חנה בת שחר (הוא שם העט של הסופרת חנה אייכנשטיין) נולדה בירושלים והתחנכה בתיכון החרדי "בית יעקב". בשנים 1980־1983 השתתפה בסדנאות לכתיבה יוצרת בבית הסופר בירושלים. למדה ספרות עברית והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים וסיימה תואר שני (2000).
    קובץ סיפוריה הראשון, סיפורי הכּוׂס (ניומן, צ'ריקובר), התפרסם ב-1985. סגנונו ריאליסטי לירי, וניכרת בו השפעתו של אהרן אפלפלד. היא עוקבת אחר זרם התודעה של הגיבורות, ותיאורי הטבע והחלומות הרבים משמשים לה אמצעי עיצוב עקיף לנפשותיהן. הנושאים המרכזיים ביצירותיה הם קשרי משפחה סבוכים, אהבות בלתי ממומשות וסודות מהעבר המאיימים לפרוץ החוצה, אל החיים. רוב הגיבורות הן נשים המתמודדות עם קשרים סבוכים ולא פתורים עם האב. חולי, נכות, מוות ויתמות הם נושאים מרכזיים ביצירות.
    ברבים מסיפוריה יש יציאה למסע ממשי או למסע מטפורי אל מחוזות העבר, בעקבות מוות או אירוע מכונן אחר, או בשל התקווה לחולל שינוי בחיים שקפאו. קובץ סיפוריה סיפורי הכּוׂס נפתח בנובלה "בדרך אל הים". הגיבורה התייתמה מאביה והיא מחליטה לנסוע לפנסיון שבו נהגה לנפוש עמו. היא יוצאת למסע ונפגשת עם אהוב ילדותה. הסיפור "ספינות העץ הקלות" בקובץ זה, מתאר מסע התבגרות מיני ונפשי של נערה צעירה בשם אידית. היא נוסעת לטבריה לאחר שאביה נישא מחדש, ומטיילת עם גדעון, בנה של אהובתו הקודמת של אביה, החולה במחלה מסתורית. היא מבקשת לשכפל את האהבה הבלתי-ממומשת של האב באמצעות הקשר שהיא רוקמת עם הבן, ומאמינה שכך תוכל לתקן את העבר. הסיפור "מסע חורפי", המופיע בקובץ ריקוד הפרפר (1993) וזכה להתקבלות נלהבת, מתרחש ברובו בבית חולים בארצות הברית, שם נפגשת הגיבורה עם אהוב נעוריה, אולם הקשר ביניהם אינו מתחדש.
    טקס השבעה משמש לעתים כמסגרת המכנסת את בני המשפחה ומאפשרת גילוי סודות. הסיפור "בחדרייך צל" שבקובץ  לקרוא לעטלפים (1990) מעמיד במרכזו אישה החווה את גסיסתו המתמשכת של אביה במקביל להתערערות חיי נישואיה, ומסתיים בשבעה על מות האב. הסיפור "כנפי החסידה" מתוך הקובץ יונקי הדבש המתוקים (1999) נפתח בהודעה שמקבלת הגיבורה על פטירתו הפתאומית של דודה האהוב ומתרחש ברובו בזמן השבעה. מחלות של בני משפחה משמשות לעתים כתירוץ נוח עבור הגיבורות כדי לחמוק מבעליהן השנואים.
    מוטיב העובר כחוט השני ביצירותיה הוא הקשר והמשיכה בין נשים. גיבורות יוצרות קשרים בעלי ממד ארוטי, לעתים כוחני, עם בנות משפחה צעירות וחברות. ברומן צללים בראי (2008) קיים קשר מורכב בין בלה לבין חברתה לספסל הלימודים באוניברסיטה. הקשר בין השתיים, הרווי ביצרים עזים, מסתיים בניתוק. קשרים בין נשים הם תמיד קשרים שיסודות של משיכה וסלידה מתקיימים בהם בו-זמנית, ולגיבורות לא מתאפשר להגיע לידי קשרי חברות מספקים.
    בספריה הראשונים היה הרקע הדתי פחות נוכח והסיפורים נטו לאוניברסליות. בספרים הבאים הפך הרקע הדתי למודגש יותר. ברומן נימפה לבנה, שעירה משוגעת (2005), לדוגמה, דמויות של נשים וגברים שומרי מצוות ופרטי חיים והווי של אנשים דתיים יוצרים מלאות ריאליסטית. פריצה של טאבואים, קשרים מורכבים בתוך המשפחה, סודות אפלים ופגיעות מיניות הם נושאים רווחים ביצירותיה. בנובלה שם סירות הדיג (1997) מתוארים סודות משפחתיים הנוגעים ליחסים אסורים בתוך המשפחה. פגיעה מינית בתוך המשפחה מופיעה באופן מפורש במרכז הרומן צללים בראי (2008). גיבורת הרומן, המסופר בגוף שלישי, היא בלה, אישה חרדית בשנות החמישים של חייה, שלא מכבר התאלמנה מבעלה. מנקודת הפתיחה הזאת נע הרומן בקפיצות אחורנית על פני נתיב חייה של הגיבורה, הממאנת להכיר במציאות שבה חתנה מתעלל מינית בבתה הקטנה.
    הקובץ סיפורי הכּוׂס זיכה את בת שחר בפרס ניומן לספר ביכורים (1985). ספריה לקרוא לעטלפים וריקוד הפרפר זיכו אותה בפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (1994) וספרה עץ הדודא זיכה אותה בפרס גולדברג לשנת 2015.
[נכתב בידי שושי שפרבר, עבור  'לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים']
[מקורות נוספים: גרנות, ויקיפדיה]

ספריה: