Posts Tagged ‘מתנדבים מספרים’

על פירגון ועל מומחיות

שבת, ספטמבר 8th, 2012

במסגרת ההקלדות לפרויקט בן-יהודה קיבלתי משימת הקלדה מתוך כתביו של אליעזר יפה*. האמת שלא הכרתי את האיש (זכרתי שהוא היה פעיל ציוני כלשהו) והתחלתי להקליד. תוך כדי הקלדה פגשתי באדם מיוחד מאוד, שכתיבתו רגישה, מחד, ועוקצנית, אם כי, לפחות לאחר כמה וכמה עשרות שנים, נעימה מאוד לקריאה. חשבתי לשתף אתכם, מקלידי פרוייקט בן יהודה, בכמה קטעים קצרים מתוך הקבצים.  אני מצרפת כאן כמה פרטים על האיש, שסיכמתי מתוך ויקיפדיה:

יפה, שהיה כאמור פעיל ציוני, נולד באימפריה הרוסית בשנת 1882. בצעירותו הוא חונך בתלמוד תורה ובבגרותו נמשך אחרי התנועה הציונית, ואף השתתף בקונגרסים הציוניים הראשונים. יפה פרסם את דעותיו ותמיכתו בציונות בכתב ובעל פה. בשנת 1904 הוא היגר לארה"ב ולמד שם חקלאות. גם שם הוא עסק בפעילות ציונית. ב-1910 הוא עלה לארץ ישראל בתחילה גר סמוך לפתח תקווה ואחר כך עבר לכנרת.

יפה יחד עם קבוצה של איכרים השתמשו באמצעי מיכון חדשניים בעבודות שדה והקימו 'משק מעורב', כלומר משק שבו עסקו בתחומים שונים (מלבד גידול ירקות הקימו שם לולים, רפתות וכו' וכן עבודה בנפחות ומסגרות. כל זאת כדי למלא את כל צרכי התושבים). יפה שאף כי לכל חבר במשק תהיה חלקה משלו (תשוקה זו שלו התפתחה על ידיו ועל ידי חבריו מאוחר יותר לרעיון של 'מושב עובדים'). ארתור רופין, מנהל 'המשרד הארץ ישראלי' סרב לכך ומשום כך עזב יפה את החווה בכנרת. הוא נדד בין מקומות שונים בארץ עד שבסופו של דבר, הפך לאחד ממייסדי נהלל. את רוב מרצו להקמת נהלל והפיכתה למושב עובדים הקדיש יפה בין הנשים 1921-1925.

במשך השנים הבאות הוא הפך לעסקן ציבורי. בין היתר הוא היה מייסדה של "תנובה", אותה הוא ניהל מעל לעשור. בשנותיו האחרונות חלה יפה. הוא פירסם כתב עת בשם 'נתיב' שהיה מרכז פעולתו בשנותיו האחרונות. יפה נפטר בשנת 1942.

אביא כאן שני ציטוטים יפים מתוך כרך א' של כתביו, שנדפס בהוצאת עם עובד בשנת תש"ז (1947):

בראשית דברי בשאלת ההתישבות בארץ־ישראל אני נאלץ להביע את השתוממותי על זה, שההנהלה שלנו מסרה את ההרצאה בשאלה זו לאיש, אשר זה חמש־עשרה שנה לא היה בארץ־ישראל ואינו יודע על כן כלום מכל הנסיון אשר רכשנו שם בעבודתנו. ומה שמפליא ביותר במעשה זה של ההנהלה, הוא קלוּת ראשה עד כדי כך שלא מצאה אף לנחוּץ לשלוח את ד"ר סוסקין, אשר יעדה להרצות בשאלה זו, לבקר את ארץ־ישראל, למרות זה ששלחה אותו לבקר קצוי ארץ ואיים רחוקים, באירופה ואמריקה ואף סין ויאפן. והן ישנם אגרונומים מומחים בארץ־ישראל עצמה, והן מנהל המחלקה להתישבות וחקלאות בארץ־ישראל, האגר' י. אטינגר, עוסק זה עשרות שנים בעבודת התישבות, ברוסיה, ארגנטינה וארץ־ישראל, ומדוע לא מסרה לו ההנהלה להרצות כאן בשאלה זו?

ואכן כפרי מעלליה הושב לה להנהלה שלנו! והמרצה שלה ד"ר סוסקין הקריא לפני הקונגרס הזה לא הרצאה על התישבות, כי אם פליטון. כי הן לא שמענו כאן בדבריו כל תענית מסוּימת לעבודתנו הישובית בארץ־ישראל. הן לא סיפר לנו כאן שום דבר מלבד זה שבארץ־ישראל ישנה שמש, וכי באספּמיה מגדלים אבטיחים על חולות ים. ואף המספר היחידי אשר הזכיר לנו, והוא שב־300 לירות אנגליות אפשר ליישב משפחה עובדת, אף על מספר זה העיד בעצמו, כי שמע ע"ד זה מפי ארץ־ישראליים כאן, והוא "מאמין" להם שכך הוא. אך מספרים מדוּיקים מארץ־ישראל אין לו. ואכן אחרי הרצאתו זו של ד"ר סוסקין אין גם מה להתוכח, כי מה נענה אחרי פליטון מרפרף על פני כל כדוּר הארץ, ובנוגע לארץ־ישראל אין הוא נוגע אלא בקרני השמש שלה?

וקטע נוסף:

מר שוקן הדגיש וחזר והדגיש כמה פעמים, כי במשך תשעת החדשים שמחלקת ההתישבות נמצאת בהנהלתו של אינג' קפלנסקי, תוקן במעט המעוות שנעשה ע"י אגר' אטינגר, אשר כאילו הרבה לשגות. יכול אני להבטיח למר שוקן, הוא גם יודה לי בזה, כי אף אם יכנסו הרבה תיקונים בעבודת ההתישבות במשך התקופה אשר מר שוקן יעמוד בראש המחלקה, בכל זאת ימצא האיש אשר יביא אחריו עוד דברים נוספים לתקן, והתיקונים אשר יכניס אולי מר שוקן אפשריים הם אחרי הסידורים של קפלנסקי, וקפלנסקי הצליח בזה שבא אחרי אגר' אטינגר, ולאטינגר גם כן קדם מי שהוא; וכל אחד מתיצב בבואו על השלבים אשר עליהם טיפסו הקודמים, ועלינו לדעת להעריך פעולת אלה אשר סללו את הדרך לפנינו, ולא לעפר אחריהם בעפר. […] העלים הנושרים מן העצים העתיקים, יוצרים קרקע מצויין לצמיחת העצים החדשים וגידולם המהיר.

 


* כתבי אליעזר יפה יהפכו לקנין הציבור בינואר 2013.  אנו בפרויקט בן-יהודה כבר עמלים על הקלדתם, כדי להגישם לציבור ברגע שיהפכו נחלת הכלל.

ערב הוקרה למתנדבי פרויקט בן-יהודה

שבת, יוני 2nd, 2012

מתנדבות ומתנדבים יקרים,

אנו שמחים להזמינכם לערב הוקרה ומפגש מתנדבי פרויקט בן-יהודה.

הערב יתקיים ביום ראשון, ה – 17.06.2012, החל משעה 17:30, באוניברסיטת תל-אביב, בניין סאקלר לרפואה, אולם לולה. 

בתוכנית הערב – 

17:30 – 18:00 – התכנסות ורישום.

18:00 – 18:10 – דברי פתיחה.
18:10 – 18:35 – הרצאת אורח – מר שמואל אבנרי, מנהל ארכיון בית ביאליק.

18:35 – 19:00 – על כינוס הרוח בעידן האינטרנט: פרויקט בן-יהודה בהווה ותוכניות לעתיד – מר אסף ברטוב, עורך מייסד.

19:00 – 19:15 – פאנל שאלות ותשובות עם העורכים הראשיים של הפרויקט.

19:15 – 19:35 – הפסקה וכיבוד קל.

19:35 – 20:50 – "מתנדבים מספרים". *

20:50 – 21:00 – דברי סיכום ונעילת האירוע.


* הערות, הארות, הצעות ובקשות להשתתף בחלק "מתנדבים מספרים", אנא שלחו אל – editor@benyehuda.org.

** הכניסה לאירוע למתנדבי הפרויקט ובני משפחתם חינם, אך דרושה הרשמה מראשאנא אשרו השתתפותכם והירשמו ע"י משלוח דואל אל – editor@benyehuda.org.

*** פרטים נוספים על דרכי הגעה וסידורי חניה יפורסמו סמוך לאירוע.

נשמח לראותכם!

בברכה,

שני אבנשטיין וצוות הפרויקט.

גלגולו של ספר מבעד למשקפי-יומנה של מתנדבת – חלק שני

יום שישי, דצמבר 30th, 2011

"הימים חולפים, השנה עוברת

והיצירה לעולם נשארת"…

החלק הקודם הסתיים לאחר שיצאתי את הספרייה הלאומית כשאני נושאת ערימת ספרים חשופים לעין כל, כמו גְאלתים מתהום הנשייה של מרתפי הספרייה, בדרכם להנצחתם הדיגיטלית.

בבֵיתי המתינו לי סורק משוכלל, אחד משני הפריטים היחידים ברשימת הרכוש של פרויקט בן-יהודה, והילה לוי – מורתי המקצועית והסבלנית, שבזכותה מלאכת הסריקה נעשית כיום בקלי קלות. ידעתי כי כל עמוד שנסרק, יוקלד, לאחר מכן ייערך בצורה אחידה, ולבסוף יונגש לכולם באתר בן-יהודה. וכל העבודה הזו נעשית על ידי המתנדבים.

בחיל ורעדה לקחתי ספר אחר ספר וסרקתי את דפיו, ועקב סקרנותי גם עיינתי בהם. לחלקם עיטורי שער יפיפיים, עדיין מרשימים, גם אם הודפסו במאה ה-19 ומצבם אינו הכי-הכי. חלקם נכרכו מחדש ביד אוהבת ומוקירה את ערכם. לעומתם יש שנכרכו כמו כלאחר-יד: נייר דבק מְאַחֵד את דפיהם המתפוררים אבל גם מסתיר חלק מהכתוב; כריכה הדוקה שאינה מאפשרת לראות את סופי השורות בצד אחד ואת תחילת השורות בצד שכנגד. אני לוחצת בעדינות את הדפים למשטח זכוכיתו של הסורק, על מנת לקלוט גם את הצד הפנימי של הדפים. עושה זאת מתוך כבוד לספר שלא יתפורר תחת ידיי, וגם מחמת שלא לסדוק את הזכוכית העדינה.

כך ליוויתי בסקרנות את מונטיפיורי במסעותיו (הודפס בורשה 1898) על גבי דפים מצהיבים, משובצים פה ושם בהערות בעיפרון – לא ברור אם של חוקר דגול או של תלמיד קשקשן ומשועמם; התפעלתי מהלוחות, הסְדורים והשימושיים עד היום, שב"קונטרס הפעלים" בחיבורו של יהודה ליב אדל משנת 1793 (דפוס זופניק-קנאללער בדראהאביטש, 50 זלוטי מחיר הספר). שוליים שנאכלו, משאירים על הסורק נשורת דקיקה של נייר עתיק. עמודיו הראשונים של הספר חסרים, כמו גם עמוד פה ושם. הדיו זה מכבר מרוח על הנייר, מַקשה לזהות בין כ' לב', בין ד' לז', שלא לדבר על בין סגול לקמץ. ביאורי המחבר נרשמו בכתב רש"י. לבסוף נמצאה מהדורה חדישה משנת 2001, דפוס עברי עכשווי על גבי נייר לבן בוהק. לאחר קבלת רשות פרסום מהמו"ל, הרב יהושע קופמן – זו המהדורה שנסרקה.

ערכתי יחד עם אברהם מור (מאהר) מיפקד אוכלוסין ליהודי כל ארצות אירופה למשפחותיהם, מיפקד שלא היה מבייש את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על אמצעיה המשוכללים של היום. נוכחת לדעת שלא רק מור טייל ב"שבילי עולם" בשנת 1864, אלא בעקבותיו גם ה…תולעי-הספרים, במעגלים, כמו השתכרו מסימני היין הרבים שהכתימו את הדפים. מאוחר יותר גיליתי שישנה מהדורה משנת 1880, נקייה כמעט מתולעים ומיין. חשבתי על עיניהם של המקלידים, החלטתי שלא "להתעלל" בהם, וסרקתי מחדש את המהדורה המאוחרת יותר.

כמוצאת שלל רב עטתי על שפע יצירותיו של אביגדור המאירי – הידוע כמחברו של השיר "מעל פסגת הר הצופים" –פרוזה, שירה, תרגומים, גם למבוגרים וגם לילדים. את הטקסט של ספרי הילדים "חוכמת הבהמות" או "המהפכה ביער עד" אולי בימינו לא יאהב כל אחד, אבל אי אפשר להתעלם מהציורים ומהאיורים הססגוניים הנלווים. נזכרתי כיצד הייתי חובקת את בנותיי הקטנות, גבן אל בטני ולפנינו ספר הילדים ממנו אני מקריאה והן קשובות תוך התבוננות בציורים. התיתכן חוויה כזו כאשר הטקסט צריך להישלף מהמחשב?

כבר כתב ערן גרף, רעי לפרויקט, על הבעייתיות שבהקלדת טקסט עתיק, בו לא ברור האם זו נקודה שנמרחה או אולי פסיק, או אולי לא זו אף לא זה, אלא פשוט חריוני זבובים. "עמק הבכא" ליוסף בן-יהושע (לייפציג 1858) ממחיש לא רק את הקורות והתלאות שעברו על עם ישראל, אלא גם את אלה שעברו על החרקים שכנפיהם השבורות ורגליהם הקטועות נושרים מבין דפי הספר. בפרט לאחר ששהו ב"קרנטינת המקפיא" (אצלי בבית, להבטיח שכולם כבר עברו מן העולם ומן הספר) או שהושמדו בידיהם האמונות של הספרנים. כיצד יודעים? – לפי הריח החריף העולה מהדפים ואינו ריחו של ספר עתיק…

מִסֵּפֶר [ילדים] אחר עלה ריח חריכה. דיפדוף בו הראה כתמי מים שעיטרו כמעט כל עמוד. אוד מוצל מאש? – דימיינתי ילד קטן החוטף את סיפרו-אוצרו האהוב ומצילו מהשריפה שפרצה בביתו.

ריחות שונים עולים מהספרים. אין דומה ריחו של ספר חדש לניחוחו של ספר עתיק, ולכל אחד יש קסם וסיפור משלו. עוד חוש, שהשתתפותו בחווית הקריאה אינה מובנת מאליה. האין פרויקט בן-יהודה מְחַסֵר משהו מחוויה זו כאשר אנו מעלים את היצירות לפורמט דיגיטלי?! פורמט בו התולעת היחידה היא זו שהושתלה כוירוס, ודומה לה – הבאג נטול החריונים.

ועל כך בהמשך שיבוא.

על בלונדיניות ובן-יהודה

יום חמישי, יוני 18th, 2009

גם מיכל שרגיל, המתנדבת בהקלדה בפרויקט בן-יהודה, כתבה רשומה ביומן הרשת שלה אודות המפגש שנערך השבוע. קראו כאן.

רשמים מערב ההוקרה למתנדבי פב"י

יום חמישי, יוני 18th, 2009

אתמול נערך ערב ההוקרה למתנדבי פרויקט בן-יהודה.

האירוע נערך כמתוכנן, ונפתח בהרצאה מהנה ומעניינת של אסף ברטוב "פרויקט בן-יהודה – הציבור מממש את קניינו" שבמסגרתה חשף אסף את "אחורי הקלעים" של הפרויקט, כיצד התחיל (הוא חיפש את כתבי ביאליק ברשת, והם לא היו – אז הוא החליט להוסיף אותם), כיצד הוא מנוהל, הצרכים שעליהם הוא עונה, תכניות לעתיד ואנקדוטות משעשעות מעבודת העורכים.  כרגע פעילים בפרוייקט כמאה מתנדבים, ואתמול ראינו כחמישים מהם ומבני/בנות זוגם.

בהמשך עלו לבמה מספר מתנדבים, וכל אחד סיפר כיצד הגיע לפרוייקט ובאיזו דרך הוא מתנדב.  לאחר מכן, בהפסקה, המשכתי לדבר עם מתנדבים שונים ושמעתי סיפורים מעניינים.  זה היה בעיני אחד משיאי הערב, מפני שכל אחד מאיתנו, המתנדבים, פועל מביתו, ולא באמת מכיר או מתקשר עם מתנדבים אחרים.  אני כעורכת מקבלת מדי פעם דוא"ל ממתנדבים, אבל לעתים קרובות איני יודעת את גילם, עיסוקם או אפילו את מינם…  לכן היה נעים מאוד לפגוש סוף את האנשים שמאחורי הפרוייקט.

התרשמתי שכל אחד תורם בצורה אחרת – מי בהקלדה, מי בהגהה, סריקה, תיקון טעויות ביצירות שהועלו לאתר… יש מתנדבים המוצאים טעם בהתנדבות כתחביב לאחר הפרישה לפנסיה, יש שהגיעו לפרוייקט דרך לימודי ספרות באוניברסיטה ונשארו לעזור, ויש מי שעושה זאת בהפסקת הצהריים או בין הנקה להחתלה. כל אחד מקליד על פי דרכו – יש מי שמקליד במהירות עמודים שלמים ולעתים רחוקות קורא מה שהקליד. יש מי שמקליד לאט, מלה אחר מלה, ומתעכב על הכתוב.

לפעמים קשה בזמן ההקלדה לקרוא ברצף, אבל בגלל אופי הפעולה, עבורי הייתה ההקלדה ממש ריפוי בעיסוק, ומצאתי אנשים שחלקו איתי החוויה. בסופו של דבר, המפגש הזה המחיש שהפרוייקט כולו עומד על עבודתם של יחידים – יותר מ-700 איש שתרמו במהלך עשר שנות קיום הפרוייקט לתחזוקו וצמיחתו. התמלאתי תחושת סיפוק והנאה ממה שיצרנו יחד.

כמובן לא אשכח לציין כי הדובדבן שבקצפת היה ההופעה "ספר הקבצנים" בביצוע יהודה עצבה, שסיפר מכתבי מנדלי מוכר ספרים בכשרון רב. ההופעה היא עיבוד מקוצר של הטקסט המקורי, אך עצבה שמר על הלשון המקורית, הנהדרת, של מנדלי.  אני נהניתי מאוד מן ההצגה.

תודה לכל מי שתרם למפגש בנוכחותו. היה נהדר ונתראה בפעם הבאה!  נשמח לשמוע רשמים והערות גם מכם, כאן או בדואל.