצירות אשר אתם מעוניינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.

שבוע טוב!

עדכון אפריל של הפרוייקט עלה לאתר. בין היצירות שהוספו – זכרונות מרתקים של אברהם בר גוטלובר (שכתב בשם-העט מהללאל) על התקרבותו להשכלה וללשון העברית; הכרך השני והאחרון של הרומן גמול ישרים של סמולנסקין; עיבודו הדרמטי של מתתיהו שהם לסיפור יריחו המקראי; מאמר על אמנות הציור (נושא נדיר בספרות העברית המוקדמת) מאת מרדכי צבי מאנה; סיפורים קצרים מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, ויצירות רבות אחרות! הכל בתיבת "מה חדש" בדף הבית.

כאן ביומן הרשת נפתח את חודש אפריל בשיר אביבי, חושני, שעושה חשק לצאת לכרמים רגע לפני שהקיץ משתלט.

שׁוּלַמִּית / מתתיהו שהם

א
הַס בַּכְּרָמִים! מַעֲרָבָה שֶׁמֶשׁ פּוֹנָה,
עַל שִׂיא-לְבָנוֹן מֵתָה קֶרֶן-אוֹר אַחֲרוֹנָה.
רוּחַ בָּא מִתֵּימָן, סָבַב הֵנָּה, הֵנָּה,
בִּשֵּׂר מָה לַתָּמָר, לָחַשׁ מָה לַתְּאֵנָה;
הֵעִיר נִצִּים נָמִים וְגִבְעוֹלֵי-פְּרָחִים,
עָבַר חִישׁ בַּכְּרָמִים, חָלַף אֶת הַדְּרָכִים;
מַקְשִׁיב לִבִּי, דוֹפֵק, לוֹחֵשׁ בְּדוּמִיָה:
אֵין זֹאת כִּי שָׁב אִָבִיב, עֵת הַתּוֹר הִגִּיעָה;
אֵצֵא אֶל הַכְּרָמִים, אָלוּן בֵּין עֲשָׂבִים,
אֶשְׁכַּר רוּחוֹת-שְׁחָרִים, אֶחֱלוֹם עִם כּוֹכָבִים.
וַאֲחַכֶּה דוּמָם, אַט יִתְנַשֵּׂא חָזִי,
נוּגֶה יַבִּיט סַהַר, לוֹ אַגִּידָה רָזִי:
אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה פֹּה מְחַכָּה רוֹעָה,
אֶל הַנֶשֶׁר יוֹנָה. – בֹּאָה, מַלְכִּי, בֹּאָה!

ב
בֹּ­אָה, מַלְכִּי!
הַכֹּל נָם וְחוֹלֵם, בְּלִבִּי הוֹלֵם סָעַר.
בְּרַח-לְךָ מְאַרְמוֹנְךָ, מַלְכִּי וְאֲהוּבִי ­­­–
דְּמֵה לִצְבִי מִיָעַר.

בְּרַח לְךָ, מַלְכִּי, בְּרַח!… חֶרֶשׁ רוּחוֹת עָּפִים;
אַעַל בְּסַנְסִנֵּי תָמָר, דֹּם אֲצַפֶּה,
אָשׁוּר בֵּין עֲנָפִים.

מֵאַפִּרְיוֹן-אֶרֶז וּמֵרְפִידַת זָהָב
מַלְכִּי קָם, שְׂבַע אַהֲבַת פִּילַגְשִׁים ­–
לְשׁוּלָמִית תָּאָב.

חָשַׁק כַּרְמֵי לַיִל, הֵרְרֵי נְמֵרִים פְּרָאִים,
אַהֲבַת הָעֹפֶר אֶל אַיָּלָה שְׁלוּחָה
בְּחֶבְיוֹן חַגְבֵי-סְלָעִים.

בֹּאָה, מַלְכִּי!
מִבִּכּוּרֵי תְאֵנַי, מֵחַכְלִילֵי-דַם עֲנָבַי
לְךָ צָפַנְתִי, מַלְכִּי, וּמִלַּהֲבוֹת
לַהֲבוֹת עֲגָבַי.

וּכְאֵב גַעְגוּעִים עַזִים, כְּאֵב שֶׁיָדַע שָׁתוֹק
וַיֱהִי לְמַעְיָן חַתוּם, לְגָן פּוֹרֵחַ נָעוּל,
וְצוֹרֵב הוּא וּמָתוֹק.

וְעֲנַב דּוֹדִים יוֹקֵד שֶל נוֹטֶרֶת-כְּרָמִים,
שֶׁכַּרְמָהּ גָּדַל פֶּרֶא וַיֵשְׁתְּ מִיקוֹד הַשָׁרָב
וְכָמַהּ לְעֹז זְרָמִים,

בְּלֵיל-מִזְרָח לוֹהֵט, מַלְכִּי, לְךָ אֱתֵּנָה,
עֵת הַסְּמָדַר יִפְרַח, יֶעְגַּב הַתַּפּוּחַ,
וְתַחְנֹט דֹּם הַתְּאֵנָה…

בֹּאָה מַלְכִּי!
אוֹמְרִים: עִם כָּל חַכְמֵי הֹדוּ, שְׁבָא וְתֵימָן
הִתְחָרֵיתָ, מַלְכִּי, וְחָכַמְתָּ יוֹתֵר
מִדַּרְדַּע, כַּלְכֹּל, הֵימָן.

וְאָהַבְתָּ חִידוֹת, שִׁיר וּמָשָל:
הֲתֵדַע עֵת אַהֲבָתִי חָלְתָה בְתַאֲנָתָהּ?
לֵיל בּוֹ חִשְׁקִי צָץ וּבָשֵׁל?

וּמַדוּעַ מֻרְדָף לַהַט לֵילוֹת-קְסָמִים,
אֲכוּל אֵשׁ שְׁבָא, מִצְרַיִם, אֵלַי בָּאתָ,
טְבוּל רְסִיסֵי כוֹכְבֵי-כְרָמִים?

הָהּ, הַרְבֵּה לָמַד, חָקַר שְׁלֹמֹה, עָמֹק חָתָר,
מִכֹּל הָאָדָם וְהַחַיָּה חָכַם, רַק אֶת חִידַת
הַשׁוּלַמִּית הוּא לֹא פָתָר.

ג
אַךְ לַשָּוְא לָבַשְׁתָּ זָקָן אָרֹךְ, שָחוֹר,
וַחֲזִיזִים שַׂמְתָּ בְּעֵינֶיךָ –
יֶלֶד אַתָּה, מַלְכִּי!
אַךְ לַשָּׁוְא עַל מַדּוֹתֶיךָ חֶרֶב חַדָּה צְמוּדָה,
דְּרוּכִים שְׁרִירֵי-אוֹנְךָ –
עֶשֶׁת חַרְבְּךָ יְרֵאָה עֶדְנַת רֹך-צַוָּארִי,
לַהַט-בְּרָקָהּ – נֹגָהּ-בְּשָׂרִי,
וּבֵין שָׁדַי תָּלִין רְפֵה-אוֹנִים, רַךְ וְחַלָּשׁ, –
רַק יֶלֶד הוּא גִבּוֹרִי.
וְגִבּוֹרָה הִיא שׁוּלָמִית קְטַנָּה.
הִיא מְצַוָּה – וְנָפַלְתָּ עַל בִּרְכֶּיךָ,
הִיא שָׁרָה: נוּמָה, יַלְדִּי, מַלְכִּי – וְיָשַׁנְתָּ.
רַק עַת תְּרַחֵם אוֹתְךָ, יֶלֶד גָּדוֹל, וְכִחֵשָׁה:
עָצוּם אַתָּה, גִּבּוֹר אַתָּה, וַאֲנִי חַלָּשָה,
יוֹנָה רַכָּה אָנִי, אַתָּה פֶּרֶס פֶּרֶא;
וְשָׂמַח יַלְדִּי וְדָמָה: עָצוּם הוּא וְחָזָק.
וְדָרַך עֹז כַּגִבּוֹר וְהִרְעִים בְּקוֹל אַדִיר –
וְשׁוֹמְעָה אָנִי: יֶלֶד רַק מִתְחַנֵּן, יֶלֶד רַק מְבַקֵּשׁ
חֲלוֹם, אַגָּדָה, חֵיק שֶׁל אֵם מְבַקֵשׁ…

אנו מעונינים לפרסם יצירות אשר אתם מעונינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.