וַתְּהִי אִשָּׁה אַלְמָנָה אַחַת וְלָהּ בֵן, וּשְׁמוֹ יָקְטָן הַנָּבוֹן. וַיְהִי הָעֶלֶם נָבוֹן מְאֹד וּמָהִיר בְּכָל מַעֲשָׂיו, כַּאֲשֶׁר תִּוָּכְחוּ, יְלָדִים יְקָרִים, בְּקָרְאֲכֶם סִפּוּרִי זֶה. –
וַיְהִי הַיּוֹם וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ: לֶךְ נָא, בְּנִי, אֶל צִפּוֹרָה בַת רְעוּתִי וּרְאֵה אֶת שְׁלוֹמָהּ
וַיַּעַן יָקְטָן וַיֹּאמַר: טוֹב, אִמִּי, הִנְנִי לָלֶכֶת. הֲיִי שָׁלוֹם
וַתְּבָרְכֵהוּ אִמּוֹ לֵאמֹר: לֵךְ לְשָׁלוֹם.
וַיֵּלֶךְ יָקְטָן וַיָּבֹא אֶל בֵּית צִפּוֹרָה, וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ קוֹל רָם לֵאמֹר: שָׁלוֹם לָךְ צִפּוֹרָה!
וַתַּעַן צִפּוֹרָה: “יְבָרֶכְךָ יְיָ!” וַתּוֹסֶף וַתִּשְׁאַל: הַהֵבֵאתָ לִּי מְאוּמָה?
וַיֹּאמֶר יָקְטָן: מְאוּם לֹא הֵבֵאתִי, כִּי אִם לָקַחַת בָּאתִי הֵנָּה.
וַתִּתֶּן לוֹ צִפּוֹרָה מַחַט. וַיִּקַּח יָקְטָן אֶת הַמַּחַט וַיִתְקָעֶהָ בַשַּׁחַת, אֲשֶׁר הוֹבִיל אִכָּר אֶחָד בַּעֲגָלָה מִן הַשָּׂדֶה אֶל בֵּיתוֹ. וּבְהַגִּיעוֹ אֶל בֵּיתוֹ. הֵחֵל לְחַפֵּשׂ אֶת הַמַּחַט וְלֹא מְצָאָהּ. וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וַתִּשְׁאָלֵהוּ אִמּוֹ: “הָהָיִיתָ בְּבֵית צִפּוֹרָה?” – הָיִיתִי – עָנָה יָקְטָן.
וַתּוֹסֶף הָאֵם לְשָׁאֲלֵהוּ: הֲנָתְנָה לְךָ מְאוּמָה?
וַיַּעַן יָקְטָן לֵאמֹר: מַחַט נָתְנָה לִי, וָאֶתְקָעֶהָ בַשַּׁחַת, וְעַתָּה אָבְדָה וְאֵינֶנָּה.
וַתּוֹכִיחֵהוּ אִמּוֹ וַתֹּאמַר: לֹא הֱטִיבוֹתָ עֲשׂוֹת, בְּנִי. וְעַתָּה דַע לְךָ, כִּי הָיָה עָלֶיךָ לְתָקְעָהּ בִּכְנַף בִּגְדְךָ הָעֶלְיוֹנָה.
וַיַּבְטִיחֶהָ יָקְטָן, כִּי מֵעַתָּה יֵיטִיב מַעֲשֵׂהוּ.
וַיְהִי בַיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיֹּאמֶר אֶל אִמּוֹ: הִנְנִי הֹלֵךְ גַּם הַפַּעַם אֶל צִפּוֹרָה. הֲיִי שָׁלוֹם!
– לֵךְ לְשָׁלוֹם! – עָנַתְהוּ אִמּוֹ.
וַיָּבֹא אֶל בֵית צִפּוֹרָה וַיִּקְרָא: שָׁלוֹם לָךְ, צִפּוֹרָה!
וַתַּעַן הָעַלְמָה: יְבָרֶכְךָ יְיָ, יָקְטָן! הַהֵבֵאתָ לִּי מְאוּמָה?
וַיִּקְרָא הָעֶלֶם: מְאוּם לֹא הֵבֵאתִי. כִּי אִם לָקַחַת בָּאתִי.
וַתִּתֶּן לוֹ צִפּוֹרָה שַׂכִּין. וַיִּקַּח יָקְטָן אֶת הַשַּׂכִּין וַיִּתְקָעֵהוּ בִּכְנַף בִּגְדּוֹ הָעֶלְיוֹנָה וַיִּקְרַע אֶת הַבֶּגֶד וַיַּשְׁחִיתֵהוּ. וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וַתִּשְׁאָלֵהוּ אִמּוֹ: “מַה נָתְנָה לְךָ צִפּוֹרָה?”
וַיַּרְאֶהָ יָקְטָן אֶת הַשַּׂכִּין הַתָּקוּעַ בְּבִגְדּוֹ, וַתֵּרֶא אִמּוֹ, וְהִנֵּה נִשְׁחַת הַבֶּגֶד. וַתְּיַסְּרֵהוּ בַאֲמָרֶיהָ לֵאמֹר: לֹא הֱטִיבוֹתָ. בְּנִי, עֲשׂוֹת. הֵן הָיָה לְךְ לִטְמֹן אֶת הַשַּׂכִּין בְּצַלַּחַת בִּגְדֶךָ.
וַיַּעַן יָקְטָן וַיֹּאמַר: “מֵעַתָּה אֶחְכָּמָה יוֹתֵר”. וּבַיּוֹם הַמָּחֳרָת בָּא בַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית אֶל בֵּית צִפּוֹרָה. וַתִּתֶּן לוֹ הָעַלְמָה גְּדִי-עִזִּים. וַיִּקַּח יָקְטָן אֶת הַגְּדִי וַיִּטְמְנֵהוּ בְצַלַּחְתּוֹ הָרְחָבָה. וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ. וַיְהִי בְּבוֹאוֹ הַבַּיְתָה וַתִּשְׁאָלֵהוּ אִמּוֹ כְּמִשְׁפָּטָהּ עַל אֹדוֹת אֲשֶׁר נָתְנָה לוֹ הַנַּעֲרָה. וַיּוֹצִיא יָקְטָן אֶת הַגְּדִי, וְהִנֵּה מֵת הַגְּדִי, כִּי לֹא יָכֹל לִשְׁאֹף רוּחַ בַּצַלַּחַת, וַיֵּחָנֵק, וַיָּמֹת.
וַתּוֹכִיחֵהוּ אִמּוֹ וַתֹּאמַר: רְאֵה, בְּנִי. הִנֵּה גַם עַתָּה שִׁחַתָּ אֶת דַּרְכֶּךָ כִּי הָיָה עָלֶיךָ לִנְהֹג אֶת הַגְּדִי קָשׁוּר בְּחֶבֶל, וְאַתָּה לֹא כֵן עָשִׂיתָ.
וַיַּעַן אוֹתָהּ יָקְטָן בְּבִטְחָה לֵאמֹר: מֵעַתָּה תִּרְאִי, אִמִּי, כִּי אֵיטִיב אֶת מַעֲלָלַי.
וַיַּעֲבֹר יוֹם אֶחָד, וַיֵּלֶךְ יָקְטָן אֶל בֵּית צִפּוֹרָה. וַתִּתֶּן לוֹ הָעַלְמָה נֵתַח בָּשָׂר צָלִי. וַיִּקַּח אֶת הַבָּשָׂר, וַיִּקְשְׁרֵהוּ בְחֶבֶל, וַיִּסְחָבֵהוּ הָלֹךְ וְסָחֹב עַד בֵּיתוֹ. וַיָּרִיחוּ הַכְּלָבִים מֵרָחוֹק אֶת רֵיחַ הַצָלִי, וַיִּתְגַּנְּבוּ מֵאַחֲרָיו וַיֹּאכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר וְלֹא הוֹתִירוּ מִמֶּנוּ מְאוּמָה בִּלְתִּי אֶת הַחֶבֶל לְבַדּוֹ. וְיָקְטָן לֹא רָאָה וְלֹא יָדַע מִכֹּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה.
וַיָּבֹא יָקְטָן הַבַּיְתָה, וַתִּשְׁאָלֵהוּ אִמּוֹ: מַה נָתְנָה לְךָ. צִפּוֹרָה?
וַיִּצְהַל הָעֶלֶם לִקְרָאתָהּ: הֶאָח כִּי נֵתַח בָּשָׂר צָלִי נָתְנָה לִי הָעַלְמָה! וָאֶקְשְׁרֵהוּ בְחֶבֶל, וָאֶסְחָבֵהוּ, הִנֵּה הוּא מֵאַחֲרָי.
וַתַּבֵּט אִמּוֹ אֶל הַחֶבֶל וַתַּרְא וְהִנֵּה הַבָּשָׂר אֵינֶנּוּ וַתָּבֶן כִּי כְלָבִים בָּאוּ וַיֹּאכְלֻהוּ. וַתֹּאמֶר לוֹ: עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלִי? הֲלֹא הָיָה לָךְ לְהָנִיח אֶת נֵתַח הַבָּשָׂר עַל רֹאשְׁךָ וְלִשְׂאֵתוֹ.
וַיִּמְצְאוּ דִּבְרֵי עֲצָתָהּ הַטּוֹבָה מְסִלּוֹת בִּלְבָבוֹ, וַיֵּלֶךְ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי אֶל בֵּית הָעַלְמָה וַתִּתֶּן לוֹ עֵגֶל בֶּן שְׁנָתוֹ. וַיָּנִיחַ אֶת הָעֵגֶל עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׂאֵהוּ. וַיִּתְאַמֵּץ הָעֵגֶל לְהִמָּלֵט מִכַּף נֹשְׂאֵהוּ וַיִבְעַט בְּרַגְלָיו בִּפְנֵי יָקְטָן וַיִּפְצַע אֶת חוֹטְמוֹ עַד שְׁפָךְ דָּם מִמֶנוּ. וַיָּבֹא הַבַּיְתָה, וַתֵּרֶא אִמּוֹ אֶת הַדָּם הַנּוֹזֵל מֵאַפּוֹ, וַתִּסְפּוֹק אֶת כַּפֶּיהָ וַתִּקְרָא: אֲהָהּ! לָמָּה עֲכַרְתַּנִי, בְּנִי! מַה מְּאֹד הֱטִיבוֹתָ לַעֲשׂוֹת, לוּ עָקַדְתָּ אֶת הָעֵגֶל. וַתְּבִיאֵהוּ אֶל הָרֶפֶת, וַתִּקְשְׁרֵהוּ בְחֶבֶל אֶל הָאֵבוּס, וַתִּתֵּן לְפָנָיו בְּלִיל שְׂעוֹרִים!
וַיַּעַבְרוּ עוֹד שְׁנֵי יָמִים. וַיֵּרְפְאוּ פִּצְעֵי יָקְטָן וַיָּבֹא עוֹד פַּעַם אֶל בֵּית צִפּוֹרָה וַיִּקְרָא: שָׁלוֹם לָךְ צִפּוֹרָה!
וַתַּעֲנֵהוּ צִפּוֹרָה בְּחֵן אֲמָרֶיהָ לֵאמֹר: יְבָרֶכְךָ יְיָ! הַהֵבֵאתָ לִּי מְאוּמָה?
וַיֹּאמֶר יָקְטָן: מְאוּם לֹא הֵבֵאתִי. כִּי אִם לָקַחַת בָּאתִי.
וַתֹּאמֶר לוֹ הַנַּעֲרָה: הִנְנִי לָלֶכֶת עִמְּךָ אֶל בֵּית אִמֶּךָ.
וַיִּקַּח יָקְטָן וַיַּעֲקֹד אֶת צִפּוֹרָה וַיִּשָּׂאֶנָּה אֶל בֵּיתוֹ וַיְבִיאֶנָה אֶל הָרֶפֶת וַיִּקְשְׁרֶנָה אֶל הָאֵבוּס, וַיִּתֵּן לְפָנֶיהָ בְּלִיל שְׁעוֹרִים. וַיֵּלֶךְ וַיַּגֵּד לְאִמּוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה. וַתְּיַסְּרֵהוּ אִמּוֹ בְּאִמְרֵי פִיהָ לֵאמֹר: גַּם עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ. הֲלֹא עָלֶיךָ לָשִׂים עַיִן עַל צִפּוֹרָה לְטוֹבָה.
וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ יָקְטָן אֶת דְּבָרֶיהָ וַיְמַהֵר אֶל הָרֶפֶת, וַיְנַקֵּר אֶת עֵינֵי הָעֲגָלִים וְהָעִזִּים, וַיְשִׂימֵן עַל צִפּוֹרָה; וְאַחֲרֵי כֵן פִּתַּח אֶת מוֹסְרוֹתָיהָ וַיּוֹצִיאֶנָּה לַחָפְשִׁי.
וַתִּצְחַק הַנַּעֲרָה עַל תֻּמַּת לֵב יָקְטָן וַתְּחַבְּקֵהוּ וַתֹּאמַר: “הֶאָח! מַה נָּעַמְתָּ לִּי יָקְטָן בְּתֻמָּתֶךָ”. וּמִנִּי אָז וָהָלְאָה לֹא נִפְרְדוּ עוֹד יָקְטָן וְצִפּוֹרָה אִישׁ מֵעַל רְעוּתוֹ, כִּי חָגְגוּ חַג חֲתֻנָּתָם בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר. וַיִּחְיוּ יַחְדָו חַיִּים נְעִימִים.
וַתְּהִי מְבַשֶׁלֶת אַחַת, וּשְׁמָהּ זִלְפָּה, וְלָהּ נְעָלִים עִם עִקְבוֹת אֲדֻמִּים, וּבְצֵאתָהּ הָרְחוֹבָה תְּעַכֵּס בְּרַגְלֶיהָ, תָּסֵב רֹאשָׁהּ יָמִין וּשְׂמֹאל, וַתְּהִי עֲלִיזָה מְאֹד. וַתַּחְשֹׁב בִּלְבָבָהּ לֵאמֹר: “אָמְנָם עַלְמָה יָפָה אַתְּ, זִלְפָה!” וּבְשׁוּבָהּ הַבַּיְתָה. שָׁתְתָה מֵרֹב שִׂמְחָתָהּ מְעַט יָיִן. וְיַעַן כִּי הַיַּיִן יְעוֹרֵר תַּאֲוַת הָאֹכֶל, עַל כֵּן טָעֲמָה מִכָּל מַאֲכָל טוֹב, אֲשֶׁר בִּשְּׁלָה, עֲדֵי שָׂבְעָה, וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: “הֲלֹא עַל הַמְבַשֶּׁלֶת לְהִוָּכַח, אִם עָרֵב הַמַּאֲכָל לְחֵךְ הָאֹכֵל”.
וַיְהִי הַיּוֹם. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֲדוֹנֶיהָ:
“זִלְפָּה, הַיּוֹם בָּעֶרֶב יָבֹא אֵלַי אֹרֵחַ, עַל כֵּן עֲשִׂי נָא שְׁתֵּי תַרְנְגֹלוֹת בְּטוּב טַעַם”. וַתַּעַן זִלְפָּה לֵאמֹר: “כְּמִצְוָתְךָ אֶעֱשֶׂה אֲדוֹנִי”. וַתִּשְׁחַט שְׁתֵּי תַרְנְגֹלוֹת, וַתַּטְבִּילֵן בְּדוּד1 רֹתֵחַ וַתְּמָרֵט אֶת נֹצוֹתֵיהֶן, וַתַּחַרְזֵּן2 עַל הָאַסְכֹּלָה3, וַתַּגִּישֵן לְעֵת הָעֶרֶב אֶל הַכִּירָה לִצְלוֹתָן. וַיִתְכַּרְכְּמוּ4 פְנֵי הַתַּרְנְגֹלוֹת וַיִּגָּמֵר בִּשּׁוּלָן, וְהָאֹרֵחַ עוֹד אֵינֶנּוּ. וַתִּקְרָא זִלְפָּה אֶל אֲדוֹנֶיהָ לֵאמֹר: “אִם לֹא יְמַהֵר הָאֹרֵחַ לָבוֹא, עָלַי לְהָסִיר אֶת הַתַּרְנְגֹלוֹת מֵעַל הָאֵשׁ. אַךְ צַר לִי מְאֹד, עַל אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה עַתָּה, עֵת טַעֲמָן עָרֵב מְאֹד לְחֵךְ”. וַיֹּאמֶר הָאָדוֹן: “אִם כֵּן אֵלְכָה וְאֶקְרְאָה לָאֹרֵחַ לָבוֹא הֲלוֹם כְּרָגַע”.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִפְנָה הָאָדוֹן אֶת שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת, וַתָּשֶׂם זִלְפָּה אֶת הָאַסְכְּלָה וְאֶת הַתַּרְנְגֹלוֹת הַצִּדָּה, וַתֹּאמֶר בִּלְבָבָהּ: “מַה גָּדַל צְמָאִי אַחֲרֵי עָמְדִי נֶגֶד הָאֵשׁ! מִי יֹדֵעַ. אִם יְמַהֲרוּ הָאֲדוֹנִים לָבוֹא. אָרוּצָה הַמַּרְתֵּפָה וְאֶגְמָא מְעַט מִן הַיָּיִן”. וַתָּרָץ הַמַּרְתֵּפָה, וַתְּמַלֵּא כַּד יַיִן וַתֹּאמַר: “יְבָרְכֵךְ אֱלֹהִים, זִלְפָּה!” וַתְּגַמֵּא גְּמִיאָה גְדוֹלָה. וַתַּעַל מִן הַמַּרְתֵּף, וַתַּגֵּשׁ אֶת הַתַּרְנְגֹלוֹת אֶל הַכִּירָה, וַתַּטְבִּילֵן בְּחֶמְאָה. וַתַּעֲבֵר אֶת הָאַסְכְּלָה עַל פְּנֵי הָאֵשׁ אָנֶה וָאֶנָה בְּלֵב שָׂמֵחַ.
וַיַּעַל רֵיחַ הַצְּלִי הַנָּעִים בְּאַפָּהּ. וַתֹּאמֶר עוֹד בְּלִבָּהּ: “מִי יֹדֵעַ, אוּלַי יֶחְסַר עוֹד לַצָּלִי דָּבָר־מָה; הָבָה וְאֶטְעֲמָה מִמֶּנּוּ”. וַתִּמְרְחֶנוּ בְאֶצְבָּעָהּ, וַתִּטְעַם. וַתִּקְרָא: “הֶאָח! מֶה עֲרֵבוֹת הֵן הַתַּרְנְגֹלוֹת! הֲלֹא חֶרְפָּה וְעָוֹן פְּלִילִי הוּא, אִם לֹא יֹאכְלוּן כְּרָגַע!” וַתָּרָץ אֶל הַחַלּוֹן לִרְאוֹת. אִם הֹלֵךְ הָאָדוֹן וְאֹרְחוֹ, אַךְ לֹא רָאֲתָה אִישׁ. וַתָּשָׁב, וַתַּעֲמֹד אֵצֶל הַתַּרְנְגֹלוֹת. וַתַּחְשֹׁב: “הֲלֹא כָנָף אַחַת כְּבָר נָחָרָה5; הַאִם לֹא אֵיטִיבָה עֲשׂוֹת, אִם אֲסִירֶנָה וַאֲכַלְתִּיהָ”. וַתַּחְתְּכֶנָּה. וַתֹּאכְלֶנָה, וַתֶּעְרַב הַכָּנָף מְאֹד לְחִכָּהּ.
וַיְהִי אַחֲרֵי כַלּוֹתָהּ לְאָכְלָהּ. וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: “אֵין טוֹב עַתָּה לְפָנַי בִּלְתִּי אִם לֶאֱכֹל גַם אֶת הַכָּנָף הַשְּׁנִיָה, פֶּן יַרְגִישׁ הָאָדוֹן אֶת הַחֶסְרון”. וְאַחֲרֵי הֵאָכֵל שְׁתֵּי הַכְּנָפַיִם, הָלְכָה עוֹד פַּעַם אֶל הַחַלּוֹן לִרְאוֹת בְּבוֹא הָאֲדוֹנִים, אַךְ לֹא רָאֲתָה אִישׁ, וַתֹּאמַר: “מִי יֹדֵעַ, אוּלַי לֹא יָבֹאוּ כָלִיל. כִּי סָרוּ יַחְדָו אֶל אֵיזֶה בַיִת”. וַתּוֹסֶף וַתֹּאמַר: “אֵי, זִלְפָּה, שַׂמְּחִי נָא לִבֵּךְ! הֲלֹא הַתַּרְנְגֹלֶת הָאַחַת כְּבָר נִשְׁחָתָה. שְׁתִי עוֹד הַפַּעַם מִיֵּינֵךְ, וְאִכְלִי אֶת הַכֹּל, וְהָיָה כַּהֲתִימֵךְ לֶאֱכֹל, וְשַׁבְתְּ לִמְנוּחָתֵךְ. לָמָּה תֵלֵךְ מַתְּנַת אֱלֹהִים כָּזֹאת לָאֲבָדוֹן?”
וַתָּרָץ זִלְפָּה עוֹד הַפַּעַם הַמַּרְתֵּפָה, וַתְּגַמֵּא גְּמִיאָה חֲשׁוּבָה, וַתָּשָׁב, וַתֹּאכַל אֶת כָּל הַתַּרְנְגֹלֶת בְּשִׂמְחַת לֵבָב. וַיְהִי אַחֲרֵי הֵאָכֵל הַתַּרְנְגֹלֶת הָאַחַת, וְהָאָדוֹן טֶרֶם שָׁב הַבַּיְתָה וַתַּבֵּט זִלְפָּה אֶל הַתַּרְנְגֹלֶת הַשְּׁנִיָּה. וַתֹּאמַר: “בַּאֲשֶׁר הָאַחַת שָׁם תְּהִי גַם הַשְּׁנִיָה, הֲלֹא שְׁתֵּיהֶן תֹּאֲמוֹת הֵן, וַאֲשֶׁר יִכְשַׁר לְאַחַת טוֹב גַּם לַשְׁנִיָּה. אֲדַמֶּה, כִּי בִשְׁתוֹתִי עוֹד גְּמִיאָה אַחַת לֹא יִבֻלַּע לִי”. וַתְּגַמֵּא עוֹד גְמִיאָה נְכוֹנָה, וַתִּשְׁלַח גַּם אֶת הַתַּרְנְגֹלָת הַשְּׁנִיָּה אֶל רְעוּתָהּ.
וַיְהִי טֶרֶם כִּלְּתָה זִלְפָּה לֶאֱכֹל, וְהָאָדוֹן בָּא הַבַּיְתָה, וַיִּקְרָא: מַהֲרִי, זִלְפָּה, הִנֵּה הָאֹרֵחַ בָּא! וַתַּעַן זִלְפָּה וַתֹּאמַר: “טוֹב, אֲדוֹנִי, הִנְנִי לַעֲרֹךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן”. וַיַּבֵּט הָאָדוֹן אֶל הַשֻּׁלְחָן לִרְאוֹת, הָעָרוּךְ הוּא בַּכֹּל, וַיִּקַּח מֵעָלָיו אֶת הַשַּׂכִּין הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר בּוֹ חָפֵץ לְנַתֵּחַ אֶת הַתַּרְנְגֹלוֹת. וַיַּשְׁחִיזֵהוּ6 בָאָבֶן וַיָּבֹא הָאֹרֵחַ, וַיִּתְדַּפֵּק בְּכָבוֹד וַעֲנָוָה עַל הַדָּלֶת. וַתָּרָץ זִלְפָּה לִרְאוֹת, מִי זֶה בָא. וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ אֶת הָאֹרֵחַ, וַתָּשֶׂם אֶת אֶצְבָּעָהּ לְמוֹ פִיהָ וַתֹּאמַר: “הַס הַס! מַהֵר וְנוּסָה מִפֹּה, פֶּן יִרְאֲךָ פֹה אֲדוֹנִי וְאָבָדְתָּ. אָמְנָם לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב קְרָאֲךָ לָבוֹא הֵנָּה אֲבָל בְּלִבּוֹ אַחֶרֶת יַחְשֹׁב כִּי חָפֵץ הוּא לִכְרֹת אֶת שְׁתֵּי אָזְנֶיךָ. הָאֵינְךָ שֹׁמֵעַ אֵיךְ יַשְׁחִיז אֶת הַשַּׂכִּין?”
וַיִּשְׁמַע הָאֹרֵחַ אֶת קוֹל הַהַשְׁחָזָה, וַיְמַהֵר בְּכָל יְכָלְתּוֹ לָרֶדֶת מֵעַל הַמַּעֲלוֹת וְלָנוּס הַחוּצָה. וְזִלְפָּה לֹא הִתְעַצְלָה, וַתָּרָץ בְּקוֹל צְעָקָה אֶל אֲדוֹנֶיהָ, וַתִּקְרָא: “אָכֵן אֹרַח נָעִים הִקְדַשְׁתָּ, אֲדוֹנִי, אֶל אֲרוּחָתֶךָ!” וַיִּשְׁאָלֶהָ הָאָדוֹן וַיֹּאמַר: “וּמַדּוּעַ לֹא? מַה זֶה תְּדַבֵּרִי, זִלְפָּה?” וַתַּעַן הַמְבַשֶׁלֶת: “הִנֵּה חָטַף הָאֹרֵחַ אֶת שְׁתֵּי הַתַּרְנְגֹלוֹת מֵעַל הַקְּעָרָה, אֲשֶׁר חָפַצְתִּי לְהַגִּישֶׁנָּה אֶל הַשֻּׁלְחָן וַיָּנָס!” וַיִּקְרָא הָאָדוֹן: “אָכֵן מַעֲשִׂים יָפִים הֵם!” וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד עַל הַתַּרְנְגֹלוֹת הַיָפוֹת. וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “לוּ הִשְׁאִיר לִי, לַמִּצְעָר, תַּרְנְגֹלֶת אַחַת לַאֲרוּחָתִי” וַיִּקְרָא לָאֹרֵחַ לָשׁוּב הַבַּיְתָה, וַיְהִי הָאֹרֵחַ בְּלֹא שֹׁמֵעַ. וַיָּרָץ הָאָדוֹן אַחֲרָיו, וְיָדוֹ עוֹדֶנָּה אֹחֶזֶת בַּשַּׂכִּין. וַיִּקְרָא: “רַק אַחַת, רַק אֶחָת!” בְּחָשְׁבוֹ לֵאמֹר, כִּי יַשְׁאִיר הָאֹרֵחַ רַק תַּרְנְגֹלֶת אַחַת, וְלֹא יִקַּח אֶת שְׁתֵּיהֶן יַחְדָו. אֲבָל הָאֹרֵחַ דִּמָּה בִלְבָבוֹ, כִּי רַק אֹזֶן אַחַת יֹאמַר הָאָדוֹן לִכְרוֹת. וַיְמַהֵר עוֹד יוֹתֵר לָרוּץ כְּמוֹ גֶחָלִים בָּעֲרוּ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָיו, לְמַעַן הָבִיא אִתּוֹ אֶת שְׁתֵּי אָזְנָיו שְׁלֵמוֹת הַבָּיְתָה.
הָיֹה הָיָה אִכָּר אֶחָד, וַיּוֹלֶךְ הָאִכָּר אֶת פָּרָתוֹ הָעִירָה, וַיִּמְכְּרֶנָּה בַשּׁוּק בְּתִשְׁעָה שְׁקָלִים, וַיָּשָׁב הַכְּפָרָה. וַיְהִי עָלָיו לַעֲבֹר עַל פְּנֵי אֲגַם־מָיִם. הוּא טֶרֶם קָרַב אֶל הָאֲגָם, וַיִּשְׁמַע, וְהִנֵּה קוֹל צְפַרְדְעִים קֹרֵא: “סְרְרְרַה! סְרְרְרַה! סְרְרְרַה!” וַיֹּאמֶר הָאִכָּר: “הִנֵּה אֵלֶּה קֹרְאִים וְאֵינָם יֹדְעִים עַד מָה; הֲלֹא תִשְׁעָה שְׁקָלִים לָקַחְתִּי בְּעַד פָּרָתִי וְלֹא עֲשָׂרָה”. וַיְהִי בְּגִשְׁתּוֹ אֶל הַמַּיִם, וַיִּקְרָא אֶל הַצְפַרְדְעִים לֵאמֹר: “שְׁרָצִים פְתָאִים אַתֶּן! הֲיֹדְעוֹת אַתֶּן יוֹתֵר מִמֶּנִּי? הֵן תִּשְׁעָה שְׁקָלִים לָקַחְתִּי וְלֹא עֲשָׂרָה”. וְהַצְפַרְדְּעִים קֹרְאוֹת כְּמִשְׁפָּטָן: “סְרְרְרַה. סְרְרְרַה!” וַיֹּאמֶר הָאִכָּר: “אִם לֹא תַאֲמִינוּ, הִנְנִי לִסְפֹּר אֶת כַּסְפִי לְנֶגֶד עֵינֵיכֶן”. וַיּוֹצֵא אֶת הַכֶּסֶף מִכִּיסוֹ וַיִסְפֹּר אֶת תִּשְׁעַת שְׁקָלָיו, עֶשְׂרִים גֵרָה לַשֶּׁקֶל, עֶשְׂרִים גֵּרָה לַשָּׁקֶל. וְהַצְפַרְדְּעִים לֹא שָׂמוּ לִבָּן לְחֶשְׁבּוֹנוֹ, וַיּוֹסִיפוּ לִקְרֹא: “סְרְרְרַה, סְרְרְרָה!” וַיִּקְצֹף הָאִכָּר וַיִּקְרָא: “הַאֻמְנָם תֵּדַעְנָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי? לָכֵן קַחְנָה וּסְפֹרְנָה אַתֶּן!” וַיַּשְׁלֵךְ אֶת הַכֶּסֶף הַמַּיְמָה, וַיַּעֲמֹד, וַיְחַכֶּה עַד כַּלוֹת הַצְפַרְדְּעִים לִסְפֹּר. אֲבָל הַשְּׁרָצִים קְשֵׁי־הָעֹרֶף1 עָמְדוּ עַל־דַעְתָּם2, וַיּוֹסִיפוּ לִקְרֹא: ”סְרְרְרַה, סְרְרְרַה!" וְגַם אֶת כַּסְפּוֹ לֹא הֵשִׁיבוּ לוֹ.
וַיְחַכֶּה עֵת רַבָּה, וַיָּבֹא הָעֶרֶב, וַתַּגִּיעַ עִתּוֹ לָשׁוּב הַבַּיְתָה, וַיְקַלֵּל אֶת הַצְפַרְדְּעִים לֵאמֹר: “הוֹי! סְרוּחוֹת רֶפֶשׁ, עֲבוֹת הָרֹאשׁ, גְדֹלוֹת הָעֵינַיִם! אָמְנָם פֶּה רָחָב לָכֶן וְתוּכַלְנָה לִקְרֹא עַד כִּי תֶחֱרַשְׁנָה הָאָזְנַיִם מִשְּׁמֹעַ, אֲבָל לִסְפֹּר תִּשְׁעָה שְׁקָלִים אֵינְכֶן יֹדְעוֹת. הַתְדַמֶּינָה, כִּי אֶעֱמֹד פֹּה עַד אִם כִּלִיתֶן לִסְפֹּר?” וְאַחֲרֵי חָרְפוֹ אוֹתָן הָלַךְ לְדַרְכּוֹ; אַךְ הַצְפַרְדְּעִים הוֹסִיפוּ לִקְרֹא כְּדַרְכָּן: סְרְרְרַה, סְרְרְרַה!" וַיִּחַר לוֹ מְאֹד, וַיָּשָׁב אֶל בֵּיתוֹ סָר וְזָעֵף. –
וַיְהִי כַּעֲבֹר יָמִים מִסְפָר, וַיִּקְנֶה לוֹ עוֹד פָּרָה וַיִּטְבָּחֶנָּה, וַיַּחְשֹׁב כִּי אִם יִמְכֹּר אֶת בְּשָׂרָהּ, וְהוּשַׁב לוֹ מְחִיר שְׁתֵּי פָרוֹתָיו, וְגַם הָעוֹר יִהְיֶה לוֹ לְרֶוַח. וַיְהִי בְּבוֹאוֹ עִם הַבָּשָׂר אֶל שַׁעֲרֵי הָעִיר, וַיִּתְאַסְּפוּ הֲמוֹן כְּלָבִים. וַיִּקְפֹּץ אֵלָיו כֶּלֶב גָדוֹל מִתּוֹךְ הַלַּהֲקָה. וַיְקַפֵּץ סְבִיב הַבָּשָׂר, וַיָרַח, וַיִּנְבַּח: “הַב, הַב, הַב!” וְלֹא חָדַל. וַיַּרְא הָאִכָּר, כִּי לֹא יֶחְדַּל הַכֶּלֶב מִנְּבֹחַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “הִנְנִי שֹׁמֵעַ, כִּי תִקְרָא: “הַב לי!” כִּי חָפֵץ אַתָּה מִן הַבָּשָׂר; אֲבָל אִם אֶתֶּן לְךָ מִמֶּנּוּ, וְנִלְכַּדְתִּי בַפָּח”. וַיַּעַן אוֹתוֹ הַכֶּלֶב רַק: “הַב, הַב!” וַיֹּאמֶר הָאִכָּר: “יַעַן כִּי תוֹסִיף לַעֲמֹד עַל דַעְתֶּךָ, לָכֵן אֱעֶזֹב לְפָנֶיךָ אֶת הַבָּשָׂר: הִנְנִי מַכִּיר אוֹתָךְ וְיֹדֵעַ בְּבֵית מִי תְּשָׁרֵת; אֲבָל זֹאת אֹמַר לָךְ, כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים עָלַי לְקַבֵּל אֶת מְחִירו, וְאִם לֹא – מָרָה תִּהְיֶה אַחֲרִיתֵךָ. הִנֵּה עָלֶיךָ רַק לְהָבִיא אֶת הַכֶּסֶף הֵנָה”. וּבְדַבְּרוֹ זֹאת, הוֹרִיד אֶת הַבָּשָׂר מֵעַל שִׁכְמוֹ אַרְצָה, וַיָּשָׁב אֶל כְּפָרוֹ. וְהַכְּלָבִים הִתְנַפְלוּ עַל הַבָּשָׂר וַיִּקְרָאוּ: “הַב, הַב!” וַיִּשְׁמַע הָאִכָּר אֶת נְבִיחָתָם מֵרָחוֹק, וַיֹּאמַר: עַתָּה יַחְפְצוּ כֻלָּמוֹ בָּשָׂר אֲבָל הַגָּדוֹל מֵהֶם הוּא יַעֲרֹב לִי בַּעֲדוֹ.
וַיְהִי כַּעֲבֹר שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וַיֹּאמֶר הָאִכָּר בְּלִבּוֹ: “הַיּוֹם בָּעֶרֶב יוּשַׁב לְךָ כַּסְפְךָ אֶל כִּיסֶךְ!” וְלִבּוֹ עָלֵז. אוּלָם אִישׁ לֹא בָא וְלֹא הֵשִׁיב לוֹ אֶת הַכֶּסֶף. וַיִּקְרָא בְמַר נַפְשׁוֹ: “אָפְסָה הָאֱמוּנָה מִן הָאָרֶץ!” וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק וַיֵּלֶךְ הָעִירָה, וַיָּבֹא אֶל הַטַּבָּח, וַיִּדְרשׁ אֶת כַּסְפּוֹ. וַיַּחְשֹׁב הַטַּבָּח, כִּי צְחוֹק יַעֲשֶׂה לוֹ הָאִישׁ, אֲבָל הָאִכָּר אָמַר לו: “הָלְאָה הַלָּצוֹן! אֶת כַּסְפִּי הָשִׁיבָה לִי: הֲכִי לֹא הֵבִיא לְךָ הַכֶּלֶב הַגָּדוֹל זֶה שְׁלֹשָׁה יָמִים אֶת בְּשַׂר הַפָּרָה הַטְּבוּחָה?” וַיִּקְצֹף הַטַּבָּח, וַיִּקַּח וַיְגָרְשֵׁהוּ בְיַד־הַמְּטַאֲטֵא מִבֵּיתוֹ. וַיֹּאמֶר הָאִכָּר: “חַכֵּה מְעַט, עוֹד יֵשׁ צֶדֶק וּמִשְׁפָּט בָּאָרֶץ!” וַיֵּלֶךְ אֶל הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲבִיאֵהוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
וַיּוּבָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יָשַׁב בָּעֵת הַהִיא עִם בִּתּוֹ יַחְדָּו. וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַמֶּלֶךְ: “מָה הָיָה לְךָ כִּי תִזְעַק?” וַיִּקְרָא הָאִכָּר: “הוֹשִׁיעָה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי לָקְחוּ הַצְפַרְדְּעִים וְהַכְּלָבִים אֵת כָּל אֲשֶׁר לִי, וְהַטַּבָּח עוד הִכַּנִי וַיְגָרְשֵׁנִי מִבֵּיתוֹ!” וַיְסֵַפֵּר לַמֶּלֶךְ כְּכֹל אֲשֶׁר קָרָהוּ. וַתִּצְחַק בַּת הַמֶּלֶךְ מְאֹד וְהַמֶּלֶךְ אָמַר לוֹ: “לֹא אוּכַל לָתֶת לְךָ מִשְׁפַּט צֶדֶק, אֲבָל אֶת בִּתִּי אוּכַל לָתֶת לְךָ לְאִשָּׁה, כִּי מֵעוֹדָהּ לֹא צָחֲקָה זוּלַת עָלֶיךָ הַפָעַם. וְאָנֹכִי הִבְטַחְתִּי לְתִתָּהּ לְאִישׁ, אֲשֶׁר יְעוֹרְרֶהָ לִצְחֹק, בָּרֵךְ אֱלֹהִים עַל אָשְׁרְךְ זֶה”. וַיֹּאמֶר הָאִכָּר: “אֲהָהּ, אֵינֶנִי חָפֵץ בָּהּ כָּלִיל! הֵן יֶשׁ לִי אִשָּׁה אַחַת בַּבַּיִת, וְגַם זֹאת רַב לִי רָב, כִּי בְשׁוּבִי הַבַּיְתָה אֲדַמֶּה, כִּי בְכָל פִּנָּה עֹמֶדֶת אִשָּׁה אֶחָת”. וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַיֹּאמַר: “עַז פָּנִים הִנֶּךָ!” וַיַּעַן הָאִכָּר וַיֹּאמַר: “בִּי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. הֲתֹאמַר לְהוֹצִיא מָתוֹק מֵעַז?” וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ: “חַכֵּה עוֹד אֶתֶּן לְךָ שָׂכָר אַחֵר! עַתָּה בְּרַח לְךָ מִזֶּה, וּבְעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים תָּשׁוּב הֵנָּה, וְיַכּוּךָ חֲמֵשׁ מֵאוֹת מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת בְּמִסְפְָּר”
וַיְהִי כְּצֵאת הָאִכָּר מִן הַהֵיכָל וַיֹּאמֶר אֵלָיו שֹׁמֵר הַסָּף: “הֵן עוֹרַרְתָּ אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ לִצְחֹק, וְעַתָּה תְּקַבֵּל שָׂכָר טוֹב”. וַיַּעַן הָאִכָּר: “כֵּן אֲחַשְּׁבָה גַם אָנִי; הִנֵּה יִסְפְּרוּ לִי חֲמֵשׁ מֵאוֹת”. וַיֹּאמֶר אִישׁ־הַצָּבָא: “שְׁמַע נָא, יְדִידִי, תֵּן גַּם לִי מְעַט מֵהֶם, כִּי מַה תַּעֲשֶׂה בְכָל הַכָּסֶף הָרַב הַזֶּה?” וַיַּעַן הָאִכָּר: “טוֹב. נָכוֹן אֲנִי לָתֶת לְךָ מָאתַיִם מֵהֶם. הִתְיַצֵּב בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיִסְפְרוּ אוֹתָם לָךְ”.
וְאִישׁ יְוָנִי3 אֶחָד עָמַד לֹא הַרְחֵק מֵהֶם וַיִּשְׁמַע אֶת שִׂיחָתָם, וַיָּרָץ אַחֲרֵי הָאִכָּר. וַיִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ. וַיֹּאמַר: “מַה מְאֻשָּׁר הִנְךָ יְדִידִי! הָבָה וְאַחֲלִיף לְךָ אֶת הַזָהָב בְּמַטְבְּעוֹת כֶּסֶף, כִּי מַה תַּעֲשֶׂה בַּשְּׁקָלִים הַכְּבֵדִים?” וַיַּעַן הָאִכָּר: “שְׁמַע נָא פֶּטְרוֹ, עוֹד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תּוּכַל לְקַבֵּל. תְּנָה לִי כְרֶגַע אֶת מִכְסַת הַכֶּסֶף בְּמַטְבְּעוֹת קְטַנּוֹת, וּבְעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יְשַׁלֶּם לְךָ הַמֶּלֶךְ”. וַיִּשְׂמַח הַיְּוָנִי מְאֹד עַל הָרֶוַח הַטּוֹב הַזֶּה, וַיָּבֵא לָאִכָּר אֶת הַכָּסֶף בְּמַטְבֵּעוֹת רָעוֹת, אֲשֶׁר מְחִיר שָׁלֹשׁ מֵהֶן עֹלֶה בִּמְחִיר שְׁתַּיִם טוֹבוֹת.
וַיְהִי אַחֲרֵי עֲבֹר שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים, וַיָּבֹא הָאִכָּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כַּאֲשֶׁר צֻוָּה. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו: “הַפְשִׁיטוּ אֶת מְעִילוֹ וְקִבֵּל אֶת חֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת אֲשֶׁר לו”. וַיִּתְחַנֵּן הָאִכָּר לֵאמֹר: “בִּי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, לֹא לִי הֵן כִּי מָאתַיִם מֵהֶן נָתַתִּי לְשֹׁמֵר הַסַּף לְמִנְחָה וְאֶת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַנּוֹתָרוֹת הֶחֱלִיף לִי יְוָנִי אָחָד בְּמַטְבֵּעוֹת קְטַנּוֹת. וְאֵין לִי כָל צְדָקָה לְקַבְּלָן”. עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְאִישׁ הַצָּבָא וְהַיְּוָנִי בָּאוּ, וַיִּדְרְשׁוּ אֶת חֶלְקָם, אֲשֶׁר רָכְשׁוּ מִן הָאִכָּר וַיְקַבְּלוּ אֶת הַמַּכּוֹת אִישׁ אִישׁ בְּחֶלְקוֹ. וַיְקַבֵּל אִישׁ הַצָּבָא אֶת מַכּוֹתָיו בִּדְמָמָה; אֲבָל הַיְּוָנִי צָעַק מָרָה: “אוֹי וַאֲבוֹי! הַאֵלֶּה הֵם הַשְּׁקָלִים הַכְּבֵדִים?” וַיִּצְחַק הַמֶּלֶךְ מְאֹד עַל מַעֲשֵׂי הָאִכָּר, וַחֲמָתוֹ שָׂכָכָה. וַיֹּאמֶר לָאִכָּר: “יַעַן כִּי אָבַד שְׂכָרְךָ טֶרֶם הָיָה לְךָ לְמָנָה, לָכֵן אָשִׁיב לְךָ תַּחְתָּיו שָׂכָר אַחֵר; לֵךְ אֶל גַּנְזַכִּי, וְקַח לְךָ כֶסֶף כְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ”.
וְהָאִכָּר לֹא חִכָּה עַד אֲשֶׁר יְצַוּוּהוּ שֵׁנִית, וַיֵּלֶךְ וַיְמַלֵּא אֶת אַמְתְּחוֹתָיו כֶּסֶף כְּכֹל אֲשֶׁר יָכֹל שְׂאֵת, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי כֵן אֶל בֵּית הַמַּרְזֵחַ וַיִּסְפֹּר אֶת כָּל הוֹנוֹ. וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו הַיְּוָנִי בַּלָּאט, וַיִּשְׁמַע, וְהִנֵּה הָאִכָּר מְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ: “הִנֵּה רִמָּנִי הַמֶּלֶךְ הַנּוֹכֵל! לוּ נָתַן לִי אֶת הַכֶּסֶף בְּיָדוֹ, אָז יָדַעְתִּי כַּמָּה יֵשׁ לִי; וְעַתָּה אֵיכָכָה אוּכַל וְיָדַעְתִּי אֶת מִכְסַת כַּסְפִּי, אִם לָקַחְתִּי כְּכָל הַבָּא בְיָדִי!” וַיֹּאמֶר הַיְּוָנִי בְּלִבּוֹ: “אֵל אֱלֹהִים! הֲלֹא כְּאַחַד הַמֹּרְדִים יְדַבֵּר הָאִכָּר הַזֶּה עַל אֲדוֹנֵנוּ; הָבָה אָרוּצָה וְאֲסַפְּרָה לַמֶּלֶךְ אֶת דְּבָרָיו. וְנָתַן לִי שָׂכָר טוֹב, וְאוֹתוֹ יְיַסֵּר”. –
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ עַל אֹדוֹת דִּבְרֵי הָאִכָּר, וַתִּבְעַר בּוֹ חֲמָתוֹ, וַיְצַו אֶת הַיְּוָנִי לְמַהֵר וּלְהָבִיא לְפָנָיו אֶת הָאִכָּר. וַיָּרָץ הַיְּוָנִי אֶל הָאִכָּר וַיַּבְהִילֵהוּ לָלֶכֶת אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: “לֵךְ כְּרֶגַע אֶל הַמֶּלֶךְ וְאַל תִּתְמַהְמֵהַּ –!” וַיַּעַן הָאִכָּר: “גַּם אָנֹכִי יֹדֵעַ אֵת אֲשֶׁר עָלַי לַעֲשׂוֹת, אֲבָל אֲצַוֶּה לִתְפֹּר לִי בֶּגֶד חָדָשׁ; הַתְדַמֶּה, כִּי נָאֶה לְאִישׁ, אֲשֶׁר לוֹ כֶסֶף רַב בְּכִיסוֹ לִלְבֹּשׁ קְרָעִים?” וַיַּרְא הַיְּוָנִי, כִּי אֵין לְאַלֵּץ אֶת הָאִכָּר לָלֶכֶת בְּלִי בֶגֶד חָדָשׁ, וַיִּירָא פֶן תִּשֹּׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ, וְאָבַד שְׁכָרוֹ, וְגַם הָאִכָּר לֹא יִוָּסֵר, וַיֹּאמֶר לָאִכָּר: “הִנֵּה אַשְׁאִילְךָ אֶת מְעִילִי הֶחָדָשׁ, לְעֵת קְצָרָה, כִּי יְדִידְךָ אָנִי, וּמַה לֹא יַעֲשֶׂה הָאָדָם מֵאַהֲבָתוֹ?” וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי הָאִכָּר וַיִּלְבַּשׁ אֶת מְעִיל הַיְּוָנִי וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ.
וַיּוֹכִיחַ הַמֶּלֶךְ אֶת הָאִכָּר עַל אֹדוֹת דִּבְרֵי הַמֶּרֶד, אֲשֶׁר סִפֶּר לוֹ הַיְּוָנִי. וַיַּעַן הָאִכָּר: “הוֹי! הֵן כָּל דָּבָר. הַיֹּצֵא מִפִּי יְוָנִי, שֶׁקֶר הוּא. מִי ידֵעַ, אִם לֹא יַבְטִיחֲךָ, כִּי הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלַי לוֹ הוּא!” וַיִּקְרָא הַיְּוָנִי: “מַה זֹאת? הֲכִי לֹא מְעִילִי הוּא? הֲכִי לֹא הִשְׁאַלְתִּי לְךָ רַק מִידִידוּת, לְמַעַן תּוּכַל לָגֶשֶׁת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ?”
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ זֹאת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: “הַפַּעַם רִמָּה הַיְּוָנִי. בֶּאֱמֶת, אֶת אֶחָד מֵאִתָּנוּ; אוֹתִי אוֹ אֶת הָאִכָּר”. וַיְצַו לָתֵת לַיְּוָנִי מִן הַשְּׁקָלִים הַכְּבֵדִים, כַּאֲשֶׁר קִבֵּל בָּרִאשׁוֹנָה. וְהָאִכָּר שָׁב אֶל בֵּיתוֹ בִּמְעִילוֹ הֶחָדָשׁ וּבְכַסְפּוֹ הָרַב, וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: “הַפַּעַם הִשְׂכַּלְתִּי בְּדַרְכִּי!”