הָיֹה הָיָה אִכָּר אֶחָד, וַיּוֹלֶךְ הָאִכָּר אֶת פָּרָתוֹ הָעִירָה, וַיִּמְכְּרֶנָּה בַשּׁוּק בְּתִשְׁעָה שְׁקָלִים, וַיָּשָׁב הַכְּפָרָה. וַיְהִי עָלָיו לַעֲבֹר עַל פְּנֵי אֲגַם־מָיִם. הוּא טֶרֶם קָרַב אֶל הָאֲגָם, וַיִּשְׁמַע, וְהִנֵּה קוֹל צְפַרְדְעִים קֹרֵא: “סְרְרְרַה! סְרְרְרַה! סְרְרְרַה!” וַיֹּאמֶר הָאִכָּר: “הִנֵּה אֵלֶּה קֹרְאִים וְאֵינָם יֹדְעִים עַד מָה; הֲלֹא תִשְׁעָה שְׁקָלִים לָקַחְתִּי בְּעַד פָּרָתִי וְלֹא עֲשָׂרָה”. וַיְהִי בְּגִשְׁתּוֹ אֶל הַמַּיִם, וַיִּקְרָא אֶל הַצְפַרְדְעִים לֵאמֹר: “שְׁרָצִים פְתָאִים אַתֶּן! הֲיֹדְעוֹת אַתֶּן יוֹתֵר מִמֶּנִּי? הֵן תִּשְׁעָה שְׁקָלִים לָקַחְתִּי וְלֹא עֲשָׂרָה”. וְהַצְפַרְדְּעִים קֹרְאוֹת כְּמִשְׁפָּטָן: “סְרְרְרַה. סְרְרְרַה!” וַיֹּאמֶר הָאִכָּר: “אִם לֹא תַאֲמִינוּ, הִנְנִי לִסְפֹּר אֶת כַּסְפִי לְנֶגֶד עֵינֵיכֶן”. וַיּוֹצֵא אֶת הַכֶּסֶף מִכִּיסוֹ וַיִסְפֹּר אֶת תִּשְׁעַת שְׁקָלָיו, עֶשְׂרִים גֵרָה לַשֶּׁקֶל, עֶשְׂרִים גֵּרָה לַשָּׁקֶל. וְהַצְפַרְדְּעִים לֹא שָׂמוּ לִבָּן לְחֶשְׁבּוֹנוֹ, וַיּוֹסִיפוּ לִקְרֹא: “סְרְרְרַה, סְרְרְרָה!” וַיִּקְצֹף הָאִכָּר וַיִּקְרָא: “הַאֻמְנָם תֵּדַעְנָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי? לָכֵן קַחְנָה וּסְפֹרְנָה אַתֶּן!” וַיַּשְׁלֵךְ אֶת הַכֶּסֶף הַמַּיְמָה, וַיַּעֲמֹד, וַיְחַכֶּה עַד כַּלוֹת הַצְפַרְדְּעִים לִסְפֹּר. אֲבָל הַשְּׁרָצִים קְשֵׁי־הָעֹרֶף¹ עָמְדוּ עַל־דַעְתָּם², וַיּוֹסִיפוּ לִקְרֹא: ”סְרְרְרַה, סְרְרְרַה!" וְגַם אֶת כַּסְפּוֹ לֹא הֵשִׁיבוּ לוֹ.

וַיְחַכֶּה עֵת רַבָּה, וַיָּבֹא הָעֶרֶב, וַתַּגִּיעַ עִתּוֹ לָשׁוּב הַבַּיְתָה, וַיְקַלֵּל אֶת הַצְפַרְדְּעִים לֵאמֹר: “הוֹי! סְרוּחוֹת רֶפֶשׁ, עֲבוֹת הָרֹאשׁ, גְדֹלוֹת הָעֵינַיִם! אָמְנָם פֶּה רָחָב לָכֶן וְתוּכַלְנָה לִקְרֹא עַד כִּי תֶחֱרַשְׁנָה הָאָזְנַיִם מִשְּׁמֹעַ, אֲבָל לִסְפֹּר תִּשְׁעָה שְׁקָלִים אֵינְכֶן יֹדְעוֹת. הַתְדַמֶּינָה, כִּי אֶעֱמֹד פֹּה עַד אִם כִּלִיתֶן לִסְפֹּר?” וְאַחֲרֵי חָרְפוֹ אוֹתָן הָלַךְ לְדַרְכּוֹ; אַךְ הַצְפַרְדְּעִים הוֹסִיפוּ לִקְרֹא כְּדַרְכָּן: סְרְרְרַה, סְרְרְרַה!" וַיִּחַר לוֹ מְאֹד, וַיָּשָׁב אֶל בֵּיתוֹ סָר וְזָעֵף. –

וַיְהִי כַּעֲבֹר יָמִים מִסְפָר, וַיִּקְנֶה לוֹ עוֹד פָּרָה וַיִּטְבָּחֶנָּה, וַיַּחְשֹׁב כִּי אִם יִמְכֹּר אֶת בְּשָׂרָהּ, וְהוּשַׁב לוֹ מְחִיר שְׁתֵּי פָרוֹתָיו, וְגַם הָעוֹר יִהְיֶה לוֹ לְרֶוַח. וַיְהִי בְּבוֹאוֹ עִם הַבָּשָׂר אֶל שַׁעֲרֵי הָעִיר, וַיִּתְאַסְּפוּ הֲמוֹן כְּלָבִים. וַיִּקְפֹּץ אֵלָיו כֶּלֶב גָדוֹל מִתּוֹךְ הַלַּהֲקָה. וַיְקַפֵּץ סְבִיב הַבָּשָׂר, וַיָרַח, וַיִּנְבַּח: “הַב, הַב, הַב!” וְלֹא חָדַל. וַיַּרְא הָאִכָּר, כִּי לֹא יֶחְדַּל הַכֶּלֶב מִנְּבֹחַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “הִנְנִי שֹׁמֵעַ, כִּי תִקְרָא: “הַב לי!” כִּי חָפֵץ אַתָּה מִן הַבָּשָׂר; אֲבָל אִם אֶתֶּן לְךָ מִמֶּנּוּ, וְנִלְכַּדְתִּי בַפָּח”. וַיַּעַן אוֹתוֹ הַכֶּלֶב רַק: “הַב, הַב!” וַיֹּאמֶר הָאִכָּר: “יַעַן כִּי תוֹסִיף לַעֲמֹד עַל דַעְתֶּךָ, לָכֵן אֱעֶזֹב לְפָנֶיךָ אֶת הַבָּשָׂר: הִנְנִי מַכִּיר אוֹתָךְ וְיֹדֵעַ בְּבֵית מִי תְּשָׁרֵת; אֲבָל זֹאת אֹמַר לָךְ, כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים עָלַי לְקַבֵּל אֶת מְחִירו, וְאִם לֹא – מָרָה תִּהְיֶה אַחֲרִיתֵךָ. הִנֵּה עָלֶיךָ רַק לְהָבִיא אֶת הַכֶּסֶף הֵנָה”. וּבְדַבְּרוֹ זֹאת, הוֹרִיד אֶת הַבָּשָׂר מֵעַל שִׁכְמוֹ אַרְצָה, וַיָּשָׁב אֶל כְּפָרוֹ. וְהַכְּלָבִים הִתְנַפְלוּ עַל הַבָּשָׂר וַיִּקְרָאוּ: “הַב, הַב!” וַיִּשְׁמַע הָאִכָּר אֶת נְבִיחָתָם מֵרָחוֹק, וַיֹּאמַר: עַתָּה יַחְפְצוּ כֻלָּמוֹ בָּשָׂר אֲבָל הַגָּדוֹל מֵהֶם הוּא יַעֲרֹב לִי בַּעֲדוֹ.

וַיְהִי כַּעֲבֹר שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וַיֹּאמֶר הָאִכָּר בְּלִבּוֹ: “הַיּוֹם בָּעֶרֶב יוּשַׁב לְךָ כַּסְפְךָ אֶל כִּיסֶךְ!” וְלִבּוֹ עָלֵז. אוּלָם אִישׁ לֹא בָא וְלֹא הֵשִׁיב לוֹ אֶת הַכֶּסֶף. וַיִּקְרָא בְמַר נַפְשׁוֹ: “אָפְסָה הָאֱמוּנָה מִן הָאָרֶץ!” וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק וַיֵּלֶךְ הָעִירָה, וַיָּבֹא אֶל הַטַּבָּח, וַיִּדְרשׁ אֶת כַּסְפּוֹ. וַיַּחְשֹׁב הַטַּבָּח, כִּי צְחוֹק יַעֲשֶׂה לוֹ הָאִישׁ, אֲבָל הָאִכָּר אָמַר לו: “הָלְאָה הַלָּצוֹן! אֶת כַּסְפִּי הָשִׁיבָה לִי: הֲכִי לֹא הֵבִיא לְךָ הַכֶּלֶב הַגָּדוֹל זֶה שְׁלֹשָׁה יָמִים אֶת בְּשַׂר הַפָּרָה הַטְּבוּחָה?” וַיִּקְצֹף הַטַּבָּח, וַיִּקַּח וַיְגָרְשֵׁהוּ בְיַד־הַמְּטַאֲטֵא מִבֵּיתוֹ. וַיֹּאמֶר הָאִכָּר: “חַכֵּה מְעַט, עוֹד יֵשׁ צֶדֶק וּמִשְׁפָּט בָּאָרֶץ!” וַיֵּלֶךְ אֶל הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲבִיאֵהוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

וַיּוּבָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יָשַׁב בָּעֵת הַהִיא עִם בִּתּוֹ יַחְדָּו. וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַמֶּלֶךְ: “מָה הָיָה לְךָ כִּי תִזְעַק?” וַיִּקְרָא הָאִכָּר: “הוֹשִׁיעָה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי לָקְחוּ הַצְפַרְדְּעִים וְהַכְּלָבִים אֵת כָּל אֲשֶׁר לִי, וְהַטַּבָּח עוד הִכַּנִי וַיְגָרְשֵׁנִי מִבֵּיתוֹ!” וַיְסֵַפֵּר לַמֶּלֶךְ כְּכֹל אֲשֶׁר קָרָהוּ. וַתִּצְחַק בַּת הַמֶּלֶךְ מְאֹד וְהַמֶּלֶךְ אָמַר לוֹ: “לֹא אוּכַל לָתֶת לְךָ מִשְׁפַּט צֶדֶק, אֲבָל אֶת בִּתִּי אוּכַל לָתֶת לְךָ לְאִשָּׁה, כִּי מֵעוֹדָהּ לֹא צָחֲקָה זוּלַת עָלֶיךָ הַפָעַם. וְאָנֹכִי הִבְטַחְתִּי לְתִתָּהּ לְאִישׁ, אֲשֶׁר יְעוֹרְרֶהָ לִצְחֹק, בָּרֵךְ אֱלֹהִים עַל אָשְׁרְךְ זֶה”. וַיֹּאמֶר הָאִכָּר: “אֲהָהּ, אֵינֶנִי חָפֵץ בָּהּ כָּלִיל! הֵן יֶשׁ לִי אִשָּׁה אַחַת בַּבַּיִת, וְגַם זֹאת רַב לִי רָב, כִּי בְשׁוּבִי הַבַּיְתָה אֲדַמֶּה, כִּי בְכָל פִּנָּה עֹמֶדֶת אִשָּׁה אֶחָת”. וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַיֹּאמַר: “עַז פָּנִים הִנֶּךָ!” וַיַּעַן הָאִכָּר וַיֹּאמַר: “בִּי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. הֲתֹאמַר לְהוֹצִיא מָתוֹק מֵעַז?” וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ: “חַכֵּה עוֹד אֶתֶּן לְךָ שָׂכָר אַחֵר! עַתָּה בְּרַח לְךָ מִזֶּה, וּבְעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים תָּשׁוּב הֵנָּה, וְיַכּוּךָ חֲמֵשׁ מֵאוֹת מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת בְּמִסְפְָּר”

וַיְהִי כְּצֵאת הָאִכָּר מִן הַהֵיכָל וַיֹּאמֶר אֵלָיו שֹׁמֵר הַסָּף: “הֵן עוֹרַרְתָּ אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ לִצְחֹק, וְעַתָּה תְּקַבֵּל שָׂכָר טוֹב”. וַיַּעַן הָאִכָּר: “כֵּן אֲחַשְּׁבָה גַם אָנִי; הִנֵּה יִסְפְּרוּ לִי חֲמֵשׁ מֵאוֹת”. וַיֹּאמֶר אִישׁ־הַצָּבָא: “שְׁמַע נָא, יְדִידִי, תֵּן גַּם לִי מְעַט מֵהֶם, כִּי מַה תַּעֲשֶׂה בְכָל הַכָּסֶף הָרַב הַזֶּה?” וַיַּעַן הָאִכָּר: “טוֹב. נָכוֹן אֲנִי לָתֶת לְךָ מָאתַיִם מֵהֶם. הִתְיַצֵּב בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיִסְפְרוּ אוֹתָם לָךְ”.

וְאִישׁ יְוָנִי³ אֶחָד עָמַד לֹא הַרְחֵק מֵהֶם וַיִּשְׁמַע אֶת שִׂיחָתָם, וַיָּרָץ אַחֲרֵי הָאִכָּר. וַיִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ. וַיֹּאמַר: “מַה מְאֻשָּׁר הִנְךָ יְדִידִי! הָבָה וְאַחֲלִיף לְךָ אֶת הַזָהָב בְּמַטְבְּעוֹת כֶּסֶף, כִּי מַה תַּעֲשֶׂה בַּשְּׁקָלִים הַכְּבֵדִים?” וַיַּעַן הָאִכָּר: “שְׁמַע נָא פֶּטְרוֹ, עוֹד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תּוּכַל לְקַבֵּל. תְּנָה לִי כְרֶגַע אֶת מִכְסַת הַכֶּסֶף בְּמַטְבְּעוֹת קְטַנּוֹת, וּבְעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יְשַׁלֶּם לְךָ הַמֶּלֶךְ”. וַיִּשְׂמַח הַיְּוָנִי מְאֹד עַל הָרֶוַח הַטּוֹב הַזֶּה, וַיָּבֵא לָאִכָּר אֶת הַכָּסֶף בְּמַטְבֵּעוֹת רָעוֹת, אֲשֶׁר מְחִיר שָׁלֹשׁ מֵהֶן עֹלֶה בִּמְחִיר שְׁתַּיִם טוֹבוֹת.

וַיְהִי אַחֲרֵי עֲבֹר שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים, וַיָּבֹא הָאִכָּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כַּאֲשֶׁר צֻוָּה. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו: “הַפְשִׁיטוּ אֶת מְעִילוֹ וְקִבֵּל אֶת חֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת אֲשֶׁר לו”. וַיִּתְחַנֵּן הָאִכָּר לֵאמֹר: “בִּי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, לֹא לִי הֵן כִּי מָאתַיִם מֵהֶן נָתַתִּי לְשֹׁמֵר הַסַּף לְמִנְחָה וְאֶת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַנּוֹתָרוֹת הֶחֱלִיף לִי יְוָנִי אָחָד בְּמַטְבֵּעוֹת קְטַנּוֹת. וְאֵין לִי כָל צְדָקָה לְקַבְּלָן”. עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְאִישׁ הַצָּבָא וְהַיְּוָנִי בָּאוּ, וַיִּדְרְשׁוּ אֶת חֶלְקָם, אֲשֶׁר רָכְשׁוּ מִן הָאִכָּר וַיְקַבְּלוּ אֶת הַמַּכּוֹת אִישׁ אִישׁ בְּחֶלְקוֹ. וַיְקַבֵּל אִישׁ הַצָּבָא אֶת מַכּוֹתָיו בִּדְמָמָה; אֲבָל הַיְּוָנִי צָעַק מָרָה: “אוֹי וַאֲבוֹי! הַאֵלֶּה הֵם הַשְּׁקָלִים הַכְּבֵדִים?” וַיִּצְחַק הַמֶּלֶךְ מְאֹד עַל מַעֲשֵׂי הָאִכָּר, וַחֲמָתוֹ שָׂכָכָה. וַיֹּאמֶר לָאִכָּר: “יַעַן כִּי אָבַד שְׂכָרְךָ טֶרֶם הָיָה לְךָ לְמָנָה, לָכֵן אָשִׁיב לְךָ תַּחְתָּיו שָׂכָר אַחֵר; לֵךְ אֶל גַּנְזַכִּי, וְקַח לְךָ כֶסֶף כְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ”.

וְהָאִכָּר לֹא חִכָּה עַד אֲשֶׁר יְצַוּוּהוּ שֵׁנִית, וַיֵּלֶךְ וַיְמַלֵּא אֶת אַמְתְּחוֹתָיו כֶּסֶף כְּכֹל אֲשֶׁר יָכֹל שְׂאֵת, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי כֵן אֶל בֵּית הַמַּרְזֵחַ וַיִּסְפֹּר אֶת כָּל הוֹנוֹ. וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו הַיְּוָנִי בַּלָּאט, וַיִּשְׁמַע, וְהִנֵּה הָאִכָּר מְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ: “הִנֵּה רִמָּנִי הַמֶּלֶךְ הַנּוֹכֵל! לוּ נָתַן לִי אֶת הַכֶּסֶף בְּיָדוֹ, אָז יָדַעְתִּי כַּמָּה יֵשׁ לִי; וְעַתָּה אֵיכָכָה אוּכַל וְיָדַעְתִּי אֶת מִכְסַת כַּסְפִּי, אִם לָקַחְתִּי כְּכָל הַבָּא בְיָדִי!” וַיֹּאמֶר הַיְּוָנִי בְּלִבּוֹ: “אֵל אֱלֹהִים! הֲלֹא כְּאַחַד הַמֹּרְדִים יְדַבֵּר הָאִכָּר הַזֶּה עַל אֲדוֹנֵנוּ; הָבָה אָרוּצָה וְאֲסַפְּרָה לַמֶּלֶךְ אֶת דְּבָרָיו. וְנָתַן לִי שָׂכָר טוֹב, וְאוֹתוֹ יְיַסֵּר”. –

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ עַל אֹדוֹת דִּבְרֵי הָאִכָּר, וַתִּבְעַר בּוֹ חֲמָתוֹ, וַיְצַו אֶת הַיְּוָנִי לְמַהֵר וּלְהָבִיא לְפָנָיו אֶת הָאִכָּר. וַיָּרָץ הַיְּוָנִי אֶל הָאִכָּר וַיַּבְהִילֵהוּ לָלֶכֶת אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: “לֵךְ כְּרֶגַע אֶל הַמֶּלֶךְ וְאַל תִּתְמַהְמֵהַּ –!” וַיַּעַן הָאִכָּר: “גַּם אָנֹכִי יֹדֵעַ אֵת אֲשֶׁר עָלַי לַעֲשׂוֹת, אֲבָל אֲצַוֶּה לִתְפֹּר לִי בֶּגֶד חָדָשׁ; הַתְדַמֶּה, כִּי נָאֶה לְאִישׁ, אֲשֶׁר לוֹ כֶסֶף רַב בְּכִיסוֹ לִלְבֹּשׁ קְרָעִים?” וַיַּרְא הַיְּוָנִי, כִּי אֵין לְאַלֵּץ אֶת הָאִכָּר לָלֶכֶת בְּלִי בֶגֶד חָדָשׁ, וַיִּירָא פֶן תִּשֹּׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ, וְאָבַד שְׁכָרוֹ, וְגַם הָאִכָּר לֹא יִוָּסֵר, וַיֹּאמֶר לָאִכָּר: “הִנֵּה אַשְׁאִילְךָ אֶת מְעִילִי הֶחָדָשׁ, לְעֵת קְצָרָה, כִּי יְדִידְךָ אָנִי, וּמַה לֹא יַעֲשֶׂה הָאָדָם מֵאַהֲבָתוֹ?” וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי הָאִכָּר וַיִּלְבַּשׁ אֶת מְעִיל הַיְּוָנִי וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ.

וַיּוֹכִיחַ הַמֶּלֶךְ אֶת הָאִכָּר עַל אֹדוֹת דִּבְרֵי הַמֶּרֶד, אֲשֶׁר סִפֶּר לוֹ הַיְּוָנִי. וַיַּעַן הָאִכָּר: “הוֹי! הֵן כָּל דָּבָר. הַיֹּצֵא מִפִּי יְוָנִי, שֶׁקֶר הוּא. מִי ידֵעַ, אִם לֹא יַבְטִיחֲךָ, כִּי הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלַי לוֹ הוּא!” וַיִּקְרָא הַיְּוָנִי: “מַה זֹאת? הֲכִי לֹא מְעִילִי הוּא? הֲכִי לֹא הִשְׁאַלְתִּי לְךָ רַק מִידִידוּת, לְמַעַן תּוּכַל לָגֶשֶׁת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ?”

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ זֹאת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: “הַפַּעַם רִמָּה הַיְּוָנִי. בֶּאֱמֶת, אֶת אֶחָד מֵאִתָּנוּ; אוֹתִי אוֹ אֶת הָאִכָּר”. וַיְצַו לָתֵת לַיְּוָנִי מִן הַשְּׁקָלִים הַכְּבֵדִים, כַּאֲשֶׁר קִבֵּל בָּרִאשׁוֹנָה. וְהָאִכָּר שָׁב אֶל בֵּיתוֹ בִּמְעִילוֹ הֶחָדָשׁ וּבְכַסְפּוֹ הָרַב, וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: “הַפַּעַם הִשְׂכַּלְתִּי בְּדַרְכִּי!”