תגית: מאמר

  • מאניה ביאליק: לא מה שחשבתם

    מי שהתעניין בחייו של ביאליק במידת מה, סביר שנתקל באמירות על רעייתו, מאניה, כאילו לא ידעה עברית כלל, וכאילו עולמו הרוחני של חנ"ב היה זר לה לגמרי.

    גם אני חשבתי שכך הדבר, אף שלא זכור לי מאין קיבלתי את הרושם הזה, שדומה כאילו הוא קלוט מן האויר.

    ובכן, שמואל אבנרי, מנהל ארכיון בית ביאליק (וידיד אמת של פרויקט בן-יהודה), ויהודית דנון, עושים עם מאניה חסד של אמת, תרתי משמע, ומזימים את השמועות.

    (בין יתר המקורות, מצטטים אבנרי ודנון אגרות של ביאליק למאניה, ובקרוב נעלה אגרות נוספות מאת ח"נ ביאליק למאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה.)

  • מי אנחנו?

    יוסף אהרונוביץ כותב במסגרת דבריו בנושא "לתפקידה של חברת העובדים", שם הוא מתחבט בדילמת הדרך בה יעבדו את קרקע הציבור:

    להפקיד את העם לשומר על הערכים שלנו, זה אומר, איפוא – להסתלק מהם.

    אני מסופקת אם הוא ראה משפט זה כאוקסימורון. כשהוא אומר "הערכים שלנו", הוא לא מתכוון לערכים שלנו, של העם היהודי, אלא שלנו, בעלי החזון. המשפט אינו אוקסימורון מכיוון שהוא חדור אליטיסטיות. התפיסה הנובעת ממנו היא כי העם – עמך, אספסוף – אנשים חלשים שנוטים לקפיטליזם, מובל בידי בעלי חזון ציונים סוציאליסטיים אידדיאליסטיים, שרק תפיסתם נכונה, ועליהם מוטל להכריח את העם לפעול ולחיות לפי תפיסה זו, גם במחיר האינטרסים הכלכליים של הפרטים בעם. ההתלבטות היא רק באשר לשיטה – נדר או חוזה?

    אני מוצאת את גישת האוקסימורון בריאה יותר. אם לעם יש ערכים אמיתיים, שהם מערכי היסוד שלו, ואנו העם, הרי שלתת לעם לשמור על ערכיו זה כמו לתת לפרה לשמור על החלב – השמירה הטובה ביותר.

  • עדכון חודש יולי

    החודש, העדכון מעניין במיוחד.

    נתחיל כרגיל משני יוצרים חדשים. הראשון הוא שמואל יוסף פין (1890-1818), סופר וחוקר עברי, איש תנועת ההשכלה ומראשי הקהילה היהודית בווילנה.  החודש פרסמנו את תרגומו לסיפור הנהדר "החילוף", שנכתב על ידי מאיר להמן, אודות תינוק נוצרי שנחטף, נזנח ואומץ על ידי יהודים, ובבגרותו מנסה למצוא את מקומו בין שני העולמות.

    המחבר השני הוא איסר יוסף אינהורן (1866-1925), אחינו של ש"י פין, שהתחנך אצלו בווילנה.  אינהורן כתב מספר ספרי עיון ללימודי הטבע והאנטומיה, וכן עסק בתרגום.  החודש פרסמנו את התרגום שחיבר, "על גיבורים, עבודת גיבורים, ומידת הגבורה בדברי הימים" מאת תומאס קרלייל, העוסק בניתוח מיתוסי גבורה מששה סוגים: הגיבור כאלוהות, הגיבור כנביא, כפייטן, ככהן, כסופר וכמלך.

    בין היצירות החדשות החודש תמצאו את אלה ועוד:

    סיפור יצירת העולם מאת שלמה רובין — חיבור המנסה למצוא הסברים מדעיים-אבולוציוניים לנסים המתוארים בתנ"ך; מסה מעניינת אודות הלורד נתנאל רוטשילד הראשון, ממשפחת האצולה היהודית האירופאית, מאת נחום סוקולוב; מסה ביוגרפית אודות משה ליב ליליינבלום מאת שמואל ליב ציטרון; שירת עמנואל הרומי, שירי קודש של ר' משה אבן עזרא (רמב"ע), ואם נקפוץ 800 שנה קדימה בקירוב, שירת יוסף זליגר ואלתר לוין.

    החודש גם העלינו שלושה מאמרים קצרים מאת יוסף אהרונוביץ' (1877-1937).  "אמת" עוסק בסוגיה של כתיבת ביוגרפיות – האם מותר לגלות בפני בני הדור את חסרונותיהם וחולשותיהם של גיבורי האומה?  השני – "פורצי הגדר" – מדבר על ענוותם של הכותבים הגדולים, ביאליק, אחד העם וכו'.

    הפסקאות הבאות מצוטטות מתוך המאמר "אל תצדק הרבה".  החיבור עוסק בכוונה של הסתדרות הפועלים לייסד שיכוני עובדים בעיר, ממניעים אידיאולוגיים.  השיקולים הכלכליים של פועלי העיר (בניגוד לחברי קיבוצים) מתנגשים עם האידיאולוגיה הסוציאליסטית של ההסתדרות.

    "בתנאי היוקר של דירות בארץ, מוכרח הפועל: או להוציא חצי משכרתו לדירה, או להצטופף במרתפים וצריפים מסוג ידוע, ללא אור וללא אויר, ולהיות נדון לכל מיני מחלות ומרעין בישין. הממשלה והעיריות, שלהן הכוח ועליהן החובה לעשות, אינן נוקפות אצבע בנדון זה. צריך, איפוא, לחפש את הפתרון לשאלה זאת מחוץ לממשלה ולעיריות ולהציל את הפועל מכל אותן התוצאות השליליות והכרוכות בתנאי הדירה הנוכחים.

    […]

    והנה התעוררה בהסתדרות הדאגה לסטיה: החבר עלול לההפך ל"ספקולנט", וצריך, על כן, למנוע בעדו באמצעים חוקיים שלא יוכל לסטות. הבעלות על רכושו צריכה, איפוא, להמסר לידי הכלל: לחברת העובדים, או לקואופרטיב המתישבים.

    […]

    ואני שואל את בעלי ההצעה: היקבל עליו הכלל גם את הדאגה לכלכלת החבר לעת זקנתו, או שהוא יקבל עליו רק את הדאגה לצדקתו הסוציאלית ובזה יסתפק? יש מרגיעים ואומרים: אין הכונה לאסור על החבר את ההנאה מביתו בגבולות המותר, אלא שאין לסמוך על היצר הפרטי, שהוא יקבע את גבולות המותר והאסור. לפי גירסא אחרת: הכונה היא להזקיק את החבר לפנות, בשעת הצורך, לאינסטנציה ציבורית, וחזקה על הנשאלים, שיתחשבו בכל מקרה עם מצבו של השואל ויפסקו לטובתו. הציבור הוא, איפוא, בחזקת כשרות ודאית."


    נתקלתם ביצירה מעניינת, מחכימה או משעשעת? שלחו לנו פסקה מובחרת, צרפו כמה מלים משלכם (על הענין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן!

  • עדכון פברואר

    שלום לכל קוראינו!

    החודש התווסף למאגר פרויקט בן-יהודה מחבר חדש אחד: אברהם שמואל שטיין (1912-1960), סופר, עיתונאי והיסטוריון ציוני. כתביו עדיין מוגנים בזכויות יוצרים, אך קיבלנו רשות לפרסם אותם ברשת לטובת הציבור, באדיבות משפחתו.  התחלנו בשלושה סיפורים, ובהמשך נפרסם סיפורים נוספים, מאמרים וכן רומנים היסטוריים מפרי עטו.

    יצירות נוספות שהתווספו לפרוייקט החודש הן: "החשבון האחרון", דרמה בארבע מערכות מאת נחום סוקולוב על אודות יהודי מתבולל שחוזר לחיק היהדות לעת זקנה, והתגובות השונות של משפחתו לכך (1901); מכתבים שונים מאת אחד העם וכן מכתבים נוספים מאת שמריהו לוין; מספר פרקים נוספים מ"ספר הבדיחה והחידוד" וכן מאמרים מאת אלתר דרויאנוב; מאמר לציון 20 שנה לפטירת יל"ג מאת י"ח ברנר; תרגומי שירת שמעון שמואל פרוג מאת אברהם לוינסון; שירים מאת אפרים לוצאטו, שמואל ליב גורדון, ר' משה אבן עזרא, ועוד!

    טעימה מעדכון החודש:
    אלו פסקאות נבחרות מן המאמר "ללא צעיף" מאת משה בילינסון, שהודפס ביולי 1934 בעיתון "דבר". המאמר עוסק במרד שביצעו שלושה מחבריו ואנשי סודו של היטלר כנגדו במהלך השנה השניה לשלטון הנאציזם בגרמניה, ואודות חשיפת אופיו האמיתי של שלטון זה, בעקבות המרד.

    […] שנה וחצי עברו מאז עליתו של היטלר לשלטון, את המשטר הזה נתן כמתנה לעם הגרמני, הוא אחראי לו, הוא נהג בו סבלנוּת, והיה מוסיף לסבול אותו, אילו היו מוּדחים והמוּמתים עתה [בעקבות המרד – נ.א.] מקיימים מצוה אחת, את המצוה היחידה האמיתית הקיימת ב"מלכוּת [רייך – נ.א.] השלישית": מצות הנאמנוּת העוורת למנהיג.

    הוא, המנהיג, הבטיח "טיהוּר". היה זה אחד מראשי הסוּסים שרכב עליו. שחיתוּת, קוֹרוּפּציה, גנבות, מוֹתרוֹת, קלקוּל מיני – על המלים חזרו בלי סוף הוא וסיעתו, כמטורפים, יומם ולילה במשך כעשר שנים, הם חזרו והשמיעו באזני העם הגרמני: "שיטת הגנבות", שיטת השחיתוּת", הביטו, גרמנים טובים, הבֵּטנה גרמנויות טובות, מה עשוּ אלה ממדינתם, מחברתם, ממשפחותיהם! מי הם אלה? מארכּסיסטים ויהוּדים! קודם כל הבטיח – מלבד הגנת המולדת מפּני התנקשוּת הפּולנים, הצרפתים, האנגלים – טיהוּר וריפוי העם הגרמני מצרעת זאת. והדבר השפּיע אולי יותר מהבטחת-לחם ומהבטחת "שבירת ורסיאל". מן התיאור שתיאר עתה הוא בעצמו, המטהר הגדול, אנו לומדים במפורש כיצד קיים את הטיהור.

    והרי האשמים ההם – אינם שוב. ראשי המארכּיסטים נמצאים או בבית-הכלא והמחנות הריכוז או בפראג ובפאריס. ורבים מהם בעולם האמת, ואילו היהודים חייהם כחיי כלבים. מכל מקום אלה ואלה אין להם השפּעה כל שהיא ב"מלכות השלישית", בחלו-חזון זה של דור גרמני צעיר. היא, הממלכה הזאת, "נקיה", היא גם אַרית וגם אַנטי-סוציאליסטית. והנה: כאלה הם פּני החלום-נחזון הנעשה במציאוּת היטלרית.

    […]

    אכן צריך היה לפרוץ מרד באשכנז ההיטלרית שיוּסר הצעיף מעל פּני הכּיעוּר והזוהמה, הם פּני "גרמניה המחודשת". עם המרד השני – אַל יתמהמה, למען ישראל וּלמען העוּבד הגרמני, למען האוּמה הגרמנית וּלמען שלום העולם, למען אמוּנת האדם, אַל יתמהמה! – עם המרד האחר, לא זה של רהם – פוֹן פּאפּן, נכיר את פּני המנצחים היושבים כיום כשופטים מוּסריים של ה"מתים" הללו, שהם דם מדמם, בשׂר מבשׂרם, רוּח מרוּחם.

    [לקריאת המאמר המלא, לחץ כאן.]

    עצוב לחשוב שכבר ב-1934 הייתה מודעות לנעשה בפוליטיקה הגרמנית – ולו במקום מרוחק כמו פלשתינה – שהיה מי שידע לנתח את ההווה ולחזות את העתיד, ובכל זאת קרו הדברים כפי שקרו. ואולי הצליח המאמר בכל זאת להזקיף כמה זוגות אוזניים, לפקוח כמה עיניים רדומות? מי יודע?…


    אנחנו מעוניינים לפרסם יצירות אשר אתם מעוניינים לקרוא. כתבו לנו על אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (על הענין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.

  • עדכון חודש אוגוסט

    שבוע טוב!

    החודש התווספו למאגרנו יצירות מאת שלושה יוצרים חדשים בפרויקט: המחזה גבורת שמשון, מאת שמשון צוקרמנדל, אודות הגיבור התנ"כי; מאמרים מאת המחנך ד"ר יוסף הלוי זליגר, וכן מאמרים ונאומים מאת יוסף אהרונוביץ' – עיתונאי, עסקן ומנהיג תנועת "הפועל הצעיר" בפלשתינה-א"י.  בנוסף פורסמו החודש:

    • "ארץ הצבי" – ספר עיון המגולל את מסעותיו של מנחם מנדל איילבום לארץ ישראל, שנכתב בשנת תרמ"ג (1882), וכולל תיאורים של האחראים על קבלת והקצאת כספי החלוקה.
    • "מבין הערפל", רומן מאת יחיאל לבונטין, אודות מדענים יהודים מתבוללים במזרח אירופה והתמודדותם עם האנטישמיות הגוברת.  אני ממליצה בחום!
    • שירים מעניינים מאת אברהם רגלסון (מחבר "מסע הבובות לארץ ישראל"), עם הערה ביוגרפית.
    • הפואמה "קהל רפאים" מאת משה ליב ליליינבלום, בליווי הערות המחבר.
    • הפרק השני מתוך ספר הכוזרי, מאת ר' יהודה הלוי בתרגום יהודה אבן תיבון.
    • מאמרים מאת נחום סוקולוב, פרץ סמולנסקין ומתתיהו שהם.

    ועוד!

    והנה טעימה מהיצירות החדשות החודש: קטע מעזבונו של יוסף אהרונוביץ', אשר נכתב בעת מחלתו, בשנת 1937. קטע זה מעניין מאוד – האם אתם מכירים מאמרים נוספים התומכים בעבודה בשבת למטרת עידוד התעשיה המקומית?

    עלינו לעשות את שבתנו חול ובלבד שלא נצטרך לבריות.

    ככה למדונו – ואנחנו הננו עם של שבת. נדדנו בין עמים תרבותיים, הורגלנו להנות מההתקדמות התרבותית של העמים שביניהם התגוררנו, ועכשיו, כשבאנו לכונן לעצמנו בית ולחיות על חשבון עצמנו, נמצאנו נתונים במצב משונה: צרכינו גבוהים ויכלתנו ליצור עדיין קטנה.

    לפנינו הברירה: או לנחות דרגה, או להמשיך להתפרנס מתוצרת של אחרים. כי צבת בצבת עשויה: כדי להגיע לתוצרת משובחה, צריך קודם כל להשתמש בתוצרת זו, צריך לתת לה מהלכים בקהל הרחב, וככל שהתצרוכת תגדל – תשובח גם איכותה. אבל אם לא נשתמש בה, לא תהיה לה אפשרות של קיום וממילא – לא תוכל להתפתח.

    וכבחומר כך בעניני רוח: אם נתיחס לערכין התרבותיים שלנו בזלזול למפרע ונרצה להשוות אותם לערכין של עמים אחרים, שקנו את התפתחותם במסיבות נאותות ובמשך מאות בשנים – לא תהיה לנו אפשרות לפתח אותם, ואנחנו לא נגיע לעולם למשהו עצמי, כי אם נצטרך תמיד להתפרנס משולחנות זרים.

    אנחנו מעוניינים לפרסם יצירות אשר אתם מעוניינים לקרוא.  כתבו לנו על אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.