וַתְּהִי אִשָּׁה אַלְמָנָה אַחַת וְלָהּ בֵן, וּשְׁמוֹ יָקְטָן הַנָּבוֹן. וַיְהִי הָעֶלֶם נָבוֹן מְאֹד וּמָהִיר בְּכָל מַעֲשָׂיו, כַּאֲשֶׁר תִּוָּכְחוּ, יְלָדִים יְקָרִים, בְּקָרְאֲכֶם סִפּוּרִי זֶה. –

וַיְהִי הַיּוֹם וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ: לֶךְ נָא, בְּנִי, אֶל צִפּוֹרָה בַת רְעוּתִי וּרְאֵה אֶת שְׁלוֹמָהּ

וַיַּעַן יָקְטָן וַיֹּאמַר: טוֹב, אִמִּי, הִנְנִי לָלֶכֶת. הֲיִי שָׁלוֹם

וַתְּבָרְכֵהוּ אִמּוֹ לֵאמֹר: לֵךְ לְשָׁלוֹם.

וַיֵּלֶךְ יָקְטָן וַיָּבֹא אֶל בֵּית צִפּוֹרָה, וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ קוֹל רָם לֵאמֹר: שָׁלוֹם לָךְ צִפּוֹרָה!

וַתַּעַן צִפּוֹרָה: “יְבָרֶכְךָ יְיָ!” וַתּוֹסֶף וַתִּשְׁאַל: הַהֵבֵאתָ לִּי מְאוּמָה?

וַיֹּאמֶר יָקְטָן: מְאוּם לֹא הֵבֵאתִי, כִּי אִם לָקַחַת בָּאתִי הֵנָּה.

וַתִּתֶּן לוֹ צִפּוֹרָה מַחַט. וַיִּקַּח יָקְטָן אֶת הַמַּחַט וַיִתְקָעֶהָ בַשַּׁחַת, אֲשֶׁר הוֹבִיל אִכָּר אֶחָד בַּעֲגָלָה מִן הַשָּׂדֶה אֶל בֵּיתוֹ. וּבְהַגִּיעוֹ אֶל בֵּיתוֹ. הֵחֵל לְחַפֵּשׂ אֶת הַמַּחַט וְלֹא מְצָאָהּ. וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וַתִּשְׁאָלֵהוּ אִמּוֹ: “הָהָיִיתָ בְּבֵית צִפּוֹרָה?” – הָיִיתִי – עָנָה יָקְטָן.

וַתּוֹסֶף הָאֵם לְשָׁאֲלֵהוּ: הֲנָתְנָה לְךָ מְאוּמָה?

וַיַּעַן יָקְטָן לֵאמֹר: מַחַט נָתְנָה לִי, וָאֶתְקָעֶהָ בַשַּׁחַת, וְעַתָּה אָבְדָה וְאֵינֶנָּה.

וַתּוֹכִיחֵהוּ אִמּוֹ וַתֹּאמַר: לֹא הֱטִיבוֹתָ עֲשׂוֹת, בְּנִי. וְעַתָּה דַע לְךָ, כִּי הָיָה עָלֶיךָ לְתָקְעָהּ בִּכְנַף בִּגְדְךָ הָעֶלְיוֹנָה.

וַיַּבְטִיחֶהָ יָקְטָן, כִּי מֵעַתָּה יֵיטִיב מַעֲשֵׂהוּ.

וַיְהִי בַיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיֹּאמֶר אֶל אִמּוֹ: הִנְנִי הֹלֵךְ גַּם הַפַּעַם אֶל צִפּוֹרָה. הֲיִי שָׁלוֹם!

– לֵךְ לְשָׁלוֹם! – עָנַתְהוּ אִמּוֹ.

וַיָּבֹא אֶל בֵית צִפּוֹרָה וַיִּקְרָא: שָׁלוֹם לָךְ, צִפּוֹרָה!

וַתַּעַן הָעַלְמָה: יְבָרֶכְךָ יְיָ, יָקְטָן! הַהֵבֵאתָ לִּי מְאוּמָה?

וַיִּקְרָא הָעֶלֶם: מְאוּם לֹא הֵבֵאתִי. כִּי אִם לָקַחַת בָּאתִי.

וַתִּתֶּן לוֹ צִפּוֹרָה שַׂכִּין. וַיִּקַּח יָקְטָן אֶת הַשַּׂכִּין וַיִּתְקָעֵהוּ בִּכְנַף בִּגְדּוֹ הָעֶלְיוֹנָה וַיִּקְרַע אֶת הַבֶּגֶד וַיַּשְׁחִיתֵהוּ. וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וַתִּשְׁאָלֵהוּ אִמּוֹ: “מַה נָתְנָה לְךָ צִפּוֹרָה?”

וַיַּרְאֶהָ יָקְטָן אֶת הַשַּׂכִּין הַתָּקוּעַ בְּבִגְדּוֹ, וַתֵּרֶא אִמּוֹ, וְהִנֵּה נִשְׁחַת הַבֶּגֶד. וַתְּיַסְּרֵהוּ בַאֲמָרֶיהָ לֵאמֹר: לֹא הֱטִיבוֹתָ. בְּנִי, עֲשׂוֹת. הֵן הָיָה לְךְ לִטְמֹן אֶת הַשַּׂכִּין בְּצַלַּחַת בִּגְדֶךָ.

וַיַּעַן יָקְטָן וַיֹּאמַר: “מֵעַתָּה אֶחְכָּמָה יוֹתֵר”. וּבַיּוֹם הַמָּחֳרָת בָּא בַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית אֶל בֵּית צִפּוֹרָה. וַתִּתֶּן לוֹ הָעַלְמָה גְּדִי-עִזִּים. וַיִּקַּח יָקְטָן אֶת הַגְּדִי וַיִּטְמְנֵהוּ בְצַלַּחְתּוֹ הָרְחָבָה. וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ. וַיְהִי בְּבוֹאוֹ הַבַּיְתָה וַתִּשְׁאָלֵהוּ אִמּוֹ כְּמִשְׁפָּטָהּ עַל אֹדוֹת אֲשֶׁר נָתְנָה לוֹ הַנַּעֲרָה. וַיּוֹצִיא יָקְטָן אֶת הַגְּדִי, וְהִנֵּה מֵת הַגְּדִי, כִּי לֹא יָכֹל לִשְׁאֹף רוּחַ בַּצַלַּחַת, וַיֵּחָנֵק, וַיָּמֹת.

וַתּוֹכִיחֵהוּ אִמּוֹ וַתֹּאמַר: רְאֵה, בְּנִי. הִנֵּה גַם עַתָּה שִׁחַתָּ אֶת דַּרְכֶּךָ כִּי הָיָה עָלֶיךָ לִנְהֹג אֶת הַגְּדִי קָשׁוּר בְּחֶבֶל, וְאַתָּה לֹא כֵן עָשִׂיתָ.

וַיַּעַן אוֹתָהּ יָקְטָן בְּבִטְחָה לֵאמֹר: מֵעַתָּה תִּרְאִי, אִמִּי, כִּי אֵיטִיב אֶת מַעֲלָלַי.

וַיַּעֲבֹר יוֹם אֶחָד, וַיֵּלֶךְ יָקְטָן אֶל בֵּית צִפּוֹרָה. וַתִּתֶּן לוֹ הָעַלְמָה נֵתַח בָּשָׂר צָלִי. וַיִּקַּח אֶת הַבָּשָׂר, וַיִּקְשְׁרֵהוּ בְחֶבֶל, וַיִּסְחָבֵהוּ הָלֹךְ וְסָחֹב עַד בֵּיתוֹ. וַיָּרִיחוּ הַכְּלָבִים מֵרָחוֹק אֶת רֵיחַ הַצָלִי, וַיִּתְגַּנְּבוּ מֵאַחֲרָיו וַיֹּאכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר וְלֹא הוֹתִירוּ מִמֶּנוּ מְאוּמָה בִּלְתִּי אֶת הַחֶבֶל לְבַדּוֹ. וְיָקְטָן לֹא רָאָה וְלֹא יָדַע מִכֹּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה.

וַיָּבֹא יָקְטָן הַבַּיְתָה, וַתִּשְׁאָלֵהוּ אִמּוֹ: מַה נָתְנָה לְךָ. צִפּוֹרָה?

וַיִּצְהַל הָעֶלֶם לִקְרָאתָהּ: הֶאָח כִּי נֵתַח בָּשָׂר צָלִי נָתְנָה לִי הָעַלְמָה! וָאֶקְשְׁרֵהוּ בְחֶבֶל, וָאֶסְחָבֵהוּ, הִנֵּה הוּא מֵאַחֲרָי.

וַתַּבֵּט אִמּוֹ אֶל הַחֶבֶל וַתַּרְא וְהִנֵּה הַבָּשָׂר אֵינֶנּוּ וַתָּבֶן כִּי כְלָבִים בָּאוּ וַיֹּאכְלֻהוּ. וַתֹּאמֶר לוֹ: עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלִי? הֲלֹא הָיָה לָךְ לְהָנִיח אֶת נֵתַח הַבָּשָׂר עַל רֹאשְׁךָ וְלִשְׂאֵתוֹ.

וַיִּמְצְאוּ דִּבְרֵי עֲצָתָהּ הַטּוֹבָה מְסִלּוֹת בִּלְבָבוֹ, וַיֵּלֶךְ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי אֶל בֵּית הָעַלְמָה וַתִּתֶּן לוֹ עֵגֶל בֶּן שְׁנָתוֹ. וַיָּנִיחַ אֶת הָעֵגֶל עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׂאֵהוּ. וַיִּתְאַמֵּץ הָעֵגֶל לְהִמָּלֵט מִכַּף נֹשְׂאֵהוּ וַיִבְעַט בְּרַגְלָיו בִּפְנֵי יָקְטָן וַיִּפְצַע אֶת חוֹטְמוֹ עַד שְׁפָךְ דָּם מִמֶנוּ. וַיָּבֹא הַבַּיְתָה, וַתֵּרֶא אִמּוֹ אֶת הַדָּם הַנּוֹזֵל מֵאַפּוֹ, וַתִּסְפּוֹק אֶת כַּפֶּיהָ וַתִּקְרָא: אֲהָהּ! לָמָּה עֲכַרְתַּנִי, בְּנִי! מַה מְּאֹד הֱטִיבוֹתָ לַעֲשׂוֹת, לוּ עָקַדְתָּ אֶת הָעֵגֶל. וַתְּבִיאֵהוּ אֶל הָרֶפֶת, וַתִּקְשְׁרֵהוּ בְחֶבֶל אֶל הָאֵבוּס, וַתִּתֵּן לְפָנָיו בְּלִיל שְׂעוֹרִים!

וַיַּעַבְרוּ עוֹד שְׁנֵי יָמִים. וַיֵּרְפְאוּ פִּצְעֵי יָקְטָן וַיָּבֹא עוֹד פַּעַם אֶל בֵּית צִפּוֹרָה וַיִּקְרָא: שָׁלוֹם לָךְ צִפּוֹרָה!

וַתַּעֲנֵהוּ צִפּוֹרָה בְּחֵן אֲמָרֶיהָ לֵאמֹר: יְבָרֶכְךָ יְיָ! הַהֵבֵאתָ לִּי מְאוּמָה?

וַיֹּאמֶר יָקְטָן: מְאוּם לֹא הֵבֵאתִי. כִּי אִם לָקַחַת בָּאתִי.

וַתֹּאמֶר לוֹ הַנַּעֲרָה: הִנְנִי לָלֶכֶת עִמְּךָ אֶל בֵּית אִמֶּךָ.

וַיִּקַּח יָקְטָן וַיַּעֲקֹד אֶת צִפּוֹרָה וַיִּשָּׂאֶנָּה אֶל בֵּיתוֹ וַיְבִיאֶנָה אֶל הָרֶפֶת וַיִּקְשְׁרֶנָה אֶל הָאֵבוּס, וַיִּתֵּן לְפָנֶיהָ בְּלִיל שְׁעוֹרִים. וַיֵּלֶךְ וַיַּגֵּד לְאִמּוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה. וַתְּיַסְּרֵהוּ אִמּוֹ בְּאִמְרֵי פִיהָ לֵאמֹר: גַּם עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ. הֲלֹא עָלֶיךָ לָשִׂים עַיִן עַל צִפּוֹרָה לְטוֹבָה.

וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ יָקְטָן אֶת דְּבָרֶיהָ וַיְמַהֵר אֶל הָרֶפֶת, וַיְנַקֵּר אֶת עֵינֵי הָעֲגָלִים וְהָעִזִּים, וַיְשִׂימֵן עַל צִפּוֹרָה; וְאַחֲרֵי כֵן פִּתַּח אֶת מוֹסְרוֹתָיהָ וַיּוֹצִיאֶנָּה לַחָפְשִׁי.

וַתִּצְחַק הַנַּעֲרָה עַל תֻּמַּת לֵב יָקְטָן וַתְּחַבְּקֵהוּ וַתֹּאמַר: “הֶאָח! מַה נָּעַמְתָּ לִּי יָקְטָן בְּתֻמָּתֶךָ”. וּמִנִּי אָז וָהָלְאָה לֹא נִפְרְדוּ עוֹד יָקְטָן וְצִפּוֹרָה אִישׁ מֵעַל רְעוּתוֹ, כִּי חָגְגוּ חַג חֲתֻנָּתָם בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר. וַיִּחְיוּ יַחְדָו חַיִּים נְעִימִים.