"דּוֹנָה קְלָרָה! דּוֹנָה קְלָרָה!

אֲהוּבָה מִלַּהַט נֹעַר!

כִּלְיוֹנִי הִנָּךְ גּוֹזֶרֶת,

וְחֶמְלָה אֵין בִּגְזֵרָה זוֹ.

"דּוֹנָה קְלָרָה! דּוֹנָה קְלָרָה!

שַׁ‏י מָתוֹק הֵם הַחַיִּים פֹּה!

אַךְ זְוָעָה צְפוּיָה לְמַטָּה,

בְּחֶשְׁכַת צִנַּת הַקֶּבֶר.

"דּוֹנָה קְלָרָה! אַתְּ שִׂמְחִי לָךְ,

כִּי מָחָר לִפְנֵי הַכֹּמֶר

בַּעְלֵךְ יִהְיֶה פֶרְנַנְדּוֹ –

לַנִּשּׂוּאִים אוֹתִי תַּזְמִינִי?"

"דּוֹן רָמִירוֹ! דּוֹן רָמִירוֹ!

כֹּה פּוֹגְעִים, מָרִים דְּבָרֶיךָ,

מִגְּזַר-מַזָּלוֹת מָרִים הֵם,

שֶׁלְּכִסּוּפַי בָּזִים הֵם,

״דּוֹן רָמִירוֹ! דּוֹן רָמִירוֹ!

הִתְנַעֵר מִדִּכְאוֹן-נֶפֶשׁ;

נְעָרוֹת רַבּוֹת סְבִיבְךָ יֵשׁ,

אָנוּ לֹא זוּג מִשָּׁמַיִם.

"דּוֹן רָמִירוֹ, עַל הַמָּאוּרִים

הִתְגַבַּרְתָּ בְּרֹב אֹמֶץ,

הִתְגַּבֵּר עַל עַצְמְךָ כָּאן

וּמָחָר אֶל נִשּׂוּאַי בּוֹא״.

״דּוֹנָה קְלָרָה! דּוֹנָה קְלָרָה!

כֵּן, נִשְׁבַּעְתִּי, כֵּן, אַגִּיעַ!

וְלִרְקֹד אִתָּךְ אֶרְצֶה שָׁם;

לַיְלָה טוֹב, מָחָר אַגִּיעַ".

“לַיְלָה טוֹב” – חַלֹּון נִטְרַק שָׁם.

כִמְאֻבָּן נֶאֱנַח לְמַטָּה,

זְמַן כַּנֶּצַח, דּוֹן רָמִירוֹ;

וּבַסּוֹף נֶעְלַם בַּחֹשֶׁךְ.

וּלְאַחַר מַאֲבָק רַב-כֹּחַ

יוֹם מוּל לַיְלָה מְנַצֵּחַ;

וּכְגַן פְּרָחִים רַב-צֶבַע

שָׁם טוֹלֶדוֹ מִשְׂתָּרַעַת.

בִּנְיְנֵי פְּאֵר בַּשֶּׁמֶשׁ

אַרְמוֹנוֹת קוֹרְצִים בְּבֹהַק;

נוֹצְצוֹת כִּפּוֹת בַּגֹּבַה

כְּזָהָב בְּקַרְנֵי זֹהַר.

כְּזִמְזוּם דְבוֹרִים בּוֹקֵעַ

הַצִּלְצוּל לְחַג וָטֶקֶס.

מִבָּתֵּי תְּפִלָּה הַזֶּמֶר

יַעֲלֶה בְּחֵן וָחֶסֶד.

אַךְ רְאֵה! הַבֵּט נָא שָׁמָּה!

מִכְּנֵסִיַּת-הַשׁוּק נִשְׁפֶּכֶת

וְגוֹאָה הִיא וְרוֹחֶשֶׁת

זְרִימַת-הֶהָמוֹן בְּגַעַשׁ.

אַבִּירֵי-חֵן, נְשׁוֹת-חֶמֶד,

כַּת בְּנֵי-הֶחָצֵר נוֹצֶצֶת,

זִמְרַת פַּעֲמוֹנִים צוֹהֶלֶת,

עִם הֶמְיַת עוּגָב בְּיַחַד.

בְּכָבוֹד נִפְתַּחַת דֶּרֶךְ

בֵּין הַהֲמוֹנִים לַשְּׁנַיִם

וְעוֹבְרִים בְּבִגְדֵי-חֶמֶד

דּוֹנָה קְלָרָה, דּוֹן פֶרְנַנְדּוֹ.

עַד בֵּית הֶחָתָן, לַשַּׁעַר

מִתְגַּלְגֵּל הָעָם בְּרַעַשׁ;

שָׁם הַחֲגִיגָה הֵחֵלָּה,

כַּמָּסֹרֶת הַמְפֹאֶרֶת.

צָהֳלָה וְשַׁעֲשׁוּעַ,

שֻׁלְחָנוֹת כְּיַד הַמֶּלֶךְ;

חִישׁ חוֹלְפוֹת שָׁעוֹת בְּיַיִן,

וְחֶשְׁכַת הַלֵּיל יוֹרֶדֶת.

לָאוּלָם שִׁמְחָה עוֹבֶרֶת,

לַמָּחוֹל, אִשָּׁה וָגֶבֶר;

בְּאוֹרוֹת שָׁם מִתְנוֹצֶצֶת

רַאֲוַת בִּגְדֵי-תִּפְאֶרֶת.

בְּנֵי הַזּוּג יוֹשְׁבִים גָּבֹהַּ

עַל כִּסְאוֹתֵיהֶם לְמַעְלָה,

דּוֹנָה קְלָרָה, דּוֹן פֶרְנַנְדּוֹ

מַחֲלִיפִים שָׁם דִּבְרֵי נֹעַם.

בָּאוּלָם שִׂמְחָה, רוֹקֶדֶת

הָעֵדָה הַמְקֻשֶּׁטֶת

הַתֻּפִּים – כִּמְעַרְבֹּלֶת,

חֲצוֹצְרוֹת תּוֹקְעוֹת בְּכֹחַ.

"יָפָתִי, אִמְרִי מַדּוּעַ

מַבָּטַיִךְ אַתְּ נוֹעֶצֶת

אֶל קְצֵה הָאוּלָם הַגִּידִי?"

הָאַבִּיר שָׁאַל תָּמֵהַּ.

''הַאֵינְךָ רוֹאֶה, פֶרְנַנְדּוֹ,

שָׁם, הַגֶּבֶר שְׁחוֹר-הַבֶּגֶד?"

הָאַבִּיר בִּצְחוֹק הִרְגִּיעַ:

"זֶה רַק צֵל, רַק צֵל, הָנִיחִי.״

אַךְ קָרֵב הַצֵּל, מַגִּיעַ,

וּבַבֶּגֶד יֶשְׁנוֹ גֶּבֶר;

אֶת רָמִירוֹ בּוֹ הִכִּירָה,

וּבֵרְכָה אוֹתוֹ בְּלַהַט.

וּכְבָר בְּמָחוֹל סוֹבֶבֶת

חֲבוּרָה כֹּה מְשׁוֹבֶבֶת

בְּמַעְגְּלֵי הַוַּלְס הַפֶּרֶא

עַד שֶׁהָרִצְפָּה רוֹעֶדֶת.

"בְּרָצוֹן רַב, דּוֹן רָמִירוֹ,

פֹּה אֶרְקֹד אִתְּךָ בְּיַחַד,

אַךְ מַדּוּעַ בָּאתָ הֵנָּה

בִּמְעִיל שָׁחוֹר כַּלַּיְלָה".

אָז מַבָּט חוֹדֵר, שָׁקוּעַ,

בַּיָּפָה נוֹעֵץ רָמִירוֹ,

וּבְחִבּוּק, קוֹדֵר אוֹמֵר הוּא:

“אַתְּ בִּקַּשְׁתְּ, אַתְּ, שֶׁאַגִּיעַ!”

אֶל גַּלֵּי מְחוֹל הַפֶּרֶא

נִדְחָקִים לִרְקֹד הַשְּׁנַיִם;

הַתֻּפִּים – כִּמְעַרְבֹּלֶת,

חֲצוֹצְרוֹת תּוֹקְעוֹת בְּכֹחַ.

“לְחָיֶיךָ הֵן כַּשֶּלֶג!”

בִּרְעָדָה הִיא לוֹ לוֹחֶשֶׁת.

“אַתְּ בִּקַּשְׁתְּ, אַתְּ, שֶׁאַגִּיעַ!”

עֲמוּמָה תְּשׁוּבַת רָמִירוֹ.

הַנֵּרוֹת קוֹרְצִים בְּזֹהַר

בֵּין הַדֹּחַק וְהַשֶּׁטֶף;

הַתֻּפִּים – כִּמְעַרְבֹּלֶת,

חֲצוֹצְרוֹת תּוֹקְעוֹת בְּכֹחַ.

“וְיָדֶיךָ כְּפוֹר וָקֶרַח!”

קְלָרָה בְּאֵימָה לוֹחֶשֶׁת.

“אַתְּ בִּקַּשְׁתְּ, אַתְּ, שֶׁאַגִיעַ!”

נִגְרָפִים הֵם בַּמְּעַרְבֹּלֶת.

"נָא עָזְבֵנִי, דּוֹן רָמִירוֹ!

רֵיחַ מֵת מִמְּךָ נוֹדֵף כָּאן!"

וְחוֹזְרִים דְּבָרָיו כְּקֶדֶם:

“אַתְּ בִּקַּשְׁתְּ, אַתְּ, שֶׁאַגִּיעַ!”

הָרִצְפָּה עָשָׁן, לוֹהֶטֶת;

גִּיל צְלִיל כִּנּוֹרֵי תִּזְמֹרֶת;

בְּטֵרוּף יָד מְכַשֶּׁפֶת

הָאוּלָם כֻּלֹּו סְחַרְחֹרֶת.

״נָא, עָזְבֵנִי, דּוֹן רָמִירוֹ!"

בַּמָּחוֹל הִיא מְיַבֶּבֶת.

דּוֹן רָמִירוֹ, כְּמוֹ קֹדֶם:

“אַתְּ בִּקַּשְׁתְּ, אַתְּ, שֶׁאַגִּיעַ!”

“אִם כֵּן, לֵךְ, בְּשֵׁם אֱלוֹהַּ!”

קְלָרָה צָעֲקָה בְּכֹחַ,

וְאַךְ נִשְׁמְעוּ דְּבָרֶיהָ

וּכְבָר נֶעְלַם רָמִירוֹ.

פְּנֵי הַדּוֹנָה – קִפְאוֹן-מָוֶת,

אֲפוּפָה הִיא קֹר וָלַיְלָה;

עִלָּפוֹן אֶת הַגְּבֶרֶת

אָז מָשַׁךְ אֶל תְּהוֹמוֹת-חֹשֶׁךְ.

עַד שֶׁפָּג עִרְפּוּל חוּשֶׁיהָ,

עַד פָּקְּחָה אֶת עַפְעַפֶּיהָ;

אַךְ עַכְשָׁו מִתִּמָּהוֹן

שׁוּב בִּקְּשָׁה לַעֲצֹם עֵינֶיהָ.

כִּי מֵאָז תְּחִלַּת הָעֶרֶב

לֹא עָזְבָה כִּסְאָהּ לְמַעְלָה,

עִם פֶרְנַנְדּוֹ הִיא יוֹשֶׁבֶת,

הַשּׁוֹאֵל, רוּחוֹ מֻדְאֶגֶת:

”מַה הֶחֱוִיר אֶת לְחָיַיִךְ?

וְרוּחֵךְ לָמָּה קוֹדֶרֶת? – "

"אֵי רָמִירוֹ? – – "בְּזַעֲזוּעַ

מְשֻׁתֶּקֶת לְשׁוֹן קְלָרָה.

אָז נֶחֱרַשׁ קְמָטִים הַמֵּצַח

שֶׁל הַבַּעַל דּוֹן פֶרְנַנְדּוֹ:

"הַגְּבִירָה, בְּשׂוֹרַת-דָּמִים הִיא –

בַּצָּהֳרַיִם מֵת רָמִירוֹ".