תגית: מתנדבים מספרים

  • ערב הוקרה למתנדבי פרויקט בן-יהודה בסימן שירת ימי הביניים

    בספטמבר האחרון התקיים ערב הוקרה למתנדבי פרויקט בן-יהודה. האירוע התקיים בסימן שירת ימי הביניים, וכלל הרצאות אורח מאת ד"ר דן אלמגור ויהונתן ורדי וכן הופעת אורח מאת אבי בללי, אשר שר משירי אבן עזרא. לטובת כל מי שלא עלה בידו להגיע לערב, אנו שמחים להגיש צילומי וידאו מחלקי הערב השונים. כל הסירטונים הועלו לערוץ היו-טיוב של הפרויקט וזמינים יחד תחת רשימת הצפיה הזו, למעוניינים לצפות בהם ברצף.

    %d7%94%d7%95%d7%a7%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%aa%d7%a0%d7%93%d7%91%d7%99-%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%99%d7%a7%d7%98-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%9e%d7%9f-%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%99%d7%9e%d7%99-%d7%94

    > חלק ראשון: מה חדש בפרויקט והחלק "מתנדבים מספרים" – 

    חלקו הראשון של הערב נפתח עם הרצאת מבוא על פרויקט בן-יהודה וחידושים בפרויקט מאת אסף ברטוב, עורכו המייסד של הפרויקט:

    החלק הראשון של הערב המשיך עם הוקרה לשתי מתנדבות הפרויקט שהלכו לעולמן השנה, יעל פנקובר ז"ל ואודי יוליס ז"ל, ואחריו החלק המרגש תמיד "מתנדבים מספרים", בו כמה ממתנדבי הפרויקט חלקו מחוויות ההתנדבות שלהם:

    •  לזכרה של המתנדבת יעל פנקובר: 
    • לזכרה של המתנדבת אודי יוליס: 
    • המתנדב אמיר ברטוב: 
    • המתנדבת גליה גזית: 
    • המתנדב עמי זהבי:  
    • המתנדבת נירה פרדקין: 
    • המתנדב מלאכי שפר: 
    • המתנדבת מיה קיסרי: 
    • המתנדב אסף ברטוב: 
    • המתנדבת אסתר ברזילי: 
    • המתנדב אסף ברטוב – תוספות: 

    > חלק שני: הרצאות והופעת אורח בסימן שירת ימי הביניים – 

    חלקו השני של הערב התקיים בסימן שירת ימי הביניים וכלל שתי הרצאות אורח מאת יהונתן ורדי וד"ר דן אלמגור, ושביניהן אתנחתא מוזיקלית מאת אבי בללי, אשר שר משירי משה אבן עזרא אותם הלחין במסגרת אלבומו "מה לאהובי".

    • הרצאתו של יהונתן ורדי "איה צבי דילג?" –  
    • אבי בללי שר משירי אבן עזרא – 
    • הרצאתו של ד"ר דן אלמגור על שירתו של יוסף צרפתי –  

    אנו מודים מקרב לב לידידי הפרויקט, ד"ר דן אלמגור, המוזיקאי אבי בללי וחוקר הספרות יהונתן ורדי, אשר הופיעו בערב בהתנדבות מלאה, ולכל המתנדבים המספרים שלנו על שחלקו מחוויות ההתנדבות. 

    עוד אנו מודים למתנדבי הפרויקט שהגיעו מכל קצוות הארץ כדי לחלוק איתנו את הערב המיוחד הזה, וגם לאלה שלא עלה בידיהם להיות איתנו. הערב הזה מוקדש לכולכם, כהוקרה על תרומתכם לשימור היצירה העברית בפרויקט בן-יהודה. 

    שלכם,

    שני אבנשטיין וצוות הפרויקט.

  • דברים שנכתבו לערב "טשרניחובסקי עכשיו", ע"י מתנדבת פרויקט בן-יהודה, חווה סטקלוב –

    1. חווית אבדן [משימה] וטשרניחובסקי

    2. ספור אישי

    3. הפענוח – דברי שרונה שלסקי
    מוקדש למתנדב הפרויקט דני פריש [כאחוות דפוקים], לכל מי שלא נוכח בטכס *שחרור* טשרניחובסקי לציבור, ובמיוחד לשרונה שלסקי שתרמה רבות לפענוח כתב ידו וזיהוי שמות הנפשות הפועלות במכתביו של טטשרניחובסקי.

    בברכה,

    חווה סטקלוב.

    ——————————————————————————————

    1. חווית אובדן משימה וטשרניחובסקי

    אחת המשימות האחרונות שלי
    *נבלעה במעי המחשב* – ולא ידע כי בא אל קרבו.
    אחרי ימים של חיפושים ונבירות במעי המחשב,
    בסל המחזור, בדואר זבל, בקבצים שנמחקו –
    בכל התיקיות האפשריות והאִי-אפשריות,
    אפילו בתיקיית "קופת-חולים-כללית – בדיקות תקופתיות…"

    והרחקתי לצלול עד שנותרתי ללא אויר לנשימה –
    הורדתי את חליפת הצלילה, השנורקל והמסכה והתיישבתי,
    ו -שִחררתי אנחה – צריך ליידע את ההנהלה…
    שיגרתי הערה לצח-הצחה בזו הלשון:
    עשרים ושבעה קבצים מנוקדים ומוגהים ניבלעו במעי המחשב!!!
    יושבים שבעה ומזילים דמעה בבית המנוח –
    נא להמנע מניחום אבלים.

    הרגשתי ממש שהשמיים נופלים!
    רק דמיינו לעצמכם איזו עבודת נמלים נעלמה
    וכמה שעות וימים חלפו להם לבלי שוב – ולשוא!!!

    מדובר במשימה עם ניקוד מלא
    ניקוד מלא פירושו לגַבַי זה לעבור על היצירה לפחות ארבע פעמים:
    1. רפרוף – במה מדובר; 2. הקלדה; 3. ניקוד; 4. הגהה
    רק האות "ש" מקבלת "טפול עשרת-אלפים" כל פעם מחדש:
    1. האות עצמה; 2. דגש תחילה! 3. ההבחנה בין שׁין לשׂין; 5 והניקוד עצמו!!

    ועכשיו, איך אתה מגיה? איך אתה יודע אם הדגש הוא *דגש תחילה*?
    אתה צריך להתחיל למחוק!
    לא חשוב שבִּרְבוֹת הימים למדתי שלא חייבים למחוק אלא אפשר לשחק עם החצים…
    אבל באותו יום ראיתי את כל הקוים האנכיים באותיות השין כחצים שלוחים ישר לאצבעותי המעלות חלודה…

    2. כיצד טשרניחובסקי הוציא אותי מהמרה השחורה (סיפור אישי)
    [הקטעים הבאים לקוחים מתוך מכתבי שאול טשרניחובסקי אל יוסף קלוזנר בשנים 1923-1924]

    וכך אני יושבת שבעה חפוּיָת ראש ומאד עצובה – צח הצחה שולפת חמישה קבצים מנוקדים מהמגירה ומשגרת. .. ואין ניחומים… מנסה ושולחת משימת פינוק – לא פחות ולא יותר את קישון ואיוריו המפולאים… ולפתע אנחנו מקבלים צו 8: שאול טשרניחובסקי מגיע! מקבל עדיפות עליונה ומועדפת על כל עבודה…

    בשקיקה אני פותחת קובץ ראשון – כותרת לא מעניינת – עוברת לקובץ שני ואז מִסְתָּנְוֶרֶת מכתב היד המעוגל והמופלא שתחילה נראה כשדה פרחים, עלי כותרת, גבעולים ואבקנים – אך במבט שני, אבוי לי: לא פרחים לא גבעולים ואף לא אבקנים — אלא כתב חרטומים, נכון, מעוגל – אך אותיות מודבקות בדבק נגרים ….

    מה עושים? שולחים הערה ומחכים לתשובה שאינה מאחרת לבוא: הוסיפי הערה שזו מלה לא ברורה… בינתיים אני מדלגת על המוקְשִים וממשיכה לקרוא ומה שאני מוצאת זה *אחוָת-דפוקים*: צרור כתביו נפל לים ויש לעַבְּדו מחדש:
    "בענין פידרוס: כך הדבר, כשהורִידו את חפָצַי מן האניה בקושטה נפל צרור כְתַבָי בַיָם, [ושם נמצא גם כתב יד פידרוס,] ואי אפשר היה לשלחו לכם, ואנוס הייתי לבקש שימצאו את העתק , ועד שבא לכאן, והוא קשה כל כך להעתיק – ואנוס אני לעבדו מחדש."

    אז מה לי להלין – היצירה עצמה לא שלי היא – מה שהלך לאבוד זה רק הניקוד – והיום אני יודעת לאן נעלם הניקוד:

    יש והמחשב שואל אותך : האם לשמור את השינויים
    ואני , הלא מקדשת את השגרה – ומתוך עייפות השבתי : לא!

    אבל השינויים היו הניקוד!
    – כך שלמחרת מצאתי משימה מעורטלת מניקוד
    ולי אפילו אין לי את מי להאשים!

    3. הפענוח – מאת שרונה שלסקי

    כאשר טשרניחובסקי שופך את חמתו על מישהו, והוא עושה זאת בכל מכתב, כתב ידו נעשה כעסני ובלתי קריא, במיוחד כאשר הוא שופך את מרירתו בשולי הגלויה שהוא כותב. ולא זו בלבד, אלא מהיותו קשור לאליטה התרבותית האירופית ומכיר את היוצרים והעורכים החשובים, הוא מציף אותנו בשמות של עיתונים לועזיים, במילים ובמושגים ברוסית, בהונגרית ובלטינית. ובעקבותיו אני לומדת למשל ש Mult és Jövő (מולט אִיש יובו) עיתון יהודי בהונגריה, משמעו "עבר ועתיד", וכך הכרתי את אמרת השפר של יוליוס קיסר: Nulla dies sine linea – אין יום בלי שורה כתובה, ועל כך אומר טשרניחובסקי " לו היה אנוס לכתוב בכל יום – איני מאמין שהיה אומר כך".
    אך מה הן תלאותי לנוכח סבלותיו ותלאותיו של סופר ומשורר החי בגלות, כותב עברית בלבד ומשווע לעלות לארץ ישראל. וגם הדי התקופה הקשים עולים ברקע : הפרעות בברלין בשנת 1923, ומאסרם של אחייניתו ואחיינו, בני אחותו שגרו באודיסה, ושהיו כדבריו "מנשויקים נוראים"- חברי סיעת המיעוט במפלגה הקומוניסטית, שפעילותם נאסרה, האחיינית הוגלתה לאי סוֹלוֹביץ והאחיין בן ה-17 למזרח סיביר.

    יחסו של טשרניחובסקי ליוסף קלוזנר, שהוא כותב לו באחד המכתבים:

    אינך משער לך עד כמה אתה חסר לי אין איש שאוכל להראות לו איזה דבר ולשמוע מפיו משפט בלתי משוחד.

    יחסו לעבודה הספרותית – אינו רוצה להתפרנס מהספרות
    הוא כותב לקלוזנר: [בכלל לא רוצה להיות סופר! מבקש מקלוזנר שיגאלנו מהספרות]
    רואה אני כי אין אני נחוץ כלל וכלל לספרות ולא לשום מקום בחיי היהודים.
    כשהייתי עסוק באומנתי הייתי נחוץ בספֵירה זו, – אומנותי נתנה לי אפשרות לחיות בה, לקנות ספרים נחוצים לי במקצוע זה ולהיות מדי פעם בועידה של הרופאים וגם לעסוק בספרות העברית. הספרות העברית אינה נותנת לי לא חיים ולא ספרים ולא אפשרות לעסוק בה. בכל חֹדש אני צריך לדאוג איך יבא (אם יבא בכלל) לידי הכסף הנחוץ לי, וגם חודש אחד לבלות בא"י (בגפי: אל תתיראו) לא נתנה לי.
    לא הייתי סופר ואינני יכול להיות סופר, ושנה זו שנעשיתי לסופר בְּעַל כֹּרְחִי לא אשכח לעולם. שמונה ספרים משלי נמכרים בשוק, (שִירַי מהדורה ה' כבר נמכרו לערך 800 אכסמפלרים במשך שני חדשים) ואני אין לי 50 דולאר מזומנים לחדש; הסכנתי לקבל שכר עבודתי בכבוד, ולא להתחנן ולבקש ולקבל מעין נדבה בעד שכר עמלי, שעליו מרויחים "דביר" "מוריה" ושאר. אם אמנם ידידי אתה גאלני מן הספרות ומן המו"לים, כי אין לי כח נשא יותר. משרה של חובש מצָא לי, ובלבד שאפטר מן הספרות. הלא גם את בית הספר – למסחר רציתי, כלום אי אפשר למצוא בשבילי משרה של בוכּהַאלטר קורספונדנט?

    במכתב אחר: [על ביאליק]

    אני נמצא כעת במצב כזה שלא יעצְרֵנִי כל סקאנדאל בעולם ואם גם אתחרט אחרי כן עליו, – וסקאנדאל אני מכין גם למר ביאליק, אבל על אדות ביאליק – הסוחר אין נוהגים לדבר במכתבים ובחבורה… נדבר בעניני ספרות!
    ובמכתב אחר:
    שירי לילדים לא יצאו עד היום, ואני יש לי כבר עוד מחברת שירים לילדים. כמובן, הייתי נותן גם אותם לביאליק, אילו היה בעל מדות אחרות.

    עם זאת הוא כותב:

    כשאמרתי ששמונה ספרים משלי נמכרים בשוק ספרותי: כעת נמכרים ספרי אלה: מחברת הסונאטות, ספורים, ספר האידיליות, שירים, התאונה, אבנג'לינה, וילהלם טל (לילדים) גלגמש, שירי אנקריאון, כלומר 9. בעוד ימים אחדים יצאו: שירים חדשים, שירים לילדים (החליל) ועמנואל הרומי. הספר הראשון נגמר בדפוס, השנים האחרונים הולכים ונדפסים. טרם צאתי מכאן נזכרתי, רוצה לתת במתנה כמה ספרים לאיזה מוסד בא"י. הודעתי איזה עותק זקוק ביותר; אולם כסף להמשלח יתן הוא. לצערי – לא אוכל לשלחנו על חשבוני.

    וכן
    כמה משירי נתרגמו לבו¬לגארית, אנגלית, שוידית, רוסית, אשכנזית (ברית מלה בירחון Zelt), ספורי לטשיכית ( Narodny Listy) אך לא זכיתי עד היום לתרגום לז'ארגון. (ליידיש)

    אסיים בסיפור אישי
    :
    טשרניחובסקי היה רופא בבית ספרנו
    בדק את הבנים עם כניסתם לכתה א'
    העוללים נכנסו לחדרו שוחקים יצאו
    מבוישים נבוכים או המומים
    ובעיקר – שותקים !

    לא הבנו למה ומדוע – איש כזה חביב…

    אבל,
    תמיד נמצא זה שלא עושה חשבון לאף אחד
    שהסיר את הלוט וחשף את הסוד:
    שיצא מחדרו בקריאה
    "הוא נגע לי ב-"ב—-ם!"
    ואחריו נפתח סכר הגדרות
    אחד אמר "נגע" שני אמר "בדק" שלישי שאל "למה"
    כיד הדמיון השורה על עוללים [כתה א']

    זו למעשה היתה "בדיקת צניחת אשכים שגרתית"
    שלא קדמה לה שום הכנה/הסברה או הקדמה
    ואף אמא לא הלינה ולא קמה שום שערוריה/מהומה
    [אולי אפילו לא כולן ידעו ולא כל הילדים ספרו]
    או שאילתה "מדוע לא אצל הרופא המשפחתי
    אלא אצל הרופא העירוני… יהא חביב ככל שיהיה..

  • מיומנה של מקלידה (בת שבע ושבעים)

    1. הבן-גוריון הזה – לא רק שאסר עלינו את ה'אֶת', גם [את] הפסיקים – הסיר – ליתר דיוק: נתח ניכר.  ואני לתומי הוספתי – כי בלי הַפּסיק לא הבנתי!  רק אחרי שני עמודים הבינותי שאולי זו בכלל הסרה מכוונת [של הקשישא] – ואני רק מקלקלת/מבלגנתְ – שָׁנִי כרגיל צודקת…

    אז: הסרתי-צבעתי-סימנתי-הערה הוספתי ו–סיימתי… אפילו התפייסתי, כן, ממש כך – שכן היה לי 'חשבון לא סגור' (אַנפינישט געשעפט — התקופה היא של 'יהודי דבר עברית' – אבל אני הייתי בתקופת ה"דווקא" ואנגלית – רק נפקנית…)  עם בן-גוריון – על זאת אולי בפעם אחרת.

    2. – איך שָׁנִי מצליחה – לשגר לי משימות כקוראת מחשבות…  ב.ג. הופיע אצלי על המסך ביום הבחירות יחד עם משימה נוספת ממש לא מצודדת [בינתיים].  עשיתי חושבים, מה לוקחים?  זו משימה קצרה, רק 16 עמודים, סריקה ברורה, גם עברית צחה, אין הערות מיותרות ומעצבנות – 'קטן עלי' – קדימה לעבודה …

    כוס קפה מהביל, האדאג'יו בסול מינור של אלבינוני שלי ברקע, מתחילה בריטואל הפתיחה:  אבל, איך פותחים את הדבר הזה?  עם איזו תוכנה…?  [להזכירכם – מקלידה טריה]

    הילדים קנו לי מקלדת חדשה, גם עכבר פעוט שאוכל/זולל סוללות, אבל עושה עבודה טובה; אפילו סדרו לי שני מסכים/צגים: אחד לקלט השני לפלט.  העיקר שיהיה [להם] שקט [ממני]…

    …מתחילה בהקלדה בלי שום ציפיות, תחילה מרפרפת – במה מדובר…  בפסקה השניה כבר מאיטה, עוברת לקריאה וממש לא מאמינה – מעבירה לגלי צה"ל לשמוע חדשות; הרי היום יום בחירות…  מקלידה, מאזינה ולא מאמינה – שכה אחיה: דבר לא נשתנה!!! [ואולי אני לא מבינה]

    רק השפה , איזו שפה! – גם תרבות השיח הפוליטי/מדיני…

    בעוד הוא לועג תחילה ל"ריתוריקה כוזבת ותיאטרלית" של ה'מארטירר' (הכוונה לבגין), הוא מבחין בין הדוברים לדברים: "…נאומים רוויים כביכול צער ומלווים כאילו דמעות — אינני יודע אם הייתי מסכים לדברים, אבל בלי ספק הייתי מתרגש־ומשתתף בצער הדוברים." – שיעור קטן בסוֹבלנות.. [ובמשימה הבאה אגלה להפתעתי שיעור בפלורליזם]

    הראייה ההיסטורית שלו לגבי המענק האמריקאי; השילומים; הקשרים עם גרמניה ומה משמעות לה לידידות פוליטית; הצורך בנשק והדרך לרכישתו:

    ועלי להדגיש [……]: אין קונים נשק בחנות, גם כשיש כסף במידה מספיקה.  לאלוף יגאל אלון אולי ידוע כיצד אפשר להשיג נשק מהשטן! אני יודע שכלים אלה אפשר להשיג אך ורק מידידים, ולא מכל הידידים. ולא כל ידיד שמוכן היום למכור לנו כלים, מונח בכיס שלנו. ומי שטען. כאשר טען פה מישהו, שאסור להתקשר עם גרמניה באשר היא נמצאת בגוש מסויים, פוסל בעצם קשרינו עם כל המדינות הנמצאות באותו הגוש. ועדיין לא יגאל אלון ואפילו לא חזן. לא פסלו קשרינו עם צרפת, אם כי העולם — לצערנו — מחולק וצרפת נמצאת בצד מסויים אחד.

    ועל משמעותה של ידידות פוליטית:

    צרפת וגרמניה מהדקות הקשרים ביניהן. אינני יודע אם הצרפתים אוהביט את הגרמנים. אם הגרמנים אוהבים את הצרפתים. אינני יכול להניח, כי צרפת שכחה מה שגרמניה הקיסרית והנאצית עוללה לה במלחמת 1870 ובמלחמת־העולם הראשונה ובמלחמת העולם השניה.

    אבל שתי המדינות האלה מתקשרות ת זו לזו יותר ויותר. ולאו דוקא מתוך שאוהבת זו לזו, אלא מפני שהן זקוקות זו לזו. זהו היסוד לידידות פוליטית. אין שתי מדינות, גם הידידות ביותר. מזדהות אחת עם השניה.

    עד כאן להפעם.

  • כבר / מרדכי בן-הלל הכהן*

    לפנינו סיפור משפחתי המבוסס על זיכרונות המחבר מימי ילדותו במשפחה יהודית ממוהילב, בסוף המאה ה-19. המחבר, יליד 1856, גדל בעיר שבתחום-המושב ברוסיה הלבנה.  בשנת 1907 עלה ארצה, ובנוסף להיותו סופר ועיתונאי, פעל גם בתחום התעשייה והמסחר. היה ממייסדי תל-אביב. נפטר בחיפה ב-1936.

    בלשון קלילה, מלטפת ומלאת הומור, מתאר הסופר את חיי היום-יום בעיני הילד הגדל בחיק המשפחה האוהבת. אך עינו פקוחה גם לטבע שסביבו, אותו הוא מיטיב לתאר:

    " 'חן המקום על יושביו', ובפרט על איש שנולד וגדל וכל שנות ילדותו עברו עליו במקום ההוא. ואף אמנם יפֶה הוא המקום, אשר עיר-מולדתי שוכנת עליו. מרום-העיר וטבורה הם על השפה הימנית, ההררית, של הדניֶפּר. הנהר מתפתל כנחש עקלתון מבין החולות של הפַּרוָר, ואך בצאתו אל מול חצרות בתי-התפלה הוא נגש ישר אל הגבעה, וגולל לו את גליו הקלים והנוחים מתחת לגשר על-פני גבעת-הגֻבֶּרנַטור הלאה הלאה, ויקח על דרכו עמו את מֵי נחל-האלונים. גם הנחל הזה גובל את העיר, את החלק ההררי, מצד מערב, והוא המפריד בין"דגל-הזהב", בין בתי-החומה אשר ברחובות הישרים והרחבים, רצופי-האבנים ויודעי-המטאטא אשר במרכז העיר, ובין הסמטאות העקֻמות ומשכנות-העניים בתחתית ההר ובכל המורד והמישור משני עברי הנחל.

    עתה נחל-האלונים כמעט חרב ויבש, ואך בימי האביב, לעת הפשרת השלגים, יִרבּו מימיו ויגרפו אל הדניפר את כל אשר נאצר בין שארית האלונים – כן:  שארית, כי גם האלונים עתה כמעט אפסו – בכל חדשי החֹרף. ואולם אני זכֹר אזכֹּר עוד את הנחל הזה כנהר שוטף, וברחובות אחדים היו נטוים עליו גשרים, ואהלי-רחצה היו בנוּים על שפתו בקיץ, ועל-פני אשדותיו היתה טחנה גדולה ורבּת כֹּח.  ופעם אחת גברו המים בנחל הזה מאד, ויתקצף הנחל ויתרגש ויהרוס את כל אשר שָׂכרו על דרכו, ויקרע את גשריו מעליו, וישטוף במרוצתו את כל המישור והשפלה על שפתו, ויקעקע בתים רבים ועצים רבים עקר בחמתו…"

     ילדי ישראל לא נהגו לשוטט בטבע; מגיל צעיר נשלחו ללמוד תורה ודרך-ארץ ב"חדר" אצל ה"מלמד"…

    "אבל  בֹּאו ונחזיק טובה למשה בן עמרם, שהשׂכיל להוציא את עמו ממצרים למועד חֹדש-האביב וקבע לנו מועד חג-הפסח והמלמדים נותנים לנו חֻפשה מן החדרים ומן הלמודים, וכמעט חֹדש-ימים חפשים אנו לנפשנו. אז נופלים הכבלים מעל ידינו הרכות, אז שואפים אנו במלוא רֵאָתנו את רוחות-האביב, אז מרגישים אנו, גם בלי הוראת הורים ומורים, את נשמת הטבע המתעורר לתחיה… אף רגע לא תנחנה רגלינו בבית, אזנינו נטויות אל הֶמְיַת כל שטף מים ועינינו אוכלות כל ציץ חדש, כל עשב בגיחו מן האדמה, רודפות כל משק, כל זמזום, כל מעוף…"

    "אמנם, לא למדנו להתבונן ולהבין אל מחזות הטבע, ולכן כל רשומיהם דקים היו וחִורים, ואולם תחת זאת קלטתי את מחזות החיים של הבית, החצר, המשפחה. ואותם אני זוכר, אותם אני רושם."

     לרגל עסקיו שהה אבי-המשפחה בעיר הבירה משך תקופות ארוכות, והקשר עם המשפחה נשמר באמצעות מכתבים שנשלחו בדואר: "למשל, היה אבא כותב אך אל סבא, והיה כולל בתוך המכתב מענינא דיומא ביוּדית, למען תוכל גם אמא לקרוא בעצמה את הדברים המיֻחדים בשבילה. וכן גם המכתבים, שהיתה אמא כותבת לאבא, היו יוצאים לדרכם מביתו של סבא, בתוספת שורות אחדות ממנו, והוא בעצמו היה כותב על המעטפה את האדריסה כהאי לשנא: "לבני מו"ה שמאי שיחי' בספ"בורג". רק "ספ"בורג" היה צריך לכתוב רוסית, למען ידעו פקידי-הפוסטה לאן לשלוח את המכתב, ואולם כל האדריסה היה כותב עברית, כי בעת ההיא, בשנות הששים למאה שעברה, היו בעיר-הבירה האחים בּיֶלינקי, יהודים משקלוב, שהיו מטפלים במכתבים של אחב"י, ומזה היתה פרנסתם, והמה ידעו, כמובן, מי הוא בנו של סבא."

    * הסיפור יעלה לאתר הפרויקט בקרוב.

  • חניכת ערוץ ה"יו-טיוב" של פרויקט בן-יהודה

    שלום לכולם,

     

    אנו שמחים לבשר כי נפתח ערוץ יו-טיוב חדש לפרויקט. הערוץ מכיל סרטוני וידאו מתוך ערב ההוקרה למתנדבי הפרויקט שהתקיים באוני' ת"א ביוני 2012

    חלק א' של הערב – הרצאות – 

    1 – הרצאתו של מר שמואל אבנרי, מנהל ארכיון בית ביאליק – "ביאליק של נתינה וחסד".

    2 – הרצאתו של אסף ברטוב, עורכו המייסד של פרויקט בן-יהודה – "על כינוס הרוח בעידן האינטרנט: פרויקט בן-יהודה – עבר, הווה, עתיד".

    חלק ב' של הערב – "מתנדבים מספרים" – 

    1 – המתנדב ד"ר ערן גרף – על הפרויקט במקאמה מחורזת פרי עטו.

    2 – המתנדבת חנה טל – על הציפיה, ההפתעות ו.. מכונה אחת לסריגת פוזמקאות.

    3 – המתנדבת שרונה תל-אורן, בתו של המשורר, המסאי והמתרגם אברהם רגלסון – על מתן רשות פרסום לכתבי אביה וההתנדבות בפרויקט.

    4 – המתנדבת צחה וקנין – על חיפושים ביביליוגרפיים ותעלומת א. מיטרופוליטנסקי.

    5 – העורכת הילה לוי, בשם המתנדבת אודי יוליס – על "אי-העדפות" הקלדה וחדוות ההתנדבות.

    6 – המתנדב ד"ר מלאכי שפר – על לבטיו של מקליד.

    7 – המתנדבת נירה פרדקין – על קובץ האגדות "ויהי היום" מאת ביאליק.

    8 – המתנדבת עפרה הוד –  על "חובה", "אשמה" ותרגומים בפרויקט בן-יהודה.

    9 – המתנדבת נורית גל רכס – על חווית הלימוד, הגאווה וחשיבות שיתוף הידע בעקבות ההתנדבות.

    10 – המתנדבת דפנה פילובסקי – על העושר הלשוני וההיסטורי והנאת הלימוד דרך יצירות בפרויקט.

    11 – המתנדב אמיר ברטוב – באנקדוטה משעשעת על עליות ומורדות בחיי המקליד.

     

    כמו כן, עלו לערוץ שתי הרצאות נוספות מתוך ערב ההוקרה לפרויקט שהתקיים במסגרת "חמישי בקמפוס" באוני' ת"א במרץ 2012

    1 – הרצאתה של פרופ' נורית גוברין – "מחקרי תשתית בספרות העברית והחשיבות של פרויקט בן-יהודה במימושם"

    2 – הרצאתו של ד"ר אבשלום אליצור – "מנהיגות לוקחים: המופת האינטרנטי של פרויקט בן-יהודה מול דלדול האקדמיה".

     

    המשך מועדים לשמחה,

    שני אבנשטיין וצוות הפרויקט.