חָלַמְתִּי אָז עַל אַהֲבָה בּוֹעֶרֶת,

עַל זֵרֵי־הֲדַסִּים וְתַלְתַּלִּים שֶׁל חֵן,

שְׂפָתַיִם מְתוּקוֹת, מָרִים דִּיבּוּרֵיהֶן,

שִׁירִים קוֹדְרִים וּמַנְגִּינָה קוֹדֶרֶת.

חָוְרוּ מִזְּמַן הַחֲלוֹמוֹת וְהֵם פָּגִים,

נְמוֹגָה גַּם הֲזָיָתִי הָאֲהוּבָה!

נִשְׁאַר לִי רַק מַה שֶּׁבְּאֵשׁ־הַלֶּהָבָה

יָצַקְתִּי אָז בַּחֲרוּזִים רַבִּים.

נִשְׁאַרְתָּ אַתָּה, שֶׁיר יָתוֹם! אַךְ הִנָּדֵף וּבְרַח

וְתוּר אַחַר הֲזָיָתִי, שֶׁנֶּעֶלְמָה מִזְּמַן,

מְסֹר לָהּ אֶת בִּרְכָתִי, אִם תִּמְצָאֶנָּה –

הֶבֶל אַוְרִירִי לַצֵּל הָאַוְרִירִי אֶשְׁלַח.

חֲלוֹם מוּזָר וְזַוְעָתִי

עִנֵּג וְגַם הִבְהִיל אוֹתִי.

תְּמוּנַת אֵימָה עוֹד תְּרַחֵף

וּבִפְרָאוּת פּוֹעֵם הַלֵּב.

הָיָה שָׁם גַּן, יָפֶה, מוֹשֵׁךְ

בּוֹ בְּשִׂמְחָה לְהִתְהַלֵּךְ;

פְּרָחִים יָפִים הִבִּיטוּ בִּי

וַלַמַּרְאֶה שָׂמַח לִבִּי.

וּבוֹ צִיְצוּ הַצִּפֳּרִים

וְאַהֲבָה מְלֹא הַשִִּׁירִים;

הַשֶּמֶשׁ עֲטוּרָה זָהָב

וְעַלִּיזִים צִבְעֵי פְּרָחָיו.

מֵעֲשָׂבִים צֳרִי נוֹדֵף

וּבָאֲוִיר רֹךְ מְנַשֵּׁב;

הַכֹּל צוֹחֵק, הַכֹּל זוֹהֵר

וְלִי חוֹשֵׂף אֶת הַפְּאֵר.

בְּאֶמְצַע גַּן פִּרְחֵי־חֶֶמְדָּה

בְּאֵר־הַשַּׁיִשׁ שָׁם עָמְדָה;

יְפַת־מַרְאֶה, שָׁם נַעֲרָה

כִּבְּסָה, זְרִיזָה, גְּלִימָה צְחוֹרָה.

עֵינֶיהָ רֹךְ, שְׂפֶָתֶיהָ טַל

דְּיוֹקַן־קְדוֹשָׁה זְהֻבַּת־תַּלְתַּל;

אֲנִי מַבִּיט בַּנַעֲרָה

וְהִיא זָָרָה גַּם מֻכָּרָה.

וְהַיָּפָה הִיא מְמַהֶרֶת,

בְּקוֹל מֻפְלָא הִיא מְזַמֶּרֶת:

"שְׁטֹף הַבַּד לִי, מַעְיָן,

שֶׁיִּהְיֶה נָקִי, לָבָן!"

אָז הִתְקָרַבְתִּי צַעַד־צַעַד

לָחַשְׁתִּי לָהּ: הִנָּךְ שׁוֹמַעַת?

אִמְרִי יָָפָה וַחֲמוּדָה

לְמִי גְּלִימָה זוֹ נוֹעֲדָה?

חִישׁ הִיא: "תָּכִין אֶת עַצְמְךָ,

הַתַּכְרִיכִים הֵם בִּשְׁבִילְךָ!"

וְלֹא גָּמְרָה דְּבָרָהּ עַד קְצֶה

נָמוֹגָה הַתְּמוּנָה כַּקֶּצֶף. –

וּכְבָר מֻקְסָם אֲנִי עוֹבֵר

אֶל יַעַר פֶּרֶא וְקוֹדֵר,

שֶׁעַד שָׁמַיִם מִתְרוֹמֵם

אֲניִ תּוֹהֶה וּמִשְׁתּוֹמֵם.

מַקְשִׁיב! יֵש הֵד עָמוּם, נָמוֹג!

כִּצְלִיל מַכּוֹת־גַרְזֶן רָחוֹק;

מִהַרְתִּי בֵּין סִבְכֵי הַיַּעַר

עַד הַגִּיעִי אֶל אֵיזֶה מַעַר.

בָּאֶמְצַע בֵּין יָרֹק, כָּחֹל,

תִּמֵּר אֶל עָל אַלּוֹן גָּדוֹל.

וּרְאֵה! הִנֵּה אוֹתָה בַּת־חֵן

מַכָּה בַּגֶּזַע בַּגַרְזֶן.

עִם כָּל מַכָּה שֶׁהִיא הוֹלֶמֶת

מוּזָר, גַּם שִׁיר הִיא מְזַמְזֶמֶת:

"לַהַב עֶשֶׁת מְנַצְנֵץ,

בְּנֵה מַהֵר אֲרוֹן־הָעֵץ!"

אָז הִתְקָרַבְתִי צַעַד־צַעַד

לָחַשְׁתִי לָהּ: הִנָּךְ שׁוֹמַעַת?

אִמְרִי בַּת קֶסֶם וְעֶדְנָה

לְמִי תֵּבָה זוֹ אַתְ בּוֹנָה?

הֵשִׁיבָה חִישׁ: "נִגְמַר זְמַנְּךָ,

אֲרוֹן־מֵתִים זֶה בִּשְׁבִילְךָ!"

וְלֹא גָּמְרָה דְּבָָרָהּ עַד קֵצֶה

נָמוֹגָה הַתְּמוּנָה כַּקֶּצֶף.

סְבִיבִי חִוֶּרֶת, רְחָבָה

רֵיקָה, רֵיקָה רַק עֲרָבָה:

בְּלִי לְהָבִין הִנֵּה פִּתְאֹם

עָמַדְתִי שָׁם בְּחִיל אָיֹם.

עוֹדִי הוֹלֵךְ כְּדֵי לַעֲבֹר,

חָלְפָה צְחוֹרָה תְּמוּנָה־שְׁל־אוֹר;

מִהַרְתִי בָּה לְהִתְבּוֹנֵן

וּרְאֵה: הִנֵּה שׁוּב בַּת־הַחֵן.

בַּעֲרָבָה עַלְמָה צְחוֹרָה

בָּאֲדָמָה עָמֹק חָפְרָה.

הֵעַזְתִּי קְצָת בָּה לְהַבִּיט,

יָפָה כָּל־כָּךְ, גַּם זַוְעָתִית.

וְהַיָּפָה הִיא מְמַהֶרֶת,

בְּקוֹל מֻפְלָא הִיא מְזַמֶּרֶת:

"אֵת הוֹ אֵת, הֵיטֵב חֲפֹר,

הַעֲמֵק הַרְחֵב הַבֹֹּור!"

אָז הִתְקָרַבְתִּי צַעַד־צַעַד

לָחַשְׁתִּי לָהּ: הִנָּךְ שׁוֹמַעַת?

יְפֵהפִיָה, בַּת חֵן וָאוֹר,

מַה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל זֶה הַבּוֹר?"

הֵשִׁיבָה חִישׁ: "כְּלוּם אַל תֹּאמַר;

לְךָ חָפַרְתִּי קֶבֶר קַר".

וְעֵת דִּבְּרָה בַּת הַזָּהָב

נִפְתַּח הַקֶּבֶר הָרָחָב.

וְעֵת עֵינִי לַבּוֹר נָפְלָה

בִּי צִמְרְרָה הַחַלְחָלָה;

אֶל לֵיל־הַקֶּבֶר הַקּוֹדֵר

צָנַחְתִּי בּוֹ – וְאֶתְעוֹרֵר.

מַה תִּשְׁתּוֹלֵל דָּמִי טָרוּף?

לִבִּי בְּלַהַט מַה שָּׂרוּף?

דָּמִי תוֹסֵס, מַקְצִיף, יִרְתַּח

וְזַעַם־אֵשׁ אוֹתוֹ יִלְחֵךְ.

דָּמִי טָרוּף, תּוֹסֵס, מַקְצִיף

כִּי חֲלוֹם־רַע עָלַי הֵעִיב:

בָּא בֶּן־הַלַּיְלָה הָאָפֵל

וּכְבַד־חָזֶה אוֹתִי טִלְטֵל.

הֵבִיא אוֹתִי לְבַיִת אוֹר

בּוֹ מְהוּמַת צְלִילֵי כִּנּוֹר

וּבְרַק־לַפִּיד וְזִיו נֵרוֹת;

נִכְנַסְתִּי אֶל אוּלַם אוֹרוֹת.

שִׂמְחָה שֶׁל חֲתֻנָּה יֵשׁ כָּאן;

אוֹרְחִים שְׂמֵחִים לְיַד שֻׁלְחָן.

עֵת עַל הַזּוּג עֵינִי נָפְלָה, –

אֲבוֹי! אֲהוּבָתִי הִיא הַכַּלָּה.

הִיא בְּרִגְעָהּ הַמְאֻשָּׁר

וְהֶחָתָן שֶׁלָּהּ אִישׁ זָר:

מֵאֲחוֹרֵי כֵּס־הַכַּלָּה

עָמַדְתִּי בְּלִי אַף מִלָּה.

צְלִילִים בּוֹקְעִים – אֲנִי אִלֵּם;

קוֹל־הַשִּׂמְחָה אוֹתִי עוֹגֵם.

וְהַכַּלָה – אָשְׁרָה בּוֹהֵק.

וְהֶחָתָן יָדָהּ חוֹבֵק.

וּמְמַלֵּא אֶת הַַגָּבִיעַ

שׁוֹתֶה, וְלַכַּּלָּה מַצִּיעַ,

הִיא בְּחִיּוּךְ לוֹ הוֹדְתָה, –

אֲבוֹי! דָמִי הַחַם הִיא שָׁתְתָה.

תַּפּוּחַ־חֵן נָטְלָה הַבַּת

וְלֶחָתָן נָתְנָה בַּיָּד.

לָקַח סַכִּין, חָתַךְ הַפְּּרִי.

אֲבוֹי! אֲבוֹי הֵן זֶה הַלֵּב שֶׁלִּי

רִמְזֵי מַבָּט אָרֹךְ, מָתוֹק,

אֶת הַַכַּלָּה הָאִישׁ יַחֲבֹק

וְאֶת לֶחְיָהּ – שׁוֹשָׁן נוֹשֵׁק,

אֲבוֹי! מוֹתִי הַקַּר אוֹתִי נִשֵּׁק,

בִּי לְשׁוֹנִי כְּמוֹ עוֹפֶרֶת

מִלָּה אַחַת לֹא נֶאֱמֶרֶת.

וְשׁוּב סוֹעֵר, מַתְחִיל מָחוֹל

וְזוּג הַחֵן – בְּרֹאשׁ הַכֹּל.

וּבְעָמְדִי אִלֵּם־כַּמֵּת,

סְבִיבִי מְחוֹלְלִים כָּעֵת;

לָהּ הֶחָתָן לָחַשׁ דְּבַר־מָה,

הִסְמִיקָה, אַךְ לְלֹא חֵמָה.

בַּלַּיְלָה, בַּחֲלוֹם, רָאִיתִי אֶת עַצְמִי

בִּפְרַאק־שֶׁל־עֶרֶב וּבְחֹשֶׁן־מֶשִׁי,

שַׁרְווִּליּוֹת בַּיָּד, כְּמוֹ אֶל הַחֲגִיגָה

וּלְפָנַי אֲהוּבָתִי, הַמְּתוּקָה, הַנְּעִימָה.

לָהּ קַדְתִּי בְּאָמְרִי: ״אַתְּ הַכַּלָּה?

אַי! אַי! אָז אֲבָרְכֵךְ, לִי הַנִּבְחֶרֶת!"

אַךְ אֶת גְּרוֹנִי הֵבִיא כִּמְעַט עַד מַחֲנָק

הַקּוֹל הַקַּר, הַהַדְרָנִי, שֶׁנִּתְמַשֵּׁךְ לְאַט.

לְפֶתַע דְּמָעוֹת מָרוֹת פָּרְצוּ לָהֶן

מִתּוֹךְ עֵינֵי אֲהוּבָתִי וּבְגַלֵּי דְִמְעָה

נָמוֹגָה לִי כִּמְעַט תְּמוּנַת־הַחֵן.

אָה הָעֵינַיִם הַמְּתוּקוֹת, כּוֹכְבֵי אַהֲבַת־תֹּם

אַף כִּי שִׁקַּרְתֶּן לִי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בִּהְיוֹתִי עֵר

בְּלֵב־רוֹצֶה אַאֲמִין לָכֶן בְּתוֹךְ חֲלוֹם!

וּבַחֲלוֹם רָאִיתִי אִישׁ קָטָן, חָמוּד

הוֹלֵךְ עַל כְּלוֹנְסָאוֹת בִּצְעָדִים גְּדוֹלִים,

לָבַשׁ חֻלְצָה צְחוֹרָה וַחֲלִיפָה טוֹבָה

אַךְ בְּתוֹךְ־תּוֹכוֹ גַּס־רוּחַ וּמְלֻכְלָךְ.

בְּתוֹךְ־תּוֹכוֹ עָלוּב וּבֶן־בְּלִיַּעַל

אַךְ מִבַּחוּץ – מְלֹא הַדְרַת־כָּבוֹד;

עַל אֹֹֹמֶץ־לֵב הִרְחִיב וְהֶאֱרִיךְ

וְאַף הִתְמִיהַּ בִּדְבָרִים שֶׁל רַהַב.

“הַאִם תֵּדַע מִי זֶה הָאִישׁ? בּוֹא וְתִרְאֶה!”

כָּךְ אֵל־הַחֲלוֹמוֹת דִּבֵּר וּבְעָרְמָה הֶרְאָה

מַסֶּכֶת־הַתְּמוּנוֹת בְּתוֹךְ רְאִי.

לִפְנֵי מִזְבֵּחַ שָׁם עָמַד הָאִישׁ

וּלְיָדוֹ אֲהוּבָתִי וְ"כֵן" אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם

וְאֶלֶף שְׂטָנִים קָרְאוּ בִּצְחוֹק “אָמֵן!”

בַּחֲלוֹם הַמָּתוֹק, בְּלַיְלָה דּוֹמֵם

בָּאָה אֵלַי בְּעָצְמַת־קוֹסֵם,

בְּעָצְמַת־קוֹסֵם, אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי,

הִיא בָּאָה אֵלַי אֶל תּוֹךְ חַדְרִי.

אַבִּיט בָּה, בְּחֶמְדַּת־הַתֹּאַר!

אַבִּיט בָּה, חִיּוּכָה מְלֵא נֹעַם,

חִיְּכָה עַד שֶׁלִּבִּי גָּאָה

וּבְעֹֹז סוֹעֵר דְּבָרִי נָבַע:

"כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי, קְחִי הַכֹּל,

גַּם הַיָּקָר לִי, לָךְ הַכֹּל,

אִם עִמָּדֵךְ אוּכַל לִישֹֹֹֹֹׁן

מִשְּׁעַת־חֲצוֹת עַד אוֹר־רִאשׁוֹן".

תָּמְהָה בִּי בְּמַבָּט מוּזָר,

חָבִיב, כּוֹאֵב, נִלְבָּב, נִסְעָר,

וְלִי אָמְרָה אָז בַּת־הַחֵן:

“אֶת אָשְׁרְךָ, אָנָּא, לִי תֵּן!”

״אֶת כָּל חַיַּי, אֶת כָּל נְעוּרַי

בְּשִׂמְחָה לָךְ נָתַתִּי וְאָמַרְתִּי אַשְׁרַי,

נָתַתִּי לָךְ, נַעֲרָה בַּת־מַלְאָךְ

אַךְ מַלְכוּת־שָׁמַיִם לֹא אוּכַל לָתֵת לָךְ".

פֶּרֶץ דְּבָרַי מִפִּי מָהִיר,

וְהִיא יָפָה יוֹתֵר תַּזְהִיר

וְשׁוּב תֹּאמַר לִי בַּת־הַחֵן:

“אֶת אָשְׁרְךָ, אָנָּא, לִי תֵּן”!

דְּבָרָה רוֹעֵם לִי בְּאָזְנַי

מַשְׁלִיךְ יַם־אֵשׁ לְמַעֲמַקַּי

אֶל תַּחְתִּיּוֹת הַנְּשָׁמָה.

אֲנִי נֶחֱנָק. אֵין נּשִׁימָה.

הָיוּ אֵלֶּה מַלְאֲכֵי צְחוֹר

מְעֻטָּרִים בִּזְהַב־הָאוֹר;

עַתָּה עָלְתָה בִּסְעָרָה

כַּת שֵׁדוֹנִים כְּסוּפָה־שְׁחוֹרָה.

הֵם נֶאֶבְקוּ בַּמַּלְאָכִים;

גֵּרְשׁוּ שָׁם אֶת הַמַּלְאָכִים;

אַךְ לְבַסוֹף גַּם הַשְּׁחוֹרָה

בְּעַרְפִלִּים הִתְפּוֹרְרָה.

וַאֲנִי רָצִיתִי לְהִמּוֹג בְּתַּאֲוָה,

בִּזּרוֹעוֹתַי אֲהוּבָתִי הַיְפֵהפִיָּה,

נִצְמֶדֶת בִּי כְּאַיָּלָה

אֲבָל בּוֹכָה בְּמַר קוֹלָהּ.

אֲהוּבָתִי בּוֹכָה, אֲנִי יוֹדֵעַ הַסִּבָּה שֶׁלָּהּ.

בְּלִי אֹמֶר אֲנַשֵּׁק פֶּה־שׁוֹשַׁנִּים שֶׁלָּהּ.

"הַפְסִיקִי מַבּוּל־דְּמָעוֹת יַקִּירָתִי

וְהִתְמַסְּרִי לְלַהַט אַהֲבָתִי!

וְהִתְמַסְּרִי לְלַהַט אַהֲבָתִי –"

לּפֶתַי בִּי קָפָא דָמִי;

וּבַתַּחְתִּית הַַחַלְחָלָה תֵהוֹם

וְּבְפִהוּק שָׁם נִפְתְּחָה תְהוֹם.

וְיוֹצֵאת מִן הַתְּהוֹם הַשְּׁחוֹרָה

הַכַּת הַשְּׁחוֹרָה – אֲהוּבָתִי מַחֲוִירָה!

מִזְּרוֹעוֹתַי נֶעֶלְמָה אֲהוּבָתִי

נִשְׁאַרְתִּי עוֹמֵד שָׁם לְבַדִּי.

רוֹקְדִים סְבִיבִי סְחוֹר־סְחוֹר

כֹּה מוּזָרִים בְּנֵי כַּת־הַשְּׁחוֹר,

וּמִתְקָרְבִים וּמִישֶׁהוּ יָדַי לוֹכֵד

וּצְחוֹק צוֹרֵם שֶׁל לַעַג מְהַדְהֵד.

וְנַעֲשָׂה הַמַּעְגָּל עוֹד צַר וְצַר

וּמְהַמְהֶמֶת כָּל הָעֵת זַוְעַת־הַמַּאֲמָר:

"אֶת אָשְׁרְךְ מָסַרְתָּ בֶּן־אָדָם

עַל כֵּן אַתָּה שֶׁלָּנוּ לְעוֹלָם!"

כְּבָר יֵשׁ לְךָ מֹהַר וּמָה עוֹד תְּפַקְפֵּק?

בָּחוּר אֲפֵל־יֵצֶר, עוֹד יֵשׁ לְךָ סָפֵק?

בְּחַדְרִי אֵשֵׁב וְרוּחִי כְּבָר קְצָרָה

קְרֵבָה שְׁעַת־חֲצוֹת – רַק הַכַּלָּה חֲסֵרָה.

מִבֵּית־הֶעָלְמִין מְנַשְּׁבוֹת רוּחוֹת חִיל; –

הָרוּחוֹת! הַרְאִיתֶן אֶת כַּלָּתִי בַּשְׁבִיל?

מַסֵּכוֹת חִוְרוֹת שָׁם חוֹשְפוֹת אֶת פְּנֵיהֶן

מִשְׁתַּחֲווֹת סְבִיבִי בְּגִּחוּךְ, נָדוֹת: “כֵּן!”.

גַּלֵּה כְּבָר, בְּפִיךָ בְּשׂוֹרָה חֲשוּבָה

הַבַּרְנָשׁ הַשָּׁחוֹר בִּלְבוּשׁ־לֶהָבָה?

"הַחֶבְרָה הַנִּכְבֶּדֶת תַּגִּיעַ, הִכּוֹן,

הִיא נוֹסַעַת לְכָאן רְתוּמָה לִדְרָקוֹן".

בַּרְנָשוֹן אָפֹר וְחָבִיב מַה חֶפְצְךָ?

מוֹרִי הַמֵּת, לְכָאן מַה הֵבִיא אוֹתְךָ?

הוּא זוֹרֵק בִּי דּוּמָם מַבָּט קוֹדֵר

מֵנִיעַ רֹאשׁוֹ, מִסְתּוֹבֵב וְחוֹזֵר.

מָה הַבָּחוּר הַשָּׂעִיר מְכַשְׁכֵּש וּמְיַבֵּב?

וְַעל מָה עֵין חָתוּל־שָׁחוֹר בְּהִירָה תְּהַבְהֵב?

מַה צּוֹרְחוֹת הַנָּשִׁים בִּשְׂעָרָן הַמְעוֹפֵף?

וּמַדּוּעַ מֵינַקְתִּי לִי שִׁיר־עֶרֶשׂ תְּלַבֵּב?

עִם שִׁירֵךְ שְׁבִי בַּבַּיִת, גְּבֶרֶת מֵינֶקֶת

שִׁירַת נוּמָה־נוּמָה כְּבָר כָּל כָּךְ מְרֻחֶקֶת;

הַיּוֹם כְּבָר אָחֹג אֶת חַג נִשּׂוּאַי,

רְאִי, אוֹרְחִים נִלְבָּבִים בָּאִים אֵלַי.

רְאִי! אֲדוֹנִים, זֶה אַבִּירִי מִצִּדְכֶם!

בִּמְקוֹם מִגְבָּעוֹת, אַתֶּם נוֹשְׂאִים בַּיָּד אֶת רָאשֵׁיכֶם!

מְפֻרְכְּסֵי־רַגְלַיִם בְּמַדֵּי הַגַּרְדּוֹם,

הָרוּחַ שְׁלֵּוָה, כֹּה אֵחַרְתֶּם הַיּוֹם?

אָז בָּאָה גַּם אִמָּא־קְּנֵה־מַטְאֲטֵא הַזְּקֵנָה.

כֵּן בְּנֵךְ אֲנִי, אִמָּא, בָּרְכִינִי, אָנָּא.

רוֹעֲדוֹת הַשְּׂפָתַיִם בַּפָּנִים הַחִוְרִים,

”לָנֶצַח, אָמֵן!" נִשְׁמָעִים הַדְּבָרִים.

תְּרֵיסַר מוּזִיקָאִים כְּחוּשֵׁי־רוּחַ בַּדֶּלֶת

אַחֲרֵיהֶם כַּנֶּרֶת עִוֶּרֶת כּוֹשֶׁלֶת,

וְהִנֵּה הַבַּדְחָן, בִּמְעִיל מְטֻלָּא מִתְעַטֵּף,

אֶת הַקַּבְּרָן הוּא סוֹחֵב עַל הַכָּתֵף.

מְחוֹלְלוֹת תְּרֵיסַר בְּתוּלוֹת־מִנְזָר פְּנִימָה:

הַסַּרְסְּוּרִית הַפּוֹזֶלֶת מוֹבִילָה קָדִימָה.

וְאַחֲרֵיהֶן תְּרֵיסַר כְּמָרִים בַּעֲלֵי־תַּאֲוָה

שׁוֹרְקִים שִׁיר־קָלוֹן בְּנִימַת הַכְּנֵסִיָּה.

סוֹחֵר־הַגְּרוּטָאוֹת, אַל תִּצְעַק עַד תַַּּּּכְחִיל.

פַּרְוָתְךָ בְּאֵשׁ הַגֵּיהִנּוֹם לִי לֹֹא תּוֹעִיל;

שָׁם מַסִּיקִים חִנָּם שָׁנִים עַל שָׁנִים

וּבִמְקוֹם עֵץ – בְּעַצְמוֹת נְסִיכִים וְקַבְּצָנִים.

נַעֲרוֹת הַפְּרָחִים גִּבְּנוֹת וַעֲקֻמּוֹת

בַּחֶדֶר עַל הָרֹאשׁ הֵן קוֹפְצוֹת וּמִתְגַּלְְגְּלוֹת.

אַתֶּם פְּנֵי יַנְשׁוּף וְעַצְמוֹת הֶחָגָב,

הַי! הַפְסִיקוּ אֶת נְקִישַׁת הַצְּלָעוֹת וְהַגַּב!

הֻתַּר הָרֶסֶן בְּכָל הַגֵּיהִנּוֹם,

מִתְרַבֶּה הַקָּהָל, הוּא יִרְעַם וְיִנְהֹם,

שׁוֹֹמְעִים אֲפִלּוּ אֶת וַלְס הַקְּלָלָה, –

שֶׁקֶט שָׁם, שֶׁקֶט – כְּבָר בָּאָה הַכַּלָּה.

שֶׁקֶט, אֲסַפְסוּף, אוֹ הִסְתַּלְּקוּ מִכָּאן!

אֶת מִלּוֹתַי שֶׁלִּי, בְּקֹשִׁי אֶשְׁמַע קוֹלָן, –

אַי, הַאִם לֹא כִּרְכָּרָה אֵלֵינוּ תְּטַרְטֵר?

הַטַּבָּחִית אַיֵּךְ? הַשַּׁעַר פִּתְחִי מַהֵר!

בְּרוּכָה הַבָּאָה, אֲהוּבָתִי; וְאֵיךְ אַתְּ, אוֹצָרִי?

בָּרוּךְ הַבָּא הַכֹּמֶר, וְשֵׁב נָא בִּתְחוּמִי.

אֲדוֹן כֹּמֶר בַּעַל רַגְלֵי־הַסּוּס וְהַזָּנָב

כֻּלִי מָכוּר לְשֵׁרוּתְךָ, בְּכָל יִרְאַת־כָּבוֹד, הָאָב!

כַּלָּתִי, לָמָּה דּוֹמֶמֶת וְחִוֶּרֶת אַתְּ כָּעֵת?

הַכֹּמֶר אֶל טֶקֶס הַנִּשּׂוּאִין הִנֵּה צוֹעֵד;

אֲנִי מְשַׁלֵּם לוֹ שְׂכָרוֹ, בְּדָמִים כְּבֵדִים,

אַךְ לְמַעַן תִּהְיִי שֶׁלִּי, זֶה מִשְׂחַק יְלָדִים.

כִּרְעִי, כַּלָּתִי, לְצִדִּי עַל בִּרְכַּיִם!

הִיא כּוֹרַעַת, צוֹנַחַת – הוֹי, אֹשֶׁר־שָׁמַיִם!

אֶל לִִבִּי, לְחָזִי הַגּוֹאֶה צוֹנַחַת הַכַּלָּה,

אֲנִי מְחַבְּקָה בְּתַאֲוַת־חַלְחָלָה.

תַּלְתַלֵּי־הַזָּהָב עוֹטְרִים אֶת שְׁנֵינוּ בְּגַּלִּים:

לֵב אֶל לֵב לִבּוֹתֵינוּ יַחְדָּו פּוֹעֲמִים.

פּוֹעֲמִים מִתַּאֲוָה וּמַכְאוֹב הַשְּׁנַיִם

וְרוֹחֲפִים לְּמַעְלָה אֶל מְרוֹמֵי הַשָּמַיִם.

הַלְּבָבוֹת שׂוֹחִים בְּתוֹךְ יַם הַשִּׂמְחָה

שָׂם בִּמְרוֹם קְדֻשַּּת אֱלֹהֵי הַבְּרָכָה;

אַךְ עַל הָרָאשִׁים, כְּאֵימִים וְאֵשׁ־עַד

הַגֵּיהִנוֹם הִנִּיחַ עֲלֵיהֶם אֶת הַיָּד.

זֶהוּ בְּנוֹ הָאָפֵל שֶׁל הַלֵּיל

שֶׁהִתְחַפֵּשׂ לְכֹמֶר מְבָרֵךְ־מִתְפַּלֵּל;

מִסֵּפֶר הַדָּם הַפְּסוּקִים הוּא דָּלָה,

תְּפִלָּתוֹ, – גִּדּוּף, בִּרְכָתוֹ, – קְלָלָה.

גּוֹנַחַת, לוֹחֶשֶׁת בְּטֵרוּף זְעָמִים,

אֶנְקַת מִשְׁבָּרִים כְּמַפַּל רְעָמִים.

לְפֶתַע אֵשׁ כְּחַלְחַלָּה מִזְדַּהֶרֶת,

“לָנֶצַח, אָמֵן” הָאִמָּא אוֹמֶרֶת.

יָצָאתִי מִתּוֹךְ בֵּיתָהּ שֶׁל גְּבִרְתִּי,

נוֹדֵד בְּטֵרוּף, בַּחֲצוֹת לֵיל זְוָעָתִי,

בִּרְצוֹתִי לַעֲבֹר לְיַד בֵּית הֶעָלְמִין

לִי קָרְצוּ הַקְּבָרִים כִּבְדֵי־רֹאשׁ, דּוֹמְמִים.

קְרִיצָה מִמַּצֶּבֶת הַקֶּבֶר שֶׁל הַנַּגָּן.

זֶה הָיָה הַיָּרֵחַ שֶׁהִזְהִיר עַד כָּאן.

לְחִישָׁה: “אָבוֹא מִיָּד, אָבוֹא, אָח יָקָר” –

עָלְתָה מְעֻרְפֶּלֶת מִן הַקֶבֶר הַקַּר.

הַנַּגָּן הָיָה זֶה שֶׁהֵגִיחַ עַכְשָׁיו

וְגָבוֹהַּ עַל פְּנֵי הַמַּצֶּבֶת יָשַׁב.

בַּקַּתְרוֹס הוּא תּוֹפֵס וּבְמֵיתָרָיו הוּא פּוֹעֵם

וְשָׁר אֶת שִׁירוֹ כֹּה חָלוּל וְצוֹרֵם:

"הַאִם מִי מִכֶּם בַּשִּׁיר הַיָּשָׁן נִזְכַּר,

שֶׁפַּעַם בְּחָזֶה פִּרְאִי בָּעַר,

מֵיתְרֵי עֲמִימוּת וּדְאָבָה?

הַַמַּלְאָכִים יְכַנּוּהוּ – חֶדְוַת־שָׁמַיִם

הַשְּׂטָנִים יְכַנּוּהוּ – סִבְלוֹת־תָּפְתַּיִם

בְּנֵי אָדָם לוֹ קוֹרְאִים אַהֲבָה!"

הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה, אַךְ הֵדָהּ נֶעְלַם

נִפְתְּחוּ לִרְוָחָה הַקְּבָרִים כֻּלָּם;

הוֹפִיעוּ הַרְבֵּה דְּמֻיּוֹת־אֲוִיר

מִסָּבִיב לַנַּגָּן וּפָצְחוּ בְּשִׁיר:

"אַהֲבָה! אַהֲבָה! כֹּחֵךְ הֶעָצוּם

הִשְׁכִּיב אוֹתָנוּ כָּאן לָנוּם

וְאֶת עֵינֵינוּ עָצַם כְּמוֹ לֵיל, –

מָה הָרַעַשׁ שֶׁפֹּה בַּלֵּיל תְּחוֹלֵל?"

כָּך הַכֹּל מְעֻרְבָּב אֲנָחָה וּגְנִיחָה

גּוֹעֵשׁ וְרוֹעֵשׁ בִּנְקִישָׁה, אֲנָחָה;

סִיעַת הַטֵּרוּף אֶת הַנַּגָּן תְּסוֹבֵב

וְהוּא שׁוּב תּוֹפֵס מֵיתָרָיו בְּחֹם־לֵב:

"הֵידָד! הֵידָד! תָּמִיד שִׁגָּעוֹן!

בְּרוּכִים שֶׁבָּאתֶם!

כִּי הִנֵּה שְׁמַעְתֶּם

שְׁמִּלַּת־הַקֶּסֶם שֶׁלִּי הֵקִימָה שָׁאוֹן!

כָּךְ לִשְׁכַּב שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה

שׁוֹתְקִים כְּעַכְבָּרִים בַּגֻּמְחָה הַקְּטַּנָּה;

בּוֹאוּ הַיּוֹם נִשְׂמְחָה וּנְרַנְּנָה!

עֲשׂוּ טוֹבָה, –

בִּדְקוּ סָבִיב, הַאִם אָנוּ לְבַד?

בַּחַיִּים כְּסִילִים הָיִינוּ

נִכְנָעִים בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף

לְטֵרוּף יִחוּם־הָאַהֲבָה.

כָּאן, הַיּוֹם, לֹא יֶחְסַר לָנוּ בִּדּוּר

בְּגָלוּי אִישׁ אִישׁ יִתֵּן סִפּוּר

אֵיךְ לְכָאן הִגִּיעַ לְמִשְׁכָּב

אַיךְ הוּסַת לִמְשִׁסָּה

וְנִקְרַע לִרְמִיסָה

בִּידֵי צֵיד־הָאַהֲבָה הַמְטֹרָף".

וְאָז מְנַתֶּרֶת מִן הַמַּעְגָּל, כְּרוּחַ־שֶׁל־כְּלוּם

בְּרִיָּה כְּחוּשָׁה וּמַתְחִילָה בְּהִמְהוּם:

"שׁוּלְיַת חַיָּטִים הָיִיתִי

עִם מַחַט וּמִסְפָּרַיִם;

זָרִיז ומָהִיר עָשִׂיתִי

עִם מַחַט וּמִסְפָּרַיִם;

בָּאָה בַּת בַּעַל־הַבַּיִת

בְּמַחַט וּמִסְפָּרַיִם

וְלִי דָּקְרָה אֶת הַלֵּב

בְּמַחַט וּמִסְפָּרַיִם".

מַקַהֵלַת הָרוּחוֹת בִּצְחוֹק הִרְעִימָה;

וְשֵׁנִי צָעַד בְּשֶׁקֶט וּרְצִינוּת קָדִימָה:

"אֶת רִינַלְדּוֹ רִינַלְדִּינִי

שִׁינְדֶּרְהָנוֹ, אוֹרְלַנְדִּינִי,

קַרְלוֹ מוֹר עוֹד פִּי כַּמָּה

לִי לָקַחְתִּי כְּדֻגְמָה.

גֲּם הִתְאַהַבְתִּי, חֲבֱרִים,ְּ

כְּמוֹ אוֹתָם הַגִּבּוֹרִים

וּבַת־נָשִׁים יְפֵהפִיָּה

לִי אֶת הָרֹאשׁ כֻּלּוֹ שִׁגְּעָה.

נֶאֱנַחְתִּי וְהִרְהַרְתִּי

וּמֵאַהֲבָה טֻרְטַרְתִּי,

עַד תָּחַבְתִּי אֶת יָדַי

אֶל שָׁכֵן עָשִׁיר מִדַּי.

כֹּה מֵהַשּׁוֹטֵר פָּגוּעַ

עַד רָצִיתִי בְּכִי־גַּעְגּוּעַ

לְיַבֵּשׁ לִי מֵעֵינִי

בַּמִּטְפַּחַת שֶׁל שְׁכֵנִי.

וְלְפִי חֹק חוֹשֵׂף־שִׁנַּיִם

כְּבָר עָמַדְתִּי בֵּין הַשְּׁנַַיִם;

וְהַכֶּלֶא, קָדוֹשׁ, מְאַיֵּם

לִי פָּתַח אֶת חֵיק־הָאֵם.

אַהֲבַת־תַּעֲנוּג הָזִיתִי

כָּךְ יָשַׁבְתִּי וְטָוִיתִי;

עַד צֵל שֶׁל רִינַלְדּוֹ גָּח

וְאֶת נִשְׁמָתִי לָקַח".

מַקְהֵלַת הָרוּחוֹת שׁוּב בִּצְחוֹק הִרְעִימָה.

מְפֻרְכָּס וּמְקֻשָּט שְׁלִישִׁי צָעַד קָדִימָה:

"מֶלֶךְ הַבָּמָה הָיִיתִי בְּיָמַי

מִקְצוֹעִי הָיָה הַמְאַהֵב,

“הַצִּילוּ, אֵלים!” נִשְׁמְעוּ צַעֲקוֹתַי,

“אוֹיָה!” נֶאֱנַחְתִּי בְּרֹךְ דּוֹאֵב.

הֲכִי טוֹב שִׂחַקְתִּי אֶת מוֹרְטִימֶר,

מָרִיָּה תָּמִיד יָפָה הָיְתָה!

אַךְ לַמְרוֹת הַמֶּחֱווֹת הַיּוֹתֵר אִישִׁיּוֹת

לְהִָבין אוֹתִי הִיא לֹא רָצְתָה!

פַּעַם כְּשֶׁמִּתּוֹךְ יֵאוּשׁ, בַּסּוֹף,

קָרָאתִי: “מָרִיָּה, קְדוֹשָׁה אַתְּ!”

אֶת הַפִּגְיוֹן מִהַרְתִּי לַחֲטֹף

וְדָקַרְתִּי עַצְמִי עָמֹק מְעַט"

מַקְהֵלַת הָרוּחוֹת שׁוּב בִּצְחוֹק הִרְעִימָה

וּרְבִיעִי בְּפַרְוָה לְבָנָה, צָעַד קָדִימָה:

"מִן הַקָּתֶדְרָה פִּטְפֵּט הַפְּרוֹפֶסּוֹר לְמַטָּה

הוּא פִּטְפֵּט וַאֲנִי שְׁנַת יְשָׁרִים יָשֵׁן;

נֶהֱנֶה הָיִיתִי אֶלֶף פְּעָמִים יוֹתֵר

אֵצֶל הַבַּת שֶׁלּוֹ, בַּת הַחֵן.

לְעִתִּים בְּעֶדְנָה מִן הַחַלּוֹן רָמְזָה לִי,

הִיא פֶּרַח הַפְּרָחִים, אוֹר חַיַּי!

לְבַסוֹף נִקְטַף לִי פֶּרַח הַפְּרָחִים

בִּידֵי הֶעָשִׁיר גַּס־הָרוּחַ הַכָּחוּשׁ מִיָּדַי.

קִלַּלְתִי הַנָּשִׁים וְאֶת הֶעָשִׁיר הַנָּבָל

וְעִרְבַּבְתִּי לִי בַּיַּיִן אֶת רַעַל־הָאָבְדָן

וְעִם הַמָּוֶת בְּרִית־אַחִים שָׁתִיתִי

וְהוּא קָרָא: “לְחַיִּים, שְׁמִי הוּא הַיָּדִיד שָׂטָן!”

מַקְהֵלַת הָרוּחוֹת שׁוּב בִּצְחוֹק הִרְעִימָה,

לְצַוָּארוֹ חֶבֶל, הַחֲמִישִׁי צָעַד קָדִימָה:

הִתְפָּאֵר, הִתְהַדֵּר הַנָּסִיךְ עַל הַיַּיִן

בְּבִתּוֹ וּבְאוֹצַר אַבְנֵי־חֵן בָּבַת־עַיִן.

מַה לִּי, נָסִיךְ, כָּל אוֹצַר אַבְנֵי־חֵן?

נְעִימָה לִי יוֹתֵר בִּתְּךָ, בַּת־הַחֵן.

אַךְ שְׁנֵיהֶם נְעוּלִים בְּסּוּגַר וּבְרִיחַ

וּסְבִיבָם הַנָּסִיךְ רֹב שׁוֹמְרִים הִבְטִיחַ.

מָה אִכְפַּת לִי שׁוֹמְרִים, בְּרִיחַ, סְבָכָה?

עַל הַסֻּלָּם טִפַּסְתִּי בְּבִטְחָה.

אֶל חַלּוֹן הָאֲהוּבָה טִפַּסְתִּי בְּבִטְחָה.

מִלְּמַטָּה שָׁמַעְתִּי רֹב קְלָלוֹת בְּרִתְחָה.

לְאַט לְךָ, נַעֲרִי, גַם חֶלְקִי בַּדָּבָר,

גַּם אֲנִי אוֹהֵב אֶת אַבְנֵי הָאוֹצָר".

כָּךְ לוֹעֵג הַנָּסִיךְ וְאוֹתִי הוּא לוֹכֵד –

בְּשִׂמְחָה צְבָא־שׁוֹמְרִים מִסְּבִיבִי מִתְגּוֹדֵד,

לַעֲזָאזֵל, אֲסַפְסוּף! מַטְּרָתִי לֹא גְּנֵבָה;

רַק רָצִיתִי לִגְנֹב אֶת לֵב הָאֲהוּבָה!"

לֹא עָזְרוּ דִבּוּרִים, לֹא צָלְחָה כָּל עֵצָה,

אֶת הַחֲבָלִים הֵכִינוּ בְּרִיצָה;

הִתְפַּלְּאָה הַשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁעָלְתָה לַמָּרוֹם:

הִיא מָצְאָה אוֹתִי תָלוּי עַל גַּרְדּוֹם".

מַקְהֵלַת הָרוּחוֹת שׁוּב בִּצְחוֹק הִרְעִימָה,

רֹאשׁוֹ בְּיָדוֹ, הַשִּשִּי צָעַד קָדִימָה:

דְּחָפַנִי אֶל הַצַּיִד צַעַר־אַהֲבָה.

רוֹבִי בַּיָּד, סִיַּרְתִּי בֵּין שִׂיחֵי הָעֲרָבָה.

חִרְחוּר צוֹרֵם נִשְׁמַע מֵרֹאשׁ הָעֵץ.

עוֹרֵב קָרָא: “רֹאשׁ־קֵץ! רֹאשׁ־קֵץ!”

יוֹנָה הֵרַחְתִּי בַּסְּבִיבָה,

אָבִיא אוֹתָהּ הַבַּיְתָה אֶל הָאֲהוּבָה!

כָּךְ בֵּין סְבַךְ וָשִׂיחַ בִּי עָבַר הִרְהוּר –

וְעֵין־צַיָּד שֶׁלִּי סָבִיב תָּתוּר.

מִי מִתְעַלֵּס שָׁם? מִתְנַשֵּׁק?

שָׁם זוּג יוֹנִים וַדַּאי לוֹ מְשַׂחֵק,

בְּשֶׁקֶט אֶתְקָרֵב – הַהֶדֶק חַם –

וּרְאֵה! אֶת אֲהוּבָתִי מָצָאתִי שָׁם.

הָיְתּה זוֹ יוֹנָתִי, זוֹ כַּלָּתִי בְּתֹם

וְגֶבֶר זָר חִבֵּק אוֹתָהּ בְּחֹם, –

עַכְשָׁיו, קַלָּע זָקֵן, לַמַּטָּרָה יָשָׁר!

וּכְּבָר הִתְבּוֹסְסָה בְְּדָם גּוּפַת הַזָּר.

מִיָּד, בְּצָהֲלַת־תַּלְיָן עָבְרָה

בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר חֲבוּרָה.

וּכְבָר אֲנִי הָאִישׁ, שֶׁבַּמֶּרְכָּז וּמִן הָעֵץ

עוֹרֵב קוֹרֵא: "רֹאשׁ־קֵץ! רֹאשׁ קֵץ!

מַקְהֵלַת הָרוּחוֹת שׁוּב בִּצְחוֹק הִרְעִימָה.

וְאָז הַנַּגָּן, הוּא עַצְמוֹ, צָעַד קָדִימָה:

"הָיוּ יָמִים וְשַׁרְתִּי שִׁיר,

הַשִּׁיר הַיֶָּפֶה נִגְמַר וְתַם;

כַּאֲשֶׁר הַלֵּב בֶּחֶָזֶה מִתְפּוֹצֵץ

הַשִּׁירִים מְאַבְּדִים אֶת נְשִׁימָתָם!"

וְהַצְחוֹק הַפָּרוּעַ גָּבַר וְנִכְפַּל

רִחֲפָה הַסִיעָה הַחִוֶּרֶת בְּמַעְגָל;

אָז הִדְהֵד מִמִּגְדַּלַ־הַכְּנֵסִיָּה צְלִיל: “אַחַת”,

וְחוּג הָרוּחוֹת בִּיבָבָה אֶל הַקֶּבֶר יָרַד.

יָשַׁנְתִּי לִי שְׁנַת יְשָׁרִים

בְּלִי סֵבֶל וּבְלִי יְגוֹנוֹת;

אָז בָּאָה לִי בַּהֲזָיָה

זוֹ הַיָָפָה שְׁבַּבָּנוֹת.

כְּשַׁיִשׁ הִיא הָיְתָה חִוֶרֶת

וּמֻפְלָאָה כְּסוֹד נִסְתָּר

וְכִפְנִינִים הָיוּ עֵינֶיהָ

וְכֹה מוּזָר גַּל הַשֵּׂעָר.

וְחֶרֶשׁ נָעָה, נָעָה חֶרֶשׁ

הַבַּת חִוְרַת־הַשַּׁיִשׁ.

וְאֶל חָזִי הִיא נִצְמְדָה

הַבַּת חִוְרַת־הַשַּׁיִשׁ.

רָעַד, פָּעַם, כּוֹאֵב, כּוֹסֵף

לִבִּי בְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת!

חֲזֵה הַבַּת אֵינוֹ פּוֹעֵם

כִּי הִיא קָרָה כַּקֶּרַח.

״אָכֵן חָזִי אֵינוֹ פּוֹעֵם

כְּקֶרַח הוּא כָּבָה;

אַךְ תְּשׁוּקַת־אַהֲבָה אַכִּיר

עָצְמַת הָאַהֲבָה.

לֹא אֹדֶם לִי יִפְרַח עַל לֶחִי

וְלֹא זוֹרֵם הַדָּם בַּלֵּב

אַךְ אַל נָא תִּתְחַלְחֵל בְּפַחַד

אֲנִי אוֹתְךָ כֵּן אֲחַבֵּב"

יוֹתֵר בְּעֹז לָפְתָה אוֹתִי

כִּמְעַט הִכְאִיבָה בַּיָּדַיִם;

קָרָא הַתַּרְנְגוֹל – וְגָזָה

הַבַּת חִוְרַת־הַשַׁיִשׁ.

כָּאן הִשְׁבַּעְתִּי בְּכֹחַ־מִלִּים

הַרְבֵּה גְויּוֹת חִוְרוֹת.

עַכְשָׁיו הֵן אֵינָן רוֹצוֹת לַחֲזֹר

לִמְקוֹמָן אֶל לֵיל הָעֲלָטוֹת.

אִמְרַת־הַקְסָמִים שֶׁל הַמַּיְסְטֶר

שָׁכַחְִתִּי מִפַּחַד־אֵימִים;

עַכְשָׁיו הָרְפָאִים יִמְשְׁכוּנִי

לְמַטָּה אֶל בֵּית־עוֹלָמִים.

הַנִיחוּ, דֶמוֹנִים שֶׁל אֹפֶל!

וְסוּרוּ לִי מִן הַפָּנִים!

עוֹד גָּרָה שִׂמְחָה פֹּה לְמַעְלָה

עוֹד גָָּרָה בְּאוֹר־שׁוֹשַׁנִים.

וְתָמִיד עָלַי לִכְמֹהַּ

אֶל בַּת־הַפֶּרַח בַּת חֵן;

מָה שָּׁוִים כָּל חַיַּי אִם לָהּ

אֶת אַהֲבָתִי לֹא אֶתֵּן.

רַק פַּעַם לְחַבְּקָה רָצִיתִי

וּלְאַמֵּץ אֶת לִבִּי הַנִּסְעָר,

רַק פַּעַם עַל שְׂפָתַיִם וָלֶחִי

לְנַשֵּׁק כְּאֵב הֲכִי מְאֻשָּר!

רַק פַּעַם לִשְׁמֹעַ מִפִּיהָ

מִלַת אַהֲבָה, אֲפַלֵּל.

כִּי אָז עִמָּכֶם בִּן־רֶגַע רוּחוֹת

יָרַדְתִּי לַמָּקוֹם הָאָפֵל.

הָרוּחוֹת הֵבִינוּ כָּל הֶגֶה.

הִנְהֲנוּ בְּמַבָּט זַוְעָתִי.

מְתוּקָה שֶׁלִי הִנֵה בָּאתִי, –

מְתוּקָה שֶׁלִי, אַתְּ אוֹהֶבֶת אוֹתִי?

אַתְּ זַכָּה וְכֹה נָאָה

נַעֲרָה מְלֹא־הֲנָאָה

לָךְ אַקְדִּישׁ בְּמַתָּנָה

כָּל חַיַי שָׁנָה שָׁנָה.

וְעֵינֵךְ, נִלְבָּב חִנָּהּ,

זָהֲרָה רֹךְ־לְבָנָה.

מְפַזְּרִים אוֹר־שׁוֹשַׁנָּה

לְחַיַּיִךְ בְּכָל פִּנָּה.

וּמִפִּיךְ תַּבְרִיק, קְטַנָּה,

רַק פְּנִינָה וְעוֹד פְּנִינָה.

וּבְקֹדֶשׁ־הֶחָזֶה חוֹנָה

יָפָה, זוֹ אֶבֶן־הַפִּנָּה.

אַהֲבָה, תַּמָּה, כֵּנָה

אֶל לִבִּי אוּלַי נָעָה

עֵת נִפְגַּשְׁנוּ רִאשׁוֹנָה

נַעֲרָה מְלוֹא־הֲנָאָה.

מַכְאוֹבִי, בּוֹדֵד אַבִּיעַ

אֶל חֵיקוֹ שֶׁל לַיְלָה רַךְ;

אֶחְמֹק מִן הַמְאֻשָּׁרִים,

בּוֹשׁ אָנוּס עֵת צְחוֹק יִשְׂמַח.

דִּמְעוֹתַי, בּוֹדֵד, זוֹלְגוֹת הֵן

בְּלִי הֶפְסֶק וּבִדְמָמָה;

לֹא רוֹצָה אֶת אֵשׁ גַעְגּוּעַי

לְכַבּוֹת שָׁם אַף דִּמְעָה.

פַּעַם מָה עַלִּיז הָיִיתִי,

נַעַר שָׂשׂ וּמִשְׁתּוֹבֵב

בַּחַיִּים שֶׁלִּי שָׂמַחְתִּי

לֹא יָדַעְתִּי כְּלָל כְּאֵב.

כִּי רַק גַּן – תֵּבֵל הָיְתָה לִי

רֹב פְּרָחִים בּוֹ סַסְגּוֹנִים,

כָּל יוֹמִי חֶדְוַת־פְּרָחִים שָׁם

סִגָּלִיּוֹת, יַסְמִין, וְרָדִים.

בַּחֲלוֹם מָתוֹק בָּאָחוּ

יוּבִַלִּים פִּכּוּ בְּהִירִים.

אֶל יוּבַל הַיּוֹם אַגִּיעַ –

לִי מֵימָיו נִרְאִים חִוְרִים.

כִּי אָדָם חִוֵּר הָפַכְתִּי

עֵת עֵינִי רָאֲתָה אוֹתָהּ;

כְּאֵב נִסְתָּר פִּתְאֹם אָחַז בִּי,

כִּי פְּלָאִים עָשְׂתָה דְּמוּתָהּ.

בְּלִבִּי עָמֹק טִפַּחְתִּי

מַלְאֲכֵי שַׁלְוַת־שָׁלוֹם;

אֵלֶה עוֹפְפוּ בְּפַחַד

אֶל בֵּיתָם שֶׁבַּמָּרוֹם.

אֶת עֵינִי מַקְדִּיר לֵיל־אֹפֶל

מְאַיְּמִים אֵיבָה צְלָלִים

בֶּחָזֶה יִלְחַשׁ בְּסֵתֶר

קוֹל כֹּה זָר וְהוּא שֶׁלִּי.

מַכְאוֹבִים, סִבְלוֹת זָרִים

בִּי עוֹלִים בְּזַעַם פֶּרֶא

וְאֶצְלִי בִּבְנֵי־קְרָבַיִם

אֵשׁ זָרָה שָׁם מְכַרְסֶמֶת.

אַךְ כִּי לֶהָבוֹת תַּחְתֹּרְנָה

בְּלִבִּי בִּמְקוֹם שַׁלְוָה,

שֶׁמִּמַּכְאוֹבִים, אֶגְוַע פֹּה –

זֹאת עָשִׂית, הָאַהֲבָה!

הִנֵּה כָּל בָּחוּר, נַעֲרָה עַל זְרוֹעוֹ

מְטַיֵּל בַּשְּׂדֵרָה בִּנְעִימוּת;

אֲנִי, רַק אֲנִי, יְרַחֵם הָאֵל!

מְהַלֵּךְ לִי לְגַמְרֵי גַלְמוּד.

נִצְבָּט לְבָבִי, נֶעֱצֶבֶת עֵינִי

כְּשֶׁבְּבַת־זוּגוֹ שָׂמֵחַ בָּחוּר.

כִּי גַם לִי יֶשְׁנָה אֲהוּבָה מְתוּקָה

אַךְ הִיא הַרְחֵק בַּמֶּרְחָק תָּגוּר.

שָׁנִים רַבּוֹת נָשָׂאתִי הַכְּאֵב

אַךְ יוֹתֵר לֹא אוּכַל לִסְבֹּל.

אֶקְשֹׁר אֶת צְרוֹרִי וְאֶקַּח אֶת מַקְלִי

וְאֶנְדֹּד לָעוֹלָם הַגָּדוֹל.

אֶנְדֹּד וְאֶנְדֹּד שָׁעוֹת לְאֵין סוֹף

עַד לָעִיר הַגְּדוֹלָה אַגִּיעַ;

הִיא יוֹשֶׁבֶת עַל שְׂפַת שִׁפְכּוֹ שֶׁל נָהָר

וְיֵש בָּה שְׁלֹשָׁה מֶגְדְּלֵי צְרִיחַ.

עָגְמַת אַהֲבָתִי כָּאן פָּגָה מִיָּד,

כָּאן אוּכַל מּאֻשָּׁר לִהְיוֹת;

כָּאן אוּכַל לְטַיֵּל, הַמְּתוּקָה עַל זְרוֹעִי,

בַּשְּׁדֵרוֹת הָרֵיחָנִיּוֹת.

בְּשְּׁהוֹתִי אֵצֶל הָאֲהוּבָה מִכֹּל

הַלֵב עַל גְּדוֹתָיו יִפְעַם

וַאֲנִי עָשִׁיר כָּל כָּךְ בְּרוּחִי

שֶׁמּוּכָן לִקְנוֹת אֶת כָּל הָעוֹלָם.

אַךְ עֵת עָלַי לְהִנָּתֵק

מִזְּרוֹעַ־הַבַּרְבּוּר שֶׁלָּהּ

עָשְׁרִי כֻּלּוֹ נָמוֹג, חוֹמֵק

וְאָנֹכִי עָנִי־מָרוּד!

בֹּקֶר אֶתְעוֹרֵר, אֶשְׁאַל:

הַמְּתוּקָה תָבוֹא הַיּוֹם?

עֶרֶב אֶצְנַח וַאֲקוֹנֵן:

הִיא לֹא בָּאָה גַּם הַיּוֹם.

וּבַלַּיְלָה, בִּיגוֹנִי,

עֵר אֲנִי שׁוֹכֵב;

וְחוֹלֵם נִים־וְלֹא־נִים –

בַּיּוֹם כָּךְ אֶסְתּוֹבֵב.

אָרוּץ לְפֹה, אָרוּץ לְשָׁם!

אֶרְאֶנָּה בְּעוֹד שָׁעוֹת אֲחָדוֹת,

אוֹתָהּ, הַיָּפָה בָּעֲלָמוֹת הַיָּפוֹת; –

לִבִּי הַטּוֹב, מַה בְּכֹבֶד תִּפְעַם.

אֲבָל הַשָּׁעוֹת הִנָּן עַם עָצֵל!

נִסְחָבוֹת בְּנַּחַת, בַּעֲצַלְתַּיִם,

זוֹחֲלוֹת לָהֶן בְּפִהוּק בִּדְרָכִים!

הִזְדָּרְזוּ נָא בְּנוֹת הָעָם הֶעָצֵל.

אוֹחֵז אוֹתִי פֶּתַע חִפָּזוֹן מְטָרֵף.

לֹא יָדְעוּ אַהֲבָה כְּלָל אֵלוֹת הָעוֹנוֹת

כִּי בִּבְרִית־חֲשָׁאִים אַכְזָרִית, הַבָּנוֹת

לוֹעֲגוֹת בְּרִשְׁעוּת לְחֶפְזוֹן הָאוֹהֵב.

אֲהוּבָה נִלְבָּבָה, שִׂימִי יָדֵךְ עַל לִבִּי,

הֲשׁוֹמַעַת אַתְּ אֵיךְ זֶה פּוֹעֵם בְּחַדְרִי?

נַגָּר שָׁם גָּר מְרֻשָּׁע וְרַע,

הוּא בּוֹנֶה לִי שָׁם אָרוֹן לִקְבוּרָה.

הוּא דוֹפֵק וְהוֹלֵם גַּם לַיְלָה, גַּם יוֹם.

מִזְּמַן לֹא אֵדַע כְּבָר שֵׁנָה וַחֲלוֹם.

אָנָּא מַיְסְטֶר נַגָּר, מַהֵר הִתְקַדֵּם,

שֶׁאוּכַל סוֹף סוֹף לִישֹׁן בְּהֶקְדֵּם!

אֶנְדֹּד בֵּין הָעֵצִים

לְבַד עִם יְגוֹנִי;

בָּאָה חוֹלְמָנוּת יְשָׁנָה

הִתְגַּנְּבָה לִי אֶל תּוֹךְ לִבִּי.

מִי לִמֵּד אֶתְכֶן זֶה הַזֶּמֶר

צִפֳּרִים בְּגָבְהֵי אַוְרִירִים?

הדֹּמּוּ! כְּשֶׁלִּבִּי יִשְׁמָעֶנּוּ

יִתְמַלֵּא שׁוּב בְּיִסּוּרִים.

"עַלְמָה נָאָה, אוֹתוֹ שָׁרָה

בְּלִי סוֹף בְּקוֹלָהּ הַנִּלְבָּב,

אוֹתוֹ, צִפֳּרִים, תָּפַסְנוּ

אֶת שִׁיר־הַחֵן, שִׁיר־זָהָב".

זֹאת שׁוּב אַל תְּסַפְּרוּ לִי

צִפֳּרִים פִּקְחִיּוֹת לְהַפְלִיא,

הַמְבַקְּשׁוֹת יְגוֹנִי לְהַשְׁכִּיחַ

אַךְ בְּאִישׁ אֵמוּן אֵין לִי.

מָה רָצִיתִי כִּי שִׁירַי

כִּפְרָחִים יִהְיוּ הֵם לִי:

שׁוֹלְחָם הָיִיתִי, שֶׁתָּרִיחַ

אֶל הָאֲהוּבָה־מִכֹּל שֶׁלִּי.

מָה רָצִיתִי כִּי שִׁירַי

יִהְיוּ נְשִׁיקוֹת עֶדְנָה.

אֶת כֻּלָּן בַּמִּסְתּוֹר שָׁלַחְתִּי

אֶל לֶחְיֵי הַמְּתוּקָה מַתָּנָה.

מָה רָצִיתִי כִּי שִׁירַי

יִהְיוּ אֲפוּנִים קְטַנִים.

הָיִיתִי מְבַשֵּׁל מְרַק־אֲפוּנָה,

טַעְמוֹ הָיָה מַעֲדַנִּים.

בְּגַנּוֹ שֶׁל אַבָּא עוֹמֵד נֶחְבָּא

פֶּרַח נוּגֶה וְחִוֵּר.

הַחֹרֶף יוֹצֵא הָאָבִיב הִנֵּה בָּא

וְהַפֶּרַח נִשְׁאָר תָּמִיד חִוֵּר.

הַפֶּרַח לָעַיִן נִגְלָה

כְּמוֹ כַּלָּה חוֹלָה.

אֵלַי הַפֶּרַח הַחִוֵּר פּוֹנֶה:

“אָחִי הָאָהוּב, אוֹתִי קְטֹף!”

וַאֲנִי מֵשִׁיב זֹאת לֹא אֶעֱשֶׂה

אוֹתְךָ לְעוֹלָם לֹא אֶקְטֹף.

בְּכָל כֹּחִי לַיְלָה וָיוֹם

אֲחַפֵּשׂ אֶת הַפֶּרַח הָאָדֹם.

אוֹמֵר הַחִוֵּר: חַפֵּשׂ פֹּה, חַפֵּשׂ שָׁם,

עַד מוֹתְךָ, עַד בּוֹא הַיּוֹם,

לַשָּׁוְא תְּחַפֵּשׂ, לֹא תִּמְצָא לְעוֹלָם

אֶת הַפֶּרַח הָאָדֹם.

אַךְ קְטֹף אוֹתִי גִבְעוֹל וְעָלֶה

אֲנִי מַמָּשׁ כָּמוֹךָ חוֹלֶה.

לוֹחֵשׁ כָּך הַפֶּרַח וּמְבַקֵּשׁ עַד רַחֵם –

אֲנִי מְהַסֵּס, אַךְ קוֹטְפוֹ מַהֵר.

וּלְפֶתַע לִבִּי כְּבָר אֵינוֹ מְדַמֵּם,

עֵינִי הַפְּנִימִית תִּתְבַּהֵר.

אֶל פִּצְעֵי חָזִי הַפְּתוּחִים

בָּאָה עֶדְנַת מַלְאָכִים.

עֶרֶשׂ־חֵן שֶׁל סִבְלוֹתַי כָּאן

קֶבֶר־חֵן שֶׁל מְנוּחָתִי,

עִיר יָפָה, כֵּן, נִפָּרֵד כָּאן,

הֲיִי שָׁלוֹם לָךְ בִּרְכָתִי.

הֱיֵה שָׁלוֹם, הַסַּף קָדוֹשׁ לִי,

אֲהוּבָתִי שָׁם מְעוֹנָהּ,

הֱיֵה שָׁלוֹם, מָקוֹם קָדוֹשׁ לִי,

שָׁם רְאִיתִיהָ לָרִאשׁוֹנָה.

אִלְמָלֵא רְאִיתִיךְ בַּחֶלֶד

מַלְכַּת־לֵב יְפֵהפִיָּה!

לֹא הָיוּ קוֹרִים כָּל אֵלֶּה,

לֹא אֻמְלָל לִבִּי הָיָה.

לֹא לְהַסְעִיר לִבֵּךְ רָצִיתִי,

לֹא בִּקַּשְׁתִּי אַהֲבָה;

רַק חַיִּים שְׁלֵוִים אִוִּיתִי

שָׁם נְשִׁימָתֵךְ נָשְׁבָה.

אַךְ אוֹתִי מִכָּאן דּוֹחָה אַתְּ

וּבְפִיךְ מִלִּים מָרוֹת;

דַּעְתִּי כְּבָר מִשְׁתַּגַּעַת

וְלִבִּי חוֹלֶה עַד־מוֹת.

אֲבָרַי כְּבֵדִים בְּלִי־כֹּחַ

עַל מַקֵּל־דְּרָכִים אֶגְּרֹר

עַד רֹאשִׁי עָיֵף אַנִּיחַ

בַּמֶּרְחָק אֶל קֶבֶר קֹר.

הַמְתֵּן, הַמְתֵּן, סַפָּן פִּרְאִי

אֶל הַנָּמָל אָבוֹא מִיָּד;

מִשְּׁתַּיִם עֲלָמוֹת – מִמֶּנָּה

וּמֵאֵירוֹפָּה אַנִי נִפְרָד.

מַעְיַן־הַדָּם מֵעֵינַי פַּכֵּה,

מַעֲיַן־הַדָּם מִגּוּפִי פְרֹץ בְּעֹז

שֶׁאוּכַל בַּדָּם הַחַם

אֶת מַכְאוֹבַי כֻּלָּם לַחֲרֹז,

אֲהוּבָתִי, אֵיךְ רַק הַיּוֹם

זְרִימַת דָּמִי אוֹתָךְ מְעַנָּה?

הֲלֹא חִוֵּר וְשׁוֹתֵת־לֵב

מוּלֵךְ עָמַדְתִּי שָׁנָה אַחַר שָׁנָה!

הֲתִזְכְּרִי סִפּוּר יָשָׁן

עַל הַנָּחָשׁ בְּעֵדֶן גַּן

אֲשֶׁר בִּגְלַל מַתַּן תַּפּוּחַ

אֶת הָאָדָם לְסֵבֶל דָּן?

תַּפּוּחִים אֲבוֹת־אָסוֹן הֵם!

בּוֹ חַוָּה גָּרְמָה לְמָוֶת,

אֶרִיס¹ - לַשְׂרֵפָה שֶׁל טְרוֹיָה,

וְאַתְּ, שְׁנֵיהֶם – גַּם אֵשׁ גַּם מָוֶת.

בַּמָּרוֹם שָׁם לוֹהֲטִים הַכּוֹכָבִים,

מֻכְרָחִים לִפְרֹחַ לָנוּ אֳשָׁרִים,

שֶׁלְּמַטָּה לֹא זָכִינוּ לַחֲלֹם;

בִּזְרוֹעוֹת הַמָּוֶת הַקָּרוֹת

לַחַיִּים יָבוֹאוּ אָז שָׁעוֹת חַמּוֹת

וְאוֹר לַיְלָה יִהְיֶה יוֹם.

מְצוּדוֹת וְצוּק יַשְׁקִיפוּ

אֶל הָרַיְן צְלוּל־הַמַּרְאֶה.

סִירָתִי קַלָּה תָשׁוּט לָהּ

מֻקָפָה זָהֳרֵי חַמָּה.

בְּשַׁלְוָה, בְּשַׁעֲשׁוּעַ

שֶׁל גַּלֵּי־זָהָב אַבִּיט.

חֶרֶשׁ הָרְגָשׁוֹת יֵעוֹרוּ

שֶׁלִּבִּי רָחַשׁ תָּמִיד.

מְלַבֵּב קוֹרֵץ הַזֶּרֶם

פְּנִימָה, בִּפְאֵר וְאֹשֶׁר.

אַכִּירוֹ, – שָׁלֵו לְמַעְלָה

אַךְ תּוֹכוֹ רַק מוֹת וְחֹשֶׁךְ.

חוּץ – חֶמְדָּה; בִּפְנִים – זָדוֹן,

זֶרֶם – כְּמוֹ הָאֲהוּבָה!

לְחַיֵּךְ בְּתֹם יוֹדַעַת

גַּם בְּחֵן מִשְׁתַּחֲוָה.

בִּוְרָדִים וּבְרוֹשִׁים וְזָהָב לוֹהֵב

הָיִיתִי מְקַשֵּׁט בְּחֵן בְּכָל לֵב

אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה כַּאֲרוֹן־מֵתִים

וְטוֹמֵן אֶת שִׁירִי בִּפְנִים.

לוּ גַם אֶת הָאַהֲבָה יָכֹלְתִּי לִטְמֹן!

עַל קִבְרָהּ צוֹמֵחַ פֶּרַח הָרִגָּעוֹן,

פּוֹרֵחַ הוּא שָׁם, שָׁם קוֹטְפִים גִּבְעוֹלָיו

אַךְ לִי הוּא יִפְרַח רַק כְּשֶׁבַּקֶּבֶר אֶשְׁכַּב.

הִנֵּה הַשִּׁירִים, שֶׁאֵי־פַּעַם פְּרָאִים

כְּזִרְמֵי הַלַבָּה, שֶמִּן הָאֶטְנָה פּוֹרְצִים

פָּרְצוּ מִתּוֹךְ הָעֲמֻקִּים בְּרִגְשׁוֹתַי

וּפִזְּרוּ גִצִּים בּוֹהֲקִים עַל סְבִיבַי!

עַכְשָׁיו מֻנָּחִים הֵם אִלְּמִים כְּמוֹ מֵתִים,

עִֵינֵיהֶם קָרוֹת וְחִוְרוֹת־עַרְפִלִּים,

אַךְ שׁוּב הַלַּהַט הַיָּשָׁן אֶת רוּחָם יָשֵׁב

עֵת רוּחַ אַהֲבָה עֲלֵיהֶם שׁוּב תְּרַחֵף.

וּבַלֵּב יִרְחֲשׁוּ נִחוּשִׁים עַד נַחֵם

כְּשֶׁרוּחַ־הָאַהֲבָה כְּמוֹ טַל תְּכַסֵּם.

וְאֵי־פַּעַם הַסֵּפֶר הַזֶּה, מְתוּקָה,

יִפֹּל לְיָדַיךְ בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה.

אָז קִסְמוֹ שֶׁל הַשִּׁיר יָפוּג מִלִּהְיוֹת

וְיַבִּיטוּ בָּךְ אָז הָאוֹתִיּוֹת הַחִוְרוֹת

בְּגַעְגּוּעִים יַבִּיטוּ אֶל עֵינֵךְ הַיָּפָה

וְיִלְחֲשׁוּ בַּיָּגוֹן לָךְ, וּבְהֶבֶל־אַהֲבָה.

בַּתְּחִלָּה כִּמְעַט נוֹאַשְׁתִּי

פֶּן לָשֵׂאת זֹאת לֹא אוּכַל;

אַךְ גָּבַרְתִּי הִתְאוֹשַׁשְׁתִּי

אֵיךְ? אֶת זֹאת רַק אַל תִּשְׁאַל.

נִשְׁבָּרִים לְבָבוֹת צְעִירִים, –

כּוֹכָבִים צוֹחֲקִים בְּקוֹל,

צוֹחֲקִים וְאַף אוֹמְרִים

דְּבַר־מָה מִמֶּרְחָק כָּחֹל:

"אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה בְּנֵי־אָדָם

בְּכָל הַנְּשָׁמָה, מִסְכֵּנִים,

עַל כֵּן לְבָבָם יֶעֱגַם,

וְעַד מָוֶת עַצְמָם מְעַנִּים.

לֹא חַשְׁנוּ וְלוּ רִגְעִית

אַהֲבָה, שֶׁלִּבְנֵי־הָאָדָם

שָׁם לְמַטָּה הִיא כֹּה הַרְסָנִית

לָכֵן לָנוּ חַיֵּי־עוֹלָם".

אֶתְלַבֵּשׁ בְּכָל צוּרָה

וְעִמָּדֵךְ תָּמִיד קִרְבָה לִי.

אַךְ תָּמִיד אֶסְבֹּל צָרָה

וְתָמִיד אַתְּ מַכְאִיבָה לִי.

כְּשֶׁאַתְּ בֵּין הָעֲרוּגוֹת

בִּימֵי קַיִץ סְתָם פּוֹסַעַת

וּמוֹעֶכֶת שָׁם פַּרְפָּר –

כְּאֵב לִבִּי אֵינֵךְ שׁוֹמַעַת?

כְּשֶאַתְּ שׁוֹשַׁנָּה קוֹטֶפֶת

וְאוֹתָה סְתָם כָּךְ קוֹרַעַת

בַּהֲנָאַת־יַלְדוּת תַּמָּה –

כְּאֵב לִבִּי אֵינֵךְ שׁוֹמַעַת?

וּבְעֵת שְׁבִירָה שֶׁל שׁוֹשַׁנִּים

יֵשׁ קוֹצִים רוּחָם מִרְשַׁעַת

הַמְנַסִּים לִדְקֹר יָדֵךְ –

כְּאֵב לִבִּי אֵינֵךְ שׁוֹמַעַת?

אֶת הַנְּהִי אֵינֵךְ שׁוֹמַעַת

בְּתוֹךְ עֶצֶם צְלִיל קוֹלֵךְ?

נֶאֱנָח אֲנִי בַּלַּיְלָה

מֵעֻמְקָהּ שֶׁל נִשְׁמָתֵךְ.

שְׂדוֹת וִיעָרוֹת מוֹרִיקִים כְּבָר

מְצַיֵץ עֶפְרוֹנִי גָבֹהַּ

הָאָבִיב הִנֵּה כְּבָר הוֹפִיעַ

בְּאוֹרוֹת וּצְבָעִים וְנִיחוֹחַ.

שִׁירַת עֶפְרוֹנִי מְרַכֶּכֶת

אֶת רוּחִי הַחָרְפִּית־הַקְּפוּאָה.

וּמִתּוֹךְ לִבִּי עוֹלָה פֶּתַע

נְעִימַת קִינָה עֲצוּבָה.

מְצַיֵּץ עֶפְרוֹנִי לִי בְּרֶגֶשׁ:

“מָה הַשִּׁיר הֶעָצוּב שֶׁתַּבִּיעַ?”

זֶהוּ שִׁיר, צִפּוֹרִי, כָּךְ עָנִיתִי

שֶׁאוֹתוֹ כְּבָר שָׁנִים אַשְׁמִיעַ.

בַּחֻרְשָׁה הַיְרֻקָּה אַשְׁמִיעֶנּוּ,

הַלֵּב כָּבֵד מִתּוּגָה,

כְּבָר סַבְתָּא שֶׁלָּךְ, צִפּוֹרִי הַקְּטַנָּה,

שָׁמְעָה אוֹתָהּ מַנְגִּינָה!"

עָלֶיהָ כָּל הַיּוֹם חָשַׁבְתִּי

וַחֲצִי הַלַּיְלָה חָשַׁבְתִּי עָלֶיהָ.

וּבְשָׁקְעִי בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה

חֲלוֹם אוֹתִי הֵבִיא אֵלֶיהָ.

פָּרְחָה כְּשׁוֹשַׁנָּה רַכָּה,

כָּל כָּךְ שְׁקֵטָה, בְּאֹשֶׁר דּוֹמֶמֶת.

עַל בִּרְכֶּיהָ מֲנַּחַת מִסְגֶּרֶת

בָּהּ כְּבָשִׂים צְחוֹרוֹת הִיא רוֹקֶמֶת.

רַךְ מַבָּטָהּ וְאֵינָהּ מְבִינָה

מַדּוּעַ עָצוּב לְפָנֶיהָ אֶעֱמֹד.

"מַדּוּעַ פָּנֶיךָ חִוְרִים כָּל כָּךְ,

אֵיפֹה כּוֹאֵב לְךָ, הַיְנְרִיךְ, לִי אֱמֹר?"

רַךְ מַבָּטָהּ וּמִתְפַּלְּאָה הִיא

שֶׁבָּהּ אַבִּיט וְעֵינַי דוֹמְעוֹת.

״מַדּוּעַ כֹּה תִּבְכֶּה מָרָה,

מִי מַכְאִיב לְךָ, הַיְנְרִיךְ, לִי אֱמֹר?"

הִיא מַבִּיטָה בִּי בְּשַׁלְוָה רַכָּה

אַךְ אֲנִי כִּמְעַט נָמוֹג מִיָּגוֹן.

"זוֹ אַתְּ אֲהוּבָה, אַתְּ לִי מַכְאִיבָה

וּבֶחָזֶה הַכְּאֵב יִשְׁכֹּן".

אָז קָמָה וְאֶת יָדָהּ הִנִּיחָה

עַל חָזִי בַּחֲגִיגִיּוּת;

וּלְפֶתַע כָּל כְּאֵבִי נֶעְלַם

וְהִתְעוֹרַרְתִּי בְּעַלִּיזוּת.

אֲנִי רוֹצֶה לְהַלֵּךְ בַּיַּעַר הַיָּרֹק

שָׁם פְּרָחִים מְלַבְלְבִים וְשָׁרוֹת צִפֳּרִים;

כִּי כַּאֲשֶׁר כְּבָר אֶשְׁכַּב בַּקֶּבֶר הַקַּר

עַיִן וְאֹזֶן יְכֻסּוּ בֶּעָפָר,

לֹא אוּכַל לִרְאוֹת לִבְלוּב הַפְּרָחִים

לֹא אֶשְׁמַע צְלִילֵי שִׁירַת הַצִּפֳּרִים.

יוֹם וְלַיְלָה שִׁירִים אֲנִי שָׁר

וְלֹא הִשַּׂגְתִּי שׁוּם דָּבָר;

שָׂחִיתִי בִּצְלִילֵי שִׁירָה

וְלֹא הִגַּעְתִּי לְשׁוּם מַטָּרָה.

כַּלְבֹּנֶת שֶׁאוֹתָךְ אֹהַב,

יָדוּעַ לָךְ יְצוּר נֶחְמָד.

וּכְשֶׁסֻּכָּר אֲנִי נוֹתֵן לָךְ

תְּלַקְּקִי לִי אֶת הַיָּד.

אַתְּ רוֹצָה לִהְיוֹת רַק כֶּלֶב,

וְלֹא יוֹתֵר, מַחְמַל עֵינַי.

כָּל שְׁאָר הַיְדִידִים שֶׁלִּי,

הֵם מִתְחַפְּשִׂים יוֹתֵר מִדַּי.

דְבַר הָעֵצָה הָיָה סָבִיר

לוּ לָנוּ לֹא יֵשׁ דָּם צָעִיר.

אָנוּ שׁוֹתִים, כּוֹס מִתְמַלֵּאת

אָנוּ דוֹפְקִים, וְהִיא קוֹרֵאת!

דָּחֲתָה אוֹתָנוּ אַחַת מֵעָלֶיהָ

אַחֶרֶת כְּבָר מָשְׁכָה אֵלֶיהָ,

אִם כּוֹס הַיַּיִן מִתְרוֹקֶנֶת כְָּאן

מִכַּרְמֵי הָרַיְן יִתְמַלֵּא הַקַּנְקַן!

לֶאֱהֹב וְלִשְׂנֹא, לִשְׂנֹא וְלֶאֱהֹב

הַכֹּל עָלַי חָלַף עָבַר;

אַךְ לֹא דָּבַק בִּי שׁוּם דָּבָר,

נִשְׁאַרְתּי אֲנִי עַצְמִי בַּסּוֹף.

1.

בְּעֵינַיִךְ הַגְּדוֹלוֹת, הַיּוֹדְעוֹת הַכֹּל,

אַתְּ מַבִּיטָה בִּי וְהַצֶּדֶק אִתָּךְ:

אֵיךְ יָכֹלְנוּ לְהַצְלִיחַ בְּיַחַד

וְאַת כֹּה טוֹבָה וַאֲנִי רַע כָּל כָּךְ.

אֲנִי כֹּה רַע וְאִישׁ מַר נֶפֶשׁ

וַאֲנִי מֵבִיא מַתָּנוֹת זוֹלוֹת לַשָּׁוְא

לְנַעֲרָה כֹּה חֲמוּדָה וְטוֹבָה

וְאוֹי! שֶׁהָיְתָה אֲפִלּוּ גְּלוּיַת־לֵבָב.

2.

גַּם טַבָּח מִטְבָּח וֶָדֶלֶת

כָּל מַחֲבוֹא וְחוֹר יָדַעַתְּ

אֵיפֹה שֶׁחָלַמְנוּ יַחַד

אַתְּ הִקְדַּמְתְּ אוֹתִי בְּצַּעַד.

בַּת, עַכְשָׁו אַתְּ מִתְחַתֶּנֶת,

אֶפְשָׁר מַמָּשׁ לְהִשְׁתּוֹלֵל –

וּמְטָרֵף יוֹתֵר, שֶׁאָנֹכִי עוֹד

מַזָּל־טוֹב לָךְ אֲאַחֵל.

3.

"אַהֲבָה נוֹתֶנֶת אֹשֶׁר,

וְעֹשֶׁר לָנוּ מַגִּישָׁה!"

כָּךְ שָׁרִים בִּגְרוֹנוֹת אֶלֶף

בְּקֵיסָרוּת־רוֹמָא הַקְּדוֹשָׁה.

תֹּכֶן הַשִּׁירִים אַתָּה חָשׁ,

וּצְלִילָם, יָדִיד נִפְלָא,

בְּלִבְּךָ חוֹזֵר צוֹהֵל שׁוּב

עַד בּוֹא זוֹ שָׁעָה גְדוֹלָה:

עֵת כַּלָּה, סְמוּקַת הַלֶּחִי,

בְּיָדְךָ יָדָהּ תַנִּיחַ,

וְהָאָב עִם שַׂק הַכֶּסֶף

הַבְּרָכָה לְךָ יַבְטִיחַ.

שַׂק מָלֵא זָהָב, אֵין סְפוֹר לוֹ,

בַּד, כְּלֵי־כֶּסֶף, יְרֻשָּׁה –

אַהֲבָה נוֹתֶנֶת אֹשֶׁר

וְעֹשֶׁר לָנוּ מַגִּישָׁה!

4.

פְּנֵי הָאֲדָמָה מְכֻסִּים

בְּמַרְבַדֵּי־פְּרָחִים, הַיַּעַר יָרֹק

דְּמוּי שַׁעַר־נִצָּחוֹן לַגֹּבַהּ מִתַּמֵּר;

מוּזִיקַת בָּרוּךְ־הַבָּא שֶׁל צִפֳרִים לְמֵרָחוֹק.

הָאָבִיב הַיָּפֶה מַגִּיעַ רָכוּב

עֵינָיו נוֹצְצוֹת, לֶחְיוֹ לוֹהֶטֶת!

עֲלֵיכֶם לְהַזְמִין אוֹתוֹ לַחֲתֻנָּה

כִּי אוֹהֵב הוּא לִשְׁהוֹת, מְקוֹם שָׁם אַהֲבָה שׁוֹלֶטֶת.

עַל הַנַּעַר הַחִוֵר

לְכֻלָּם הַלֵּב יִדְאַב,

שֶׁסִּבְלוֹת, שֶׁמַּכְאוֹבִים לוֹ

רְשׁוּמִים לוֹ עַל פָּנָיו.

אַוְרִירִים מְנַחֲמִים לוֹ

קְצָת קְרִירוּת לְמֵצַח אֵשׁ;

בְּלִבּוֹ לִזְרֹעַ עֹנֶג

בַּת קְשׁוּחָה לֹא תִתְבַּיֵּשׁ.

הוּא בּוֹרֵחַ אֶל הַיַּעַר

מִשָּׁאוֹן פִּרְאִי שֶׁל עִיר.

עַלִּיזִים עָלִים בְּרַחַשׁ,

עַלִּיזִים צִפֳּרֵי שִׁיר.

אַךְ הַשִּיר מַהֵר נָדַם לוֹ,

רַחַשׁ עֵץ-עָלִים נֶעֱצַב

כְּשֶׁהֶעָצוּב קָרַב לַיַּעַר

לְאַט לְאַט בִּצְעָדָיו.

פָּרָש רוֹכֵב בְּגֵיא הָרִים,

יָגוֹן בִּצְעָדָיו, שׁוֹאֵל:

אֶל חֵיק אֲהוּבָתִי אָבוֹא

אוֹ לַקֶּבֶר הָאָפֵל?

בֵּין הַצּוּקִים הֵד מִתְגַּלְגֵּל:

לַקֶּבֶר הָאָפֵל!

הִמְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ הַפָּרָשׁ,

כְּבֵדָה פָּרְצָה הָאֲנָחָה:

כְּבָר אֶל הַקֶּבֶר, כֹּה צָעִיר –

אֲבָל בַּקֶּבֶר יֵשׁ מְנוּחָה!

הֵשִׁיב הַקּוֹל בְּלִי מְבוּכָה:

בַּקֶּבֶר יֵשׁ מְנוּחָה!

יָרְדָה דִּמְעָה מֵעֵין פָּרָשׁ

עַל לֶחִי בְּמַכְאוֹב:

אִם רַק בַּקֶּבֶר מְנוּחָה לִי –

בַּקֶּבֶר לִי מַה טּוֹב.

חָלוּל עָנָה לוֹ קוֹל מֵאוֹב:

בַּקֶּבֶר לִי מַה טּוֹב!

מַעְלָה עַל פִּסְגַּת הָהָר

הָאַרְמוֹן עָטוּף בַּלֵּיל;

אַךְ בַּגַּיא בְּרָקִים יָאִירוּ

קְרָב בְּחֶרֶב מִשְׁתּוֹלֵל.

הָאַחִים הֵם מְסַיְִּפים שָׁם

דּוּ-קְרָב עַז בְּזַעַם חַד.

לָמָּה הָאַחִים עוֹשִׂים דִּין

עִם הַחֶרֶב שֶׁבַּיָּד?

נִצְנוּצִים מֵעֵינֵי לָאוּרָה –

רִיב-אַחִים קָם בִּגְלָלָהּ.

לַהַט אַהֲבָה בַּשְּׁנַיִם

אֶל בַּת-חֵן הָאֲצִילָה.

אַךְ אֶל מִי מִבֵּין הַשְּׁנַיִם

בְּלִבָּה נוֹטָה הַבַּת?

לְבָטִים פֹּה לֹא יַכְרִיעוּ –

חֶרֶב, נָא הַכְרִיעִי אַתְּ!

וּבְעֹז הֵם מְסַיְּפִים שָׁם

הַמַּכּוֹת נוֹפְלוֹת חַרְבַּיִם.

חַרְבוֹת-פֶּרֶא הִשָּׁמְרוּ, כִּי

לֵיל, בּוֹ זְדוֹן-אֲחִיזַת-עַיִן.

אוֹי! אוֹיָה! מְדַמְּמִים הֵם!

אוֹי! דָּם אֶת הַגַּיְא הֵצִיף.

שְׁנֵי הַלּוֹחֲמִים צוֹנְחִים שָׁם

זֶה אֶל לַבַב הַיָּרִיב.

נְמוֹגוֹת מֵאוֹת בְּלִי הֶרֶף

וְדוֹרוֹת כִּסָּה עָפָר;

הָאַרְמוֹן שׁוֹמֵם, מַשְׁקִיף לוֹ

בְּיָגוֹן מִמְּרוֹמֵי הַר.

אַךְ בַּלֵּיל בְּעֻמְקֵי גַיְא,

מִתְרַחֵשׁ דָּבָר נִסְתָּר.

בַּשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה

קְרָב בֵּין שְׁנֵי אַחִים יִסְעַר

1.

שָׁם הַנְס וְשָׁם גְּרֵטֶה, זוּג בְּמָחוֹל,

בְּאֹשֶׁר חָגִים הַשְּׁנַיִם.

עוֹמֵד שָׁם פֵּטֶר דַּךְ וְדוֹמֵם

חִוֵּר כְּקִיר שֶׁל בַּיִּת.

כִּי גְרֵטֶה וְהַנְס הֵם חָתָן וְכַלָּה,

בִּפְאֵר זוֹהֲרִים הַשְּׁנַיִם.

אֻמְלָל הוּא פֵּטֶר, כּוֹסֵס צִפָּרְנָיו,

אֲפֹרִים הֵם הַמִּכְנָסַיִם.

אָז פֵּטֶר לוֹחֵשׁ כָּכָה בִּדְּמָמָה

נוּגֶה הוּא מַבִּיט בַּשְּׁנַיִם:

"אִם לֹא כְּמוֹתָם הָיִיתִי שָׁפוּי

נָטַלְתִּי חַיַּי חַת-וּשְׁתַּיִם."

2.

בְּתוֹךְ לִבִּי יוֹשֵׁב מַכְאוֹב

אוֹתוֹ הוּא יְפוֹצֵץ שָׁם;

אִישַׁן, אֵלֵךְ אוֹ אֶעֱמֹד –

נִמְשָׁךְ אֲנִי הַחוּצָה…

נִמְשָׁךְ אֶל בֵּית הָאֲהוּבָה,

כְּאִלּוּ שָׁם יִרְפָּא לִי,

אַךְ אֶל עֵינֶיהָ עֵת אַבִּיט

אָחוּשׁ עַד כַּמָּה רַע לִי.

עוֹלֶה לְבַד אֶל רֹאשׁ הָהָר

עַד לְפִסְגָּה דּוֹמֶמֶת.

וּבְעָמְדִי שָׁם בַּדְּמָמָה

עֵינַי מְלֵאוֹת בְּדֶמַע.

3.

וּפֵּטֶר הָאֻמְלָל נוֹאָשׁ

עָזַב חִוֵּר וּמְבֻיָּש.

וְכָל אָדָם בַּרְחוֹב, כִּמְעַט

עָמַד, זָרַק עָלָיו מַבָּט.

בָּנוֹת בִּדְּאָגָה רַבָּה:

“נִרְאֶה, כִּי מִן הַקֶּבֶר בָּא?”

לֹא, בְּתוּלוֹת יְפוֹת-מַבָּט,

לֹא בָּא – כִּי אִם לַקֶּבֶר רַד.

אָבַד לוֹ אוֹצָרוֹ, אָיֹם,

לָכֵן הַקֶּבֶר הוּא מָקוֹם

הֲכִי מַתְאִים לוֹ לְמִשְכָּב

עַד יוֹם-הַדִּין וְחֲסָדָיו.

כְּשֶׁסַּבְתָּא שֶׁלִי אֶת לִיזָה כִּשְּׁפָה

בִּקְּשׁוּ לְשָׂרְפָהּ אַנְשֵׁי הַיִּשּוּב.

הִכְתִּים הַפָּקִיד הַרְבֵּה דְּיוֹ עַל נְיָר

אַךְ הִיא סֵרְבָה לְהוֹדוֹת בַּכִּשּׁוּף.

וְכַאֲשֶׁר דְּחָפוּהָ אֶל תּוֹךְ הַדּוּד

בִּצְרָחָה הוֹצִיאָה לֵב וּקְרָבַיִם.

וְעֵת הִתְעַלָּה הֶעָשָׁן הַשָּׁחוֹר

הִתְעוֹפְפָה כְּעוֹרֵב לִמְרוֹמֵי שָׁמַיִם.

סָבָתִי הַשְּׁחוֹרָה, בַּעֲלַת הַכָּנָף!

לַכֶּלֶא אֵלַי לְבִקּוּר הַגִּיעִי!

עִבְרִי חִישׁ-קַל מִבַּעַד לַסּוֹרֵג

וּגְבִינָה וְעוּגָה לִי הָבִיאִי.

סָבָתִי הַשְּׁחוֹרָה, בַּעֲלַת הַכָּנָף!

הַאִם תּוּכְלִי לִדְאֹג בְּטוּבֵךְ,

שֶׁהַדּוֹדָה לֹא תְּנַקֵּר אֶת עַינַי

עֵת מָחָר תָּלוּי בָּאֲוִיר אֲרַחֵף.

צָעֲדוּ לְצָרְפַת שְׁנֵי חַיָּלִים,

מִן הַשְּׁבִי בְּרוּסְיָה חָזְרוּ הַשְּׁנַיִם.

וּבְעָבְרָם בְּגֶרְמַנְיָה סְחוּפִים וְלֵאִים

נָפְלוּ פְּנֵיהֶם, חָשְׁכוּ הָעֵינַיִם.

יְדִיעָה הִגִּיעָה מָרָה כִּשְׁאוֹל:

אָבְדָה צָרְפַת לִפְנֵי צַר.

מְנֻצָּח, מֻכֶּה הַמַּחֲנֶה הַגָּדוֹל –

וּבַשְׁבִי הַקֵּיסָר, הַקֵּיסָר.

מֵעֵינֵי חַיָּלִים זָלְגוּ דְּמָעוֹת

בְּשָׁמְעָם הָאָסוֹן הַמַּר.

אָמַר הָאֶחָד: זֶה כּוֹאֵב לִי מְאֹד,

שׁוּב פִּצְעִי הַיָּשָן יִבְעַר!

אָמַר הַשֵּׁנִי: זֶהוּ סוֹף פָּרָשָׁה,

מִי יִתֵּן וּמַתִּי עִמְּךָ יַחְדָּו.

אֲבָל יֵשׁ לִי בַּבַּיִת יֶלֶד וְאִשָּׁה

וְסוֹפָם בִּלְעָדַי – מַחְסוֹר וְרָעָב.

אִשָּה וְיֶלֶד – מַה לִּי אִכְפַּת,

דְּבָרִים נַעֲלִים יוֹתֵר לִי אֶשְׁאַל;

רְעֵבִים הֵם – יֵלְכוּ לְקַבֵּץ לָהֶם פַּת –

הַקֵּיסָר, הַקֵּיסָר בַּשְּׁבִי נָפַל!

אִלּוּ מַתִּי אֲנִי לְפָנֶיךָ עַכְשָׁו

הַבְטַח לִי, אָחִי, רַק אַחַת:

שֶׁלֹּא תַּשְׁאִירֵנִי כָּאן נֶעֱזָב

וּתְבִיאֵנִי אֶל קֶבֶר בְּאַדְמַת צָרְפַת.

אֶת צְלַב-הַכָּבוֹד בִּקְטִיפַת-הַשָּׁנִי

עַל לוּחַ לִבִּי תַּעֲטֹר.

וְאֶת הָרוֹבֶה תֵּן בְּכַף יָדִי

וּלְמָתְנַי אֶת הַחֶרֶב חֲגֹר.

כָּךְ אֶשְׁכַּב לְלֹא נִיעַ, אַקְשִׁיב בִּדְמָמָה

בְּעֹמֶק קִבְרִי, כְּמוֹ זָקִיף,

עַד שׁוּב רַעֲמֵי תּוֹתָחִים אֶשְׁמַע,

צָהֳלַת סוּסִים דוֹהֲרִים מִסָּבִיב,

וּמֵעַל קִבְרִי הַקֵּיסָר יִשְׁעַט,

יִבְהֲקוּ חֲרָבוֹת אֵין מִסְפָּר,

אָז אֵצֵא מִן הַקֶּבֶר חָמוּשׁ וְאֶצְעַד

לְגוֹנֵן עָלָיו, עַל הַקֵּיסָר.

עַבְדִּי קוּם חִישׁ וְשִׂים אֻכָּף

וְעַל הַסּוּס הַטֵּל גּוּפְךָ.

וְאֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ דּוּנְקַאן

טוּס בְּכָל מְהִירוּתְךָ.

שָׁם תִּתְגַּנֵּב אֶל הָאֻרְוָה

עַד הַסַיָּס אוֹתְךָ גִּלָּה.

וְאָז תִּשְׁאַל: "אֱמֹר נָא לִי,

מִי מִבְּנוֹת דּוּנְקַאן הִיא כַּלָּה?"

וְאִם יֹאמַר: “זוֹ הַחוּמָה”

סוּסִי הָבֵא אֵלַי מַהֵר.

אַךְ אִם יֹאמַר: “זוֹ הַבְּלוֹנְדִּינִית”,

אָז אֵין כְּבָר לְמַהֵר.

אָז לֵךְ אֶל אִישׁ הַחֲבָלִים

וְחֶבֶל קְנֵה לִי מִיָּדָיו,

וּרְכַב לְאַט, אַף לֹא מִלָּה,

וְהֲבִיאוֹ לִי כְּשֶאַתָּה שָׁב.

לֹא אֵלֵךְ לְבַדִּי אֲהוּבָה מְתוּקָה,

עָלַיךְ לָלֶכֶת לְשָׁם עִמָּדִי

אֶל הַמָּעוֹן הָאָהוּב, הַיָּשָׁן, הַזָּעוּם

בַּבַּיִת הַקַּר, הֶעָצוּב הֶעָגוּם

שֶׁבּוֹ אִמִּי בַּכְּנִיסָה יוֹשֶׁבֶת

וּלְשׁוּב הַבֵּן הַבַּיְתָה אוֹרֶבֶת.

"עֲזֹב אוֹתִי, אָדָם קוֹדֵר!

מִי קְרָאֲךָ לְכָאן?

נְשִׁימָתְךָ – לוֹהֶטֶת, קֶרַח הִיא יָדְךָ

עֵינְךָ נוֹצֶצֶת, לְבָנָה לֶחְיְךָ;

וַאֲנִי – שִׂמְחָה וְגִיל שׁוֹאֶפֶת

בְרֵיחַ שׁוֹשַׁנִּים וְשֶׁמֶשׁ מְלַטֶּפֶת".

הַשׁוֹשַׁנִּים שֶׁיַּדִּיפוּ רֵיחָן וְהַשֶּׁמֶשׁ – שֶׁתִּזְרַח,

אֲהוּבָתִי הַמְּתוּקָה!

וְאַתְּ הַעֲלִי אֶת צְעִיפֵךְ הָרָחָב הַצָּחוֹר

וּבְמֵיתְרֵי הַנֵּבֶל הָעִירִי מִזְמוֹר

וּבְשִׁיר-הַחֲתֻנָּה תְּנִי קוֹלֵךְ;

רוּחַ-הַלַּיְלָה בִּשְׁרִיקָתוֹ יְלַוֵּךְ.

"דּוֹנָה קְלָרָה! דּוֹנָה קְלָרָה!

אֲהוּבָה מִלַּהַט נֹעַר!

כִּלְיוֹנִי הִנָּךְ גּוֹזֶרֶת,

וְחֶמְלָה אֵין בִּגְזֵרָה זוֹ.

"דּוֹנָה קְלָרָה! דּוֹנָה קְלָרָה!

שַׁ‏י מָתוֹק הֵם הַחַיִּים פֹּה!

אַךְ זְוָעָה צְפוּיָה לְמַטָּה,

בְּחֶשְׁכַת צִנַּת הַקֶּבֶר.

"דּוֹנָה קְלָרָה! אַתְּ שִׂמְחִי לָךְ,

כִּי מָחָר לִפְנֵי הַכֹּמֶר

בַּעְלֵךְ יִהְיֶה פֶרְנַנְדּוֹ –

לַנִּשּׂוּאִים אוֹתִי תַּזְמִינִי?"

"דּוֹן רָמִירוֹ! דּוֹן רָמִירוֹ!

כֹּה פּוֹגְעִים, מָרִים דְּבָרֶיךָ,

מִגְּזַר-מַזָּלוֹת מָרִים הֵם,

שֶׁלְּכִסּוּפַי בָּזִים הֵם,

״דּוֹן רָמִירוֹ! דּוֹן רָמִירוֹ!

הִתְנַעֵר מִדִּכְאוֹן-נֶפֶשׁ;

נְעָרוֹת רַבּוֹת סְבִיבְךָ יֵשׁ,

אָנוּ לֹא זוּג מִשָּׁמַיִם.

"דּוֹן רָמִירוֹ, עַל הַמָּאוּרִים

הִתְגַבַּרְתָּ בְּרֹב אֹמֶץ,

הִתְגַּבֵּר עַל עַצְמְךָ כָּאן

וּמָחָר אֶל נִשּׂוּאַי בּוֹא״.

״דּוֹנָה קְלָרָה! דּוֹנָה קְלָרָה!

כֵּן, נִשְׁבַּעְתִּי, כֵּן, אַגִּיעַ!

וְלִרְקֹד אִתָּךְ אֶרְצֶה שָׁם;

לַיְלָה טוֹב, מָחָר אַגִּיעַ".

“לַיְלָה טוֹב” – חַלֹּון נִטְרַק שָׁם.

כִמְאֻבָּן נֶאֱנַח לְמַטָּה,

זְמַן כַּנֶּצַח, דּוֹן רָמִירוֹ;

וּבַסּוֹף נֶעְלַם בַּחֹשֶׁךְ.

וּלְאַחַר מַאֲבָק רַב-כֹּחַ

יוֹם מוּל לַיְלָה מְנַצֵּחַ;

וּכְגַן פְּרָחִים רַב-צֶבַע

שָׁם טוֹלֶדוֹ מִשְׂתָּרַעַת.

בִּנְיְנֵי פְּאֵר בַּשֶּׁמֶשׁ

אַרְמוֹנוֹת קוֹרְצִים בְּבֹהַק;

נוֹצְצוֹת כִּפּוֹת בַּגֹּבַה

כְּזָהָב בְּקַרְנֵי זֹהַר.

כְּזִמְזוּם דְבוֹרִים בּוֹקֵעַ

הַצִּלְצוּל לְחַג וָטֶקֶס.

מִבָּתֵּי תְּפִלָּה הַזֶּמֶר

יַעֲלֶה בְּחֵן וָחֶסֶד.

אַךְ רְאֵה! הַבֵּט נָא שָׁמָּה!

מִכְּנֵסִיַּת-הַשׁוּק נִשְׁפֶּכֶת

וְגוֹאָה הִיא וְרוֹחֶשֶׁת

זְרִימַת-הֶהָמוֹן בְּגַעַשׁ.

אַבִּירֵי-חֵן, נְשׁוֹת-חֶמֶד,

כַּת בְּנֵי-הֶחָצֵר נוֹצֶצֶת,

זִמְרַת פַּעֲמוֹנִים צוֹהֶלֶת,

עִם הֶמְיַת עוּגָב בְּיַחַד.

בְּכָבוֹד נִפְתַּחַת דֶּרֶךְ

בֵּין הַהֲמוֹנִים לַשְּׁנַיִם

וְעוֹבְרִים בְּבִגְדֵי-חֶמֶד

דּוֹנָה קְלָרָה, דּוֹן פֶרְנַנְדּוֹ.

עַד בֵּית הֶחָתָן, לַשַּׁעַר

מִתְגַּלְגֵּל הָעָם בְּרַעַשׁ;

שָׁם הַחֲגִיגָה הֵחֵלָּה,

כַּמָּסֹרֶת הַמְפֹאֶרֶת.

צָהֳלָה וְשַׁעֲשׁוּעַ,

שֻׁלְחָנוֹת כְּיַד הַמֶּלֶךְ;

חִישׁ חוֹלְפוֹת שָׁעוֹת בְּיַיִן,

וְחֶשְׁכַת הַלֵּיל יוֹרֶדֶת.

לָאוּלָם שִׁמְחָה עוֹבֶרֶת,

לַמָּחוֹל, אִשָּׁה וָגֶבֶר;

בְּאוֹרוֹת שָׁם מִתְנוֹצֶצֶת

רַאֲוַת בִּגְדֵי-תִּפְאֶרֶת.

בְּנֵי הַזּוּג יוֹשְׁבִים גָּבֹהַּ

עַל כִּסְאוֹתֵיהֶם לְמַעְלָה,

דּוֹנָה קְלָרָה, דּוֹן פֶרְנַנְדּוֹ

מַחֲלִיפִים שָׁם דִּבְרֵי נֹעַם.

בָּאוּלָם שִׂמְחָה, רוֹקֶדֶת

הָעֵדָה הַמְקֻשֶּׁטֶת

הַתֻּפִּים – כִּמְעַרְבֹּלֶת,

חֲצוֹצְרוֹת תּוֹקְעוֹת בְּכֹחַ.

"יָפָתִי, אִמְרִי מַדּוּעַ

מַבָּטַיִךְ אַתְּ נוֹעֶצֶת

אֶל קְצֵה הָאוּלָם הַגִּידִי?"

הָאַבִּיר שָׁאַל תָּמֵהַּ.

''הַאֵינְךָ רוֹאֶה, פֶרְנַנְדּוֹ,

שָׁם, הַגֶּבֶר שְׁחוֹר-הַבֶּגֶד?"

הָאַבִּיר בִּצְחוֹק הִרְגִּיעַ:

"זֶה רַק צֵל, רַק צֵל, הָנִיחִי.״

אַךְ קָרֵב הַצֵּל, מַגִּיעַ,

וּבַבֶּגֶד יֶשְׁנוֹ גֶּבֶר;

אֶת רָמִירוֹ בּוֹ הִכִּירָה,

וּבֵרְכָה אוֹתוֹ בְּלַהַט.

וּכְבָר בְּמָחוֹל סוֹבֶבֶת

חֲבוּרָה כֹּה מְשׁוֹבֶבֶת

בְּמַעְגְּלֵי הַוַּלְס הַפֶּרֶא

עַד שֶׁהָרִצְפָּה רוֹעֶדֶת.

"בְּרָצוֹן רַב, דּוֹן רָמִירוֹ,

פֹּה אֶרְקֹד אִתְּךָ בְּיַחַד,

אַךְ מַדּוּעַ בָּאתָ הֵנָּה

בִּמְעִיל שָׁחוֹר כַּלַּיְלָה".

אָז מַבָּט חוֹדֵר, שָׁקוּעַ,

בַּיָּפָה נוֹעֵץ רָמִירוֹ,

וּבְחִבּוּק, קוֹדֵר אוֹמֵר הוּא:

“אַתְּ בִּקַּשְׁתְּ, אַתְּ, שֶׁאַגִּיעַ!”

אֶל גַּלֵּי מְחוֹל הַפֶּרֶא

נִדְחָקִים לִרְקֹד הַשְּׁנַיִם;

הַתֻּפִּים – כִּמְעַרְבֹּלֶת,

חֲצוֹצְרוֹת תּוֹקְעוֹת בְּכֹחַ.

“לְחָיֶיךָ הֵן כַּשֶּלֶג!”

בִּרְעָדָה הִיא לוֹ לוֹחֶשֶׁת.

“אַתְּ בִּקַּשְׁתְּ, אַתְּ, שֶׁאַגִּיעַ!”

עֲמוּמָה תְּשׁוּבַת רָמִירוֹ.

הַנֵּרוֹת קוֹרְצִים בְּזֹהַר

בֵּין הַדֹּחַק וְהַשֶּׁטֶף;

הַתֻּפִּים – כִּמְעַרְבֹּלֶת,

חֲצוֹצְרוֹת תּוֹקְעוֹת בְּכֹחַ.

“וְיָדֶיךָ כְּפוֹר וָקֶרַח!”

קְלָרָה בְּאֵימָה לוֹחֶשֶׁת.

“אַתְּ בִּקַּשְׁתְּ, אַתְּ, שֶׁאַגִיעַ!”

נִגְרָפִים הֵם בַּמְּעַרְבֹּלֶת.

"נָא עָזְבֵנִי, דּוֹן רָמִירוֹ!

רֵיחַ מֵת מִמְּךָ נוֹדֵף כָּאן!"

וְחוֹזְרִים דְּבָרָיו כְּקֶדֶם:

“אַתְּ בִּקַּשְׁתְּ, אַתְּ, שֶׁאַגִּיעַ!”

הָרִצְפָּה עָשָׁן, לוֹהֶטֶת;

גִּיל צְלִיל כִּנּוֹרֵי תִּזְמֹרֶת;

בְּטֵרוּף יָד מְכַשֶּׁפֶת

הָאוּלָם כֻּלֹּו סְחַרְחֹרֶת.

״נָא, עָזְבֵנִי, דּוֹן רָמִירוֹ!"

בַּמָּחוֹל הִיא מְיַבֶּבֶת.

דּוֹן רָמִירוֹ, כְּמוֹ קֹדֶם:

“אַתְּ בִּקַּשְׁתְּ, אַתְּ, שֶׁאַגִּיעַ!”

“אִם כֵּן, לֵךְ, בְּשֵׁם אֱלוֹהַּ!”

קְלָרָה צָעֲקָה בְּכֹחַ,

וְאַךְ נִשְׁמְעוּ דְּבָרֶיהָ

וּכְבָר נֶעְלַם רָמִירוֹ.

פְּנֵי הַדּוֹנָה – קִפְאוֹן-מָוֶת,

אֲפוּפָה הִיא קֹר וָלַיְלָה;

עִלָּפוֹן אֶת הַגְּבֶרֶת

אָז מָשַׁךְ אֶל תְּהוֹמוֹת-חֹשֶׁךְ.

עַד שֶׁפָּג עִרְפּוּל חוּשֶׁיהָ,

עַד פָּקְּחָה אֶת עַפְעַפֶּיהָ;

אַךְ עַכְשָׁו מִתִּמָּהוֹן

שׁוּב בִּקְּשָׁה לַעֲצֹם עֵינֶיהָ.

כִּי מֵאָז תְּחִלַּת הָעֶרֶב

לֹא עָזְבָה כִּסְאָהּ לְמַעְלָה,

עִם פֶרְנַנְדּוֹ הִיא יוֹשֶׁבֶת,

הַשּׁוֹאֵל, רוּחוֹ מֻדְאֶגֶת:

”מַה הֶחֱוִיר אֶת לְחָיַיִךְ?

וְרוּחֵךְ לָמָּה קוֹדֶרֶת? – "

"אֵי רָמִירוֹ? – – "בְּזַעֲזוּעַ

מְשֻׁתֶּקֶת לְשׁוֹן קְלָרָה.

אָז נֶחֱרַשׁ קְמָטִים הַמֵּצַח

שֶׁל הַבַּעַל דּוֹן פֶרְנַנְדּוֹ:

"הַגְּבִירָה, בְּשׂוֹרַת-דָּמִים הִיא –

בַּצָּהֳרַיִם מֵת רָמִירוֹ".

קְרֵבָה כְּבָר שְׁעַת חֲצוֹת-הַלֵּיל,

וּבַדְּמָמָה רָגְעָה בָּבֶל.

רַק בָּאַרְמוֹן הָאוֹר נוֹהֵר

וּמַרְעִישִׁים אַנְשֵׁי חָצֵר.

כִּי בֵּלְשַׁאצַּר מֻקָּף אוֹרְחִים,

עוֹרֵךְ שָׁם סְעֻדַּת-מְלָכִים.

יָשְׁבוּ בְּשׁוּרוֹת וּלְאוֹר הִבְהוּבִים

הֵרִיקוּ יֵינָם הַנּוֹצֵץ מִגְּבִיעִים,

צִלְצְלוּ גְּבִיעִים, צָהֲלוּ עֲבָדָיו;

וּמַלְכָּם הַסּוֹרֵר – כָּךְ זֶה טוֹב בְּעֵינָיו.

לְחָיֵי הַמֶּלֶךְ לָהֲטוּ כָּאֵשׁ,

מִיַּיִן הַשַׁחַץ הִתְחִיל בּוֹ גּוֹעֵשׁ.

בְּמֵצַח-נְחוּשָׁה שַׁחֲצָנוּתוֹ פָּרְצָה,

וְחִלֵּל אֶת הַשֵּׁם בְּדִבְרֵי נְאָצָה.

בְּחֻצְפָּה הִתְהַלֵּל וְגִדֵּף מִשְׁתּוֹלֵל!

עֲבָדָיו בִּצְרָחוֹת לוֹ הֵרִיעוּ הַלֵּל.

אָז בְּעֵין-גַּאֲוָה הַמֶּלֶךְ פָּקַד.

יָצָא הַמְשָׁרֵת וְחָזַר מִיָּד.

הַרְבֵּה כְּלֵי זָהָב הִצִּיג לַקָּהָל.

מִמִּקְדַּשׁ אֵל-עֶלְיוֹן נִשְׁדְּדוּ כְּשָׁלָל.

וְהַמֶּלֶךְ תָּפַס בְּחִלּוּל נִתְעָב

גְבִיעַ קִדּוּשׁ מָלֵא עַד גְּדוֹתָיו.

וְהֵרֵיק אוֹתוֹ בְּאַחַת אֶל פִּיו,

וְקָרָא בְּקוֹל רָם בְּפֶה מַקְצִיף:

״אֲדֹנָי! לָנֶצַח אֶלְעַג לְךָ אֵל –

אֲנִי הוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁל בָּבֶל!"

אַךְ רַק נָדַמָּה זַוְעַת הַמִּלִּים,

תָּקְפָה אֶת הַמֶּלֶךְ חֶרְדַּת אֵימִים

הַצְּחוֹק הַצּוֹרֵם נִפְסַק וְנָדַם:

דִּמְמַת-הַקֶּבֶר נָפְלָה בָּאוּלָם.

וּרְאֵה! וּרְאֵה! עַל הַקִּיר הַלָּבָן

כְּמוֹ יַד-אָדָם הוֹפִיעָה כָּאן;

וְרָשְׁמָה עַל הַקִּיר הַלָּבָן וְרָשְׁמָה

אוֹתִיּוֹת שֶׁל אֵשׁ וּמִיָּד נֶעֶלְמָה.

הַבָּעַת הַמֶּלֶךְ בְּפַחַד קוֹפֵאת,

בִּרְכָּיו רוֹעֲדוֹת פָּנָיו – חִוְרוֹן-מת.

אַנְשֵׁי הֶחָצֵר אֲחוּזֵי חַלְחָלָה

קָפְאוּ אַף הֵם, לֹא הוֹצִיאוּ מִלָּה.

קָרְאוּ לַקּוֹסְמִים, לֹא יָדְעוּ לְהַסְבִּיר

מַה פֵּרוּשׁ כְּתַב-הָאֵשׁ שֶׁעַל פְּנֵי הַקִּיר

אֲבָל בֵלְשַׁאצַּר, בּוֹ בַּלֵּיל עֲבָדָיו

בְּמו יְדֵיהֶם שָׂמוּ קֵץ לְחַיָּיו.

אֱלֵי תַחֲרוּת הַזֶּמֶר

פַּיְּטָנִֵי-הֳאַהֲבָה הוֹלְכִים;

מַאֲבָק מֻפְלָא יִהְיֶה זֶה

דּוּ-קְרָב רַב-מַהֲלָכִים.

הַדִּמְיוֹן, תּוֹסֵס, פִּרְאִי

לַפַּיְּטָנִים הוּא סוּסָם,

וְהָאֳמָנוּת – מָגֵן הִיא

וְהַמִּלָה – הִנָּה חַרְבָּם.

וּגְבָרוֹת נָאוֹת יַשְׁקִיפוּ

מִגְּזוּזְטְרַת-שְׁטִיחִים נָאָה

אַךְ אַחַת הִיא חֲסֵרָה שָׁם

זוֹ עִם כֶּתֶר-הַדַּפְנָה.

אֲחֵרִים, יוֹצְאִים לַקְּרָב

וְהֵם בְּרִיאִים יִיטַב לָהֶם.

אַךְ פַּיְּטָנִים נוֹשְׂאִים כְּבָר

פִּצְעֵי-מָוֶת עִמָּהֶם.

וַאֲשֶׁר יֵיטִב – יִפְרֹץ לוֹ

דַּם-שִׁירִים מִכָּל לֵבָב,

מְנַצֵּחַ הוּא, זוֹכֶה הוּא

לִתְהִלָּה מִפֶּה נִלְבָּב.

הֵיְנְרִיךְ הַחִוֵּר עָבַר בָּרְחוֹב;

בַּחַלּוֹן – פְּנֵי הֶדְוִיג הַיָּפִים.

לָחֲשָׁה הַיָּפָה: "הָאֵל יִשְׁמֹר,

נִרְאָה הוּא לְמַטָּה כְּרוּחַ-רְפָאִים".

וְהוּא הֵרִים אֶת עֵינָיו וּהִבִּיט

בִּכְמִיהָה אֶל פְּנֵי הֶדְוִיג הַיָּפִים.

נִתְקְפָה אַף הִיא בְּמַכְאוֹבֵי-אַהֲבָה

חָוְרָה גַּם הִיא כְּרוּחַ-רְפָאִים.

עָמְדָה מֵעַכְשָׁיו יוֹם יוֹם בַּחַלּוֹן

וְצַעַר-אַהֲבָה בְּפָנֶיהָ הַיָּפִים.

אַךְ בִּמְהֵרָה שָׁכְבָה לְצַד הַיְנְרִיךְ

כָּל לַיְלָה בְּצֵאת רוּחוֹת הָרְפָאִים.

נִשְׁעָן אֲנִי עַל עַמּוּד הַתֹּרֶן

כָּל גַּל אֲנִי סוֹפֵר.

שָׁלוֹם, מוֹלַדְתִּי הַיָּפָה!

הַמִּפְרָשִׂית שֶׁלִּי שָׁטָה מַהֵר!

חָלַפְתִּי עַל בֵּית אֲהוּבָתִי,

נִצְנְצָה הַזְּכוּכִית בַּחַלּוֹנוֹת;

אֲנִי כִּמְעַט מוֹצִיא אֶת עֵינַי

וְלֹא רוֹאֶה יָדַיִם, שֶׁאֵלַי מְנַפְנְפוֹת

שְֶׁלֹּא אֶרְאֶה דָּבָר מְטֻשְׁטָשׁ,

דְּמָעוֹת, אַל תָּבוֹאוּ אֶל עֵינַי.

לִבִּי הַחוֹלֶה, אַל נָא תִּשָּׁבֵר

מִכְּאֵב גָּדוֹל מִדַּי!

אִמָּא אֶל הַדְּבוֹרוֹנֶת:

“הִשָּׁמְרִי מֵאוֹר-הַנֵּר, קְטַנְטֹנֶת!”

אַךְ אֶת דִּבְרֵי הָאֵם –

דְּבוֹרוֹנֶת לֹא תִּשְׁמָעֵם.

סְבִיב הָאוֹר תְּהַמְהֵם

זוּם-זוּם-זוּם תְּזַמְזֵם.

זַעֲקַת-הָאֵם לֹא תִּשְׁמַע

“דְּבוֹרוֹנֶת שֶׁלִּי, נְשָׁמָה!”

דָּם צָעִיר, דָּם גּוֹעֵשׁ

אָץ אֱלֵי שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ.

אֶל תּוֹךְ-תּוֹכֵי הָאֵשׁ יִכְמַהּ

“דְּבוֹרוֹנֶת שֶׁלִּי, נְשָׁמָה!”

מַאְדִים אוֹר מְהַבְהֵב

מוֹת-לַהֶבֶת פֹּה לוֹהֵב.

"מִנַּעֲרוֹת הַחֵן,

הוֹי הִשָּׁמֵר הַבֵּן!"

זְהוּבִים, זְהַבְכֶם טָהוֹר,

אִמְרוּ, הֵיכָן לָכֶם מִסְתּוֹר?

בֵּין דְּגֵי-זָהָב, – הַבַּיִת,

שֶׁבַּנַּחַל – רַעֲנַנִּים

צוֹלְלִים הֵם הַקְּטַנִּים?

בֵּין פִּרְחֵי-זָהָב, - הַבַּיִת,

שָׁם הֵם בִירַק הָאָחוּ

נוֹצְצִים עִם טַל-הַשַּׁחַר?

בֵּין עוֹפוֹת זָהָב – הַבַּיִת,

הַמְרַחֲפוֹת עֲטוּרוֹת זֹהַר

בָּאֲוִיר כְּחֹל-הַטֹּהַר?

בֵּין כּוֹכְבֵי-זָהָב – הַבַּיִת,

שֶׁכָּל לַיְלָה שָׁם רָחוֹק

פִּיהֶם יִמָּלֵא בִּצְּחוֹק?

אוֹי! זְהוּבִים, זְהַבְכֶם טָהוֹר,

לֹא תִּשְׂחוּ בְּגַלִּים קְרִירִים,

לֹא תְּנַצְנְצוּ בְּאָחוּ יָרֹק

לֹא תְּעוֹפְפוּ בָּאֲוִיר הָרָחוֹק

לֹא תִּצְחֲקוּ בְּשָׁמַיִם בְּהִירִים

נוֹשִׁים שֶׁלִּי, בְּנֵי הָעַוְלַיִם

אוֹחֲזִים אֶתְכֶם בֵּין הַטְּלָפַיִם.

הַצְּלִילִים אֵינְךָ שְוֹמֵעַ

כְּמוֹ בַּטְנוּן וְכִנּוֹרַיִם?

שָׁם בַּת-חֵן וַדַּאי רוֹקֶדֶת

וּמְחוֹלָהּ כֹּה קַל-כְּנָפַיִם.

"אַי, יָדִיד, טָעוּת גְּמוּרָה הִיא,

לֹא אֶשְׁמַע קוֹל כִּנּוֹרִים,

רַק חֲזִירוֹנִים צוֹרְחִים שָׁם,

וּנְחִירָה שֶׁל חֲזִירִים".

צְלִיל-הַקֶּרֶן אֵינּךָ שׁוֹמֵעַ?

צַיָּדִים שָׁם צוֹהֲלִים;

הַכְּבָשִׂים רוֹעוֹת בָּאָחוּ,

הָרוֹעִים – מְחַלְּלִים.

״אַי יְדִיד, אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ

אֵינוֹ קֶרֶן, לֹא חָלִיל;

רַק רוֹעֵה-הַחֲזִירוֹת שָׁם

חֲזִירוֹת לַדִּיר יוֹבִיל".

צְלִיל זִמְרָה אֵינּךָ שׁוֹמֵעַ?

כְּמוֹ קוֹל רַךְ שֶׁל מַקְהֵלוֹת

מַלְאָכִים מוֹחֲאִים כַּפַּים

לַצְּלִילִים בְּקוֹל תְּשׁוּאוֹת.

"אַי,צְלִיל חֵן אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ

אֵינוֹ שֶׁל תַּחֲרוּת מִזְמֶרֶת!

רַק רוֹעִים הֵם שֶׁשָּׁרִים שָׁם

עִם סִיעַת אַוָּז עוֹבֶרֶת.

פַּעֲמוֹנִים אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ

מְלֵאֵי יֹפִי, פֶּלֶא-הֵד?

קְהַל מַאֲמִינִים חָרֵד שָׁם

אֶל כְּנֵסִיַּת-הַכְּפָר צוֹעֵד.

"אַי, יָדִיד, פַּעֲמוֹנִים הֵם אֵלֶּה

שֶׁל שְׁוָרִים וְשֶׁל פָּרוֹת

שֶׁבְּרֹאשׁ מֻרְכָּן פּוֹנִים הֵם

אֶל חֶשְׁכַת הַמִּכְלָאות”.

לֹא תִרְאֶה צָעִיף נוֹפֵף שָׁם?

לֹא תִרְאֶה מֶחֱוָה דּוֹמֶמֶת?

אֶת הָאֲהוּבָה אֶרְאֶה שָׁם

בְּמַבָּטָה תּוּגָה עוֹמֶמֶת.

"אַי, יָדִיד, שָׁם רַק תָּנוּעַ

אֵשֶׁת יַעַר-וְשָׂדֶה;

כְּחוּשָׁה, חִוְרָה, לָאָחוּ

עַל קַבַּיִם תְּדַדֶּה."

כֵּן יָדִיד, לִלְעֹג תוּכַל

לִשְׁאֵלַת הַפַנְטַזְיוֹר הַזֶּה!

אְַךְ הֲתִטְעַן שֶׁאַשְּׁלָיָה הִיא

מַה שֶּמַּכְבִּיד לִי בֶּחָזֶה?

(דף מספר זכרון)

דֶּרֶךְ-מֶלֶךְ אֲרֻכָּה הוּא הַכַּדּוּר שֶׁלָּנוּ

וְאָנוּ בְּנֵי אָדָם – הֵם הַנּוֹסְעִים,

אָצִים רָצִים, בָּרֶגֶל וְעַל סוּס

כְּאָצָנִים אוֹ כִּשְׁלִיחִים.

עוֹבְרִים זֶה לְיַד זֶה, נִפְנוּף, בְּרָכָה

בְּמִטְפַּחַת מִתּוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה;

בְּשִׂמְחָה הָיִינוּ מִתְלַבְּבִים וּמִתְנַשְּׁקִים

אַךְ הַסּוּסִים עָפִים בְּלִי שְׁהִיָּה.

אַךְ-זֶה נִפְגַּשְׁנוּ בְּאוֹתָהּ הַתַּחֲנָה

אֲלֶכְּסַנְֶדֶּר, הַנָּסִיךְ אֲהוּב-הַלֵּב

וּכְבָר נוֹשֵׁף הָרַכָּב לַיְצִיאָה,

וְזֶה מִזֶּה אוֹתָנוּ מְנַשֵּׁף.

הערת המתרגם: אלכסנדר – חבר ללמודים של היינה

בבון בשנים 1820- 1819.

(נוסח מקוצר)

עַכְשָׁיו אֲנִי אָדָם חוֹלֶה, הָאֵיבָרִים

הֵם עֲיֵפֵי-חַיִּים, הַלֵּב שָׂרוּף,

אוֹפֶפֶת רוּחַ עֲכוּרָה וּמְדַכֵּא יָגוֹן;

כְּשֶמְּצָאתִיךְ, הָיָה הַכֹּל שׁוֹנֶה בְּרוּחַ וּבְגוּף!

בַּכֹּחַ הַגֵּאֶה, רָחוֹק מִן הַמּוֹלֶדֶת,

רָדַפְתִּי כָּאן אַחַר הַתַּעְתּוּעַ הַיָּשָׁן;

אֶת הֶעָפָר לִרְמֹס רָצִיתִי וְאֶת הַכּוֹכָבִים

לַעֲקֹר מִן הַמַּסְלוּל שֶׁבּוֹ הִלְכוּ עַד כָּאן.

פְרַנְקְפוּרְט אַתְּ קֵן לְרֹב כְּסִילִים וּרְשָׁעִים

אֲבָל אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ, כִּי לְאֶרֶץ הַגֶּרְמָנִים

קֵיסָרִים טוֹבִים נָתַתְּ וְאֶת הַטּוֹב בַּמְּשׁוֹרְרִים

וּבָךְ הָעִיר מָצָאתִי אֶת יְפַת-הַפָּנִים.

בְּתוֹךְ הַהֲמֻלָּה רְאִיתִיהָ! בְּתִמָּהוֹן נִסְתָּר

גִּלִּיתִי אֶת הַדְּמוּת הָרוֹחֲפָה

עֵינֶיהָ הַבְּרוּכוֹת וְהָרַכּוֹת –

וּבְעָצְמָה נַפְשִׁי אֵלֶיהָ נִסְחֲפָה.

עָבַרְנוּ בִּרְחוֹב וְשׁוּק וְהָלְאָה

עַד לְסִמְטָה צָרָה בְּמִדּוֹתֶיהָ

וְכָאן הִסְתּוֹבְבָה אֵלַי הַחִנָּנִית וּבְחִיּוּךְ עַלִּיז

חָמְקָה אֶל תּוֹךְ בֵּיתָה – וַאֲנִי אַחֲרֶיהָ.

רַק הַדּוֹדָה הָיְתָה רָעָה וּלְקַמְּצָנוּתָהּ

הִקְרִיבָה אֶת פְּרִיחַת הַנַּעֲרָה;

בְּרָצוֹן גִּלְתָה לִי הַיַּלְדָּה אֶת יְצָרֶיהָ,

אַךְ, בֵּאלֹהִים! הִיא לֹא חָשְׁבָה עַל כָּל תְּמוּרָה.

בֵאלֹהִים! אֲנִי מֵבִין קְצָת בְּנָשִׁים כְּמוּזוֹת

פָּנִים חֲלַקְלַקּוֹת לֹא יוֹלִיכוּנִי כְּבָר שׁוֹלָל.

כָּך זֹאת אֵדַע, אֵינוֹ פּוֹעֵם חָזֶה בַּעַל וֶתֶק.

וּמַבָּטִם כָּאֵלֶּה אֵין לַשֶּׁקֶר כְּלָל.

יֹפִי שֶׁלֹא הִכַּרְתִּי! הַכֹּל אָפוּף בַּלֵּיל

כָּבְלוּ אוֹתִי חוּשַׁי וְקֶסֶם זָר.

אוּלַי הָאֹשֶׁר שֶׁאֵלָיו תָּמִיד שָׁאַפְתִּי

בִּזְרוֹעִי הָיָה – וְלֹא הֵבַנְתִּי אֶת הַדָּבָר!

אַךְ עוֹד יָפָה יוֹתֵר הָיְתָה בְּמַכְאוֹבֶיהָ

עֵת כַּעֲבֹר שְׁלָֹשָׁה יְמֵי-חֲלוֹם נִרְחָף

בְּמֶתֶק-פֶּלֶא עַל לִבָּהּ מְתוֹק-הַפֶּלֶא –

הַתַּעְתּוּעַ הַיָּשָׁן אוֹתִי מִשָּׁם דָּחַף.

כְּבָר פָּג הַתַּעְתּוּעַ הַיָּשָׁן, אַךְ הַתְּמוּנָה

שֶׁל הַיַּלְדָּה הַמִּסְכֵּנָה סְבִיבִי בְּכָל מָקוֹם רוֹחֶפֶת.

הֵיכָן עְַכְשָׁיו תּוֹעָה אַתְּ, בְּאֵיזֶה קֹר מִדְבָּר?

הִפְקְַרְתִּיךְ לָעֶצֶב וְלִמְצוּקָה נֶחֱרֶפֶת.

הערת המתרגם (לשיר “זכרון”)

השיר “זכרון” אינו שייך באופן ארגני למסכת “יסורי נעורים”, אף כי הוא

חלק מתת-הסדרה “רומנסות”, שבמסכת זו ואמנם הוא אינו נמצא

בכל המהדורות של שירי היינה.

“זכרון” הוא חריג באשר אינו שייך לשירי האהבה הצעירים של היינה

המיוחסים לאהבת-הנעורים הנכזבת לבת דודו עמליה ובמידת מה

לבת הדוד השנייה תרזה. אדרבא "זכרון הוא מעין מסמך-תעודה,

המגלה לנו שהיינה – אם נקבל את פירושה הביוגרפי של שירה זו

*

בתקופת-היסורים או סמוך אחריה, חיפש ומצא ניחומים בזרועותיהן

של נשים אחרות, ולא מעטות, כנראה, שכמובן לא היתה להן משמעת

עמוקה לגביו.

“זכרון” מתאר פרשת אהבים קצרה כזאת בפרנקפורט, עיר היריד,

שאותה המשורר הנלהב מפאר בקיסרים שהוציאה מתוכה, במשורר הגדול

(גיתה כמובן) אך אחרונה חביבה – הנערה שמצא בה באקראי.

בסופו של דבר הוא נאלץ, בדחף חלומו-תעתועו (בלי ספק, כנראה אהבת עמליה)

לנטוש את הנערה, אך הוא מצהיר שלא יוכל לשכוח אותה לעולם, הצהרה שאנו

מקבלים בחינת אין אדם נתפס על התלהבותו הרגעית, אפילו הוא היינה.

היינה כותב ב 1824 אל ידיד: "אין זו עוד האהבה הקודמת, החד-צדדית

אל אחת יחידה. כבר אינני מונותאיסט באהבה" וכו'.

וראוי להביא כאן גם שיר קצר באותו ענין.

הַלַּיְלָה, בַּחֲלוֹם, לִי הַמַּזָּל לֹא הֵאִיר,

הִתְעַנַּגְתִּי עַל הַנַּפְקָנִית הַמְלֻכְלֶכֶת בְּיוֹתֵר.

וַהֲרֵי יָכֹלְתִּי מַמָּשׁ בְּאוֹתוֹ הַמְּחִיר

אֶל הַנְּסִיכָה הַיָּפָה מְכֻּלָּן לְהִתְחַבֵּר.

הַקְשִׁיבוּ גֶּרְמָנִים, גְּבָרִים, עֲלָמוֹת, נָשִׁים

לְלֹא לֵאוּת תּוֹרְמִים יֵשׁ לְהַרְבּוֹת!

בְּנֵי פְרַנְקְפוּרְט הִתְחַבְּרוּ לָעֵת הַזֹּאת

מַצֶּבֶת-זִכָּרוֹן לְגֵתֶה לְהָקִים.

“לְעֵת יָרִיד, יַאֲמִין הַזָּר, אִישׁ הָעֲסָקִים” –

לָהֶם נִדְמֶה – "כִּי לָנוּ עִמּוֹ קִרְבַת-הַלְּבָבוֹת,

כִּי מֵאַדְמָתֵנוּ אָנוּ הוּא שִׂגְשֵׂג בִּפְאֵר-פְּרִיחוֹת,

וּבָנוּ לְלֹא-נִיד, יִתְּנוּ אֵמוּן קוֹנִים".

אָנָּא הַנִיחוּ לַמְשׁוֹרֵר זֵר-הַדַּפְנָה וְהַיְקָר,

אַתֶּם הַסּוֹחֲרִים! אֶת כַּסְפְּכֶם שִׁמְרוּ לְעַצְמְכֶם.

כִּי גֵּתֶה כְּבַר הִצִּיב לוֹ בְּעַצְמוֹ מַצֶּבֶת-זִכָּרוֹן.

בְּעֵת-יַנְקוּת הָיָה סָמוּךְ לָכֶם אַךְ בְּעִדָּן-אַחֲרוֹן

בֵּין גֵּתֶה וּבֵינֵיכֶם מַפְרִיד עוֹלָם שָׁלֵם,

אַתֶּם שֶׁבֵּינֵיכֶם לַזַקְסֶנְהָאוּזֶר מַפְרִיד רַק נַחַל צַר.

הערת המתרגם: גיתה נולד בפרנקפורט. זקסנהאוזן הוא רובע

בפרנקפורט, מדרום לנהר מיין. זקסנהאוזר – איש זקסנהאוזן, והכונה כאן לגיתה.

יש עניין מיוחד בשיר על האנדרטה לגיתה, הן מבחינת יחסי גיתה-היינה בתקופת כתיבת

“ספר השירים” והן מתוך ראית-העתיד.

היינה העריץ את גיתה הגדול, שהיה באותן שנים כבר מונומנט-בחייו ובעת סיורו בהרי הַארְץ,

שהוליד את "מסע בהרי הַארְץ הנודע, ביקר אצל גיתה בוויימר. בפגישה בין

השניים ניכר פער-הדורות הגדול ביניהם: גיתה לא “קיבל” את היינה, אך היינה לא חדל

להעריצו.

אך גם מראיית-העתיד יש ענין בשיר, שהרי בתקופה מאוחרת היה היינה קרבן של

דחייה- עד-שנאה, כאשר ניסו להקים אנדרטה לזכרו-הוא. שנים ארוכות אחרי מותו

נמשכו המאבקים בין חובבי-היינה לבין שולליו, ואנדרטה לזכרו – לא הוקמה בגרמניה.

ואחת שפוסלה – ״נקלטה״ בחינת פליט, במקרה זה רצוי, על ידי הקיסרית האוסטרית

אליזבט, מעריצת היינה בארמונה שבאי קורפו.

כמו מעין-נבואה על גורל האנדרטאות שלו, יש בשירו של היינה על אנדרטת-גיתה.

הָיֹה הָיָה אַבִּיר, עָגוּם וְאִלֵּם

חֲלוּלוֹת, לְבָנוֹת לְחָיָיו;

הוּא נָד וְתָעָה חָלוּשׁ עַל סְבִיבָיו

חֲלוֹמוֹת מַחֲנִיקִים מֻקָּף.

הוּא הָיָה כְּבוּל־עֵץ, גּוֹלְמָנִי, מְגֻשָּׁם

פְּרָחִים, נְעָרוֹת לֹא עָצְרוּ אֶת צְחוֹקָם

כְּשֶׁעָבַר כּוֹשֵׁל בְּרַגְלָיו.

עַל פִּי רֹב יָשַׁב בְּחֶשְׁכַת הַפִּנָּה,

מִפְּנֵי אֲנָשִׁים הִסְתַּתֵּר.

אָז פָּרַשׂ בִּכְמִיהָה אֶת זְרוֹעוֹתָיו

וּמִלָּה אַחַת לֹא דִּבֵּר.

אֲבָל עֵת הִגִּיעָה חֲצוֹת הַלֵּיל

קוֹל מוּזָר שֶׁל מִלְמוּל וְצִלְצוּל הֵחֵל

וּבַדֶּלֶת שָׁמַע קוֹל דְּפִיקָה מְעוֹרֵר.

וְאָז הִתְגַּנְּבָה פְּנִימָה הָאֲהוּבָה

בְּשִׂמְלַת קֶצֶף־גַּל מְרַשְׁרֶשֶׁת,

הִיא פּוֹרַחַת לוֹהֶטֶת כְּוֶרֶד נִפְתָּח

הִינוּמָה לָהּ בְּנוֹי מְקֻשֶּׁטֶת.

תַּלְתַּלֵּי־זָהָב מְעַטְּרִים דְּמוּת תְּמִירָה

הָעֵינַיִם אוֹמְרוֹת מְתִיקוּת וְחֻמְרָה –

בַּזְּרוֹעוֹת הֵם נוֹפְלִים בְּחֵשֶׁק.

הָאַבִּיר מְחַבְּקָהּ בְּעָצְמַת־אַהֲבָה

בּוּל־הָעֵץ עוֹמֵד בְּתוֹךְ אֵשׁ,

הַחִוֵּר מַסְמִיק, הַחוֹלֵם מִתְעוֹרֵר,

הַמְטֻמְטָם מִשְׁתַּחְרֵר וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ.

אֲבָל הִיא הִתְגָּרְתָה בּוֹ מַעֲשֵׂה־תַעְתּוּעַ

וְחֶרֶשׁ רֹאשׁוֹ כִּסְתָה, שַׁעֲשׁוּעַ,

בְּכִסּוּי־עֲדָיִים, בְּהִינוּמַת־הַשֵּׁשׁ.

אֶל תּוֹךְ אַרְמוֹן־מַיִם שֶׁכֻּלּוֹ בְּדֹלַח

הָאַבִּיר שֶׁלָּנוּ לְפֶתַע נִכְשַׁף.

הוּא תָּמַהּ, עֵינָיו כִּמְעַט הִתְעַוְּרוּ

מִזִּיו הַבָּרָק וּמֵאוֹר שֶׁיִּרְשַׁף.

מַחֲזִיקָה הַסִּירוֹנִית בָּאַבִּיר שֶׁלָּהּ

הָאַבִּיר הוּא חָתָן, הַסִּירוֹנִית – כַּלָּה,

צְלִיל קַתְרוֹס מִידֵי בְּתוּלוֹתֶיהָ יִרְחַף.

מְנַגְּנוֹת וְשָׁרוֹת הֵן, יָפָה שִׁירָתָן

וְאֶל הַמָּחוֹל נוֹשְׂאוֹת הֵן רַגְלַיִם.

וְהָאַבִּיר – חוּשָׁיו נְמוֹגִים

וְאֶת הַמְּתוּקָה יְחַשֵּׁק בַּיָּדַיִם –

אָז לְפֶתַע כָּבוּ הָאוֹרוֹת בְּאַחַת, –

הָאַבִּיר שׁוּב בַּבַּיִת יוֹשֵׁב מְבֻדָּד

בְּחַדְרוֹן־הַפַּיְּטָן הַקּוֹדֵר־קְדוֹרָתַיִם.

בְּחֹדֶשׁ מַאי הַנִפְלָא,

כְּשֶׁפָּקְעוּ כָּל הַנִּצָּנִים,

אֲזַי בְּעֻמְקֵי לְבָבִי

אַהֲבָה לִי גִלְּתָה פָּנִים.

בְּחֹדֶשׁ מַאי הַנִּפְלָא

כְּשֶׁמָּלְאָה כָּל צִפּוֹר רְנָנִים

אֲזַי גִּלִּיתִי לָהּ

אֶת כָּל גַּעְגּוּעַי הַטְּמוּנִים.

נוֹבְטִים מִתּוֹךְ דִּמְעוֹתַי

הַרְבֵּה פְּרָחִים מְאִירִים

וְכָל אַנְחוֹתַי נַעֲשׂוֹת

מַקְהֵלָה אַחַת שֶׁל זְמִירִים.

וְאִם תֹּאהֲבִינִי, יַלְדָּה,

אֶת כָּל הַפְּרָחִים לָךְ אֶתֵּן,

וְלִפְנֵי חַלּוֹנֵךְ

שִׁיר הַזָּמִיר יִתְרוֹנֵן.

הַוֶּרֶד, הַתּוֹר, הַשּׁוֹשָׁן, הַחַמָּה

אָהַבְתִּי פַּעַם בְּעֶרְגַּת־נְשָׁמָה.

לֹא עוֹד אֹהֲבֵם, כִּי אֹהַב בִּלְבַד

הַיַּלְדָּה הַתַּמָּה, הַטְּהוֹרָה, הָאַחַת;

הִיא עַצְמָהּ, עֲנֻגַּת־אַהֲבָה שְׁלֵמָה

הִיא הַוֶּרֶד, הַתּוֹר, הַשּׁוֹשָׁן, הַחַמָּה.

עֵת אֶל עֵינַיִךְ אֶתְבּוֹנֵן

יָגוֹן וָצַעַר לִי כְּבָר אֵין;

אַךְ אִם אֶת פִּיךְ אֲנִי אֶשַּׁק

נַעֲשֶׂה אֲנִי בָּרִיא כַּדָּג.

עֵת עַל חָזֵךְ לִי אֶשָּׁעֵן

אָז גִּיל־שָׁמַיִם בִּי רוֹנֵן;

“אוֹתְךָ אֹהַב”, אִם פִּיךְ יֹאמַר

אֲנִי מֻכְרָח לִבְכּוֹת בְּכִי מַר.

הַצְמִידִי לְחָיַיִךְ אֶל לְחָיַי

אֲזַי יִזְרְמוּ יַחְדָּו הַדְּמָעוֹת!

וְאֶל לִבִּי הַצְמִידִי הַיטֵב אֶת לִבֵּךְ

אֲזַי יִפְעֲמוּ יַחְדָּו הַלֶּהָבוֹת!

וְעֵת יִזְרְמוּ דִּמְעוֹתֵינוּ

אֶל צֶמֶד־הַלֶּהָבָה

וּזְרוֹעִי תְּחַבְּקֵךְ בְּכֹחַ כַּבִּיר

אֶגְוַע מִכִּסּוּפֵי אַהֲבָה.

עוֹמְדִים שָׁם לְלֹא נוֹעַ

הַכּוֹכָבִים שֶׁבַּגְּבָהִים

אַלְפֵי שָׁנִים מַבִּיטִים זֶה בָּזֶה

בְּמַכְאוֹבִים־שֶׁל־אֲהָבִים.

הֵם מְדַבְּרִים לָשׁוֹן

כֹּה עֲשִׁירָה, יָפָה

אֲבָל אֵין פִילוֹלוֹג אֶחָד

שֶׁיָּבִין אֶת הַשָּׂפָה.

אַךְ אֲנִי אוֹתָהּ לָמַדְתִּי,

לִשְׁכֹּחַ אוֹתָהּ לֹא יָכוֹל;

וּכְדִקְדּוּק שִׁמְּשׁוּ לִי

פְּנֵי הַיָּפָה־שֶלִּי־מִכֹּל.

עַל כַּנְפֵי הַמַּנְגִּינָה

אֶקַּח אוֹתָךְ, לֵב יַקִּיר,

שָׁמָּה עַל גְּדוֹת הַגַּנְגֶּס

מָקוֹם נֶהְדָּר לָךְ אַכִּיר.

שָׁם גַּן בְּאֹדֶם תִּפְרַחַת

דּוֹמֵם לְאוֹר הַלְּבָנָה.

פִּרְחֵי הַלּוֹטוֹס בְּלַהַט

כְּמֵהִים לַבַּת הַקְּטַנָּה.

בִּשְׂחוֹק סִגָּלִיּוֹת תִּתְעַלֵּסְנָה

תָּרוֹת אַחֲרֵי כּוֹכָבָן,

סוֹד אַגָּדוֹת תִּלְחַשְׁנָה

וְרֵיחַ שׁוֹשָׁן נִיחוֹחָן.

דּוֹלְגִים וּמַטִּים שָׁם אֹזֶן

צְבָאִים וְאַיָּלוֹת,

אֵי־שָׁם, נְהַר־הַקֹּדֶשׁ

יִרְחַשׁ גַּלִּים וְקוֹלוֹת.

מִתַּחַת לְעֵץ הַתֹּמֶר

שָׁמָּה, נִצְנַח לֵב יָקָר,

נִרְוֶה אַהֲבָה בְּלִי אֹמֶר,

נַחֲלֹם חֲלוֹם מְאֻשָּׁר.

אַתְּ לֹא אוֹהֶבֶת אוֹתִי, לֹא אוֹהֶבֶת,

וְעַל זֶה לִי כִּמְעַט לֹא צַר;

כְּשֶׁאֲנִי רַק מַבִּיט בְּעֵינַיִךְ

כְּמֶלֶך אֲנִי מְאֻשָּׁר.

אַתְּ שׂוֹנֵאת, אֲפִילּוּ שׂוֹנֵאת אוֹתִי,

כָּךְ פִּיךְ הָאָדֹם לִי נוֹאֵם.

רַק הַגִּישִׁי אוֹתוֹ אֶל פִּי לִנְשִׁיקוֹת

יַלְדָּתִי, מִיָּד אֶתְנַחֵם.

אוֹהֶבֶת, עָלַיִךְ לִלְפֹּת אוֹתִי

נֶאֱהֶבֶת, יָפָה, אִשָּׁה!

לַפְּפִינִי זְרוֹעוֹת וְרַגְלַיִם

וּבְגוּף גִּזְרָתֵךְ הַגְּמִישָׁה.

* * *

בְּכֹחַ לָפַת וְלִפֵּף

וְכִתֵּר, הִנֵּה זֶה כְּבָר,

הַנָּחָשׁ הַיָּפֶה בַּנְּחָשִׁים

אֶת לָאוֹקוֹן הֲכִי מְאֻשָּׁר.

נַשְּׁקִי, נַשְּׁקִי וּבְלִי שְׁבוּעוֹת,

שְׁבוּעוֹת נָשִׁים לִי הֵן רֵיקוֹת.

דְּבָרֵךְ מָתוֹק, אֲבָל פִּי שְׁנַיִם

הַנְּשִׁיקָה אוֹתָהּ קָטַפְתִּי מִשְּׂפָתַיִךְ!

שֶׁלִּי הִיא, בָּהּ לְהַאֲמִין אֶרְצֶה,

אַךְ הַמִּלָּה הִיא אֵד וְהֶבֶל־פֶּה.

לִי הִשָּׁבְעִי, תָּמִיד, כְּלוּלָה,

לָךְ אַאֲמִין לְכָל מִלָּה!

בְּתוֹךְ חָזֵךְ רֹאשִׁי אַטְמִין

וְכִי מְאֻשָּׁר אֲנִי – אַאֲמִין;

מַאֲמִין אֲנִי, יַקִּירָה, כִּי לָנֶצַח

אוֹתִי תֹּאהֲבִי, וְיוֹתֵר – עַד־אֵין־קֵצֶה.

עַל הָעֵינַיִם שֶׁל הַיְקָרָה לִי

אֲחַבֵּר הַיָּפִים בַּקַּנְצוֹנִים¹.

עַל לְחָיֶיהָ שֶׁל הַיְקָרָה לִי

אֲחַבֵּר הַטּוֹבוֹת בַּטֶּרְצִינוֹת.

עַל פִּיהָ הַקָּט שֶׁל הַיְקָרָה לִי

אֲחַבֵּר אֶת הַנִּפְלָאוֹת בַּסְּטַנְצוֹת.

וְאִלּוּ הָיָה לַיְקָרָה לִי לֵב

חִבַּרְתִּי עָלָיו סוֹנֶטָה יָפָה.

אֲהוּבָה הַיּוֹם אִמְרִי לִי:

הַאֵינֵךְ סְתָם הֲזָיָה,

שֶׁבִּימֵי מַחֲנָק בַּקַּיִץ

מֵרֹאשׁ הַפַּיְּטָן נוֹלְדָה?

לֹא וָלֹא כִּי פֶּה כָּזֶה,

אוֹר פְּלָאִים שֶׁל הָעֵינַיִם,

חִנָּנִית כָּזֹאת, בַּת־מֶתֶק

לֹא בָּרָא פַּיְּטָן בֵּינְתַיִם.

עַרְפָּדִים וְצִפְעֵי־אֶרֶס,

מִפְלָצוֹת וּדְרָקוֹנִים

חַיּוֹת־אַגָּדָה רָעוֹת –

הֵן פְּרִי רֹאשׁ הַפַּיְּטָנִים.

אַךְ אוֹתָךְ, אֶת רִשְׁעוּתֵךְ

אֶת פָּנַיִךְ חֵן־שׁוֹשָׁן,

מַבָּטִים חֲסוּדֵי־כֶּזֶב –

לֹא יוּכַל לִבְרֹא פַּיְּטָן.

מְנַגְּנִים כִּנּוֹרוֹת עִם חָלִיל

וְקוֹל חֲצוֹצְרוֹת כְּלִי בִּכְלִי;

אֶת מְחוֹל־הַנִּשּׂוּאִין מְחוֹלֶלֶת

הַאֲהוּבָה־מִכֹּל שֶׁלִי.

זֶה קוֹל צְלִילִים וְקֶצֶב

שֶׁל תֻּפִּים וְחָלִיל עֲרֵבִים

וּבָאֶמְצַע מִתְיַפְּחִים וְגוֹנְחִים

הַמַּלְאָכִים הַטּוֹבִים.

וּבְכֵן שָׁכַחְתְּ, כְּמוֹ לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא

שֶׁזְּמַן כֹּה רַב לִבֵּךְ שֶׁלִּי הָיָה,

לְבָבֵךְ כֹּה מָתוֹק, כֹּה כּוֹזֵב, כֹּה קָטָן;

לִמְצֹא מָתוֹק וְכוֹזֵב יוֹתֵר לֹא נִתָּן.

וּבְכֵן, שָׁכַחְתְּ אֶת הָאַהֲבָה וְהָעָגְמָה

שֶׁלָּחֲצוּ אֶת לִבִּי עַד אָבְדַן נְשִׁימָה.

לֹא אֵדַע אִם הָיְתָה הָאַהֲבָה מִן הַצַּעַר גְּדוֹלָה?

אַךְ אֵדַע, שְׁנֵיהֶם הָיוּ גְדוֹלִים לְאֵין תִּכְלָה.

וְאִלּוּ יָדְעוּ הַפְּרָחִים הַקְּטַנִּים

כַּמָּה עָמֹק פִּצְעִי שֶׁבַּלֵּב

הָיוּ בּוֹכִים עִמָּדִי

לְרַפֵּא אֶת הַכְּאֵב.

וְאִלּוּ יָדְעוּ הַזְּמִירִים,

כַּמָּה אֲנִי חוֹלֶה וְנֶעֱגָם,

בְּשִׂמְחָה הָיָה מְהַדְהֵד

לְהָשִׁיב נַפְשִׁי שִׁירָם.

וְאִלּוּ יָדְעוּ אֶת מַכְאוֹבַי

כּוֹכְבֵי־הַזָּהָב בָּרָמָה,

מִמָּרוֹם הָיוּ מַגִּיעִים

וְאוֹמְרִים לִי דִּבְרֵי נֶחָמָה.

הֵם אֵינָם יְכוֹלִים לָדַעַת,

רַק אַחַת יוֹדַעַת מַה לִּי כּוֹאֵב:

הֲלֹא הִיא עַצְמָה קָרְעָה,

קָרְעָה לִי אֶת הַלֵּב.

מַדּוּעַ כֹּה חִוְרוֹת הַשּׁוֹשַׁנִּים,

אִמְרִי, אֲהוּבָה, מַדּוּעַ?

מַדּוּעַ בָּעֵשֶׂב יְרֹק־הַגְּוָנִים

סִגָּלִית רֹאשָׁהּ שָׁקוּעַ?

מַדּוּעַ כָּל כָּךְ מְעוֹרֵר רַחֲמִים

קוֹל עֶפְרוֹנִי בַּשָּׁמַיִם?

מַדּוּעַ עוֹלֶה מֵעִשְּׂבֵי הַבְּשָׂמִים

רֵיחַ מֵתִים לַנְּחִירַים?

מַדּוּעַ הַשֶּׁמֶשׁ עַל אָחוּ קוֹרֶנֶת

בְּקֹר וְיָגוֹן לְכָל עֵבֶר?

מַדּוּעַ הָאֲדָמָה הִיא כֹּה צוֹנֶנֶת

וְשׁוֹמֶמֶת מַמָּשׁ כְּמוֹ קֶבֶר?

וּמַדּוּעַ אֲנִי כֹּה חוֹלֶה וְלִי מַר,

אֲהוּבָה יְקָרָה, אִמְרִי לִי!

אִמְרִי, יְקָרָה לִי מִכָּל אוֹצָר,

מַדּוּעַ עֲזַבְתִּינִי?

חַשְׁנוּ זֶה לָזוֹ רְגָשׁוֹת עֲמֻקִּים

וְעִם זֹאת הִסְתַּדַּרְנוּ בְּאֹפֶן מֻשְׁלָם.

לְעִתִּים שִׂחַקְנוּ בְּ"אַבָּא וְאִמָּא",

אַךְ בְּלִי קְטָטוֹת וּמַכּוֹת מֵעוֹלָם.

יַחַד עָלַזְנוּ בְּרֹב צָהֳלָה

נוֹשְׁקִים בְּרֹךְ, לֵב אֶל לֵב נִגְלָה.

וּבַסּוֹף מִיֵּצֶר מִשְׂחָק יַלְדוּתִי

בִּיעָרוֹת וְשָׂדוֹת שִׂחַקְנוּ “מַחֲבוֹאִים”

וְיָדַעְנוּ כָּל כָּךְ יָפֶה לְהִתְחַבֵּא

שֶׁאֵינֶנּוּ מוֹצְאִים זֶה אֶת זוֹ לְעוֹלָמִים.

אֵינִי מַאֲמִין בַּשָּׁמַיִם

כִּנְאוּם־הָאָב הַיּוֹמִי;

אַאֲמִין רַק בְּעֵינַיִךְ,

לִי הֵן הָאֹור הַשְּׁמֵימִי.

אֵינִי מַאֲמִין בְּרִבּוֹן־עוֹלָם

כְּפִי שֶׁהַכֹּמֶר דּוֹבֵר;

אֲנִי מַאֲמִין רַק בַּלֵּב שֶׁלָּךְ

לִי אֵין אֱלֹהִים אַחֵר.

אֵינִי מַאֲמִין בָּרֶשַׁע,

בַּתֹּפֶת וּבְעִנּוּיָהּ הַנּוֹרָא

אַאֲמִין רַק בְּעֵינַיִךְ

וְכֵן בְּלִבֵּךְ הָרָע.

יוֹתֵר מִכֻּלָּם נִשְׁאַרְתְּ נֶאֱמָנָה לִי,

וְכָל מַאֲמָץ עָשִׂית לְמַעֲנִי

וְנֶחָמָה לִי הֵבֵאת לִמְעוֹנִי,

בִּשְׁעַת פְּחָדִים וּמְצוּקָה לִי.

מַשְׁקֶה וּמַאֲכָל נָתַתְּ לִי

וְכֶסֶף הִשְׁאַלְתְּ בְּכָל עֵת

וְגַם כְּבִיסָה לִי הֵבֵאת

וְדָאַגְתְּ לַדַּרְכּוֹן לַנְּסִיעָה לִי.

יִשְׁמְרֵךְ הָאֵל, אֵלָיו פָּנִיתִי,

תָּמִיד מֵחֹם וְקֹר לַח,

וְשֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְעוֹלָם לִגְמֹל לָךְ

עַל כָּל הַטּוֹבָה לָהּ זָכִיתִי.

וְכַאֲשֶׁר הִתְאַחַרְתִּי זְמַן רַב וְלֹא יוֹם,

בַּאֲרָצוֹת זָרוֹת לִי רָקַמְתִּי חֲלוֹם;

אָרַךְ לַאֲהוּבָתִי זְמַן הַהַמְתָּנָה

וְהִיא תָּפְרָה לָהּ שִׂמְלַת חֲתֻנָּה

וּבִזְרוֹעוֹת עֲדִינוֹת חִבְּקָה לָהּ שָׁם

כְּחָתָן, צָעִיר הֲכִי מְטֻמְטָם.

אֲהוּבָתִי הִיא כֹּה יָפָה וַעֲדִינָה;

לְעֵינַי עוֹד רוֹחֵף מֶתֶק־דְּמוּתָהּ,

עֵינֵי־סִגָּלִית, לְחָיֵי שׁוֹשַׁנָּה

לוֹהֲטִים, פּוֹרְחִים מִשָּׁנָה לְשָׁנָה.

שֶׁעַל אֲהוּבָה כָּזֹאת יָכֹלְתִּי לְוַתֵּר

הָיָה מִכָּל מַעֲשֵׂי־הַטִּמְטוּם שֶׁלִּי, הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר.

הָעוֹלָם כֹּה יָפֶה, הָרָקִיעַ כָּחֹל,

הָרוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת בְּנֹעַם בַּכֹּל,

בָּאָחוּ מְבָרְכִים פְּרָחִים וְגִבְעוֹל

נוֹצְצִים בּוֹהֲקִים עֵת טַל־שַׁחַר יִפֹּל,

וּלְאָן שֶׁאַבִּיט – רַק שָׂשׂוֹן וְצָהוֹל –

וַאֲנִי לִשְׁכַּב בְּקֶבֶר מִשְׁתּוֹקֵק

וְעַל אֲהוּבָה מֵתָה לְהִתְרַפֵּק.

יַלְדָּה חֶמְדָּה, עֵת כְּבָר הַקֶּבֶר

הַקֶּבֶר הָאָפֵל יִהְיֶה לָךְ חֵיק,

אֲזַי אֵלַיִךְ אֵרֵד לַבּוֹר

וְשָׁם עָלַיִךְ אֶתְרַפֵּק.

אוֹתָךְ בְּעֹז אֲנַשֵּׁק, אֲלַפֵּף, אַצְמִיד

אַתְּ הַחִוֶּרֶת, קָרָה, דּוֹמִיָּה!

אֲנִי צוֹהֵל, רוֹעֵד וּבוֹכֶה בְּרֹךְ,

אֲנִי עַצְמִי הוֹפֵךְ לִגְוִיָּה.

קָמִים הַמֵּתִים לִקְרִיאַת חֲצוֹת,

בְּשִׂמְחָה בִּמְחוֹלוֹת נוֹשְׂאִים רַגְלַיִם,

שְׁנֵינוּ בְּעֻמְקֵי הַבּוֹר נִשְׁאָרִים,

אֲנִי נָח בִּזְרוֹעוֹתַיִךְ.

קָמִים הַמֵּתִים, כְּבָר יוֹם הַדִּין

קוֹרֵא לָהֶם לְסֵבֶל וְחֶדְוָה;

לִשְׁנֵינוּ לֹא אִכְפַּת דָּבָר

נִשְׁאָרִים לִשְׁכַּב יַחְדָּו בְּשַׁלְוָה.

בָּדָד עוֹמֵד לוֹ עֵץ אֹרֶן

בַּצָּפוֹן עַל הַר שׁוֹמֵם.

עוֹטְפִים אוֹתוֹ קֶרַח וְשֶׁלֶג

בִּשְׂמִיכַת־צְחוֹר; וְהוּא מְנַמְנֵם.

חוֹלֵם הוּא עַל תְּמָרָה

שֶׁהַרְחֵק בְּאֶרֶץ מִזְרָח

בַּדְּמָמָה מִתְאַבֶּלֶת בָּדָד

עַל כֹּתֶל־סְלָעִים נֶחֱרָךְ.

דְּבַר הָרֹאשׁ

הַלְוַאי הָיִיתִי הַשְּׁרַפְרַף

עָלָיו רַגְלֵי הָאֲהוּבָה נָחוֹת!

גַּם לוּ דָרְכָה עָלַי בְּכֹחַ –

לֹא הִשְׁמַעְתִּי אֲנָחוֹת.

דְּבַר הַלֵּב

הַלְוַאי הָיִיתִי הַכָּרִית

שֶׁבָּהּ אֶת הַמְּחָטִים תִּתְקַע!

גַּם לוּ דָקְרָה אוֹתִי בְּכֹחַ

שִׂמְחָה שָׂמַחְתִּי עֲמֻקָּה.

דְּבַר הַשִּׁיר

הַלְוַאי הָיִיתִי הַנְּיָר

שֶׁלְּתִסְרֹקֶת לָהּ דָּרוּשׁ

אֲזַי לָאֹזֶן לָהּ לָחַשְׁתִּי

כָּל מַה שֶׁבְּלִבִּי אָחוּשׁ.

מֵאָז מְקוֹם אֲהוּבָתִי רָחוֹק

כָּלִיל שָׁכַחְתִּי אֶת הַצְּחוֹק.

בְּדִיחָה גְּרוּעָה סִפֵּר בַּרְנָשׁ –

מְקוֹר הַצְּחוֹק אֶצְלִי יָבַשׁ.

מֵאָז אָבְדָה לִי הַמְּתוּקָה

גַּם הַבְּכִיָּה אֶצְלִי פָּסְקָה,

לִבִּי כִּמְעַט נִשְׁבַּר מִכְּאֵב

אַךְ לֹא אוּכַל עוֹד לְיַבֵּב.

מִתּוֹךְ מַכְאוֹבַי הַגְּדוֹלִים

אֶעֱשֶׂה אֶת שִׁירַי הַקְּטַנִּים;

הֵם צְלִילֵי כַּנְפֵיהֶם מְרִימִים

אֶל לִבָּם הַנִּכְסָף הֵם עָפִים.

שְׁבִיל מָצְאוּ אֶל לֵב הָאֲהוּבָה

אַךְ חוֹזְרִים וִיגוֹנָם כֹּה מַר.

וְהֵם מְסָרְבִים לוֹמַר

מָה רָאוּ שָׁם בִּפְנִים בְּלִבָּהּ.

אֵינִי יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ,

אִשָּׁה אֲהוּבָה רַבַּת־חֵן,

שֶׁפַּעַם הָיִית כֻּלֵּךְ שֶׁלִּי,

נְשָׁמָה וְגוּף גַּם כֵּן.

אֶת הַגּוּף אֲנִי רוֹצֶה עוֹד,

הַגּוּף הָרַךְ, הַצָּעִיר;

אֶת הַנְּשָׁמָה יְכוֹלָה אַתְּ לִקְבֹּר,

יֵשׁ לִי דֵּי נְשָׁמָה מִשֶּׁלִי.

נִשְׁמָתִי אֶרְצֶה לַחְתֹּךְ לִשְׁנַיִם

וּלְהָפִיחַ בָּךְ אֶת חֶצְיָהּ

וּלִלְפֹּת אוֹתָךְ, כִּי עָלֵינוּ

לִהְיוֹת חַד גַּם גּוּף וּנְשָׁמָה.

בָּחוּר אוֹהֵב בַּחוּרָה,

אַךְ זוֹ בָּחֲרָה בְּאַחֵר;

הָאַחֵר – הוּא אוֹהֵב אַחֶרֶת

וְאִתָּהּ הִתְחַתֵּן הָאַחֵר.

וְאָז הַבַּחוּרָה מֵרֹב כַּעַס

מִתְחַתֶּנֶת אַחַת וּשְׁתַּיִם

עִם הַגֶּבֶר הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגְשָׁה.

וְהַבָּחוּר – חוֹרֵק שִׁנַּיִם.

זֶהוּ סִפּוּר יָשָׁן מְאֹד,

אַךְ תָּמִיד חָדָשׁ הוּא נִשְׁאָר.

וּמִי שֶׁזֶּה קוֹרֶה לוֹ

לִבּוֹ לִשְׁנַיִם נִשְׁבָּר.

יְדִידוּת, אַהֲבָה, אֶבֶן־הַחֲכָמִים –

אֶת הַשְּׁלשָׁה שָׁמַעְתִּי מְשַׁבְּחִים.

גַּם אֲנִי שִׁבַּחְתִּי וְחִפַּשְׂתִּי אֶת שְׁלָשְׁתָּם

אֲבָל, אוֹיָה, לֹא מְצָאתִים מֵעוֹלָם.

אֶשְׁמַע שׁוּב אֶת הַזֶּמֶר

שֶׁשָּׁרָה אֲהוּבָתִי

חָזִי מַמָּשׁ פּוֹקֵעַ

מִגַּל־כְּאֵב פִּרְאִי.

גַּעְגּוּעַ אָפֵל מוֹצִיאֵנִי

לַיַּעַר בְּפִסְגָּתוֹ,

שָׁם בִּדְמָעוֹת נָמֵס לוֹ

כְּאֵב לְלֹא נְשׂא.

חָלַמְתִּי עַל בַּת מֶלֶךְ

לְחָיֶיהָ לַחוֹת, חִוְרוֹת,

יָשַׁבְנוּ תַּחַת תִּרְזָה יְרֻקָּה,

חֲבוּקוֹת־אַהֲבָה הַזְּרוֹעוֹת.

"אֵינִי רוֹצֶה אֶת כֵּס אָבִיךְ,

וְלֹא אֶת שַׁרְבִיטוֹ – זָהָב,

לֹא אֶת כִּתְרוֹ – יַהֲלוֹמִים,

אוֹתָךְ עַצְמֵךְ אֶרְצֶה, אֹהַב".

“לאֹ אֶפְשָׁרִי”, הִיא לִי אָמְרָה,

"אֲנִי בְּקֶבֶר בּוֹר שׁוֹכֶבֶת,

וְרַק בַּלַּיְלָה אָבוֹא אֵלֶיךָ

כִּי אוֹתְךָ אֲנִי מְאֹד אוֹהֶבֶת".

מְתוּקָה, יָשַׁבְנוּ יַחַד

צְמוּדִים בַּסִּירָה הַקַּלָּה.

הַלַּיְלָה הָיָה דּוֹמֵם וְשַׁטְנוּ

בִּמְסִלַּת־הַמַּיִם הָרְחוֹקָה.

אִי־הָרְפָאִים, הַיְפֵהפֶה,

בְּזֹהַר יָרֵחַ דִּמְדֵּם,

צְלִילִים אֲהוּבִים נִשְׁמְעוּ שָׁם

וּמְחוֹל־עַרְפִלִּים הִתְרוֹמֵם.

יָפוּ, עוֹד יָפוּ הַצְּלִילִים שָׁם

וְזָע הַמָּחוֹל הַנִּרְהָב;

אַךְ אָנוּ שַׁטְנוּ עָבַרְנוּ

נוֹאָשִׁים בַּיָּם הָרָחָב.

אָהַבְתִּי אוֹתָךְ וַעֲדַיִן אוֹהֵב!

תֵּבֵל, אִם תִּתְמוֹטְטִי,

מִתּוֹךְ חָרְבוֹתַיִךְ גַּם אָז יַעֲלוּ

הַלֶּהָבוֹת שֶׁל אַהֲבָתִי.

מְאִירָה הִיא אַהֲבָתִי

בְּאוֹרוֹת קַדְרוּתָהּ הַנֶּהְדָּרִים.

כְּמוֹ אַגָּדָה, עֲצוּבָה וְנוּגָה

שֶׁבְּלֵיל־הַקַּיִץ מְסַפְּרִים.

"בְּגַן־הַקֶּסֶם יָנוּעוּ

שְׁנֵי אוֹהֲבִים, לְבַדָּם, בְּלִי מִלָּה.

שָׁרִים סְבִיבָם הַזְּמִירִים

מְהַבְהֵב אוֹר יָרֵחַ נִפְלָא.

"הָעַלְמָה כִּתְמוּנָה עוֹמֶדֶת,

הָאַבִּיר כּוֹרֵעַ לְרַגְלָהּ.

וְאָז בָּא עֲנַק־הַפֶּרֶא,

הִיא בּוֹרַחַת אֲחוּזַת־בֶּהָלָה.

"הָאַבִּיר נוֹפֵל מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ,

הָעֲנָק מוֹעֵד, אֶל בֵּיתוֹ חוֹזֵר" –

לְאַחַר שֶׁיּוֹרִידוּ אוֹתִי לַקֶּבֶר

אַגָּדָה זוֹ תִּגָּמֵר.

כַּמָּה הֵם עִנּוּ אוֹתִי,

הִכְעִיסוּ עַד צֵאת הַנְּשָׁמָה,

אֵלֶּה מֵרֹב אַהֲבָה,

אֵלֶּה מֵרֹב שִׂנְאָה.

הִרְעִילוּ לִי אֶת הַלֶּחֶם,

וְרַעַל מָזְגוּ אֶל כּוֹסִי,

אֵלֶּה מֵרֹב אַהֲבָה,

אֵלֶּה מֵרֹב שִׂנְאָה.

אַךְ זֹאת שֶׁיּוֹתֵר מִכֻּלָּם

עִנְּתָה וְגָרְמָה דְּאָבָה,

אוֹתִי לֹא שָׂנְאָה מֵעוֹלָם,

וּמֵעוֹלָם אוֹתִי לֹא אָהֲבָה.

הַקַּיִץ הַלוֹהֵט נָח

עַל לְחָיַיִךְ אַתְּ;

הַחֹרֶף הַמַּקְפִּיא נָח

בִּלְבָבֵךְ הַקָּט.

זֶה יִשְׁתַּנֶּה אֶצְלֵךְ

אֲהוּבָתִי הַבַּת!

עַל לְחָיַיִךְ – חֹרֶף,

וְקַיִץ בַּלֵּב יִלְהַט.

כְּשֶׁשְּׁנַיִם נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה

עוֹד יָד זֶה לָזֶה לוֹחֵץ

וּמַתְחִילִים לִבְכּוֹת

וְנֶאֱנָחִים בְּלִי קֵץ.

אֲנַחְנוּ לֹא בָּכִינוּ,

וְאִישׁ גַּם לֹא נֶאֱנַח,

הַדְּמָעוֹת וְהָאֲנָחוֹת

הֵם בָּאוּ אַחַר כָּךְ.

לְיַד הַשֻּׁלְחָן יָשְׁבוּ, שָׁתוּ תֵּה,

אַהֲבָה בְּרֹב מֶלֶל שָׁם נִדּוֹנָה.

הַגְּבָרִים דִּבּוּרָם בְּסִגְנוֹן נָאֶה,

הַנָּשִׁים דִּבְרֵיהֶן רִגְשׁוֹת עֶדְנָה.

“אַפְּלָטוֹנִית צְרִיכָה לִהְיוֹת אַהֲבָה”,

דִּבֵּר יוֹעֵץ־הֶחָצֵר הַכָּחוּשׁ.

אִשְׁתּוֹ חִיְּכָה חִיּוּךְ אִירוֹנִי

וְעִם זֹאת אֲנָחָה בְּלִבָּהּ תָחוּשׁ.

הַכֹּמֶר פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו רָחָב:

"אַל לָאַהֲבָה לִהְיוֹת גַּסָּה כֻּלָּהּ

כִּי בַּבְּרִיאוּת הִיא יְכוֹלָה לִפְגֹּעַ".

לוֹחֶשֶׁת הָעַלְמָה: “אֵיךְ הִיא יְכוֹלָה?”

הַרוֹזֶנֶת אוֹמֶרֶת דְּבָרָהּ בְּצַעַר:

“הָאַהֲבָה תְשׁוּקָה תְבַטֵּא!”

וּבְרוּחַ־טוֹבָה הִיא מַגִּישָׁה

לָאֲדוֹן בָּרוֹן אֶת סֵפֶל הַתֵּה.

לְיַד הַשֻּׁלְחָן הָיָה עוֹד מָקוֹם.

חֲבִיבָתִי שָׁם הָיִית נֶעְדֶּרֶת.

הָיִית בְּרֹב טַעַם וְחֵן, אוֹצָרִי,

עַל אַהֲבָתֵךְ מְסַפֶּרֶת.

שִׁירַי הֲלֹא מֻרְעָלִים הֵם –

אֵיךְ יִהְיוּ אַחֶרֶת שִׁירַי?

כִּי אַתְּ שָׁפַכְתְּ לִי רַעַל

אֶל תּוֹךְ פְּרִיחַת נְעוּרַי.

שִׁירַי הֲלֹא מֻרְעָלִים הֵם –

אֵיךְ יִהְיוּ אַחֶרֶת שִׁירַי?

כִּי הַרְבֵּה נְחָשִׁים אֶשָּׂא בְּלִבִּי

וְאוֹתָךְ אֲהוּבַת חַיַּי.

חָלַמְתִּי שׁוּב אֶת הַחֲלוֹם הַיָּשָׁן:

אֶחָד מִלֵילוֹת חֹדֶשׁ מַאי הַצַּחִים

יָשַׁבְנוּ מִתַּחַת לְעֵץ הַתִּרְזָה,

וְנִשְׁבַּעְנוּ נֶאֱמָנוּת לְנֶצַח נְצָחִים.

נִשְׁבַּעְנוּ וְשוּב נִשְׁבַּעְנוּ בְּלִי סוֹף,

בְּצִחְקוּק, בְּלִטּוּף וּנְשִׁיקוֹת;

וּכְדֵי שֶׁאֶת הַשְׁבוּעָה אֶזְכֹּר

נְשִׁיכָה בַּיָּד לִי נָתַתְּ לְאוֹת.

אֲהוּבָתִי, שֶׁעֵינַיִךְ כֹּה בְּהִירוֹת!

אֲהוּבָתִי, הַיָּפָה הַנַּשְׁכָנִית!

הַשְּׁבוּעָה הָיְתָה בְּהֶחְלֵט בִּמְקוֹמָהּ

הַנְּשִׁיכָה – מְיֻתֶּרֶת בְּתַכְלִית.

עוֹמֵד אֲנִי עַל פִּסְגַּת הָהָר

וְלִבִּי נַעֲשֶׂה נִרְגָּשׁ.

“אִלוּ הָיִיתִי צִפּוֹר־ כָּנָף!”

אֶלֶף אֲנָחוֹת אֲנִי חָשׁ.

אִלּוּ הָיִיתִי צִפּוֹר סְנוּנִית

עַפְתִּי, בִּתִּי, אֵלַיךְ

וְאֶת קִנִּי הָיִיתִי בּוֹנֶה לִי

סָמוּךְ לְחַלּוֹנוֹתַיךְ.

אִלּוּ הָיִיתִי צִפּוֹר זָמִיר

עַפְתִּי, בִּתִּי, אֵלַיךְ,

וְאֶת שִׁירִי לָךְ הָיִיתִי שָׁר

מִמְּרוֹמֵי תִּרְזָה בַּלַּיִל.

אִלּוּ הָיִיתִי צִפּוֹר תַּמָּה

יָשָׁר אֶל לִבֵּךְ עַפְתִּי הַיּוֹם.

הַלֹא אַתְּ מְחַבֶּבֶת צִפֳּרִים תַּמּוֹת

וּמְרַפְּאָה אֶת פִּצְעֵי־הַתֹּם.

בָּכִיתִי בְּתוֹךְ חֲלוֹמִי,

חוֹלֵם שֶׁאַתְּ נָחָה בַּקֶּבֶר הַקַּר.

וְאָז הִתְעוֹרַרְתִּי, אֲבָל מִלֶּחְיִי

זֶרֶם דְּמָעוֹת עֲדַיִן נִגָּר.

בָּכִיתִי בְּתוֹךְ חֲלוֹמִי,

חוֹלֵם שֶׁעָזַבְתְּ אוֹתִי.

וְאָז הִתְעוֹרַרְתִּי וְשָׁעָה אֲרֻכָּה

לֹא חָדְלָה עוֹד מָרָה בִּכְיָתִי.

בָּכִיתִי בְּתוֹךְ חֲלוֹמִי,

חוֹלֵם שֶׁחָזַרְתְּ אֵלַי.

וְאָז הִתְעוֹרַרְתִּי וַעֲדַיִן

זָרַם מַבּוּל דִּמְעוֹתַי.

רוּחַ הַסְּתָיו מַרְעִיד אֶת הָעֵצִים

הַלַּיְלָה הוּא לַח וְקַר;

עָטוּף בַּמְּעִיל הָאָפֹר

בַּיַּעַר לְבַד אֶדְהַר.

וּבְעוֹדִי רוֹכֵב, מַקְדִּימוֹת

הַמַּחֲשָׁבוֹת בַּדְּהִירָה אוֹתִי.

וְנוֹשְׂאוֹת אוֹתִי בְּקַלִּילוּת

אֶל בֵּית אֲהוּבָתִי.

נוֹבְחִים הַכְּלָבִים. הַמְשָׁרְתִים

מוֹפִיעִים בְּנִצְנוּץ־הַנֵּרוֹת;

בַּמַּדְרֵגוֹת הַלּוּלְיָנִיּוֹת – אֲנִי טָס

וְעֹולֶה בְּשִׁקְשׁוּק דָּרְבוֹנוֹת.

פִּנַּת הַשְּׁטִיחִים הַמּוּאֶרֶת

רֵיחָנִית וְכֹה נְעִימָה,

שָׁם בַּת־הַחֵן מְצַפָּה לִי

אֲנִי עָף אֶל זְרוֹעָהּ הַחַמָּה.

בֶּעָלִים סוֹעֶרֶת הָרוּחַ

לוֹחֵשׁ הָאַלּוֹן חֲרִישִׁי:

"לְאָן תָּרוּץ אַבִּיר טִפֵּשׁ,

עִם חֲלוֹמְךָ הַטִּפְּשִׁי?"

עַל עֵינַי נָח הַלַּיְלָה

פִּי בְּעוֹפֶרֶת נִסְגָּר,

בְּרֹאשׁ וּבְלֵב קוֹפֵא

שָׁכַבְתִּי בַּקֶּבֶר הַקַּר.

לֹא אֵדַע כַּמָּה זְמַן שָׁכַבְתִי.

וְלֹא כִּי יָשַׁנְתִּי כַּמָּה.

הִתְעוֹרַרְתִּי וְהִנֵּה שָׁמַעְתִּי

עַל קִבְרִי קוֹלוֹת פְּעִימָה.

"הַאֵינְךָ רוֹצֶה לָקוּם הַיְנְרִיךְ?

הִגִּיעָה אַחֲרִית הַיָּמִים;

שִׂמְחַת הַנֶּצַח הֵחֵלָּה,

הַמֵּתִים מִקִּבְרָם קָמִים".

אֲהוּבָה, לֹא אוּכַל לָקוּם,

אֲנִי עֲדַיִן נְטוּל־רְאִיָּה,

עֵינַי כָּבוּ לְגַמְרֵי,

כָּבוּ מֵרֹב בְּכִיָּה.

"אֲנִי רוֹצָה לְנַשֵּׁק לְךָ, הַיְנְרִיךְ,

אֶת הַלַּיְלָה מֵעַל הָעֵינַיִם;

שֶׁתִּרְאֶה אֶת הַמַּלְאָכִים

וְאֶת הֲדַר הַשָּׁמַיִם".

אֲהוּבָה, לֹא אוּכַל לָקוּם,

עֲדַיִן הַדָּם נִגָּר

בַּמָּקוֹם בּוֹ דָּקַרְתְּ בְּלִבִּי

בְּחֹד־דְּבָרֵךָ הָאַכְזָר.

"חֶרֶשׁ, חֶרֶשׁ אַנִּיחַ, הַיְנְרִיךְ,

אֶת יָדִי עַל לִבְּךָ הַדּוֹאֵב;

וְאָז הוּא יֶחְדַּל לְדַמֵּם

וְיִרְפָּא לוֹ מִכָּל כְּאֵב".

אֲהוּבָה, לֹא אוּכַל לָקוּם,

גַּם מִן הָרֹאשׁ מְטַפְטֵף דָּמִי,

הֲלֹא אֶל תּוֹכוֹ יָרִיתִי

כְּשֶׁגָּזְלוּ אוֹתָךְ מֵעִמִּי.

"בַּתַּלְתַּלִּים שֶׁלִּי, הַיְנְרִיךְ,

אֶת פִּצְעֵי רֹאשְׁךָ אֶחְסֹם,

וְאֶמְנַע אֶת זֶרֶם הַדָּם

וְאַבְרִיא אֶת רֹאשְׁךָ הַיּוֹם".

הִיא בִּקְּשָׁה בְּרֹךְ וּבְקֶסֶם

וְכָךְ שִׁכְנְעָה אוֹתִי;

לְהֵרוֹם מִמְּקוֹמִי רָצִיתִי

וְלָלֶכֶת אֶל אֲהוּבָתִי.

נִפְתְּחוּ שוּב כָּל פְּצָעַי;

וּבְכֹחַ הֵחֵל הַדָּם לִזְרֹם

מִן הָרֹאשׁ וּמִן הֶחָזֶה, –

וְהִנֵּה הִתְעוֹרַרְתִּי – חֲלוֹם.

הַשִּׁירִים הַיְשָׁנִים הַקּוֹדְרִים

הַחֲלוֹמוֹת הָרָעִים מִסְּבֹל,

אוֹתָם עַכְשָׁיו נִקְבֹּר בְּקֶבֶר;

דָּרוּשׁ אֲרוֹן קְבוּרָה גָּדוֹל.

דְּבָרִים שׁוֹנִים אָשִׂים פְּנִימָה

אַךְ מָה – כָּאן עוֹד לֹא אַסְבִּיר;

הָאָרוֹן חַיָּב לִהְיוֹת גָּדוֹל יוֹתֵר

מִן הֶחָבִית בְּהַיְדֶלְבֶּרְג הָעִיר.

וְהָבִיאוּ מִטַּת־מֵתִים

מִקְּרָשִׁים עָבִים חֲזָקִים כָּאֶרֶז

וְעָלֶיהָ לִהְיוֹת אֲרֻכָּה יוֹתֵר

מֵהַגֶּשֶׁר אֲשֶׁר בְּמַיְנְץ הַקֶּרֶת.

וְהָבִיאוּ לִי גַּם תְּרֵיסַר עֲנָקִים,

חֲזָקִים מְאֹד שֶׁיִּהְיוּ הַתְּרֵיסָר

יוֹתֵר מִכְּרִיסְטוֹף הַקָּדוֹשׁ

שֶׁבַּדּוֹם בְּקֶלְן, עַל רַיְן הַנָּהָר.

הֵם יִשְׂאוּ אֶת הָאָרוֹן מִכָּאן

וְיַטְבִּיעוּהוּ בַּיָּם הַכָּחֹל.

כִּי לַאֲרוֹן מֵתִים גָּדוֹל כָּל כָּךְ

מַגִּיעַ גַּם קֶבֶר גָּדוֹל.

הֲיוֹדְעִים אַתֶּם מַדּוּעַ הָאָרוֹן

כֹּה גָּדוֹל וְכָבֵד הִנּוֹ?

כִּי הִנַּחְתִּי גַּם אֶת אַהֲבָתִי

וְאֶת מַכְאוֹבַי בְּתוֹכוֹ.