(נוסח מקוצר)
עַכְשָׁיו אֲנִי אָדָם חוֹלֶה, הָאֵיבָרִים
הֵם עֲיֵפֵי-חַיִּים, הַלֵּב שָׂרוּף,
אוֹפֶפֶת רוּחַ עֲכוּרָה וּמְדַכֵּא יָגוֹן;
כְּשֶמְּצָאתִיךְ, הָיָה הַכֹּל שׁוֹנֶה בְּרוּחַ וּבְגוּף!
בַּכֹּחַ הַגֵּאֶה, רָחוֹק מִן הַמּוֹלֶדֶת,
רָדַפְתִּי כָּאן אַחַר הַתַּעְתּוּעַ הַיָּשָׁן;
אֶת הֶעָפָר לִרְמֹס רָצִיתִי וְאֶת הַכּוֹכָבִים
לַעֲקֹר מִן הַמַּסְלוּל שֶׁבּוֹ הִלְכוּ עַד כָּאן.
פְרַנְקְפוּרְט אַתְּ קֵן לְרֹב כְּסִילִים וּרְשָׁעִים
אֲבָל אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ, כִּי לְאֶרֶץ הַגֶּרְמָנִים
קֵיסָרִים טוֹבִים נָתַתְּ וְאֶת הַטּוֹב בַּמְּשׁוֹרְרִים
וּבָךְ הָעִיר מָצָאתִי אֶת יְפַת-הַפָּנִים.
בְּתוֹךְ הַהֲמֻלָּה רְאִיתִיהָ! בְּתִמָּהוֹן נִסְתָּר
גִּלִּיתִי אֶת הַדְּמוּת הָרוֹחֲפָה
עֵינֶיהָ הַבְּרוּכוֹת וְהָרַכּוֹת –
וּבְעָצְמָה נַפְשִׁי אֵלֶיהָ נִסְחֲפָה.
עָבַרְנוּ בִּרְחוֹב וְשׁוּק וְהָלְאָה
עַד לְסִמְטָה צָרָה בְּמִדּוֹתֶיהָ
וְכָאן הִסְתּוֹבְבָה אֵלַי הַחִנָּנִית וּבְחִיּוּךְ עַלִּיז
חָמְקָה אֶל תּוֹךְ בֵּיתָה – וַאֲנִי אַחֲרֶיהָ.
רַק הַדּוֹדָה הָיְתָה רָעָה וּלְקַמְּצָנוּתָהּ
הִקְרִיבָה אֶת פְּרִיחַת הַנַּעֲרָה;
בְּרָצוֹן גִּלְתָה לִי הַיַּלְדָּה אֶת יְצָרֶיהָ,
אַךְ, בֵּאלֹהִים! הִיא לֹא חָשְׁבָה עַל כָּל תְּמוּרָה.
בֵאלֹהִים! אֲנִי מֵבִין קְצָת בְּנָשִׁים כְּמוּזוֹת
פָּנִים חֲלַקְלַקּוֹת לֹא יוֹלִיכוּנִי כְּבָר שׁוֹלָל.
כָּך זֹאת אֵדַע, אֵינוֹ פּוֹעֵם חָזֶה בַּעַל וֶתֶק.
וּמַבָּטִם כָּאֵלֶּה אֵין לַשֶּׁקֶר כְּלָל.
יֹפִי שֶׁלֹא הִכַּרְתִּי! הַכֹּל אָפוּף בַּלֵּיל
כָּבְלוּ אוֹתִי חוּשַׁי וְקֶסֶם זָר.
אוּלַי הָאֹשֶׁר שֶׁאֵלָיו תָּמִיד שָׁאַפְתִּי
בִּזְרוֹעִי הָיָה – וְלֹא הֵבַנְתִּי אֶת הַדָּבָר!
אַךְ עוֹד יָפָה יוֹתֵר הָיְתָה בְּמַכְאוֹבֶיהָ
עֵת כַּעֲבֹר שְׁלָֹשָׁה יְמֵי-חֲלוֹם נִרְחָף
בְּמֶתֶק-פֶּלֶא עַל לִבָּהּ מְתוֹק-הַפֶּלֶא –
הַתַּעְתּוּעַ הַיָּשָׁן אוֹתִי מִשָּׁם דָּחַף.
כְּבָר פָּג הַתַּעְתּוּעַ הַיָּשָׁן, אַךְ הַתְּמוּנָה
שֶׁל הַיַּלְדָּה הַמִּסְכֵּנָה סְבִיבִי בְּכָל מָקוֹם רוֹחֶפֶת.
הֵיכָן עְַכְשָׁיו תּוֹעָה אַתְּ, בְּאֵיזֶה קֹר מִדְבָּר?
הִפְקְַרְתִּיךְ לָעֶצֶב וְלִמְצוּקָה נֶחֱרֶפֶת.
הערת המתרגם (לשיר “זכרון”)
השיר “זכרון” אינו שייך באופן ארגני למסכת “יסורי נעורים”, אף כי הוא
חלק מתת-הסדרה “רומנסות”, שבמסכת זו ואמנם הוא אינו נמצא
בכל המהדורות של שירי היינה.
“זכרון” הוא חריג באשר אינו שייך לשירי האהבה הצעירים של היינה
המיוחסים לאהבת-הנעורים הנכזבת לבת דודו עמליה ובמידת מה
לבת הדוד השנייה תרזה. אדרבא "זכרון הוא מעין מסמך-תעודה,
המגלה לנו שהיינה – אם נקבל את פירושה הביוגרפי של שירה זו
*
בתקופת-היסורים או סמוך אחריה, חיפש ומצא ניחומים בזרועותיהן
של נשים אחרות, ולא מעטות, כנראה, שכמובן לא היתה להן משמעת
עמוקה לגביו.
“זכרון” מתאר פרשת אהבים קצרה כזאת בפרנקפורט, עיר היריד,
שאותה המשורר הנלהב מפאר בקיסרים שהוציאה מתוכה, במשורר הגדול
(גיתה כמובן) אך אחרונה חביבה – הנערה שמצא בה באקראי.
בסופו של דבר הוא נאלץ, בדחף חלומו-תעתועו (בלי ספק, כנראה אהבת עמליה)
לנטוש את הנערה, אך הוא מצהיר שלא יוכל לשכוח אותה לעולם, הצהרה שאנו
מקבלים בחינת אין אדם נתפס על התלהבותו הרגעית, אפילו הוא היינה.
היינה כותב ב 1824 אל ידיד: "אין זו עוד האהבה הקודמת, החד-צדדית
אל אחת יחידה. כבר אינני מונותאיסט באהבה" וכו'.
וראוי להביא כאן גם שיר קצר באותו ענין.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות