וַתְּהִי מְבַשֶׁלֶת אַחַת, וּשְׁמָהּ זִלְפָּה, וְלָהּ נְעָלִים עִם עִקְבוֹת אֲדֻמִּים, וּבְצֵאתָהּ הָרְחוֹבָה תְּעַכֵּס בְּרַגְלֶיהָ, תָּסֵב רֹאשָׁהּ יָמִין וּשְׂמֹאל, וַתְּהִי עֲלִיזָה מְאֹד. וַתַּחְשֹׁב בִּלְבָבָהּ לֵאמֹר: “אָמְנָם עַלְמָה יָפָה אַתְּ, זִלְפָה!” וּבְשׁוּבָהּ הַבַּיְתָה. שָׁתְתָה מֵרֹב שִׂמְחָתָהּ מְעַט יָיִן. וְיַעַן כִּי הַיַּיִן יְעוֹרֵר תַּאֲוַת הָאֹכֶל, עַל כֵּן טָעֲמָה מִכָּל מַאֲכָל טוֹב, אֲשֶׁר בִּשְּׁלָה, עֲדֵי שָׂבְעָה, וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: “הֲלֹא עַל הַמְבַשֶּׁלֶת לְהִוָּכַח, אִם עָרֵב הַמַּאֲכָל לְחֵךְ הָאֹכֵל”.

וַיְהִי הַיּוֹם. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֲדוֹנֶיהָ:

“זִלְפָּה, הַיּוֹם בָּעֶרֶב יָבֹא אֵלַי אֹרֵחַ, עַל כֵּן עֲשִׂי נָא שְׁתֵּי תַרְנְגֹלוֹת בְּטוּב טַעַם”. וַתַּעַן זִלְפָּה לֵאמֹר: “כְּמִצְוָתְךָ אֶעֱשֶׂה אֲדוֹנִי”. וַתִּשְׁחַט שְׁתֵּי תַרְנְגֹלוֹת, וַתַּטְבִּילֵן בְּדוּד¹ רֹתֵחַ וַתְּמָרֵט אֶת נֹצוֹתֵיהֶן, וַתַּחַרְזֵּן² עַל הָאַסְכֹּלָה³, וַתַּגִּישֵן לְעֵת הָעֶרֶב אֶל הַכִּירָה לִצְלוֹתָן. וַיִתְכַּרְכְּמוּ⁴ פְנֵי הַתַּרְנְגֹלוֹת וַיִּגָּמֵר בִּשּׁוּלָן, וְהָאֹרֵחַ עוֹד אֵינֶנּוּ. וַתִּקְרָא זִלְפָּה אֶל אֲדוֹנֶיהָ לֵאמֹר: “אִם לֹא יְמַהֵר הָאֹרֵחַ לָבוֹא, עָלַי לְהָסִיר אֶת הַתַּרְנְגֹלוֹת מֵעַל הָאֵשׁ. אַךְ צַר לִי מְאֹד, עַל אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה עַתָּה, עֵת טַעֲמָן עָרֵב מְאֹד לְחֵךְ”. וַיֹּאמֶר הָאָדוֹן: “אִם כֵּן אֵלְכָה וְאֶקְרְאָה לָאֹרֵחַ לָבוֹא הֲלוֹם כְּרָגַע”.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִפְנָה הָאָדוֹן אֶת שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת, וַתָּשֶׂם זִלְפָּה אֶת הָאַסְכְּלָה וְאֶת הַתַּרְנְגֹלוֹת הַצִּדָּה, וַתֹּאמֶר בִּלְבָבָהּ: “מַה גָּדַל צְמָאִי אַחֲרֵי עָמְדִי נֶגֶד הָאֵשׁ! מִי יֹדֵעַ. אִם יְמַהֲרוּ הָאֲדוֹנִים לָבוֹא. אָרוּצָה הַמַּרְתֵּפָה וְאֶגְמָא מְעַט מִן הַיָּיִן”. וַתָּרָץ הַמַּרְתֵּפָה, וַתְּמַלֵּא כַּד יַיִן וַתֹּאמַר: “יְבָרְכֵךְ אֱלֹהִים, זִלְפָּה!” וַתְּגַמֵּא גְּמִיאָה גְדוֹלָה. וַתַּעַל מִן הַמַּרְתֵּף, וַתַּגֵּשׁ אֶת הַתַּרְנְגֹלוֹת אֶל הַכִּירָה, וַתַּטְבִּילֵן בְּחֶמְאָה. וַתַּעֲבֵר אֶת הָאַסְכְּלָה עַל פְּנֵי הָאֵשׁ אָנֶה וָאֶנָה בְּלֵב שָׂמֵחַ.

וַיַּעַל רֵיחַ הַצְּלִי הַנָּעִים בְּאַפָּהּ. וַתֹּאמֶר עוֹד בְּלִבָּהּ: “מִי יֹדֵעַ, אוּלַי יֶחְסַר עוֹד לַצָּלִי דָּבָר־מָה; הָבָה וְאֶטְעֲמָה מִמֶּנּוּ”. וַתִּמְרְחֶנוּ בְאֶצְבָּעָהּ, וַתִּטְעַם. וַתִּקְרָא: “הֶאָח! מֶה עֲרֵבוֹת הֵן הַתַּרְנְגֹלוֹת! הֲלֹא חֶרְפָּה וְעָוֹן פְּלִילִי הוּא, אִם לֹא יֹאכְלוּן כְּרָגַע!” וַתָּרָץ אֶל הַחַלּוֹן לִרְאוֹת. אִם הֹלֵךְ הָאָדוֹן וְאֹרְחוֹ, אַךְ לֹא רָאֲתָה אִישׁ. וַתָּשָׁב, וַתַּעֲמֹד אֵצֶל הַתַּרְנְגֹלוֹת. וַתַּחְשֹׁב: “הֲלֹא כָנָף אַחַת כְּבָר נָחָרָה⁵; הַאִם לֹא אֵיטִיבָה עֲשׂוֹת, אִם אֲסִירֶנָה וַאֲכַלְתִּיהָ”. וַתַּחְתְּכֶנָּה. וַתֹּאכְלֶנָה, וַתֶּעְרַב הַכָּנָף מְאֹד לְחִכָּהּ.

וַיְהִי אַחֲרֵי כַלּוֹתָהּ לְאָכְלָהּ. וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: “אֵין טוֹב עַתָּה לְפָנַי בִּלְתִּי אִם לֶאֱכֹל גַם אֶת הַכָּנָף הַשְּׁנִיָה, פֶּן יַרְגִישׁ הָאָדוֹן אֶת הַחֶסְרון”. וְאַחֲרֵי הֵאָכֵל שְׁתֵּי הַכְּנָפַיִם, הָלְכָה עוֹד פַּעַם אֶל הַחַלּוֹן לִרְאוֹת בְּבוֹא הָאֲדוֹנִים, אַךְ לֹא רָאֲתָה אִישׁ, וַתֹּאמַר: “מִי יֹדֵעַ, אוּלַי לֹא יָבֹאוּ כָלִיל. כִּי סָרוּ יַחְדָו אֶל אֵיזֶה בַיִת”. וַתּוֹסֶף וַתֹּאמַר: “אֵי, זִלְפָּה, שַׂמְּחִי נָא לִבֵּךְ! הֲלֹא הַתַּרְנְגֹלֶת הָאַחַת כְּבָר נִשְׁחָתָה. שְׁתִי עוֹד הַפַּעַם מִיֵּינֵךְ, וְאִכְלִי אֶת הַכֹּל, וְהָיָה כַּהֲתִימֵךְ לֶאֱכֹל, וְשַׁבְתְּ לִמְנוּחָתֵךְ. לָמָּה תֵלֵךְ מַתְּנַת אֱלֹהִים כָּזֹאת לָאֲבָדוֹן?”

וַתָּרָץ זִלְפָּה עוֹד הַפַּעַם הַמַּרְתֵּפָה, וַתְּגַמֵּא גְּמִיאָה חֲשׁוּבָה, וַתָּשָׁב, וַתֹּאכַל אֶת כָּל הַתַּרְנְגֹלֶת בְּשִׂמְחַת לֵבָב. וַיְהִי אַחֲרֵי הֵאָכֵל הַתַּרְנְגֹלֶת הָאַחַת, וְהָאָדוֹן טֶרֶם שָׁב הַבַּיְתָה וַתַּבֵּט זִלְפָּה אֶל הַתַּרְנְגֹלֶת הַשְּׁנִיָּה. וַתֹּאמַר: “בַּאֲשֶׁר הָאַחַת שָׁם תְּהִי גַם הַשְּׁנִיָה, הֲלֹא שְׁתֵּיהֶן תֹּאֲמוֹת הֵן, וַאֲשֶׁר יִכְשַׁר לְאַחַת טוֹב גַּם לַשְׁנִיָּה. אֲדַמֶּה, כִּי בִשְׁתוֹתִי עוֹד גְּמִיאָה אַחַת לֹא יִבֻלַּע לִי”. וַתְּגַמֵּא עוֹד גְמִיאָה נְכוֹנָה, וַתִּשְׁלַח גַּם אֶת הַתַּרְנְגֹלָת הַשְּׁנִיָּה אֶל רְעוּתָהּ.

וַיְהִי טֶרֶם כִּלְּתָה זִלְפָּה לֶאֱכֹל, וְהָאָדוֹן בָּא הַבַּיְתָה, וַיִּקְרָא: מַהֲרִי, זִלְפָּה, הִנֵּה הָאֹרֵחַ בָּא! וַתַּעַן זִלְפָּה וַתֹּאמַר: “טוֹב, אֲדוֹנִי, הִנְנִי לַעֲרֹךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן”. וַיַּבֵּט הָאָדוֹן אֶל הַשֻּׁלְחָן לִרְאוֹת, הָעָרוּךְ הוּא בַּכֹּל, וַיִּקַּח מֵעָלָיו אֶת הַשַּׂכִּין הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר בּוֹ חָפֵץ לְנַתֵּחַ אֶת הַתַּרְנְגֹלוֹת. וַיַּשְׁחִיזֵהוּ⁶ בָאָבֶן וַיָּבֹא הָאֹרֵחַ, וַיִּתְדַּפֵּק בְּכָבוֹד וַעֲנָוָה עַל הַדָּלֶת. וַתָּרָץ זִלְפָּה לִרְאוֹת, מִי זֶה בָא. וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ אֶת הָאֹרֵחַ, וַתָּשֶׂם אֶת אֶצְבָּעָהּ לְמוֹ פִיהָ וַתֹּאמַר: “הַס הַס! מַהֵר וְנוּסָה מִפֹּה, פֶּן יִרְאֲךָ פֹה אֲדוֹנִי וְאָבָדְתָּ. אָמְנָם לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב קְרָאֲךָ לָבוֹא הֵנָּה אֲבָל בְּלִבּוֹ אַחֶרֶת יַחְשֹׁב כִּי חָפֵץ הוּא לִכְרֹת אֶת שְׁתֵּי אָזְנֶיךָ. הָאֵינְךָ שֹׁמֵעַ אֵיךְ יַשְׁחִיז אֶת הַשַּׂכִּין?”

וַיִּשְׁמַע הָאֹרֵחַ אֶת קוֹל הַהַשְׁחָזָה, וַיְמַהֵר בְּכָל יְכָלְתּוֹ לָרֶדֶת מֵעַל הַמַּעֲלוֹת וְלָנוּס הַחוּצָה. וְזִלְפָּה לֹא הִתְעַצְלָה, וַתָּרָץ בְּקוֹל צְעָקָה אֶל אֲדוֹנֶיהָ, וַתִּקְרָא: “אָכֵן אֹרַח נָעִים הִקְדַשְׁתָּ, אֲדוֹנִי, אֶל אֲרוּחָתֶךָ!” וַיִּשְׁאָלֶהָ הָאָדוֹן וַיֹּאמַר: “וּמַדּוּעַ לֹא? מַה זֶה תְּדַבֵּרִי, זִלְפָּה?” וַתַּעַן הַמְבַשֶׁלֶת: “הִנֵּה חָטַף הָאֹרֵחַ אֶת שְׁתֵּי הַתַּרְנְגֹלוֹת מֵעַל הַקְּעָרָה, אֲשֶׁר חָפַצְתִּי לְהַגִּישֶׁנָּה אֶל הַשֻּׁלְחָן וַיָּנָס!” וַיִּקְרָא הָאָדוֹן: “אָכֵן מַעֲשִׂים יָפִים הֵם!” וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד עַל הַתַּרְנְגֹלוֹת הַיָפוֹת. וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “לוּ הִשְׁאִיר לִי, לַמִּצְעָר, תַּרְנְגֹלֶת אַחַת לַאֲרוּחָתִי” וַיִּקְרָא לָאֹרֵחַ לָשׁוּב הַבַּיְתָה, וַיְהִי הָאֹרֵחַ בְּלֹא שֹׁמֵעַ. וַיָּרָץ הָאָדוֹן אַחֲרָיו, וְיָדוֹ עוֹדֶנָּה אֹחֶזֶת בַּשַּׂכִּין. וַיִּקְרָא: “רַק אַחַת, רַק אֶחָת!” בְּחָשְׁבוֹ לֵאמֹר, כִּי יַשְׁאִיר הָאֹרֵחַ רַק תַּרְנְגֹלֶת אַחַת, וְלֹא יִקַּח אֶת שְׁתֵּיהֶן יַחְדָו. אֲבָל הָאֹרֵחַ דִּמָּה בִלְבָבוֹ, כִּי רַק אֹזֶן אַחַת יֹאמַר הָאָדוֹן לִכְרוֹת. וַיְמַהֵר עוֹד יוֹתֵר לָרוּץ כְּמוֹ גֶחָלִים בָּעֲרוּ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָיו, לְמַעַן הָבִיא אִתּוֹ אֶת שְׁתֵּי אָזְנָיו שְׁלֵמוֹת הַבָּיְתָה.