לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים
  

אדם ברוך (1945־2008)

Adam Baruch

אדם ברוך (ברוך רוזנבלום), איש תקשורת, מבקר תרבות, אוצר אמנות, סופר והוגה נולד בשכונת מאה שערים בירושלים בכ"ו בניסן תש"ה (9 באפריל 1945), נכד הרב יצחק יעקב וכטפויגל (ראש ישיבת מאה שערים ואב בית הדין למקהלות האשכנזים) ובנו של המשפטן וסוחר היודאיקה אשר רוזנבלום, ששימש כמנכ"ל משרד הפנים מטעם המזרחי בשנות החמישים.   גדל ברמת-גן ובוגר מדרשיית נעם בפרדס חנה. את השכלתו האקדמית כמשפטן רכש באוניברסיטה העברית בירושלים. את פעילותו העיתונאית החל בגיל צעיר ואת שם העט "אדם ברוך" אימץ בתקופת שירותו הצבאי, כאשר החלו להתפרסם בעיתונות כתבות פרי עטו, ובדרך זו עקף את הצורך באישור צבאי לפרסומם. משלהי שנות ה-60 ואילך, החל לפרסם מאמרים בנושאי אמנות וספרות בעיתון "ידיעות אחרונות" ועד מהרה התבסס מעמדו כמבקר תרבות מוכר ומוערך. בשנים הבאות כתב מאמרים, טורים אישיים וכתבות עומק בנושאים מגוונים - החל מהשיח האמנותי וכלה בעניינים הנוגעים לסדר היום הציבורי. מבין העיתונים שבהם שימש כעורך: כתבי העת "מושג" (1974־1976) ו"מוניטין" (1978־1982) שהיה גם ממייסדם, ומוסף סוף השבוע בעיתון "ידיעות אחרונות" (1983־1989). בתפקיד אחרון זה, נחשב לאחד האחראים לעלייה הניכרת בתפוצת העיתון. ב-1991 עבר ברוך, יחד עם עורך "ידיעות אחרונות" לשעבר דב יודקובסקי, לעיתון "מעריב" (שנרכש זמן קצר לפני כן על ידי איש העסקים רוברט מקסוול). במשך השנתיים הבאות עבד כעורכו. בין 1992־1996 שימש כעורך העיתון "גלובס" ובין 1995־1996 ערך גם את מוסף התרבות שלו - "שישי תרבות". במקביל, החל לפרסם ב"מעריב" מדור אישי ("שישי") שזכה לפופולריות רבה. טור זה משקף את שפתו הייחודית של ברוך בנוף התרבותי המקומי - שפה המשלבת בין נקודת המבט היהודית השואבת את השראתה מן ההלכה, לבין מציאות החולין הישראלית המשמשת לה כמושא התבוננות. בתחום האמנות נחשב ברוך לאחד מברי הסמכא המובילים בשיח המקומי. בין תפקידיו הרבים: שימש כאוצר הביתן הישראלי בביאנלה הבינלאומית של ונציה ב-1988 וב-1990, אוצר הביתן הישראלי בביאנלה הבינלאומית לצילום בעין חרוד ב-1988, ואוצר העיר תל אביב-יפו בשנת 2000. כיהן כנשיא בית הספר לאמנות "קמרה אובסקורה" מאז 1996. בשנת 2003 הציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות העוסקת בדימויים המיוצרים על ידי המדיום הטלוויזיוני.  התגורר בשכונת נגה ביפו והיה ממחדשי בית-הכנסת "זכרון ברוך". זכה בפרס ישעיהו ליבוביץ למחשבה מודרנית (1999), ובפרס אבי-חי (2002) על פועלו התרבותי. בנימוקי ועדת הפרס נכתב כי: "אדם ברוך הוא מתווך תרבותי יחיד במינו בנוף הישראלי. מזה שנים הוא שוקד בכתיבתו הענפה על יצירת גשר מקורי ואמיתי בין לשונה של היהדות המסורתית לבין לשונה של ישראל העכשווית. הפערים בין דוברי 'שפות' אלו מציבים איום אמיתי על המרקם הפנים-חברתי העדין של החברה הישראלית. המיוחד במפעל כתיבתו של אדם ברוך הוא שאין מדובר בפעולת תרגום של שפה אחת לשנייה, אלא ביצירה של שפה משותפת היונקת משני עברי הפער התרבותי-ערכי והמדברת בשפת שניהם מבלי לאבד את חיוניותם. הצלחתו הגדולה של מפעל התיווך התרבותי של אדם ברוך נעוצה בהיותו נטוע היטב בשתי התרבויות גם יחד". היה נשוי לצלמת אריאלה שביד (אם ילדיו הסופרת עמליה רוזנבלום ואיש הטלוויזיה עידו רוזנבלום), ולשירה אביעד (אם בנו איתי-אשר).  נפטר בי"ט באייר תשס"ח, 24 במאי 2008 בבית החולים שיבא בתל השומר לאחר מאבק ממושך במחלת הסוכרת. ב-2015 החלו ילדיו, עמליה ועידו בהפקת סרט תיעודי על חייו "סוכני הזיכרון".
[מקור: Y-net ידיעות אחרונות ו-nrg מעריב, לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, אתר 'העין השביעית', גרנות, ויקיפדיה]
[צילום: מכונת קריאה - הוצאת בבל]
[צילום תחתון: מורן שוב]

ספריו:

  • לוסטיג (תל-אביב : ספרי מוניטין, 1985) <"ספר אוטוביוגרפי בעיקרו">
  • יחיאל שמי - פיסול חילוני (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1988) <תרגום לאנגלית - ריצ'ארד פלאנץ>
  • הוא היה גיבור (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 1998)
  • סדר יום : חיי יום יום בראי ההלכה - תלמוד, רמב"ם, שולחן ערוך, פוסקים (ירושלים : כתר, 2000)
  • בתום לב : גן השבילים היהודי-ישראלי המתפצל - שפה, מוסר, תרבות, משפט, תורה, סוד, דרך ארץ (ירושלים : כתר, 2001)
  • חיינו : ספר תקנונים יהודי ישראל (חדש) ... (ירושלים : כתר, 2002)
  • מה נשמע בבית (אור יהודה : כנרת, זמורה-ביתן, דביר, תשס"ה 2004) <"15 פרקים, כרוניקה עכשווית, מבט ריאליסטי בטבע הישראלי, באמצעות, בין השאר, טרגדיית יוסי גנוסר, סיפור מותו של המשורר דוד אבידן, סיפור חייה של השכונה היפואית נגה, ביאליק ואצ"ג כמראי מקום">
  • תקשורת : אנתולוגיה, 1972־2008 (אור יהודה : דביר, תש"ע 2010) <עריכה - שירה אביעד, רינו צרור, מורן שוב>

צילום: מורן שובעל המחבר ויצירתו:

  • אלפון, דב.  נביא החלום הישראלי.  הארץ, י"ט באייר תשס"ח, 25 במאי 2008, עמ' 1, 8.
  • ברוך, אדם. זו לא הטפה זו המלצה. עמודים, גל' 629 (1999), עמ' 6־10 <דברים שנאמרו במסגרת טקס לציון 20 שנות "שרשים" ובמהלכו חולק פרס "שרשים" ליהדות לאדם ברוך על מדורו "שישי" במעריב>
  • אטינגר, יאיר.  עולמו החצוי של אדם ברוך.  הארץ, כ"ג באייר תשס"ח, 28 במאי 2008, עמ' 19.
  • אנדרמן, נירית.  בני אדם.  הארץ, גלריה שישי, י"א בסיון תשע"ח, 25 במאי 2018, עמ' 34־42 <שיחה עם עמליה ועידו רוזנבלום, ילדיו של אדם ברוך, על אביהם בעקבות הסרט התיעודי שהפיקו "סוכני הזיכרון">
  • באר, חיים.  אתה יודוך אחיך. מעריב, כ"א באייר תשס"ח, 26 במאי 2008, עמ' 15 <עם מותו של אדם ברוך> <חזר ונדפס בתוך מילים בסוף הדרך : הספדים ישראליים / אספה וערכה ד"ר תמר ברוש (תל אביב : ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2013), עמ' 101־103>
  • הורביץ, מירי. יש נביא בעירו: התרחיש הטיעוני כאחת מדרכי הטיעון של אדם ברוך ב"שישי". חלקת לשון: כתב-עת למחקרים בבלשנות השימושית, בטיפוח החינוך הלשוני ובאוריינות, גל' 29־32 (2000), עמ' 129־175.
  • הורביץ, מירי.  ללשון הסיפור המיניאטורי של אדם ברוך.  בתוך קול ליעקב : אסופת מאמרים לכבוד פרופ' יעקב בן-טולילה / עורכים, דניאל סיון, פבלו-יצחק הלוי-קירטצ'וק (באר שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ג 2003), עמ' 131־144.
  • חסון, עמיחי.  ריאליזם, חסד, משיחיות, מכולת : אדם ברוך על גבול שני עולמות.  מקור ראשון, שבת, י"ד באייר תשס"ט, 8 במאי 2009, עמ' 23.
  • מוקד, גבריאל [?].  הספק האונטולוגי של אדם ברוך.  עכשיו, חוב' 57 (סתיו-חורף תשנ"ב 1991), עמ'  334־336.
  • מנור, דליה. אדם ברוך - מאד אלמנטרי. פרוזה, גל' 100 (1988), עמ' 217־222.
  • קליין, אורי.  מיהו אדם?  הארץ, גלריה, ג' באלול תש"ע, 13 באוגוסט 2010, עמ' 3 <על סרטו התיעודי של רון מיברג - "מות האדמו"ר" - על אדם ברוך>
על "לוסטיג"
  • אוריין, יהודית. אוטוסטראדה בין פרדס-חנה לניו יורק. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ה' באייר תשמ"ה, 26 באפריל 1985, עמ' 21.
  • בושס, הדה. המיתוס של אדם ברוך. הארץ, 15 באפריל 1985, עמ' 12.
  • ברנע, נחום. נער הזהב של הציונות הדתית : ראיון עם אדם ברוך. כותרת ראשית, גל' 123 (10 באפריל 1985), עמ' 32־35.
  • גולן, ירון. אדם ברוך מגלה את אמריקה. הארץ, מוסף, 19 באפריל 1985, עמ' 13.
  • מרמרי, חנוך.  אדם בן 40.  TimeOut תל אביב, גל' 291 (29 במאי עד 5 ביוני 2008), עמ' 10־11 <קטעים משיח עם אדם ברוך לרגל צאת הרומן "לוסטיג" שפורסם ב-11 באפריל 1985 בעיתון "חדשות">
  • סלע, אורי. ממכבש הדפוס. ידיעות אחרונות, 19 באפריל 1985, עמ' 23.
  • פז, מירי. מיתולוגיה ישראלית. דבר, 14 באפריל 1985, עמ' 12.
  • פסח, חיים. אני, שין, גימל וכל השאר. במחנה, גל' 35 (22 במאי 1985), עמ' 37.
  • ציפר, בני. שבוע של ספרים. הארץ, 19 באפריל 1985, עמ' 19.
  • ציפר, בני. אשליה של אשליה. הארץ, כ"ו באייר תשמ"ה, 17 במאי 1985, עמ' 18.
  • תומרקין, יגאל. ערפל של מלים. על המשמר, י"ט באייר תשמ"ה, 10 במאי 1985, עמ' 20.
על "יחיאל שמי : פיסול חילוני"
  • כצמן, אבי. כולם היו בניו. הארץ, מוסף שבועי, י"ד בשבט תשמ"ט, 20 בינואר 1989, עמ' 19.
  • לוי, איתמר. מלים שיכורות מעצמן. הארץ, כ"א בשבט תשמ"ט, 27 בינואר 1989, עמ' ב 8־9.
  • מאור, חיים. הפסל החילוני הראשון. על המשמר, חותם, כ"א בשבט תשמ"ט, 27 בינואר 1989, עמ' 18־19.
  • סגן-כהן, מיכאל. יחיאל שמי כפשוטו. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ז' בשבט תשמ"ט, 13 בינואר 1989, עמ' 25.
  • קינן, עמוס. על אדם ברוך, על יחיאל שמי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"א בשבט תשמ"ט, 27 בינואר 1989, עמ' 25.
  • רפפורט, טליה. "ישראלי ממילא". דבר, דבר השבוע, 13 בינואר 1989, עמ' 9־12.
  • שקד, שלומית. שמי את ברוך: ארט-כרוניקה. מעריב, 20 בינואר 1989, עמ' ד 7.
  • תומרקין, יגאל. "עיני חזירה זקנה ורעה!". העולם הזה, גל' 2681 (18 בינואר 1989), עמ' 14־15.
על "הוא היה גיבור"
  • ברונובסקי, יורם [יוחנן רשת]. המבט הברוכי. הארץ, תרבות וספרות, ט' בתמוז תשנ"ח, 3 ביולי 1998, עמ' ב 14.
  • דויטש, חיותה. צייד החטאים. נקודה, גל' 217 (1998), עמ' 46.
  • ישראל, יעל. תמיד בפריפריה. עתון 77, גל' 224 (1998), עמ' 6.
  • קליינברג, אביעד. תרגיל באנטי-סנטימנטליות. הארץ, מוסף ספרים, גל' 278 (ל' בסיוון תשנ"ח, 24 ביוני 1998), עמ' 6.
  • שי, אלי. כתריאליבקה תל-אביבית. מאזנים, כרך ע"ד, גל' 1 (1999), עמ' 59־61.
  • שץ, אבנר. באור הניאון הקר. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, כ"ו באייר תשנ"ח, 22 במאי 1998, עמ' 26־27.
על "סדר יום"
  • בלאט, אברהם. "הלכה" לחילוניים. הצופה, המוסף, י"א בכסלו תשס"א, 8 בדצמבר 2000, עמ' 9.
  • לויתן, עמוס. "סדר יום" חסר. עתון 77, גל' 249 (2000), עמ' 31, 42.
  • מלצר, יורם. אליבא דאדם ברוך. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י"ז באב תש"ס, 18 באוגוסט 2000, עמ' 26.
  • סימון, אוריאל. הדקדוק הפנימי של ההלכה מפוענח בעבור מקיימיה ושוללי תוקפה. הארץ, מוסף ספרים, גל' 396 (כ"ז באלול תש"ס, 27 בספטמבר 2000), עמ' 1, 22.
  • פיקאר, אריאל. הצעה לסדר היום. ארץ אחרת, גל' 1 (2000), עמ' 66־68 <האם מבשרים ספריהם של אדם ברוך <"סדר יום"> ודניאל בויארון <"הבשר שברוח"> את תחילתו של ז'אנר חדש המחפש בספרי הלכה, המוסר וההגות היהודיים כללי התנהגות רלבנטיים לזמננו?>
על "בתום לב"
  • אלטשולר, מור. בין שני עולמות. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, כ"ו באלול תשס"א, 14 בספטמבר 2001, עמ' 28.
  • אלמוג, רות. ספר עם סרט-סימנייה. הארץ, תרבות וספרות, י"ט באלול תשס"א, 7 בספטמבר 2001, עמ' ב 14.
  • גוטקינד, נעמי. שו"ת אדם, או "בתום לב". הצופה, המוסף, י"ט באלול תשס"א, 7 בספטמבר 2001, עמ' 11, 15.
  • פז, מירי. המגפיים של ברוך. עתון 77, גל' 260 (2001), עמ' 11.
  • שלג, יאיר. מסע לעומק התרבות היהודית-ישראלית. הארץ, מוסף ספרים, גל' 446 (כ"ד באלול תשס"א, 12 בספטמבר 2001), עמ' 4.
על "חיינו"
  • ידען, ירון. מורה דרך לפוסחים על שתי הסעיפים. הארץ, מוסף ספרים, גל' 498 (ה' בתשרי תשס"ג, 11 בספטמבר 2002), עמ' 6.
  • מאק, חננאל. בית מדרש פרטי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, י' בכסלו תשס"ג, 15 בנובמבר 2002, עמ' 28.
על "מה נשמע בבית"
  • דויטש, חיותה. גם שולחן ערוך, וגם רפי לביא. הצופה, המוסף, י"ט בטבת תשס"ה, 31 בדצמבר 2004, עמ' 15.
  • דקל, רונית. זה ספר תולדות אדם : ראיון עם אדם ברוך לרגל צאת ספרו "מה נשמע בבית". נתיב: כתב עת למחשבה מדינית, חברה ותרבות, שנה 18, גל' 103 (2005), עמ' 65־71.
  • מלצר, יורם. הבית של אדם. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י"ג בכסלו תשס"ה, 26 בנובמבר 2004, עמ' 24.
  • קליינברג, אביעד. "לאנשים כמונו יש תרבות. לאנשים שאינם כמונו יש סגנון, במקרה הטוב". הארץ, מוסף ספרים, גל' 622 (ט"ז בשבט תשס"ה, 26 בינואר 2005), עמ' 6.
על "תקשורת"
קישורים:
  • אדם ברוך  בלקסיקון אנציקלופדי לתקשורת ועיתונות באתר 'העין השביעית' של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

עודכן לאחרונה: 27 בינואר 2018

לראש הדף
לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף