Posts Tagged ‘בר טוביה’

ספקן ותיק מאוד

יום שני, נובמבר 11th, 2013

אני חייבת להודות שכשקיבלתי קטעים להקלדה מתוך הספר "חכמי יון — תולדות הפילוסופיה העתיקה", נבהלתי קצת, ושם הסופר – תיאודור גומפרץ – רק הגדיל את הפניקה. מצד שני, שם המתרגם – בר-טוביה – היה מנחם משהו, ובסופו של דבר שינסתי את מותניי ויצאתי לדרך.

מתוך סגנונם של משפטים כמו המשפט הבא, הלכו והצטיירו בדמיוני דמויותיהם של הסופר כמשכיל אירופאי בן המאה ה-19, ושל המתרגם כמשכיל יהודי בן אותה תקופה בערך:

והנה ראינו, כי חוד הראיות של גורגיאס היה מכוון בעיקר, אם לא כולו, כנגד האיליאתים. … על-כל-פנים ודאי היתה לו לגורגיאס הנאה מרובה לסתור את דברי האחד מתלמידי בית איליאה על-ידי דברי חבירו, ויש להזכיר לכל הפחות את האפשרות, שהנאה זו לא היתה חסרה גם יסוד שברגש אישי.

הקטע הכי מעניין היה הקטע שבו הפילוסוף גורגיאס "נכנס" בנביאים למיניהם. לכאורה, התגשמה אחת מנבואותיו של האוראקל על מלחמה שתבוא, ובעקבותיה – דֶבֶר. למעשה, הפילוסוף הספקן מצביע על "המומים ההם של השכל, המסייעים למיני הזיות כאלה":

כשגברה פעם מצוקת המלחמה עם פרוץ הדֶבֶר, נזכרו באתונה בדבור מדומה של האוראקל, כי הנה 'יש יום ובאה המלחמה הדוֹרית ועמה הדבר'. אבל דבר זה … הביא לידי מחלוקת, לפי שנמצאו שהעירו, כי אותו פסוק של האוראקל מדבר לא על הדבר (λοιμός, loimós) – אלא על מצוקת הרעב (λιμός, limós). אבל אותה שעה נצחה, לפי טבע הדברים, דעת האומרים, שהמדובר היה 'דבר'; כי בני אדם סגלו את זכרונם למאורעות-חייהם. אבל סבורני, שאם יבוא יום ושוב תפרוץ מלחמה דוֹרית ובעקבותיה יבוא רעב, יזכירו הבריות, כמובן מאליו, את הפסוק בנוסח זה.


הספר "חכמי יון" יצטרף בחודשים הקרובים למאגר היצירה של פרויקט בן-יהודה.  אם אתם מתקשים להתאפק, תוכלו לקרוא מבוא אחר לפילוסופיה (לא רק יוונית), מאת וילהלם ירוזלם, בתרגום אליעזר יצחק אילנאה, שכבר מצוי במאגר.

בר טוֹביה על גתה ומוסר הנביאים

יום שלישי, דצמבר 29th, 2009

הסופר והמבקר שרגא פייבל פרנקל פרסם את כתביו תחת שם העט בר טוֹביה, ואנו עומדים לחנוך את אגף בר טוביה במאגר שלנו בחודש פברואר הקרוב.  בינתיים, טעימה מסגנונו על קצה המזלג כבר מצויה במאגר שלנו, בתוך רשימה של זלמן אפשטיין בשם "מילקוטי".  אפשטיין כותב כך:

כמה גדול כחה של אמרה תוכנית וכשרונית:  יש כי הרעיון הכמוס בקרבה איננו לגמרי חדש, אבל הוא הואר באור חדש.

הנה הרעיון על-דבר ההבדל היסודי שבין היהדות והיונות בתפיסת הצד המוסרי שבחיים.  הרעיון היה כבר לשבלוני וחלקו בתוך נכסי דניידי של רשות הרבים, אך בא בר-טוביה, אחד הסופרים הטובים והחשבנים שבתוכנו, והשמיע דרך אגב באחד ממאמריו בנידון זה אמרה קצרה, כל-כך תוכנית, כל-כך מחוכמה ונושמת רוח חיים, עד כי שהיא שופכת אור מצוחצח על עצם הרעיון ועל הרעיון כולו.

הוא אומר: "גיטה מעיד על עצמו בתם-לבב או התגנדרות:  "אנכי מבכר בטבעי את אי-הצדק על אי-הסדר", אולם בבית מדרשה של הנבואה העברית לא היו מבינים כל עיקר ניגוד זה.  לדידהו אין לך אי סדר גדול מאי-צדק ואין לך סדר אלא בנצחון הצדק ושלטונו".

שפתים ישק!  הרי זו חתיכה שלמה של אמת גמורה ומוחלטת, הפך בה והפך בה, הקורא!  רגיל אתה בכך, כי ילעיטוך בעמודים שלמים, בפרקים שלמים, ולעומת שבאת אליהם כן תצא מהם ריקם ונפשך יבשה אין כל, ופה לפניך שורות אחדות  –  וכמו הבריק הברק והואר מסביב.

עד כאן דברי אפשטיין.  ואכן, זו הבחנה מחודדת ומעוררת מחשבה, ואופיינית היא לסגנונו הניצח של בר טוביה, שהיה מצוי הן בספרות התורנית והן בספרות העולם.  כאמור, בפברואר נחנוך את אגף בר טוביה עם כמה וכמה מחיבוריו.